10 חיתוך- הזהב

בלילה שבין רביעי לחמישי התבהרו מעט השמים. הגשמים חדלו, כבישים שהיו מוצפים התנקזו, וכל זה חיב היה להוביל לקראת סוף שבוע רגוע. האירועים המדיניים והבטחוניים שגדשו את הכותרות הלכו והתפוגגו. חדשות אחרות, רובן מרגיזות ומעצבנות,תפשו את מקומן. נראה היה לפעמים שעיתוני הערב נשלחים למדינות ישראל ישירות מאיזו רפובליקת בננות דרום-אמריקאית.

כשעלה אלי למשרדו בבוקר יום חמישי פנתה אליו במסדרון עובדת הנקיון.

-בוקר טוב אלי, מה שלומך היום?

-בסדר, בוקר טוב גם לך, מלמל אלי בתשובה.

-אתה נראה לי מודאג, הוסיפה סוניה, ובקולה נכרה דאגה אימהית.

-לא, סוניה , בכלל לא, הכל ממש בסדר......

- משהו לפעמים מדאיג אותך, למשל , ערב לפני בחינה....

-לפני בחינת הבגרות במתמטיקה, שכמעט ולא התכוננתי אליה, הלכתי לסרט....

-כמובן, עם ראש כמו שלך.

-וכשגויסנו למלחמת לבנון, לקחתי איתי רק זוג גרבים אחד להחלפה.

-בודאי, הרי הבטיחו לך ארבעים קילומטר. ובכל זאת, לכל אחד יש איזו נקודה חלשה.

-רוצה את האמת? וידוי קטן?

-קדימה דוקטור. סוניה המנקה עכשיו תהיה כומר מוודה של הדוקטור המפורסם.

-ובכן כשנתנו לי לנהל את הפרויקט שלי, לפני שנה...

-זה הענין הסודי, שכולם מדברים עליו? משהו עם אלף..

-אלפיים. באג אלפיים.

-לא משנה. פחדת.

- לא ממש, אבל קצת הייתי מודאג. הרבה עבודה, מעט זמן...

- בענין הזה אין טעם שתדאג. עם ראש כמו שלך... ובכלל לדאג צריך רק ממלחמות ומחלות.

-להיפך סוניה. לדאוג צריך רק לדברים שאפשר להשפיע עליהם.

-טוב , טוב. תהיה לי בריא. עכשיו נכנס הבוס ואני חוזרת לעבודה.

ואז התחיל החלק הטוב של היום. אלי הציג את התוכנות החדשות.

- לא פתרון מושלם וגמור ,אמר הבוס, אבל בהחלט פריצת דרך. מרשים ביותר. אלי, כל הכבוד.

- ובהזדמנות זו, רק רציתי..... גמגם אלי במבוכה.

-כמובן, שלא שכחתי, הגיב הבוס במהירות מקצועית , שלא הסתירה נימה של "יודע צדיק נפש בהמתו".

העלאת השכר שניתנה לו היתה מעבר לצפיותיו. לאחר דברי התודה והתשבחות המביכות החליט אלי, שלא כהרגלו, להקדים ולצאת באותו יום לביתו. באמצע הדרך שינה את דעתו ואת כוון נסיעתו. מדוע לא נתחיל את סוף השבוע המשותף שלנו ביום חמישי? רותי בודאי תקדים לחזור היום, אחרי שכמעט ולא התראינו במשך כל השבוע, ואיזו הפתעה תהיה זו בשבילה למצוא אותי מחכה לה!

מפתחות החליפו בינהם לפני מספר חודשים. מפתח דירתו של אלי, אשר היה ברשותה של רותי, כמעט ולא היה בשימוש עד כה. דירתו השכורה של איש המחשבים היתה דחוסה בספרים, תיקים גולשים מן המדפים, ערימות של נירות. מחשבים, מסכים ושאר מיני ציוד, גדשו את שני החדרים הקטנים. הכבלים שקשרו בין קופסאות הפח היוו מכשול רציני לתנועה. אלי עסק במחשבים מילדותו, ופעמים רבות כבר חידש את הציוד שברשותו. אך מהמחשבים הישנים מעולם לא נפרד, הקשר הנפשי חזק מדי, היה אומר. "המוזיאון לתולדות המחשוב בישראל" כונתה דירתו בפי ידידיו. את שעות הפנאי היה מבלה בתיקונים של מחשבי ילדותו הישנים שרובם, כמובן, היו במצב עבודה. דירתה המסודרת והמטופחת של רותי הפכה להיות למקום השהות המשותף שלהם, וכמשקל נגד ל"מוזיאון" של אלי המציאו אף לו כינוי: "המרכז לחקר התפתחות התא המשפחתי".

המקלחת החמה והסבון הריחני של רותי היו ממש נהדרים. התרווח לו אלי על הספה בבגדי בית, והתחיל לעבור על עיתוני השבוע. מלחמה, אבטלה ושטפונות גדשו את העמודים הראשונים. משהו משעשע אמצא אולי בדף האחרון, חשב. אך כשהפך את העתון נתקל רק בידיעות על רציחות, אונס ופריצות, ובסקירה סטטיסטית על רמת הפשיעה המתגברת. האופטימיות שלי כבר באמת לא מתאימה לתקופתנו, הרהר לעצמו. בשעה שבע התחיל להכין את ארוחת הערב לקראת בואה של רותי. כשרונות הבישול שלו לא היו מיוחדים במינם, ואלי בהחלט הכיר בכך. אבל רותי תמיד שמחה למצוא שולחן ערוך ממתין לה עם שובה הביתה. "המומחה לביצים קשות", היתה מכנה אותו לפעמים, "אולי תרחיב את התפריט שלך גם לשטח החביתות?"

