5 "באג 2000"

אלי קם והציץ מן החלון. מים, גשם, חושך, רעש עמום של גנרטור חירום. נסיעה הביתה במזג אויר כזה לא נראתה לו. מה גם שכאן במעבדה יש אור וגם חום, ובבית עם כל הפסקות החשמל הללו לא יזכה אפילו לכוס קפה. מצד שני,לא חיבים לנסוע הביתה. יש עוד אפשרות, ושם, גם ללא חשמל, חום יש תמיד.

החרדה העולמית למפולת המחשבים הצפויה בתום האלף היטיבה עם אלי ורבים שכמותו. בחוגי המקצוע דברו על הרבה עבודה קשה ומאומצת, אך הפצת תסריטי אימה על בנקים מתמוטטים, שדות תעופה קורסים וטילים בין יבשתיים המשוגרים ללא בקרה היתה מעוררת אצל אלי דווקא את הקשורים -רותי, דירה, מענקים ומשכנתא. השעות הארוכות אותן בילה מילדותו מול מסכי המחשבים החלו להניב פרי. המומחיות שרכש היתה בימים אלה מצרך מבוקש,וכצעירים רבים אחרים לא התביש לנצל כל הזדמנות שנקרתה לו לשפור מעמדו , משכורתו וקירבתו אל הבוס.

הוא חזר והתישב אל שולחן עבודתו העמוס. מתוך מסך המחשב נעו לקראתו בהלוך אטי חלונות צבעוניים כאילו באו היישר מן החלל החצון. עוד רעיון אחד יבדוק הלילה, ואם זה יצליח....

-אתה עוד שם? שמע את קולה של רותי כשהרים את השפופרת, -כדאי שתתחיל לזוז ואם תזדרז תגיע לפני שש בבוקר.

-ומה בדיוק יקרה בשעה שש? עכשיו נעץ את עיניו בסבך הפקודות והמשוואות שהעלה בשעות האחרונות על המסך ופתאום הבין את אשר ראו עיניו!

-לא צריך משכנתא, אמר. הפתרון בידי, ואני מקווה שאין כאן כל טעות. הוא היה שקוע לחלוטין במשוואות שלפניו ואת תשובתה של רותי לא שמע.

-אתה בטוח שאתה בסדר? הבנקים, כך נדמה לי, סגורים עדין.

-מה אמרת צפוי לנו בשש?

- בשש בעצם שום דבר. הזריחה היום בשש ועשרים, ובתוספת טוח בטחון, בגלל מזג האויר, ואם נחסיר ששים ושש דקות.....

-והיכן זה כתוב? קטע אותה באמצע המשפט. רותי לא היתה בטוחה אם שאלה זו מכוונת אליה, או שהיא מהווה עדיין חלק מהשיחה שאלי מנהל כעת עם המחשב שמול עיניו. מוכר היה לה הניתוק מהמציאות שלתוכו היה צולל אלי כאשר התרכז בנבכי התוכנות והנוסחאות.

-כשתגיע תסביר לי בקשר למשכנתא. והעקר,תזהר בדרך.

הנסיעה מקרית-המדע היתה נעימה ומרעננת. הכביש היה ריק, הסופה שככה, ואפילו ירח מלא, תמונה שממש נגזרה מפסיכו של היצקוק, בצבץ בין העננים. כאשר התקרב לביתה של רותי כבר הופיעו משכימי הקום ברחובות, חבושי כובעים, נושאי מטריות, עטופים במעילים המנסים לשמר לעוד כמה דקות את חום הבית ואולי גם את מנעמיו. הרמזורים הבהבו עדין בצהוב למרות תחבורת הבקר המתגברת, וזו היתה רק תקלה אחת מיני רבות אשר נמנו כעת בהתלהבות מרובה ובשמץ של הומור על ידי קרין הבקר של קול ישראל. השבושים הצפויים היום בעקב מזג האויר הסוער נדמו לאלי כחזרה כללית לקראת באג 2000.

