3 תל-אביב, 1974

ברוך הלפרין לא היה אדם דתי, ומאז שנות ילדותו לא דרכה כף רגלו בבית הכנסת. לא בשבת ולא בחג ואפילו לא ביום הכיפורים. גם השנה לא צם, והסתגר בביתו, שם גר לבדו, טובע בערמות של עיתוני ערב ראש-השנה שטרם הספיק לקרוא, עיתוני ערב יום-כיפור, בתוספת כמה ספרים שהצטברו על שולחנו. העבודה הלוחצת בה לא היה יום ולא לילה, לא שבת ולא חג, לא הותירה זמן רב לקריאה. יום הכיפורים הזה, שנה לאחר המלחמה, היה הזדמנות נדירה עבורו למנוחה וקריאה.

בשעות הצהרים הדהדה באזניו, כמו באזני רבים אחרים בארץ, הצפירה מן השנה שעברה.

מעט מאוחר יותר, התקשרה ברכה, מזכירת המדור.

-בשום פנים ואופן, לא בא בחשבון. הכל יכול לחכות עד לאחר החג, התפרץ עוד לפני שברכה אמרה משפט ראשון.

-לא עלה בדעתך שאני לא בעניני עבודה?

-כבר שנה אני מחכה לשמוע ממך משהו שלא בעניני עבודה, ודווקא היום? ובמחשבה שניה, אם תרשי לי, מאד אשמח לשמוע ממך, איך לומר, משהו שאיננו סובל דיחוי, איננו קשור לעבודה, וניתן לביצוע ללא סיכון של ידוי אבנים בכביש. הרי אנו במרחק הליכה.....

-ולמה לא אמרת?

-ומה בקשר אליך?

-אמא אמרה לי אף פעם לא להיות הראשונה.

-אם כך, מה קרה היום?

-ראשית, הרי זה יום חשבון הנפש...

-וממתי את לוקחת כל-כך ברצינות את יום-כיפור?

-חשבון נפש, ברוך הוא לא רק לאומי. אני מדברת על חשבון, או דין וחשבון אישי. ובנוסף לכך, הבנתי שאתה אומנם גבר רציני בתפקידים שלך, אבל בחיים, אתה ממש ברוך, כלומר יורם.

-הקשיבי. הודות לכך שאני נראה ומתנהג כברוך, כלומר יורם, קיבלתי את התפקיד. מבין כל הכישורים שלי זהו הנכס העיקרי , לדעתו של ראש המדור שלנו. אם להודות על האמת, ברוך וברכה נשמע לי ממש נחמד.

הספרים והעיתונים נשכחו בבית. כשנכנס ברוך לדירתה של ברכה כבר התקרב הערב, ובהשפעת זכרונות המלחמה יצאו שניהם להאזין לתפילת כל-נדרי בבית-הכנסת הסמוך. קהל רב היה הצטופף שם, מנסה להתקרב אל החלונות. השמשים פתחו את החלונות והדלתות לרווחה כדי לאפשר לכולם להאזין, ולו גם ממרחק. יום הכיפורים הראשון לאחר המלחמה היה באמת ליום חשבון נפש אישי באותו ערב. חשבון הנפש הלאומי כבר היה בתהליכי בצוע מזה חדשים רבים.

-משהו מענין מחכה לך מחר, לחשה ברכה לברוך לפני שנפרדו ליד ביתה. נסיעה מיוחדת במינה לארצות הברית. אין סיכונים, ממש נופש בשבילך.

-אולי תצטרפי?

-עזוב את השטויות. אבל, במחשבה שניה, הייתי בהחלט שמחה...

-ובמה זכיתי לפרס הזה?

-באיזה משניהם?

ברוך הסתכל בה, מהסס לרגע, ומתחמק מהמבט שאיננו משתמע לשתי פנים אמר לבסוף:

-אם הבנתי נכון, אז באמת חבל שביזבזנו שנה לחינם.

-לא חבל על שום דבר, ענתה ברכה. חשבתי שנבחרת לתפקיד בגלל זה שאתה יודע לשחק את התמים, ועכשיו הבנתי שאצלך זה בכלל לא משחק. אולי סוף- סוף תתן לי נשיקה קטנה?