השעות חלפו ורותי טרם הגיעה. הרדיו טרטר והשמיע פרשנויות וסיכומים של חדשות השבוע, אשר אירועים חדשים כבר השכיחו אותן. הפרשנים התלבטו בשאלה אם היתה צפויה לנו סכנה אמיתית, או שמא התסריט הגרוע ביותר העתיד, אולי להתרחש הינו חזרה נוספת על מלחמת המפרץ. דובר הממשלה הטיף לבטחון ורגיעה. דובר הצבא קרא לחידוש ערכות המגן. האופוזיציה הזהירה מפני שאננות. לא היה כל מתח באויר, והצבור לא התיחס ברצינות אל העיתונאים שהמשיכו, למרות איסורי הצנזורה, להעלות חשדות ורמיזות כאילו שלושת הטילים שנחתו בצפון הארץ, מקורם איננו בלבנון אלא בעירק או איראן. ידיעות על סגירת כבישים לצורך תיקונים ליד הכור בדימונה הודפסו בסמיכות לפרשנות הצבאית.

כאשר הגיעה לבסוף רותי לא היתה לה כל סבלנות להאזין לסיפוריו של אלי. הסיפור שלה היה מסוכן הרבה יותר. עוד לפני שנכנסה הביתה החליטה לא לגלות לאלי בינתיים את הצד המדאיג. היא היתה חסרת מנוחה ונרגשת, ובקושי הצליח אלי להשמיע לה את הבשורה המשמחת על ההעלאה בשכרו. בהתרגשות החלה רותי לגולל בפניו את שפע האירועים, הממצאים, השיחות והפרטים המדעיים, קשה היה לאלי להבין את שהתרחש מרוב מילים מבולבלות ונרגשות. למרות הסברים חוזרים ונשנים של רותי, לא הצליח אלי לחדור מעולם לרזי הגנטיקה. על מנת שיתיחס למשהו ברצינות היה זקוק להוכחה מתימטית, לנוסחאות מדויקות, לטיעונים המסתמכים על חוקי הפיזיקה. תמיד היה מדבר בשבחי הגיאומטריה, בשיטות ההוכחה ובהגיון המשכנע שבה, שאחריו אין כל ויכוח. בדרכו, ניסה להרגיע ולעצור את שטף הדברים.

-אינני מצליח להבין דבר, עצרי לרגע. נסי להציג את כל הסיפור בצורה הגיונית , כאילו היה זה משפט בגיאומטריה.

- אבל אלי, הרימה רותי את קולה, זה לא משפט בגיאומטריה! זה משהו הרבה יותר רציני. אתה לא קולט !

- דווקא גיאומטריה היא ענין מאד רציני, המשיך אלי בשלו. אפלטון כבר הבין שאפילו נהול מדינה אידיאלי חייב להיות בידי הפילוסופים, ובתקופתו, פילוסופיה וגיאומטריה הלכו יד ביד.

-ואצלנו, תאר לעצמך את חברי הכנסת לומדים גיאומטריה.

-לעומת זה, בחשבון המשכורות וההטבות שלהם הם דוקא מצטיינים...

-כדי שתקח אותי ברצינות אני צריכה להראות כמשולש שווה שוקיים הניצב על שני גלילים ובראשו כדור, נתכעסה רותי.

-העניין עם השוקיים דווקא מוצא חן בעיני, ניסה אלי להרגיע. בתוספת עוד כמה כדורים ואליפסות זה דוקא יכול להראות לא רע...

אך היום לא היתה רותי פנויה להתכתשויות מילוליות כאלה. הוא רוצה הוכחה מדעית, בלעדיה לא ישתכנע. והאמת, גם אני, גם אטינגר זקוקים להוכחה כזו. רק כאשר סיפרה לו על הקבועים המתמטיים שנמצאו רשומים בדיוק רב בתוך הקוד הגנטי, התחיל אלי לגלות סימני התרגשות.

-הראי לי את התוצאות, דרש. מיד מהר לארון הספרים, והחל להשוות ולבדוק.

-מדהים! הקבוע "פי" בדיוק של חמש-עשרה ספרות אחרי הפסיק! כיצד בדיוק פועלת התוכנה הזו, שמצליחה להפוך את הקוד למספרים?

זה לא התחום שלי אלי. אינני יודעת. הכנסנו את הנתונים, ואלו התוצאות. כמובן שחיבים לבדוק הכל, לודא ששלמה לא ערך כאן איזה תעלול. אם תרצה לעזור בקטע הזה....

- בודאי. ובעצם, הרעיון הזה כבר חלף כמה פעמים בראשי.

- איזה רעיון? לחפש את"פי" בקוד הגנטי?

-פחות או יותר. אחד הדברים הבודדים שקלטתי בעניני המחקר שלך הוא שהקוד הגנטי בנוי מארבעה סימנים.

-מארבעה בסיסים אלי. אלו הם חומרים כימיים, אבל למען הקצור מסמנים אותם בארבע אותיות.

