14 אפס גדול, שמן וירוק
רוחות המלחמה נרגעו במקצת, אלי לא גויס, ורבים מאלו שגויסו שוחררו לבתיהם. העתונים כתבו:
"חוסר אחריות. הממשלה מנסה להרגיע את הצבור". אוירת המתיחות נותרה באויר. אנשים הכינו ערכות מגן, ארגנו חדרי בטחון ואגרו מצרכי מזון.
כשנכנס אלי בבקר למשרדו הבחין מיד במשהו "רע" מונח בתיבת הדאר הנכנס שלו. "רע", עם עין גרונית ומודגשת היה בטוי חביב בו היתה רותי משתמשת כאשר רצתה לצין בצורה תמציתית שהיא נתונה במצב קשה ולחוץ, אך עדיין שומרת על מורל גבוה. כשהתקרב אלי לתיבת הדאר, כבר היה בטוח שזה לא סתם רע, אלא ממש גרוע. "גרוע", גם כן עם עין גרונית ומודגשת, היה הביטוי בו היתה רותי מצינת מצב זהה ל"רע", פרט לכך שהמורל הגבוה הוחלף ברוגז, זעם או אכזבה. צרור פקסים היה מונח בתיבה, ובשולי כל אחד ואחד מהם הערות בדיו אדומה, ואל כל אלה מצורף פתק "משולחנו של.... ", ועליו כמה מילים בכתב ידו הנמרץ, בטוש ירוק עבה, של הבוס.
"אפס גדול, שמן וירוק", נזכר בכתב ידה של המורה לאנגלית בבית הספר התיכון על-גבי כמה מהבחינות שלו......
"תשובתך והסברים בהקדם" רשם הבוס.
התלונות התקבלו מששה מתוך עשרה לקוחות שקנו את התוכנה בכסף מלא, כבר בימים הראשונים להפצתה, בקול תרועה גדולה, על-ידי אנשי מחלקת השווק של החברה. פתק כעוס מראש מחלקת השווק נמצא כמובן גם כן בתיבה:
"מתי ילמדו אנשי הפתוח שאי אפשר למכור את עור הדוב שטרם ניצוד"
"ומתי ילמדו אנשי השווק שאין למכור דובים לפני בצוע כל הבדיקות הוטרינריות", הוסיף בשוליים, צלם העתק לבוס, והתישב מול המחשב.
- היכן לעזאזל טעיתי?
השעות חלפו. פגישתו עם הבוס היתה קשה ובלתי נעימה. הרעיונות שלו כנראה שלא היו מעובדים עד הסוף. כאשר התחור לו שיאלץ להישאר במשרד עד שעה מאוחרת, התקשר אל רותי.
-חבל, אמרה רותי. רציתי להזמין אותך לבוא איתי לביקור אצל הגורו.
- מצטער. אני תקוע. התוכנה שלי לא עובדת. תלונות מלקוחות, הבוס משתולל. בקצור, אני חיב להשאר כאן הלילה.
-והרי כל כך רצית להפגש עם הגורו שלי. אולי הוא יתן לך איזה רעיון?
- בסך הכל הייתי סקרן לדעת איך הוא מצליח למצוא את "פי" בתוך הקוד הגנטי. אני עדיין חושב שזה מקרי בלבד. אינני מאמין שהוא יכול לתרום במשהו לפתרון הבעיה שלי. בכל מקרה, אם אסתלק מכאן היום לפני חצות, זה יתקבל בהחלט בעין רעה על-ידי הבוס. עם כל הכבוד, יש לי גם כמה רעיונות משלי.
-אטינגר רוצה גם כן להצטרף, ואם כך, נלך בלעדיך. מותר לי להזכיר את סיפור האיצטרובלים שלך?
-בוודאי, רותי. אולי גם הוא, כחובב מתמטיקה, מכיר את פיבונאצ'י. ומה אטינגר שלך מחפש אצלו? אם הגורו יפענח עבורכם את הסודות הגנטיים, אולי גם יתן לי פתרון מוצלח ל"באג 2000", ובשלב הבא אני כנראה אחזור בתשובה....