רותי גרה בבדירה שכורה בבית משותף על גבול הפרדסים שהלכו והושמדו לטובת שכונות יוקרה חדשות. באביב היו מטיילים שם בין משוכות הצברים, זוללים אשכוליות בשלות שנותרו על העצים,

מציצים לתוך מבנים נהרסים שידעו ימים טובים יותר לפני הרבה עשרות שנים בימיה הראשונים של המושבה. במבנים היו שרידי מדורות, בקבוקי משקה ריקים, שמיכות מזוהמות ושאריות מזון שהעידו על טיפוסים מוזרים ומפחידים המתגוררים שם בלילות. לפעמים נתקלו במכונית מפוארת הנעה במהירות בדרך העפר, מפירה את השלוה הנהדרת, ונעצרת ליד אחד ממאהלי הבדואים הפזורים בשטח. צרוף משונה שנתן היה להסבירו בסחר סמים או פעילות מפחידה אחרת. רצח הקשור , כך טענו העתונים, בכת השטן, אירע באחד המבנים הנטושים שהכירו מסיוריהם. באביב האחרון החליטו להגביל את עצמם לטיולי שבת בלבד, לותר על הנאת הבדידות, ולהשאר בשבילים המרכזיים העמוסים מטיילים.

הוא החנה את מכוניתו, דלג בין השלוליות, ומהר אל תוך הבית.

כשנכנס, מצא אלי את רותי מכורבלת בתוך שמיכה, רבוצה על הספה, מעיינת במוספי העתונים שלא הספיקה לקרוא בסוף השבוע. לנשיקות וחיבוקים לא היה להם זמן. אלי היה רעב כזאב, רותי סקרנית לשמוע מה התחדש אצלו בעבודה. מאוד היתה גאה בגאון המחשבים שלה אשר עתיד להציל את העולם מסכנות "באג 2000". אלי סיפר לה בהתרגשות על הרעיונות האחרונים שלו.

- אם כך, אתה בדרך לפתרון, שנה לפני המועד!

-אם לא היית מתקשרת, הייתי בודאי ממשיך לעבוד עד הבוקר!

-העולם יצטרך להשלים עם העובדה שהצלתו תדחה בעשרים וארבע שעות..

-רותי, זה בכלל לא מצחיק. אצלנו כל יום קובע.

-עכשיו אתה מנסה לעשות לי נקיפות מצפון? רותי היתה רגישה בענין זה, והתמודדה כבר שנים בגבורה ובסבלנות עם הערות דומות של חותנתה לעתיד. היא לא יכלה להתאפק מלהעיר:

-אולי כדאי שתתרכז בבדיקת רמת המודעות ל"באג אלפיים" בפולניה? אך מיד הרגישה שהגזימה, וסיימה במעין תיקון, מלווה בחיבוק:

-העיקר הוא שתצליח. אולי עדיף שתישן על זה הלילה, ומחר תסגור ענין! עכשיו תסביר לי, אבל בקיצור, מהו הפיתרון שחידשת היום...

-אשר לשאלה על מה כדאי לי לישון הלילה, תתפלאי לשמוע שסדר 

העדיפויות שלי  שונה ממה שאת חושבת, ענה אלי. ואשר לחידושים, הרי פתרונות כבר קימים מזמן, 

אלא שכולם כרוכים בהשקעות כספיות עצומות ובהרבה מאד שעות עבודה. המוסדות הגדולים

והעשירים, מספר בנקים, חברות תעופה גדולות, כל אלו שהבינו כבר מזמן את חומרת 
הבעיה, יגיעו בזמן לפתרון, ויהיו מאורגנים כראוי עוד לפני שתגיע שנת אלפיים 
גם ללא הרעיונות שלי.

-מה עוזרים אם כך החידושים שלך?