-כמובן. ובכן כשם שמחשבים משתמשים בשיטה הבינרית ומכירים רק שני סימנים, אפס ואחד, מתבקש לבדוק אם הכרומוזומים משתמשים בשיטה הרביעונית, ומתארים מספרים על-ידי ארבע ספרות. אני חיב לפגוש את הגורו שלך. ללא ספק, כך פועלת התוכנה שלו.

-לידיעתך אלי, שאמנם הקוד הגנטי מכיל ארבעה סימנים, או אותיות, שונים, אך כל הסימנים המוצפנים בתוכו הינם בני שלוש אותיות בלבד. כל מילה בת שלוש אותיות מייצגת חוליה אחת, מולקולה בודדת בשרשרת ארוכה, שממנה בנוי חלבון כלשהו.

- ומה בכך? הרי אנו כותבים מספרים בשיטה העשרונית, ולרשותנו עשרה סימנים או ספרות שונים, אך זה לא מונע מאיתנו לרשום מספרים בני שלוש , ארבע או שמונה ספרות!

- אין לי עכשיו ראש וסבלנות לכל זה, אלי. בבקשה, רק עוד דבר אחד אני מוכרחה לספר.

- קדימה. לא אפריע יותר.

-התגלו במעבדה תוצאות משונות. זה די מפחיד ואולי גם מסוכן. אל המשחקים המתמטיים פניתי כדי להתחיל להבין את הענין העיקרי. פחדתי לגלות לשלמה את הבעיה האמיתית. ועכשיו, נראה שבאמת יש בידיו של שלמה איזו שיטה בעלת ערך...

- ולי תגלי מהו אותו דבר מפחיד ומסוכן?

רותי הססה, לרגע, מנסה לנסח משפט מסכם וברור.

-שיטה של השתלת קטעי ד.נ.א. המסוגלים לחסל את כל המין האנושי.

-לא פחות ולא יותר! כלומר מין לוחמה ביולוגית? הפצת מחלות קטלניות?

- לא , בכלל לא. הרבה יותר גרוע. למקבל קטעי הד.נ.א. המושתלים לא קורה דבר.

- ולמי כן קורה משהו? מי הנפגע?

-הילדים שלו.

-ואלו חולים? מתים?

-לא אלי, הם פשוט מכילים כמות גבוהה של דפקטים מלידה, רגישות למחלות, התפתחות שכלית וגופנית לקויה....

-וההמשך, קלט אלי את הרעיון, בדור הבא?

-יפה אלי, תפשת את הענין. ועוד פרט חשוב אחד - כנראה שניתן לתכנן מראש תוך כמה דורות יכלה ויושמד הגזע הנגוע.

- מה זה נוגע לגזע? התפלא אלי.

-ובכן, ושוב כנראה, יש בידינו תוצאות המראות שניתן לבחור את קטעי הגנים המושתלים כך שיקלטו רק בגזעים אנושיים מסוימים.

-את מדגישה את ה"כנראה", אמר אלי. מדובר בסתם ניחושים או סתם פניקה?

- תערובת של שניהם, ענתה רותי. צריך לבסס את התוצאות. בינתיים אלו יותר ניחושים מעובדות.

השעה היתה מאוחרת. שניהם היו עיפים ונרגשים. כשנכנסו למיטה אמר אלי:

-אולי בכל זאת ננצל את הזמן הקצר שנותר לקיום המין האנושי למשהו מהנה....

-רק עוד שאלה אחת, רק עוד רגע, שכחתי לספר לך על עוד משהו מדהים.

- ומה יכול להיות יותר מדהים מהנושא שאני הצעתי להעמיד על סדר- היום?

- באמת, אלי, התחנחנה רותי. אתה ממש תהנה מהקטע הזה.

- כולי אוזן

- אפשר להציג זאת תחת הכותרת, "כוחותיו העל-טבעיים של פרופסור אטינגר"...

-נשמע ממש מענין!

- האם שורת המספרים : אחת, שתים, שלוש, חמש, שמונה........

-שלוש-עשרה, עשרים ואחת..... המשיך אלי להפתעתה.

-ובכן , גם לך כוחות על-טבעיים?

-בהחלט לא. רק שבגיל שתים-עשרה, כשאת עסקת ברכילויות, שמלות וציחקוקים יחד עם כל הבנות, הלכתי אני לחוג למדע! שמעת פעם על חיתוך הזהב?

כמה דקות דנו אלי ורותי בשאלה האם יציג אלי עכשיו את הידע שלו במתמטיקה או אולי יחזרו וישקלו את הצעתו הקודמת. אלי אהב להסביר ולהפגין את ידיעותיו, ומיד החל בהרצאה מלומדת. תוך כמה דקות נרדמו שניהם. כשהתעוררו בבוקר היה המשפט הראשון שאמרה רותי:

-חלמתי משהו משונה. איצטרובלים עשויים מזהב... זה אומר לך משהו?

11 שבעה

הכל שערו שאפרים היה חולה ומנע מעצמו טיפול. כמה חשדו שנכנס לדכאון והרעיב את עצמו למוות. עסקני הקהילה החלו בסדורי ההלוויה. רופא, מאנשי שלומנו, רשם מה שרשם בתעודת הפטירה. איש לא רצה לעכב את הקבורה בגלל חקירות ודרישות, ובודאי לא להדרש לענין נתיחה שלאחר המוות. ההלוויה היתה שקטה ומכובדת, הכל הרגישו חובה לחלוק כבוד אחרון לנפטר, שמשפחה לא היתה לו. למרות הקור והשלג הגיעו עשרות מלווים לבית העלמין.