רותי היססה לשניה, שוקלת את תשובתה.
כל עוד אלי לא לוקח ברצינות את כל הסיפור, עדיף שלא אכנס לפרטים. ובודאי לא דרך הטלפון.
-אין לי מושג מה מחפש אטינגר. לי נראה שהוא קצת מבולבל בזמן האחרון. אמר לי שמענינת אותו השיטה בה שלמה מזהה קבועים מתמטיים בתוך הקוד הגנטי.
-ואת קונה את הספור הזה?
הנה, גם אלי מרגיש כבר בדרך כלשהי שמשהו מסתתר כאן מאחרי הקלעים. ברור שאטינגר רוצה את שלמה לענין "הגנים חסרי המשמעות", והענין השני הוא מין כסוי.
בסופו של דבר השיבה,
-לא. הוא מחפש משהו אחר. נדבר על זה בבית.
אלי חזר לעבודתו, מנסה לתקן ולשפר את התוכנות, לחלץ מהן את ה"באגים". לא היה לו ספק שבזמן שנותר עד לתום האלף חיבים הוא ועמיתיו לעשות כל מאמץ אפשרי כדי לחלץ את עולם המחשבים, למעשה, את כל העולם ממש, ממפולת, קריסה, שיתוק ואסונות למיניהם. הוא גם האמין בפילוסופיה של הבוס, אותה היה מציג לעובדיו תחת הכותרת: "לצוד שתי ציפרים במכה אחת",או, ככותרת משנה, "להציל ולנצל". להציל את העולם, ולנצל את האפשרויות המסחריות העצומות המסתתרות מאחרי השם: "באג 2000".
ואולי ה"באג" האמיתי איננו במחשבים שלי אלא מסתתר בין החיידקים של רותי?
ובבית, הבינה רותי שאת הזמן שנותר עד לפגישה תבלה לבד.
15 פיבונאצ'י
זמזומו של המזגן לא נתן לה נוח. רותי כבתה אותו ופתחה את החלונות לרווחה. עדיין היה אור בחוץ, ערב מתארך של יום קיץ חם, לח ומאובק. השעה היתה שבע. היא התקשדה אל אטינגר, סיפרה לו שאלי לא יוכל להגיע, ונענתה כרצון להצעתו לבוא ולאסוף אותה בשעה תשע.
- אולי כדאי שתבוא מוקדם יותר, כך שנוכל לתאם ביננו עמדות, הציעה בהסוס.
-אין מה לתאם, השיב אטינגר. וגם לא נראה לי שאוכל להקדים. נתראה בעוד שעתיים, סיים את השיחה בחיפזון. אי-שקט עמד באויר.
מסתירים ממני משהו... אטינגר לא גילה לי הכל. מה הוא מתכנן לגבי שלמה? למה התחמק מדיון מוקדם איתי?
ובזמן שעמדה במקלחת, הבינה פתאום שלא רק אטינגר התחמק ממנה. אלי עצמו סירב להצעתה להצטרף לפגישה. מהחדר השני נשמע קולו של אחד הפרשנים הפוליטיים שנסה להסביר את המצב המדיני-בטחוני. הודעות הממשלה בדבר הצלחתה להביא לרגיעה הנן בבחינת זריית חול בעיני הציבור, טען הפרשן. הממשלה אינה מרגיעה את המצב. היא מרגיעה את הציבור כדי שלא ישים את לבו למזימות הנרקמות מאחרי גבו, ואשר יביאו להסלמה של ממש......
ואולי כך גם אטינגר, זומם משהו, ואותי מנסה להרגיע? אבל למה? האם איננו נותן בי אמון? ואלי, איננו יכול לצאת מהעבודה בתשע בערב? הרי כל-כך התענין, כל-כך רצה לדון עם שלמה על הקבועים המתמטיים שבקוד הגנטי, על הטורים המשונים.... נרגשת ועצבנית התלבשה רותי ונכנסה למטבח . זלילה קטנה ומתוקה, האם לא זו התרופה הבדוקה למצבים שכאלה? היא פנתה אל המטבח, פתחה את המקרר, והחלה להוציא ירקות, גבינות, ומכל הבא-ליד.