-הם יאפשרו לכל האחרים, כל אלו שזלזלו עד עכשיו בענין, להכניס את התיקונים הדרושים במערכות שלהם בזמן, וזו הדרך היחידה שנותרה כיום כדי למנוע את קריסת מערכות המחשבים בעולם כאשר תגיע שנת אלפיים. בשיטות הרגילות פשוט לא ניתן להשלים את תיקוני התוכנות בזמן.

-כלומר אתה בסך הכל עתיד לעזור לכמה בנקים קטנים ומסכנים... נסתה רותי להקניט אותו.

-לא בדיוק. מאחר והמון מערכות מחשבים קשורות ביניהן, אז אותם מוסדות "קטנים ומסכנים" שלא התאימו את המחשבים שלהם לשינוי התאריך, ישבשו מחדש את המערכות שקבלו את הטפול הנכון. ואם תקחי בחשבון שבשיטות הקימות אפילו ממשלת ארצות הברית לא תצליח להתאים את המחשבים שלה עד לסוף שנת תשעים ותשע, שלא לדבר על ממשלת ישראל בה עדין מתוכחים בין משרדי הממשלה השונים מי יהיה אחראי על הנושא....

- ואלי שלי יציל את העולם משואה!

- זה לא מצחיק רותי, נזף בה. ספר בדיוני חדש שיצא עכשיו לאור מתאר כיצד הסינים ינצלו את התמוטטות מחשבי שיגור הטילים האמריקאיים בחצות, בלילה שבין שנת תשעים ותשע לשנת אלפיים, ואז תחל החגיגה האמיתית....

- וכל זה אמיתי? האם אין כאן הגזמה אחת גדולה?

-לדעתי לא. ההפך הוא הנכון. ישנם אפילו כאלה שטוענים שקים קשר להמעיט בחומרת הבעיה כדי שלא להכניס את העולם כבר עכשיו לפניקה. קבוצות של מאמינים בתורת ההשרדות בארצות הברית כבר מטיפות היום לחבריהן להתחיל לאגור מזון.

-ומה זה שיך למזון?

-כמו בכל תעשיה אחרת גם שם הכל מופעל על-ידי מחשבים. וכשאלו יפסיקו לתפקד, גם היצור יפסק.

-ואנשים ממש אוגרים שימורים? ממש קשה להאמין.

-לא רק שהם אוגרים, אלא מאחר והנושא והבהלה מופצים בתקשורת ובעיקר באינטרנט, הרי כמה מתעשיות המזון בארצות הברית כבר מגדילות את מערכי היצור שלהן כדי לעשות רווחים

מהביקושים המתגברים. הכל תלוי כמובן לאיזו אסכולה שיך האדם.

-ומה הן האסכולות השונות?

-אלו נקראות בשמות משעשעים למדי: "תרנגולים", הקוראים בקולי קולות שסוף העולם מתקרב, ו"ינשופים", אלו המאמינים שהלילה עוד צעיר, ועוד נותר לנו זמן למכביר עד ליום הקטסטרופה הגדולה. "Roosters and Owls " הוא מושג ידוע בין אנשי המחשבים.

-מנין השמות הללו? זה חלק מפולקלור המחשבים? לי זה מזכיר משהו מלימודי ההיסטוריה שלי.

- יפה,רותי. זה באמת היסטורי. הזכרון שלך ממש מדהים. כל השמות לקוחים מספרות יום-הדין הנוצרית. ימי הבינים.

-וכיצד זה מתקשר אל "באג-אלפיים"?

-התרנגולים קוראים בקול גדול שהעולם יעצר וכל המערכות יקרסו בשלושים ואחד לדצמבר שנת 1999, והינשופים טוענים שהכל יעבור בשלום, בינתיים.- רק בינתיים?

-כן. כי לדעתם של אחדים מהמומחים, ישנו תאריך מאוחר יותר, שאיש איננו מתיחס אליו. גם אם נצליח לפתור את הבעיות של ליל חגיגות האלף החדש, לא יהיה זה סוף פסוק. חייבים כבר היום להערך לתאריך המסוכן הבא.