לא היה מי שישב שבעה. נתן רובין נעל את הדירה, ומיד לכשעברו השבעה מהר להכנס אליה, לבדו. הדירה הקטנה והחשוכה היתה מדכאת בעליבותה. על מטה צרה ונמוכה היו מושלכים סדינים מזוהמים ושמיכת פוך ישנה. המצעים נותרו פרועים, כאילו רק הרגע משכו מתחתיהם אנשי החברה-קדישא את הגופה. מן הקרעים שבשמיכה נשרו נוצות מרוטות צהבהבות. הרבה עשרות שנים חלפו מאז כיסתה פלומה זו את בטנם השמנמנה של אווזים אי-שם במזרח אירופה. נתן רובין נזכר בדברים ששמע מהמנוח, רק לפני מספר חודשים.

-אין לי כל רכוש, כל דבר בעל ערך, רק אותם דברים שלמדתי מפרץ.

-ואני חשבתי שאתה זה שלימדת אותו.

-מה שלימדתי, כל יהודי יכול ללמד. אבל מה שלמדתי...

- במה מדובר? מאין הגיע אותו פריץ המסתורי, ואיך זה שיום בהיר אחד הוא נעלם ואיננו?

-זה שהיה בעל השכלה רחבה, במתמטיקה, הנדסה, ידוע לך.

-ישנם רבים כאלו.

-אך לא רבים ביניהם בילו שנים בארכיונים השכוחים של מנזרים באירופה..

-כך ניצל בזמן המלחמה?

- אמנם כן. אך בבקשה ממך נתן, אל תחקור אותי יותר. דואג אני עכשיו לפרץ, לא אגלה דבר, אולי יחזור פתאום כשם שנעלם. אם יקרה לי משהו, תמצא כאן את ספר הרשימות שלי, מעין יומן, תקרא וכמה דברים יתבהרו לך.

הסקרנות והרגשת האחריות להצלת דבר סוד, חכמה ישנה, או אוצר היסטורי עזרו לנתן רובין להתגבר על הבחילה שעורר בו החדר המוזנח. ריח המת עוד נותר בחדר הבלתי מאוורר, למרות הקור העז ששרר משך הימים האחרונים. לפי עצמת הריח, נראה שהחימום המשיך לפעול ללא הפסקה משך כל סוף השבוע. אצבעותיו העדינות של נתן הססו לנבור בארון הבגדים, ערימות עיתונים ישנים מעלי עובש, שאריות מזון. אך על כל אלה גבר בטחונו שכאן בחדר טמון אוצר של ממש. המחשבה שאולי אין זה הגון וכשר לחטט בחדרו של הנפטר, מבלי לספר או להתיעץ אם איש, לא הטרידה את נתן. רגיל היה להחליט בעצמו, ולכפות רצונו על אחרים. ולמשמיצים תמיד יוכל להשיב שהיה עליו להזדרז לפני שמישהו יקדימו. ומאחר וטרח כל כך מראש להכין לעצמו את התירוצים, לכל מקרה אפשרי, היה עכשיו נתן מאוכזב וכועס. אי הסדר שבדירה, קרעי הנירות, ספרים תלושי דפים, העידו בבירור שמישהו הקדימו. הוא מהר לאסוף ספרים, חוברות, נירות פזורים, כל דבר שבכתב או בדפוס, ממלא את התיק אשר הביא איתו. כאשר התמלא התיק, נחו עיניו על מזוודת קרטון ישנה ומעוכה מעט, כזו שנראתה בידהם של מהגרים ופליטים מאירופה לאחר המלחמה. הוא דחס לתוכה את שארית הנירות שנראו לו בעלי ענין. לא ניתן היה לזהות דבר מה שיתאים בדיוק לתיאור שהשמיע אפרים באזניו בשעתו: "ספר הרשימות שלי, מעין יומן...". הרבה דפים בודדים ופזורים אסף מן הרצפה. נראה היה שמישהו חיטט וחיפש, הופתע, ונמלט בבהלה, מבלי להשאיר עקבות. פורץ? גנב? לא יתכן, הרי מה יש לגנוב בדירת עוני שכזו? מצד שני, לא מעטים הם הסיפורים על עניים מרודים שהחזיקו אוצרות במזרוניהם. כמו אותו אדם שהמיר את כל רכושו ליהלום אחד עם פרוץ המלחמה, עבר את כל התלאות, הגיע לניו-יורק, ונפטר עני, חולה ומחוסר כל. את היהלום הוריש בצוואתו לבית-הכנסת. ליבו לא נתן לו להנות ממנו בחייו.....

נתן ניסה לשקול את המצב בהגיון. הוא נזכר בשיחה שהתנהלה בבית הכנסת בליל ששי . היה פה מישהו לפני. מכאן שהיה כאן משהו בעל חשיבות או בעל ערך.בחור צעיר התענין פתאום בפריץ-פרץ, וזאת שנים לאחר שעזב ונעלם. מישהו נזכר בו פתאום. מישהו שידע על הקשר המיוחד שבינו לבין אפרים. מכאן, שמה שסלקו מהדירה לא היה בהכרח שיך לאפרים. קרוב לודאי שפרץ עזב אצלו משהו. אך מכאן אין עדיין אפשרות להסיק אם מדובר במשהו בעל ערך כספי או בעל חשיבות מיוחדת אחרת. פרץ לא נראה כמי שמתענין בהבלי העולם הזה. מכאן שמדובר במשו אחר... משהו הקשור בסודותיו של פרץ..... מידע! מצא לבסוף את המילה המבוקשת. בחור צעיר חיפש ואף נטל מידע שהשאיר פרץ למשמרת בידיו הנאמנות של אפרים.