כשהתישבה ליד השולחן הקטן שבמטבח , מוכנה לזלול בתיאבון את אשר הכינה לעצמה, שמה לב לספרון קטן , מרופט משהו, ולידו כוס קפה ריקה למחצה ושארית של פרוסת לחם לצידה, שאריות ארוחת הבוקר של אלי. היא החלה לקרוא.
"................לאונרדו פיבונאצ'י נולד בפיזה שבאיטליה בשנת 1175. אביו, ג'וליאמו בונאצ'יו פיבונאצ'י, היה אחד מסוחרי איטליה אשר הצליח לנצל את האפשרויות המסחריות הרבות אשר צצו ופרחו בשנותיה האחרונות של ממלכת ירושלים הצלבנית. גם תרבות ומדע היו חשובים בעיניו, וכאשר היה הבן בן עשר כבר שלט ברזי שיטת החשבון העשרונית הערבית. האב היה אחד מאלה שזיהה את עליונותה של שיטה זו על שיטת הספרות הרומיות המסורבלת שהיתה נהוגה אז באירופה. בין שאר סחורות , הביא עמו האב ממסעותיו ספרי מתמטיקה ערביים, אף דאג לתרגומם ולהפצתם בין חכמי איטליה. בחושיו המחודדים חזה האב פיבונאצ'יו את סופה המתקרב של ממלכת ירושלים, ודאג לקבל משרת מוכס ראשי באחת מערי המורים שבצפון אפריקה. עוד טרם שהביס סלאח-א-דין את הצלבנים בקרני-חיטין כבר היה האב נהנה מהכנסותיו כמוכס וממסחרו ביבוא נרות שעוה מצפון-אפריקה לאירופה. ליאונרדו הנער לא הראה ענין במסחר. כאשר היה האב חוזר ממסעותיו ציפה הבן אך ורק לספרי מתימטיקה חדשים. ואמנם, גדל ליאונרדו והיה לאחד המתמטיקאים הידועים בדורו.
"טור המספרים של פיבונאצ'י" מהווה עד היום חידה, אשר משמעויותיה משתרעות אל תחומי הביולוגיה והאסתטיקה.
...............0,1,1,2,3,5,8,13,21,34,55,89
"חיתוך- הזהב" המפורסם ניתן לחישוב מתוך הטור הזה. הספירלות של שבלולים חלזונות ואצטרובלים מבוססות על מספרים אלה. איצטרובלים מוזהבים, נזכרה בחלום המשונה שחלמה. ובכן, אלי ידע את ההסבר לחלום, את ההסבר לניחושים המיצלחים שלו ושל אטינגר, הוא יושב כאן בבקר, שותה את מחצית כוס הקפה שלו, לומד את הנושא ולא מספר לי דבר? היא המשיכה לקרוא.
..........בעולם הצומח, אם תקחו תפרחת מלאה ושלמה של חמניה, תובלו לראות שהגרעינים מסודרים בספירלות. ספרו נא כמה ספירלות קימות בכוון השעון וכמה בכוון ההפוך. והנה הפתעה:
34 בכוון האחד, 21 או 55 בכוון השני!
אצטרובלי הארן המוכרים לכלנו, ותפרחות הציקסים הענקיות שביערות הסבוכים שבאיי האוקינוס השקט, כולם נשמעים לאותו חוק מתמטי! היכולה להיות כאן מקריות בלבד? או שמא מסתתרת כאן משמעות עמוקה יותר, המשעות המתמטית של הטבע והחיים. כל אשר כתבנו עד כה נתגלה ונתברר לחוקרים מאז ימי פיבונאצ'י, אשר נפטר בשנת 1240, ואשר את מצבתו ניתן לראות היום בפיזה, לא הרחק מהמגדל הנטוי המפורסם. ובימינו, עדין מגלות חידות חדשות הקשורות לטו המספרים של פיבונאצ'י, וזאת עוד בטרם פטרנו את כל החידות הישנות!