-והוא?

-העשרים-ותשיעי לפברואר של שנת אלפיים.

-יש בפברואר אלפיים עשרים ותשעה ימים? רותי ניסתה לחשב במהירות. הרי חודש פברואר מעובר קיים רק בשנים המתחלקות בארבע, פרט לאלו המתחלקות במאה. בשנת 1900 היו בפברואר עשרים ושמונה ימים בלבד. את זה הסביר לי פעם אבא, שים הולדתו חל בדיוק בעשרים-ותשיעי לפברואר.

- אם כך, יש לי בשורה עבור אבא שלך. הכלל שהזכרת איננו חל בשנים המתחלקות בארבע-מאות, ואי לכך תהיה שנת 2000 שנה מעוברת. את יום הולדתו נוכל לחגוג, אבל בתוכנות המחשב המקובלות לא טרחו המתכנתים להכניס את ההסתיגות בדבר השנים המתחלקות בארבע מאות. ולכן, כך טוענים רבים, גם אם נעבור בשלום את ה 31.12.99, יקרסו המערכות ב 29.2.2000.

-ואלי שלי יציל את העולם, חזרה ואמרה רותי, הפעם לא בקינטור אלא בהתפנקות מסוימת, מלווה בהתרפקות מסוימת עוד יותר.

כשנכנסו למטה נזכר אלי לשאול:

-ואיך עבר עליך היום בעבודה?

-אצלי אין הרבה חדש. עובדים קשה, מתקדמים. אנחנו לא עוסקים בהצלת העולם.

-מי יודע מה עוד תגלו בהמשך.

-לי דוקא נוח להמשיך כך, בלי יותר מדי התרגשויות.

-יפה! אל תבזבזי את ההתרגשויות בעבודה ותשמרי אותן רק בשבילי!

כבר למחרת התהפכה הקערה על פיה.

6.................... 3..5..8..13..21..34

מעבדתה של רותי נראתה כשדה קרב לאחר יום עבודה מתיש ומתסכל . כבר בבקר כאשר נכנסה הרגישה במשהו מוזר. שנים של נסיון למדו אותה להבחין בפרטים הקטנים, ורק הצצה קלה אל שורות בקבוקי החידקים שלה, תיבות השרצים, כך קרא להם אלי, וכבר ידעה שמדובר בחבלה, מגיפה, הרעלה, מכל מקום, הרבה עבודת בילוש והרבה שעות נוספות.

-בקר טוב! שמעה את קולו של דר. אטינגר מאחריה. אטינגר אהב לשטוף את העינים במראה הנאה שהציגה רותי, וטרח במשך השנים לאסוף סביבו צוות של בנות נאות וחכמות. למרות המוסכמות, מסתבר שלא היתה זו משימה בלתי אפשרית. שלושים שנים ויותר חי בנאמנות יתרה לאשתו, אשר רק לעתים נדירות היתה חושפת את עצמה לצות העובדים. קשה היה להבין מה מצא גבר נאה וחריף שכמותו באשה הקטנה והשמנמונת, אשר תמיד השתדלה להצטנע ככל האפשר,אך נכר היה לעין שבני הזוג אטינגר ממש מעריצים זה את זו.

-ובכן, מה קורה פה? שאל אטינגר בהבעה סמכותית מפחידה.

-נתחיל לבדוק, אולי... רותי לא אהבה את ההלחצות של הבוס.

-נא לשים לב, הוסיף ברצינות איומה, לפניך שורת מבחנות מסומנות במספרים מאפס ועד חמישים.

אני מבין שאלו קטעים עוקבים של חומר גנטי "חסר משמעות" כביכול. ואני רואה שהקטעים אשר השתלתם גרמה למות החידקים נושאים את המספרים: שלוש, חמש, שמונה, שלוש-עשרה..... מענין מאד.... ואחרי שלוש עשרה חוזרת התופעה שוב רק בדוגמה מספר עשרים ואחת. האם את רואה כאן חוקיות מסוימת? ולפני שנמשיך, מה אומרים המספרים הללו? הם בודאי אינם סתם מספרי רישום סידוריים. הרי יודע אני עם מי יש לי כאן עסק, חייך אטינגר לעבר רותי. אני משער...