לפני שנפרדו נזכר ברוך לשאול:

-ואיך זכיתי לפרס השני?

-בזכות התואר הראשון שלך במתמטיקה, עבודתך במחלקת הצפנה, וכנראה שגם בגלל התמימות שלך. תקבל את ההנחיות כבר מחר. מדובר באיזה תמהוני שבידיו שיטות לשבירת כתבי-סתר. מאז המלחמה התחילו לתת לנושא הזה קדימות גבוהה במוסד. מדובר ביהודי שהתנצר, או נוצרי שהתגייר, תאר לעצמך שאפילו אני אינני יודעת את כל הפרטים. הם קוראים לדבר הזה בשם מבצע יחזקאל.

-ולמה דווקא כך?

-ומנין לי לדעת? תברר מחר, אם השם כל כך מטריד אותך. שמעתי את ראש המדור אומר שבשבילך זה יהיה ממש משחק ילדים. ואל תצפה לחופשות בעתיד הקרוב. לדעתו הנסיעה הזו היא בהחלט חופשה עבורך. בהשוואה לנסיעה הקודמת, כל פעילות שלך יכולה להחשב לנופש.....

-באמת שקצת חופש לא יזיק לי. כנראה שהמצב באמת קשה אם מוכנים להוציא אותי לנסיעה כזו בגלל תמהוני כלשהו.

הם נפגשו שוב למחרת בבוקר, בדירה הצופה לשפת-הים של תל-אביב, עליה התנוסס שלט קטן וצנוע: "החברה לסחר ויבוא".

נסיון בן שנים בעבודה משותפת עם ברכה עזרו לברוך לקבל את ההנחיות כאילו הוא שומע על כל הענין לראשונה. כששאל לבסוף על משמעות השם יחזקאל נאמר לו:

-המצאה של ג. האוביקט שלך עוסק בנבואות של אחרית הימים, ולג., כידוע, יש כל מיני אסוציאציות משונות. מעטים הם האנשים שכאשר נופל לידם איצטרובל פשוט שנקטף מעץ אורן הם מתחילים להרצות על מתמטיקאי איטלקי בשם פיבונאצ'י, שחי לפני שמונה-מאות שנה....קשה להבין אתכם, חובבי המתמטיקה.

ברוך הסתיר חיוך קל, ורשם בזכרונו לנסות ולצרף את ג. למועדון "מוקירי זכרו של פיבונאצ'י".

אחר חזר עם ברכה למשרד והשלים את סידורי הנסיעה. את כל הפרטים חרט בזכרונו, ורק פתק קטן אחד רשמה ברכה והושיטה לו. הוא עיין בפתק ואמר:

- כמובן. אין צורך לקנות. יש לי כבר שלושה כאלה בבית. מנסיעות קודמות. פשוט התבישתי לתת לך.....

4 רחובות, 1998

הגשם השוטף נמשך כבר שעות ללא הפסקה . חורף שכזה לא היה זכור לצעירים, גם לא לזקנים. לא בארץ, אפילו לא בצפת, ולא בשום מקום אחר בעולם. כלומר, באותם מקומות בהם בכלל ירד גשם והיו מים. בחדשות הרדיו והטלויזיה , וברוב העתונים האשימו את הממשלה בהזנחת התשתיות. הכבישים היו מוצפים, הרוסים וסתומים. שדות ומטעים הפכו לביצות ענק והורגש כבר מחסור במוצרי חקלאות. העתונות הדתית וערוצי התקשורת החרדים קראו לתפילות לעצירת הגשם. החזאים שהפכו ליקירי התקשורת לא הצליחו להסביר דבר, ורק ניסו להרגיע בתאורי שטפונות מחרידים יותר שפגעו במקומות אחרים בעולם. רובה של אירופה וחלקים של ארצות הברית נפגעו קשה, והעולם המפותח העסוק בפגעיו לא מצא זמן, ענין, משאבים או רצון לעסוק באזורים האדירים בהם הכו הבצורת הרעב והמגיפות.