בביתו , סגור בחדרו, מאוחר באותו לילה, שולחנו מכוסה בדפים, מחברות ורשימות, מצא כי מה שנותר עבורו היה מספיק רק כדי לגרות את הסקרנות. הוא בחן שוב את הנירות והגיע למסקנה שרק קצה חוט אחד בידו, אשר טרם נבדק.

12 יומנו של האח פריץ

השלג כיסה את פריז, אילינוי, והכביש לשיקגו היה חסום במשך יומיים. החורף הקדים, והכה בעצמה רבה ובמפתיע. כל הבוקר עסק רון בתיקון והרכבת חלונות, ניקוי מרזבים סתומים, ופינוי שלג מכביש הגישה לבית. כשסיים וחזר לתוך הבית החם, התישב במטבח , מחכה לקפה שהכינה אישתו.

- עבודה רצינית עשית הבוקר.

-אם כך ימשיך החורף, תהיה לי תעסוקה מלאה בעבודות כאלה.

-דרך-אגב, הצלחת באותו ערב לגלות משהו על אותה צציליה? -לא בדיוק. אבל מצאתי יומן מענין, מישהו שנבר שנים בארכיונים של מנזר נדח בפולניה, כנראה יהודי שנמלט מהנאצים והסתתר שם.

- נשמע מענין. ומה הספור שלו בדיוק? -טרם קראתי הכל. אולי אחזור לעין באחד הימים הקרובים.

מאוחר יותר באותו ערב חזר אל המחשב.

 

אוגוסט, 1942.

הקיץ בעיצומו. המלחמה ממשיכה בשלה, ואני, מנותק כביכול מהעולם, ממשיך בשלי. בכל פעם שמספר אני לאב המנזר על אשר קראתי, מצאתי ופענחתי, נראית לי התרגשותו הרבה ממש מוגזמת. בסופו של דבר, הרי ענין היסטורי יש לנו כאן. היש ממש בנבואות? הרי רבות מהן כבר התבררו כבלתי נכונות. חורבן העולם ובואו של המשיח נצפו לקראת שנת האלף לספירה, ולאחר שלא נתגשמו נחזו שוב לקראת שנת אלף-וחמש-מאות, שוב לקראת שנת אלף שש-מאות-ששים-ושש........... בודאי יתחדשו כל אלו שוב לקראת שנת אלפיים. איש לא חזה את בואו של האנטי-כריסט בשנת 1933, אף לא בשנת 1939. ......חושב אני שאב-המנזר מעונין בצופנים למיניהם יותר מאשר בפענוח הנבואות, התחזיות ואמרי החכמה עצמם. הוא מעיין ברשימותי, שואל לפרטים. היתכן שאני משרת את מכונת המלחמה הנאצית בעבודתי זו?

רון עבר בין הדפים. מנזרים, כתבים עתיקים, נבואות מוצפנות, סקרנותו הלכה וגברה. עדיין היה עובר בין הדפים, סורק אותם בקצרה, וטרם החליט אם יקרא את הכל באופן יסודי. הוא דילג אל הדף האחרון.

רון חזר לעיין במכתבים שוב לאחר מספר ימים. תולדות מלחמת העולם השניה ענינו אתו מאז שמע מאביו, בילדותו, את זכרונותיו מימי הפלישה לאירופה, בה השתתף. לכשגדל, הוסיף אביו לסיפוריו גם קטעים מזעזעים מימי שחרור מחנות הריכוז.

רון הפעיל את הקשר לאתר של מזר האחיות שעל-שם צציליה הקדושה. כאשר ניסה לעבור אל דף הארכיון נתקל בהודעה בלתי צפויה:

רון לא התרגש מהענין, ועבר לגלוש באתרים אחרים. אך לאחר זמן קצר עצר, ומיהר לבדוק את קובצי היסטורית הגלישה שלו השמורים בזיכרון המחשב. לשמחתו מצא שכל החומר של מנזר צציליה עדיין קיים.

13 המוסד

-העתונאית כבר מחכה לך במשרד, קדמה אותו מזכירתו כשהגיע בבקר לחדרו. מקווה שזה בסדר, היא הקדימה מאד. גם הגשתי לה קפה.

אטינגר נעץ בה מבט חוקר.

-צעירה, נחמדה, נראית מדי תמימה בשביל להיות עיתונאית.

-אולי זו הסבה שהיא כותבת בעניני מדע ולא על פוליטיקה, הפטיר אטינגר ונכנס למשרדו.

-בוקר טוב, הפתיע אותה. על ברכיה היה מונח ספר שנראה לו מוכר.

-בוקר טוב, אני קרן, מעתון............................... . את הספר הניחה על השולחן ללא כל מבוכה.

כמובן ספרו של הגורו שהשאירה כאן רותי אמש. מי יודע מה תחשוב כעת על הרמה המדעית שלנו.

הראיון נערך באוירה קלילה וענינית. אטינגר ידע להסביר נושאים מדעיים מסובכים בצורה שוה לכל נפש.

מעט יחסי צבור טובים לא יזיקו לנו, בתקופת אבטלה רבים מתמרמרים על הכספים המבוזבזים במוסדות המדעיים.