האם הצלחת, הקורא לגלות כבר את מבנה טור המספרים? האם תוכל לרשום מהו המספר שאחרי 89 ? הרי התשובה לפניך: כל מספר הינו סכום של שני המספרים הקודמים לו. אם כך,
..................... 89,144,233,377,610.................
...........ומה הקשר אל עולם המחשבים בן זמננו? פשוט ביותר! הרי הטור כולו, מבוסס על שני המספרים הראשונים בלבד. מתוכם ניתן לחשב את כל היתר, והם בלבד מהווים את הבסיס לספירלות של החמניות והחלזונות, לחיתוך-הזהב, ולעוד תופעות רבות שנזכיר בהמשך. ומהם שני מספרים אלו?
.......0,1 . והנה המשכו של הטור:
1=0+1
2=1+1
3=1+2
5=2+3
8=3+5 וכן הלאה, וכן הלאה.
והרי על שתי ספרות אלה עומד כל העולם הדיגטלי! המחשבים, התקשורת, כולם בנויים על מערכת בת שתי ספרות בלבד! פיבונאצ'י, מחלוצי השיטה העשרונית-הערבית-ההודית באירופה, פתח לנו את השער אל השיטה הדיגיטלית בת שתי הספרות מבלי שאף ידע זאת.........."
רותי סגרה את הספר, והחזירה אותו לערימת הספרים שעל שולחן הכתיבה של אלי. היא היתה המומה. שורת המבחנות שלי! איך הגיעה השורה הזו לכאן? ואיך ניחש אטינגר..... הוא הכיר את הספר הזה! אטינגר ואלי עושים יד אחת נגדי? מסתירים ממני משהו? את ההרצאות שאני שומעת אצל שלמה הם מבטלים בזילזול, והם עצמם קוראים ספרים באותם נושאים..... ובעצם זה לא בדיוק כך........ בכל-זאת, כאן מדובר על נוסחאות מתמטיות ברורות......ומצד-שני, ריח של מיסטיקה נודף מסביב........
הסימניה שהשאיר אלי בספר היתה עדין קרובה לתחילתו, ורותי החליטה לעקוב בעזרתה אחר התקדמותו של אלי בקריאה, לקרוא את הספר בעצמה, ולא לומר מילה עד שתסיים.
אטינגר הגיע לאסוף אותה בשעה תשע בדיוק. דיקנותו המופרזת היתה ידועה לכל חבריו. בפגישות עבודה עם הצוות שבמעבדה היו לעיתים מציעים לו הליצנים שבחבורה לנסות ולאחר פעם בחמש-דקות, "רק כדי להכיר את ההרגשה". "אולי תנסה לאחר מעט" הציע מישהו , " אנחנו לא נתלונן...." הוא הבטיח לנסות, אך בפגישה הבאה, כאשר שוב נכנס בדיוק בזמן, טען שניסה, אך לא הצליח. "אני לוקה בדיקנות כפיתית" היה מעיד על עצמו. כשפתחה רותי את הדלת הציץ במבוכה בשעונו.
-אין צורך, אמרה רותי. אפשר לכוון את השעון לפי הצלצול שלך. ברקע השמיע הרדיו את הצליל הפותח את מהדורת החדשות.