שלמה אלעזר דשדש בין השלוליות, מנסה למצא מדרך רגל, בשביל המוביל לביתו. קומתו הגבוהה וקוצר ראיתו הקשו עליו, ונעליו היו מלאות מים. אור עלה מאחד החלונות והוא תהה האם אמנם שכח לכבותו לפני שיצא. ענפים שבורים פזורים העידו על נזקי הסערה. מבעד למעיל לחץ אל גופו את תיק ספרי הקודש, תמה לרגע אם הקרבה הפיזית אל הקדושה עשויה לעזור לו בדרך כלשהיא. הכל היה חשוך מסביבו, כנראה שוב הפסקת חשמל, ואולי פשוט מסתגרים ביום כזה כולם בבתיהם מאחרי חלונות מוגפים.כאשר חטט בכיסו, מנסה לדלות את המפתח, שמע רעש מוזר מאחריו, אך כשהפנה את ראשו לא ראה דבר. מעבר לדרך התנשא בנין קרית המדע החדשה, חשוך כולו, למרות גנרטור החירום המטרטר. הצעירים הגאונים עושים מיליונים,עבר בראשו הרהור, והכל מופנה לקראת סוף האלף.אילו רק ידעו שהלוח שלהם הוא לא הלוח הנכון!

הוא נכנס הביתה נוטף מים, הביט לעבר האור הדולק בחדר עבודתו ואמץ את ספרי הקודש אל לבו.

הבית היה קטן, אבל ספק בהחלט את צרכיו של שלמה, ובמיוחד את השתוקקותו לשקט ולבידוד מוחלט משכנים ומהמולה מיותרת.

כאשר הגיע לארץ צעיר נלהב בן עשרים ושש, השקיע את כל מרצו בעבודה קשה, מרגיש שחובתו לבנות את הארץ, אשר רק בבחרותו נתגלתה לו כארץ אבותיו. השכם בבקר היה יוצא לעבוד בבנין, ובלילות עסק בעבודות שמירה מזדמנות במהלכן בלע כמויות עצומות של ספרים מכל שטח ותחום, מנסה להשלים את חוסר השכלתו המוחלט. תרבות ומדע, היסטוריה ומסורת ישראל משכו אותו עד לבלי יכולת להפסיק. לשינה רבה לא היה זקוק. בילדותו, בכפר הנדח בפולניה בו גדל היה רגיל, אולי נכון יותר לומר נאלץ, לקום לפני הזריחה, ולעבוד קשה ללא מנוחה כמעט עד שעות הלילה. השדה והרפת, החזירים ונקיון הסוסים חשלו את גופו ורוחו מילדות. לימודים או בית-ספר לא עמדו כלל על סדר היום. החיים הקשים בכפר, המחסור, המשטר החדש והשחיתות שבכל המערכות אלצו את הכל לנצל לעבודות מפרכות את ילדיהם מגיל צעיר. והוא הרי לא היה ממש בן-משפחה מלא.... רק בימי ראשון היה זוכה למנוחה. את התפילות בכנסיה לא אהב. הדרשה היתה מפחידה. עונשים כבדים ארבו לו מכל עבר. ככל אשר הבין מדברי הכומר, מובטח היה לו שיצלה באש הגיהנום. אמונות תפלות וספורי מכשפות מחרידים הקיפו אותו בביתו כמו קורי עכביש מפחידים. העכבישים למרבה הפלא היו מביאי מזל והריגתם הבטיחה מכות וביש מזל בעתיד.

שלמה לא אהב להזכר בימים אלה, בודאי לא לספר עליהם. עכשיו משהשכיל והרחיב את אופקיו יכול היה להפנות את השואלים לעברו אל קטעים אחדים מ"הצפור הצבועה". אולם מיודעיו המעטים התרגלו כבר מזמן לא לחקור ולדרוש בעברו. בסופו של דבר הביאה לו הכנסיה רוח והצלה, גם שינתה את חייו. הוא מצא חן בעיני אחד הנזירים אשר אמץ אותו להיות לו לעוזר. ראשית למד קרוא וכתוב, ואחר כךהצטרף לעבודתו של איש חסדו בגנזכי המנזר. רק לאחר שנים הבין כיצד התרחש אותו נס שהצילו מחיים בצל חשכת ימי הביניים. לכשנתבסס בארץ-ישראל, אליה הגיע עקב מה שכנה, בינו לבין עצמו, בשם "לידתו השניה", חזר לעיסוקיו מימי המנזר. אלא שכאן החליף את קודשי הנוצרים בקודשי היהודים. הענין המחודש בתחום הישן השתלב היטב במומחיות שרכש אט-אט לעצמו בשמוש במחשב.