אטינגר הרצה בשטף על התרומה הישראלית לפרויקט הבינלאומי. הסביר כיצד המפוי המלא והמדויק של כל הגנים האנושיים, לאורך כל עשרים ושלושה זוגות הכרומוזומים שבתאי האדם, יתרום לזיהוי ואבחנה מוקדמת של מחלות תורשתיות, לפתוח תרופות ושיטות טיפול חדישות, להבנה ופתרון של שאלות אנטרופולוגיות. קרן שאלה שאלות עניניות, שהוכיחו את הבנתה בנושא. על מנת להסיר חשד, ספר לה אטינגר, כלאחר-יד, על ה :Nonsense DNA, ה "ד.נ.א. חסרי המשמעות" בתרגום חופשי לעברית, שמהווה יותר משמונים, ויש אומרים אף למעלה מתשעים אחוזים מכלל החומר הגנטי שבכרומוזומים, ואשר איש לא פענח עדין את תפקידו.

-ומה הן ההשערות האחרונות? שאלה קרן. ידוע לי שמיסטיקנים נוצרים מאמינים שבתוך חומר גנטי זה טמון סוד הבריאה, הוסיפה בגיחוך.

הצעירונת הזו ממש מסבכת אותי מרגע לרגע. יש לה כשרון לדובב ולהוציא אינפורמציה, בהחלט מתאים לעיתונאית..... אבל אנסה להיות עניני ומדעי...

-מבלי להכנס למיסטיקה, אלא בשמוש בהגיון מדעי בלבד, בהחלט משונה הדבר שהטבע כלל בתאינו כמות כה גדולה של חומר גנטי מיותר. הרי לכל איבר בגוף, לכל תא יש שימוש כלשהו!

-מדענים משערים שקטעי כרומוזומים אלה קשורים בדרך כלשהי למחלות סרטניות וגנטיות, להזדקנות, לתהליכי התנוונות שונים, אולם הוכחות של ממש עדין אין לכל אלה. ונוסף לכך, אין זה נכון שמדענים רציניים אינם חוקרים את הענין. לאחרונה פורסמו עבודות אשר מראות קשר הדוק בין אורך ה"זנבות" של הכרומוזומים, כלומר קטעי הקצה שלהם, ובין התהליכים המובילים לסרטן ולהזדקנות. "זנבות" אלה קובעים את תוחלת החיים שלנו, והמחקר עשוי עשוי להביא להארכה אמיתית של שנות חיינו!

בשפה המדעית קוראים לקטעי קצה אלה "טלומרים".

קרן גילתה מיד ענין רב והחלה לשאול שאלות. ניכר היה ששליטה בתוחלת החיים הייתה עבורה נושא בעל ערך, ולאו דווקא מהבחינה האישית.

אטינגר חשב שהצליח להביא את הראיון לסופו מבלי לגלות שעקר עסוקו הוא לא בכל אותם נושאים מרכזיים ושימושיים של הפרויקט, אלא בתחום השוליים שרב הסתום בו על הנגלה. עיניו נפלו על ערמת המאמרים, בה הרהר אמש טרם נרדם. מיד אשלח אותה לדרכה, אכין לי כוס קפה, ואתישב לבדוק את כל החומר הזה. אולי אמצא רמז כלשהו שיעזור לי להבין את הממצאים של רותי והגורו שלה. כל הספור הזה מסוכן מדי כדי לפטור אותו כמדע בדיוני. ומצד שני , מטורף מדי מכדי להאמין בו כמות שהוא.

-פרופסור אטינגר, ניער אותו קולה של קרן ממחשבותיו. היא הצביעה לעבר אותה ערימת מאמרים שעל השולחן.

-פרופסור אטינגר, אני רואה שאתה מתענין גם באותם תחומים אחרים, אותם הזכרת לפני דקה. האם זה כתוספת על הפרויקט העיקרי שלך, כעין תחביב נוסף, מו הצד?

-אלו לא תחומים אחרים, הכל בתחום הגנטיקה האנושית.

- אך אלו שאלות שהמחלוקת בהן רבה ביותר בין המדענים, והחשיבות המעשית שלהן יכולה להיות עצומה. הרי כפי שספרת לי רק עכשיו...

-אמנם נכון. ולכן אני מרגיש שחובתי לתרום לפתרון.....

-האם נכון הדבר שמענק המחקר שקבלת מיועד בפירוש לחקר "הגנים חסרי המשמעות"?

פתאום התחילה לתקוף. מה בדיוק היא יודעת?

-ובכן, במדה מסוימת.... התפתל אטינגר.

-פרופסור אטינגר. בקשת המחקר שהגשת למנהל הפרויקט האמריקני, תוכנית המחקר, הנמוקים, האישורים, התקציב, כל אלו מוכרים לי היטב.

-באמת. כיצד?

-ראשית, על פי החוק האמריקאי לזכות הצבור לדעת. הרי מדובר כאן בכספי ציבור.

- והחלקים החסויים....

- גם לכך יש פתרונות. ועכשיו אנא הסבר לי בבקשה, מה הקשר בין אוסף מאמרים זה , העוסק ברעיונות המטורפים ביותר של ההנדסה הגנטית, ובין הפרויקט הבינלאומי עליו הרצית לפני, בצורה בהירה ומבריקה, חייבת אני לצין. ובנוסף לכך, כיצד מתקשרים אלו אל הספר שמצאתי הבוקר על שולחנך.

קרן הצביעה על הכותרת: "צירופי אותיות וגורלות-הקוד הסודי שבכתבי הקדש" .