16 קטעי-ביניים
את הפגישה קבעו בביתו של שלמה אלעזר. מאז הראיון עם קרן היה נתון אטינגר ממש לשגעון רדיפה. היה מדבר בלחש במשרד, מקים את דיוניו המדעיים עם רותי בקפטריה, בטוח שכל מילה הנאמרת במעבדה או במשרד, וכן גם בבית, מוקלטת. קרן לא נראתה מאז הראיון. את זעמו על הכתבה בעתון שמר לעצמו, ועל ניתוק המגע איתה שמח, מחשש שבפגישה נוספת תצליח זו לדלות ממנו פרטים נוספים. ואמנם פרטים נוספים היו ברשותו. רותי אספה תוצאות רבות, מדויקות ואמינות יותר. אמת מפחידה הסתתרה מאחרי תוצאות אלה, ועיקר הפחד היה בנפילתן לידים הבלתי נכונות. את מי באמת מיצגת קרן לא ידע, לאמיתו של דבר העדיף לא לדעת. דבר אחד היה ברור לו, רצוי למנוע ממנה אינפורמציה ככל האפשר. לאחר שהתפרסם הראיון בעתון נתקל בתגובות לא צפויות מצד רבים מעמיתיו.
לכל מטבע שני צדדים, וכך גם בענין קרן: למדתי לדעת מי הם החברים האמיתיים שלי.
רבים התרחקו ממנו, ובשבילי המכון התלחשו והפיצו השמצות משונות. הקנאה וצרות העין שהצטברו משך שנים עקב הצלחותיו ופרסומו, מצאו להן אפיק ובו פרצו לאויר העולם.
בשבועות שחלפו מאז גילתה רותי לראשונה את הממצאים המוזרים במעבדה התבהרה התמונה במקצת. הסתבר שקטעי הכרומוזומים המכונים בספרות המדעית בשם ד.נ.א. חסר משמעות, אלו המהוים את קטעי הבינים המפרידים בין הגנים המוכרים, הנם בעלי משמעות רבה ביותר. השערות בכוון זה כבר הועלו מזה שנים על-ידי מדענים שונים, והתפרסמו בעתונות המדעית המכובדת. וכי מי היה מאמין שרובו הגדול של החומר הגנטי שבתאים נמצא שם סתם כך, ללא כל מטרה!
התוצאות המשונות שנתגלו רק לא מכבר במעבדה, הפכו לאיטן להוכחות משכנעות ביותר בדבר משמעותם ההרסנית והמסוכנת של "הגנים חסרי המשמעות" .
רותי הצליחה לבודד קטעים מתוכם, להשתיל אותם בחידקים מסוגים שונים, ולהפעילם. התוצאות היו מדהימות. כיום יכלו כבר היא ואטינגר ליצר מוטציות אשר חיו והתרבו באורח נורמלי לארך עשרים דורות, או כל מספר אחר שקבעו, ובדיוק, כפי שתוכנן מראש, בדור העשרים ואחד, הופיע תהליך התנוונות שחסל את כל אוכלוסית התאים בתוך שלושה או עשרה דורות נוספים. אטינגר החליט שעליהם להתחיל לעבוד על בעלי חיים גבוהים יותר, עכברים למשל.
-אורך הקטעים הללו הולך ופוחת עם כל חלוקת תא ועם כל הווצרות של דור חדש, טענה בהתרגשות רותי. כאשר יגיעו לארך מינימלי מסוים, יתחיל התהליך.
-הרי ידוע, הסביר אטינגר, שאורכו של כל כרומוזום בגופנו מתקצר במשהו בכל פעם שתא מתחלק, ויוצר שני תאים חדשים. כאשר אנו מגיעים לגבורות, אחרי שרוב התאים בגוף עברו כמה עשרות חלוקות, מגיעים הקצוות למצב "מקוצץ" כל-כך, שאינם יכולים יותר לשמש את תפקידם- הגנה על מערכת הגנים. ואז מתחילים להופיע פגמים , תהליכי התנוונות ותהליכי סרטן.
- וזה בהחלט דומה להשערה שלי!