שלמה עזב עבודות הבנין והשמירה, ופרנסה מצא במתן הרצאות אשר נתגלו כהצלחה גדולה. קהל רב של עקרות בית משועממות, מדענים מחפשי מסתורין, קבליסטים תמהוניים וצעירים מחפשי משמעות נהרו להאזין למרצה ששמו נשא לפניו, גדשו את החדרים הקטנים בבתי תרבות, בתי ספר ודירות פרטיות והכנסתו היתה מובטחת. הוא הניח את הספרים על השולחן, הוריד את המעיל הכבד וספוג הגשם, ופנה להכין לעצמו כוס תה ומשהו לאכול.

למה התכוונה אותה צעירה חשב לעצמו כשהחל ללגום. בהרצאה הקודמת נשמעה לי מתענינת בעניני מחשבים, אבל אז הסתפקה בתשובות סתומות למדי. אבל היום, כאילו חייה תלויים באיזו תשובה ממני,התעקשה לגלות משהו, למרות זה שאת השאלות הציגה כמי שמגלה טפח ומסתיר טפחיים.

התה כבר היה קר. תוך כדי זלילת מיני שאריות שמצא במקרר, חטט בערימת נירות, מנסה למצוא את רשימת משתתפי ההרצאה. הרי לא לחנם בקשתי מהם לספק כמה פרטים אישיים על עצמם! כשמצא את שמה של רותי ברשימה עלה חיוך של הפתעה על פניו. "ביולוגית, עוסקת במחקר הקוד הגנטי". ניצוץ של התרגשות האיר את עיניו. קוד, וכי במה אנו עוסקים אם לא בקודים? בראשו הדהדו מילים ששמע לפני שנים רבות ממורו ומדריכו הנערץ עליו, מי שהצילו מגורלו העלוב בכפר, ונתן לו חיים חדשים, זנח אותו לאחר שנים, וחזר וניגלה שוב על- מנת לתת לו זהות חדשה וארץ חדשה.

-אני עומד להסתלק מכאן. מחר. אתה תמשיך לפענח את הדפים העתיקים. אני אקדיש את חיי לפענוח הדפים החדשים.

-מה הם הדפים החדשים? ואיך אשאר כאן בלעדיך?

-הדפים החדשים הם לא דפים של ממש. אלו רשימות ארוכות של...כעין אותיות הכתובות בתוך גוף האדם. שם רשום מי יגדל להית מנהיג, ומי להיות גנב-סוסים. מי יהיה גבוה ומי נמוך. מי שחור ומי לבן. מי יחלה ומי ימות בשיבה טובה.....בעתיד אולי תלמד ותבין. ועכשיו, אל תדאג. אתה, המשך בשלך, ואף תצליח. ואני, קרוב לודאי שיום אחד עוד תשמע ממני. ובענין הדפים החדשים הללו, אל תזכיר זאת לאיש לעולם.

כמה פעמים ניסה לפענח את המסתתר מאחרי מלים סתומות אלה. כאשר זכר מדריכו היה עולה לפניו, כאשר הרגיש בודד או מיותר, וכאשר היה תוהה אם יש לו עצמו יעוד כלשהו בחייו. הגלוי לעין באותם משפטים נראה לו פשוט מדי. מה למדע הגנטיקה ולעיסוקיהם בכתבי המנזר העתיקים ? לעתים שקל לנסות וללמוד את הנושא. אולי דרכו יצליח להתחקות על העקבות שנעלמו לפני שנים. טרדות היום-יום, וחוסר אמונתו בסיכויי ההצלחה דחו שוב ושוב את הביצוע. עכשיו, במפתיע, נוצר צרוף-המקרים שהיה דרוש לו על מנת להתלהב. משפטי הפרידה של המורה, שאלותיה המשונות של הצעירה, והעיקר, המכנה המשותף, מילת הצופן, הרי היא "הצופן" עצמו. הקוד הגנטי והקוד של כתבי-הקודש.