נדהם למדי, נעץ בה אטינגר מבט כעוס.

-ראי נא חביבתי, אני לא עומד כאן לחקירה.

-הוצאת כספי מענק המחקר הגדול ביותר שניתן השנה למדען ישראלי על-ידי ממשלת ארצות

הברית, שלא למטרות המוצהרות, זו דוקא יכולה להיות חקירה מענינת.

-נשמע ממש כאיום. את מי את בדיוק מיצגת? נראה שכתיבה עתונאית איננה העיסוק היחידי שלך.

קרן לגמה מן הקפה, הניחה את אטינגר להתפתל בכסאו, נראה שהיא שוקלת מה להשיב.

-ובכן,יש לך תשובה לשאלתי?

-אני מנהלת את מחלקת מדעי החיים של המוסד, פלטה לבסוף כלאחר יד.

-והמדור המדעי של העיתון, זה היה פשוט בלוף?

הוא ממש כועס על ששיקרתי אותו. טרם קלט שכעסו מופנה לכוון הלא נכון.

-בודאי שלא. זה סיפור הכיסוי שלי. והכתבה בעתון בהחלט תופיע.

- ומה לכל הרוחות מעניין את המוסד בתחום הקוד הגנטי?

-הניחוש שלך יהיה במקרה זה טוב כמו הניחוש שלי. כידוע לכל , אנחנו עוסקים בקודים ובהצפנות.

- כלומר..... אני לא מעז לנחש.

- על חיסונים בעזרת מוצרי מזון שעברו שינויים גנטיים שמעת.

-שמעתי.כן בהחלט שמעתי.... -ראי נא, כל הענין הזה יכול להיות מסוכן ביותר אם לא ינוהל באחריות. חידקים שעברו הנדסה גנטית יכולים להיות מופצים בקלות רבה, ולגרום לאסונות עצומים.

-פרופסור אטינגר, אתה נשמע ממש קרימינלי. אם אני מבינה אותך נכון, אתה ממש מחפש כאן דרכים לחיסול המין האנושי.

קרן כבשה חיוך. כשאני לבד עלי לשחק בעצמי את שני התפקידים, החוקר הטוב והחוקר הרע.

- אני? בודאי שלא! אבל אם יפלו התוצאות לידים לא אחראיות...

-קרא לזה כרצונך. אבל ידוע לך בוודאי שבמקביל ל:"פרויקט הגנום האנושי", בו אתה משתתף, מתנהל בצנעה, מאחרי הקלעים, פרויקט נוסף, הנקרא "פריקט הגיוון של הגנום האנושי". אתם עוסקים במפוי כל הגנים האנושיים, על-בסיס דוגמאות דם שנלקחו מתריסר מתנדבים בלבד, ואילו האחרים, שמנסים להסתיר את פעילותם ואת הממון הממשלתי שהם מקבלים, שולחים משלחות לכל קצווי תבל, אל כל השבטים המבודדים והנידחים, ומשיגים מהם דגימות דם. אלו משמשות למחקרים נוספים שמטרתם לזהות בדיקנות את ההבדלים הגנטיים שבין הגזעים השונים, וזה יאפשר לכוון את אותם חיידקים או וירוסים לאוכלוסיות יעד מדויקות. על "הכרומוזום של קלקוטה" שמעת?

לאיזה תסבוכת גוררת אותי הבחורה הזאת....מאטה הארי, עיתונאית, מרגלת בין- לאומית, ואותי יגררו לתוך אסון מדעי, היא לא מבינה על מה היא מדברת! כל הענין הזה לא מוצא חן בעיני. נראה שהיא זורקת לי פתיון בספורים שלה....אבל אנסה לגרום לכך שתבלע אותו בעצמה.

- שמעתי על כך. נתקלתי גם בהצהרה של ילידים אוסטרליים הטוענים שהוציאו מהם דגימות גנטיות במרמה.

-ומהי חיה חדשה זו?

-בינתיים זה רק ספר. ובין היתר הוא מדבר על הפצת כרומוזומים על-ידי דם המועבר, כשם שמלריה מועברת, על-ידי יתושים.

-מדע-בדיוני.

-הספר אמנם שיך לתחום זה. אבל בימינו הגבולות מטשטשים. מה שהיה בדיוני אתמול הופך לממשי היום. מכוני המחקר הרציניים ביותר, בתחומי הביולוגיה והמחשבים, במדינות ובחברות המובילות בעולם, עוקבים בקביעות אחרי ספרות המדע הבדיוני, דולים ממנה רעיונות, ולעיתים קרובות מממשים אותם.

-שמעתי על הפרויקטים הללו. ולעיניננו, המטרה המדעית מענינת ומוצדקת, אבל השימושים האפשריים לרעה מדהימים. למזלנו המדע עוד רחוק מאוד מאפשרות כזו. למעשה בידינו היום רק רמיזות ורעיונות שטרם הוכחנו.

-אינך היחידי, אטינגר. עם כל הכבוד, ישנן עוד הרבה קבוצות מחקר בעולם העוסקות בנושאים הללו. אתה מכיר בודאי את אלו אשר קשורות אל הפרויקטים הרשמיים, הבינלאומיים. אך לנו ידועות גם קבוצות גדולות של חוקרים המוחזקות על-ידי מוסדות פרטיים, על-ידי ממשלות שונות שאינן דווקא מן האוהדות ביותר למדינת-ישראל או "לשטן האמריקאי". זו הסבה שהרבה מנגנוני מודיעין בעולם רודפים אחרי כל פרור מידע שניתן לחלץ מקבוצות המחקר השונות. כאשר מדובר בלוחמה ביולוגית-גנטית המבוססת על תכונות הגזע, אנחנו כישראלים ויהודים חייבים להשמר במיוחד.