- אמת ויציב. אולם קיים הבדל חשוב: אורכם של קטעי הקצה של הכרומוזומים, "טלומרים", זהו שמם, הוא כשלושת אלפים או ארבעת אלפים בסיסים. ולאחר ששים או שבעים חלוקות תא, שכל אחת מהו מקצצת כחמישים בסיסים, לא נותר אמנם הרבה. במקרה שלך, מדובר לא על קבוצות הקצה, אלא על קטעי הביניים שארכם מיליוני בסיסים. גם לא על חלוקת תאים רגילה, המתרחשת בערך אחת לשנה, אלא על חלוקת ההפחתה היוצרת את תאי המין, והשפעתה נכרת לכן רק עם הולדת דור חדש, אחת לעשרים וחמש שנים לערך. כלומר התהליך ממנו את חוששת עתיד להתרחש רק בעוד הרבה עשרות-אלפי שנים!
רותי מצאה בטעוניו של אטינגר תערובת משונה של הגיון מדעי וניסיונות הרגעה. אפשר היה להתווכח עם טענותיו, אבל היא בחרה לשתוק.
ככל שהוא מנסה להרגיע אותי אני מאמינה יותר שישנה איזו שהיא אמת בהשערות הפרועות שלנו. אטינגר מנסה להסתיר ממני משהו.
כך הרגישה רותי. ואילו את אטינגר העסיקו מחשבות אחרות.
שירותי ביון אינם מתענינים במה שיקרה בעוד אלף שנים. אם להם יש ענין, סמן שיש כאן משהו אמיתי, הרבה יותר קרוב. ומה אם קרן פשוט משקרת, וכל ענין המוסד היה מיועד רק לעשיית רושם?
מדוע שתנסה לעשות עלי רושם? מי יודע כיצד עובד ראש של עיתונאית. ובכלל, עובדה שהיא נעלמה.
אולי אתקשר לעיתון?
כדי להזמין עוד צרות!
והנקישות המוזרות בטלפון?
השאלה כיצד מתנהג אותו חומר גנטי כשהוא נמצא בשלמותו, בסביבתו הטבעית, בתאי האדם, מה הקוד הרשום בתוכו, ומתי וכיצד יתעורר לפעולה, המשיכה להטרידו ללא הפסקה. אטינגר חש שבעזרת שלמה והתוכנות שלו, המסוגלות כנראה לפענח צופנים, יצליח למצא את התשובה, אך לא הרשה לעצמו לשתף את רותי במחשבותיו. הרמזים של קרן לא הרפו ממנו.
אתה נכנס לתחום מסוכן, חשוב על כל צעד, הדהדו שוב באזניו דבריו של שינפלד. שינפלד והגורו. הגורו ושינפלד. מקריות משונה, איך אנשים שונים מתחברים לאותו נושא. מקומות שונים, זמנים אחרים.....
כשספרה לו רותי שאלי מתלהב מענין מציאת הקבועים המתמטיים בתוך הקודים הגנטיים, וששניהם עומדים לפגוש את שלמה כדי לשוחח על כך, קפץ על ההזדמנות, ומהר לצרף את עצמו לפגישה. החלק המתמטי היה ספור כסוי סביר. אטינגר נהנה לשמוע שגם אלי הצליח לנחש את המשכו של הטור.
-את רואה. אמר לרותי, אין צורך בכוחות על-טבעיים. מספיק שתהייה גישה מתמטית בריאה....
- ומנין למולקולת הד. נ. א. יש "גישה מתמטית בריאה"?
לאחר שעזבה רותי את משרדו החל אטינגר להתארגן לקראת סיום יום העבודה. טרם יציאתו היה עליו לעשות עוד משהו. הוא הוציא ממגירותיו כמה טפסים והחל לרשום הזמנות המופנות אל מנהלת הפרויקט בארצות הברית לדוגמאות של ד.נ.א. אנושי המיצגות אוכלוסיות וגזעים מכל קצות כדור הארץ, דוגמאות שנאספו על-ידי הצוותים של "פרויקט הגיוון שבגנום האנושי". יציאתה של מזכירתו לחופשה סיפקה לו הזדמנות להוציא את ההזמנות בעצמו, ואת כל ההעתקים השמיד.
| חזור לדף הבית |