- אין צורך בהשערות. אין כאן שום סוד.

הלחץ למציאת פתרון מהיר לכשלונו של ניסוי חשוב זה, שבהכנתו טרחה שבוע תמים, החל לתת ברותי את אותותיו. בדיוק כאשר הגשת הדוח השנתי מתקרבת, מתגלה פתאום תופעה מוזרה שאין לה , עדין, כל הסבר. אולי כל מסקנותיהם מעבודת השנה האחרונה בטעות יסודן?

-אם כך, ספרי לי, החליף אטינגר לנימה אבהית מרגיעה.

-בודדנו שורת קטעים מתוך ה:"ד.נ. א. חסר המשמעות". סימנו אותם לפי הסדר המקורי בו הם היו מאורגנים בתוך הכרומוזום שלנו. ואז, שתלנו צירופים שונים שלהם אל תוך גרעיני התאים של תרביות החידקים. כלומר, במבחנה מספר אחת נמצא קטע מספר אחד. במבחנה מספר חמש , חמשת הקטעים הראשונים...... אבל מדוע נפגעו דווקא אלה? מילא, שלוש-עשרה הוא מספר של מזל רע, ניסתה להתבדח, אבל אחריו , ללא שום הגיון, עשרים ואחת, ואחריו , פתאום, דווקא שלושים-וארבע!

-ואינך יכולה למצוא כל חוקיות בשורת המספרים הזו? אולי תעזרי בסדרת ההרצאות שלך?

- ואני דווקא חשבתי שזה יביא לנו תועלת. חפוש משמעות המחזוריות בטבע ובתנך.

-אולי תביאי לכאן את השיטות של ימי הבינים ונראה אם זה יפתור את התעלומה. אלא שבשורת המספרים הזו אינני רואה כל מסתורין.

הציניות של אטינגר וחוש ההומור המתוכם שלו בלבלו תמיד את בני שיחו. אפילו אישתו היתה אומרת שקשה לה להחליט מתי הוא מדבר ברצינות ומתי משתעשע להנאתו.

-מחשבים זה לא בדיוק ימי הבינים, לא התאפקה רותי. ועל מנת למצוא מחזוריות.... אולי ננסה כפי שעושים בבחינות פסיכומטריות. מצא את האיבר הבא בטור! היא נהנתה להציב בפניו את החידה שהיתה בטוחה שלא יוכל לפצח.

אטינגר שכבר עמד על סף הדלת, נעצר. חידות מתמטיות היו חביבות עליו, והצלחתו בפתרונן היתה רבה. לעיתים היה מתחרה בצעירים מקרובי משפחתו ובסטודנטים בפתרון החלקים החשבוניים של הבחינות הפסיכומטריות. הוא נעץ מבטו שוב בשורת המבחנות, ואמר:

-אני רואה משהו, אבל....

רותי הרגישה שהתשובה נמצאת כבר על קצה לשונו של הפרופסור.

תשובה? פתרון? אולי רק ניחוש מתימטי מתוכם....

-אבל חושש לומר זאת, קפצה רותי. ובכן היה נא בטוח. אם תנחש וגם תוכיח שהאיבר הבא בטור הוא, למשל, תשעים-ושתים, אחזור שוב על הניסוי עם מאה דוגמאות במקום חמישים.

-לא תצטרכי לטרוח כל כך, חייך אטיגר. אחרי שלושים-וארבע יבואו, לדעתי חמשים-וחמש, ולאחריו, הוא היסס לשניה, משלים חישוב קצר בראשו, לאחריו אני מהמר על שמונים-ותשע!

-ומה ההגיון?