-והם חוששים במפורש מלוחמה-גנטית שתכוון נגדם.

-האמנם? מדהים למדי. על כך לא ידוע לי דבר. התרשמתי שהתנגדותם מתיחסת לצד המסחרי בלבד.

חברות מרוויחות מיליונים מייצור תרופות המיוצרות בעזרת גנים יחודיים של אותם שבטים, והם אינם זוכים לראות אף פרוטה. רישום פטנטים חדשים בתחום הגנטי הפך לתעשיה בפני עצמה. כיצד הגיעו לרעיונות כאלו של מלחמה והשמדה, דרך ספרות המדע הבדיוני?

-זו בודאי אחת הדרכים. ובנוסף, דרך תרבות הקונספירציה.

זה בהחלט מושג חדש עבורי. תוכלי לפרט?

-על הקשר הסודי לרצח הנשיא קנדי שמעת? ובכן, זו היא רק ההתחלה. הסדרה המפורסמת X-Filesמוכרת לך? זהו ההמשך. חפש באינטרנט תחת הערך "קונספירציה", ותמצא מאות אתרים המאשימים את הממשלות, בדרך כלל, את החברות הבינלאומיות הגדולות, בכל אשמה אפשרית.

מניפולציות פסיכולוגיות, נסויים בתרופות מסוכנות, השפעות על התודעה בעזרת גלים אלקטרומגנטיים, וכל אלה כמובן ללא ידיעה או הסכמה של האזרח הקטן. דוגמה הקרובה לענינינו: ארגון שמקורו בלתי ברור, מאשים בפומבי את אירגון הבריאות העולמי בכך שיצר את וירוס האידס, והפיץ אותו במכוון באפריקה! במצב זה, רבים בעלי האינטרסים המגלגלים את האינפורמציה למטרות שונות, בחינת אין עשן בלי אש............ בקצור,לא מדובר רק בכסף וברישום פטנטים. והראשון שישיג את כל האינפורמציה.... בקצור, ראשית חכמה, סודיות מוחלטת. בענין זה כמובן שתקבל מאתנו את כל העזרה הדרושה. ובנוסף, רצוי שהעולם המדעי לא יחשוב שכאן נעשות התגליות החשובות ביותר. מה שנקרא, להוריד פרופיל.

- ואיך עושים זאת?

-אל דאגה. אנחנו נטפל גם בענין הזה.

לאחר שיצאה קרן הביט אטינגר סביבו, וחש בחוסר נוחות מסוימת, כאילו סידרו אותו, כאילו מישהו רימה אותו, הוליך אותו שולל.

מה בדיוק קרה כאן? נפרדנו כידידים, אבל לפני-כן, הרי היא ממש איימה עלי. הקונספירציות, הרמזים למיניהם בענין שיטות ההצפנה, הקודים, ה"ד.נ.א. חסר המשמעות", הצעירונת הזו הצליחה לבלבל אותי, ואני אפילו לא יודע מה מטרתה. האם הסיפור שלה על המוסד אמיתי? טוב ששמרתי את המידע המענין לעצמי. ובהמשך, עוד נראה מי כאן יותר חכם....

הוא קם מכסאו, התמתח, ויצא מהמשרד למעבדה, שם הבחין מיד ברותי הממתינה.

-איך היה, הכל עבר בשלום? שעתיים הסתגרת בחדר עם החמודה הזו. מאז שנעשו שותפים לסוד הרשתה רותי לעצמה להיות יותר חופשית עם הפרופסור.

-לא היה משהו רציני במיוחד. תהיה כתבה, בודאי יבלבלו כהוגן את כל העובדות המדעיות, ורמת הידע של הצבור הרחב תעלה בכמה אלפיות האחוז.

פתאום נזכר שהבטיח לאשתו להתקשר אליה מיד לאחר הראיון. הוא מהר לטלפון, אולם פרט לצליל "תפוס" לא העלה דבר עד לשעות הערב. כאשר הגיע הביתה ספרה לו אשתו שהטלפון היה מנותק מאז הצהרים.

-כל מיני טכנאים התעסקו שעות בתיבות החיבורים שמול הבית. העקר שהכל עבר בקלות. היית מאד מתוח אתמול, או אולי היתה סבה אחרת? בדרך כלל אינך מתרגש מראיונות שכאלה.

-הכל כשורה. כנראה שפשוט הייתי קצת עיף, סגר אטיגר את הנושא. חשדותיה של אשתו שקלטה מיד את סירובו לדבר, הלכו והתגברו.

למחרת בבקר, כשהגיע לעבודה, פגשה אותו מזכירתו בבהלה, ובידה עיתון. בעמוד הראשון, תחת הכותרת "קרא מחר במוסף סוף-השבוע" נאמר: "חרדים משתלטים על המחקר המדעי בישראל- חוקר ישראלי מפענח את הקוד הגנטי בעזרת שיטות קבליסטיות וגימטריות".

-תראה איך משמיצים אותך כאן, קראה מזכירתו בהתרגשות ובכעס.

-זאת לא השמצה. לזה קוראים "הורדת פרופיל".