-תמצאי בעצמך. אלי חזק במתמטיקה. בכל מקרה זו לא תהיה עבודת חינם. הרי ברור שעל ניסוי קריטי כזה חיבים ראשית כל לחזור על-מנת לאמתו. ובכלל לא יזיק לבצע את החזרה בצורה מורחבת. בכל מקרה תכנסי אלי בשתים-עשרה. אטינגר הסתובב ויצא מן המעבדה.

רותי נותרה מבולבלת. השעה היתה תשע, ואצל אטינגר חסר הסבלנות פרוש הדבר היה שבתוך שעה הוא יכנס שוב לרחרח. היא היתה מוטרדת ולחוצה, והתנחמה בידיעה שדוקא מצבי כאלה היא מתפקדת במיטבה.

איך בכלל אפשר בכמה שעות למצוא הגיון במוות המחזורי המשונה הזה, ואיזה מין מחזוריות הוא מוצא בכלל בשורת המספרים הזו? מצד שני, לאטינגר יש רעיונות טובים . ואם הוא מוצא כאן סדר מסוים הרי לא יתכן שהדבר מקרי. וגם אם לפרופסור הגאון שלי היה זה בסך- הכל ניחוש מוצלח, אולי לי זה יתן קצה חוט.... מענין מאד אם הניחוש שלו יתאמת...

לפני שתיגש לעבודה המיגעת שלפניה , היתה רותי זקוקה לכמה דקות של מנוחה והתרגעות. ולשם כך עמדו בפניה שתי אפשרויות, להכין קפה, ולצלצל אל אלי, ורותי החליטה לאמץ את שתיהן, ושיתפוצץ הבוס.

הקפה היה טוב ומרגיע. בראשה של רותי החל כבר להתגבש תכנון ראשוני למהלכו של יום העבודה העמוס הצפוי לה. כרגיל, כשהצליחה להתמקד בנושא המחקר, היתה שקולה, הגיונית ויעילה. טרם סיימה את מחצית הקפה שהכינה, וכבר היתה קצרת רוח להתחיל בסדרה מורכבת של בדיקות אשר, כך קוותה, יובילו לפתרון סביר של התעלומה בתוך זמן קצר.

כשנכנס אטיגר לבדוק את המתרחש מאוחר יותר, שטפה אותו מיד במבול של תוצאות , השערות, הסברים אפשריים, והצעות לבדיקות וניסויים מורכבים יותר בהמשך היום. התלהבותה, כתמיד, היתה סוחפת ומשכנעת. פגישת הצהרים בוטלה, על מנת שלא לבזבז זמן יקר, ואטינגר הפשיל את שרווליו, מתנדב לעזור בכמה עבודות טכניות. את אלו, כך טען תמיד, הוא מבצע טוב ויעיל יותר מכל טכנאי. היה זה בשבילו "ריפוי בעיסוק" ומפלט מסוים מישיבות ארוכות בעניני מנהלה ותקציבים.

בשעה שש בערב עדין נותרה החידה כשהיתה. יתרה מזו, תופעת המות הפתאומי של תרביות החידקים נמשכה. והמשונה מכל, המחזוריות המשונה בה הבחין אטינגר לראשונה הבקר, המשיכה לתעתע בפרופסור ובתלמידתו.

רותי נזכרה בכוונתה להתקשר אל אלי, אך עכשיו היה כבר ממש מאוחר. אם לא תזוז מיד, תאחר להרצאה. ולמרות הלחץ להמשיך את יום העבודה המתיש אל תוך הלילה, החליטה שאיננה יכולה ואיננה רוצה לותר על הנאתה הקטנה הזו "למען המדע". העיסוק השבועי בחישובי נסתרות וגילויי עתידות שבתנך היה ממש שנוי מרענן עבורה לשגרת החיים הרגילה. חישובים מתמטיים, ספרי קדש, תוכנות מחשבים, תורת ההסתברות, רצח קנדי ומתי יקרה מה- תבשיל מיוחד במינו, מתובל בנופך של נוסטרדמוס ומסתרי ימי הבינים. וכל זאת מוגש על ידי מרצה מרתק ומיוחד במינו.

ההרצאה היתה מענינת ומבדרת כרגיל, אולם ראשה של רותי היה עסוק במחשבות אחרות. ספיחי יום העבודה המתיש ורשימות ארוכות של הרכבים גנטיים נתערבבו בהסברים בדבר מחזורי אותיות נסתרות בכתבי הקודש.

משמעות המחזוריות בטבע ובתנך, הדהד משפטו של אטינגר באזניה, וקשה היה לה להחליט באם משפט זה נאמר בלעג, או שמא ישנו סכוי שמעשיה יתקבלו אצלו בהבנה , בשמחה ואפילו בברכה.

בתום ההרצאה נאלצה להתעכב דקות ארוכות עד שאחרון המשתתפים והשואלים יצא מן האולם.

להפתעתה , נגש אליה המרצה עוד לפני שפנתה היא אליו.

במבט מקרוב, נראה האיש שונה מן הדמות שהצטירה בעיניה מהשורה האחרונה של האולם, שם נהגה לשבת בהרצאותיו. מרחוק בלטו הבגדים האפורים, מקומטים בדרך-כלל, הפנים נושאי זקן בן יום או יומיים, המעיל השחור הישן אותו היה מטיל על הכסא שבפינת החדר. ההתלהבות והבהירות שבהצגת הדברים היתה מנוגדת לכל אלה. עכשיו, פנים אל פנים, נעלם הניגוד. פתאום הבחינה בעינים החודרות, בפנים מלאי ההבעה, למרות הזיפים העוטרים אותם.

-סליחה, אפשר לשאול אותך משהו?

-ברצון, השיב שלמה, כיצד אוכל לעזור לך גבירתי הצעירה?

-ובכן, אני באמת זקוקה לעזרה כלשהי, ואולי, כך אני מקווה, תמצא אתה אפילו ענין בבעיה שלי.....

-מה את מנסה לפענח? שאל שלמה בפשטות, להפתעתה של רותי.

-זה ספור ארוך, אנסה להסביר בקצרה.

-הרשי לי לנחש, אמר שלמה, שהענין קשור בקוד הגנטי!

-אבל כיצד ידעת? הופתעה רותי.

על כך לא זכתה לכל לכל מענה, פרט לחיוך מאופק.

לאחר שיחה ממושכת בירכתי אולם ההרצאות הצליחה רותי לשכנע את שלמה לנסות ולפענח , בעזרת השיטות המיוחדות שלו, "קטעים נבחרים" -כך הגדירה אותם - מתוך הקוד הגנטי. כבר מחר תעביר אליו מספר קטעים ראשונים בדואר האלקטרוני, והוא ינסה לזהות בתוכם מלים ומספרים מוצפנים, ממש כפי שהוא עושה ברצף האותיות של ספרי קודש עתיקים. גם המטרה הוגדרה- לא חיפוש של נבואות הכתובות בלשון בני-אדם, אלא חיפוש אחר אמיתות קדומות ובסיסיות יותר -חוקים וקבועים מתחום המתמטיקה. שהרי המתמטיקה, כך טען שלמה, היא הבסיס לכל: החיים, היקום, חוקי הטבע והפיסיקה. ולכן, היא וחוקיה היו קיימים מאז ומתמיד, עוד לפני בריאת העולם והחיים, וסביר לכן שהותירו את רישומם גם בקוד הגנטי, כמו בכל תחום אחר של עולמנו.

שמחה על הצלחתה יצאה רותי בדרכה הביתה. אבל לא עבר זמן רב עד שמחשבה חדשה החלה להטרידה: האם לא היתה פעולת השכנוע קלה מדי? כיצד ידע שלמה שמטרתה קשורה לפצוח הקוד הגנטי? ואולי ידועים לו גם אותם פרטים אשר הסתירה מפניו?