הגיע הזמן שאבדוק את הענין ביסודיות, אמר לעצמו בעודו מכין כוס תה נוספת. ברור כשמש שהצעירה מעונינת בידע שלי. אקדים אם כך רפואה למכה, ואתכונן מעט, על-מנת שאוכל אני ללמוד מן הידע שלה...

עד הבוקר ישב מול המחשב, מחפש באתרי האינטרנט מידע בעניני גנטיקה. עשרות דפים בלע באותו לילה, מופתע מהכמויות האדירות של האינפורמציה שמצא. פתאום הרגיש בטחון שהמורה הקשיש, אשר גילו כבר מעבר לשמונים שנה, עדין בחיים, עדין פעיל ועירני כשהיה, ועוד נכונה להם חויה משותפת בעתיד הקרוב. סבך האתרים והקישורים שחלפו על פני המסך נדמה לו כרשת סבוכה של קורי עכביש אשר נותנת לקרבנות להלכד ולהבלע בה עד מוות, ומאפשרת ליודעי-דבר לנוע בבטחה לאורך הקורים עד שיגיעו למטרתם. הכותרות ריצדו מול עיניו, וטיפות הגשם הניתזות משמשת החלון הבהיקו בשלל צבעים המוחזרים ממסך המחשב המשתקף בהן.

"הפרויקט הבינלאומי לפענוח הקוד הגנטי"

"הצופן של הקיום האנושי"

"הקוד הגנטי - הוכחה לקיומו של אלוהים"

"הסכנות שבהנדסה גנטית"

"התועלת של ההנדסה הגנטית"

"הצופן הגנטי ותורת דרווין"

התוכן היה מפליא, מדהים, מרתק.

מתי אספיק לקרוא את כל אלה?

בעודו מנסה לקרא , להבין וללמוד , מצא את עצמו נסחף שוב ושוב לגלוש לקישורים צדדיים ומסתעפים, לאתרים שהרחיקו אותו מהנושא המדעי אך, כך אמרה לו הרגשתו, עתידים להובילו אל הדמות הנערצת עליו שעזבה אותו לנפשו על אדמת ארץ-הקודש ,מבלי להותיר כל עקבות, לפני שנים רבות. השעות עברו. הסופה שככה, ולאחר כמה שעות התחדשה ביתר עצמה. ענף מאחד העצים נשבר וחבט בנופלו בגג הבית. רק הפסקת החשמל הכריחה אותו , בעל כרחו, לעצור.

איך לא הכרתי דבר מכל אלה עד היום? הרי אלו צופנים שממש מבקשים שיפענחו אותם.

העולם הגלוי,הנראה לעין, מכיל רק חלק קטן ביותר מן הקיום ומן היקום. ובתוך החלק הזעיר הזה חי ופועל רוב רובו של המין האנושי. העולם הסמוי, לעומתו, רחב ומקיף עשרות מונים, ובו פועלים ומתענינים רק מעטים. מאות מליונים מכירים היטב את כתבי הקודש כפשוטם. והרי עקר החוכמה והענין הוא במה שמוצפן בין השורות! אך בזה עוסקים רק בודדים, ואיש איננו מאמין לדבריהם.

להאמין שקוד גנטי בן ששה מיליארד סימנים התפתח מעצמו, משך השנים, מקוד פשוט של יצורים פרימיטיביים קדמונים ועד לקוד המורכב של האדם, והכל דרך שינויים מקריים וברירה טבעית? הרי זה ממש מדע בדיוני. ממש כמו לטעון שהמכונית התפתחה באותו אופן מחלוק-נחל עגול דמוי גלגל. כל השומע יצחק. ממש כפי שתשמע הטענה שחוקי המתמטיקה והפיזיקה המורכבים התפתחו מעצמם מתוך חוקים פשוטים יותר הקימים בטבע, כגון חוקי הסימטריה. " הדפים החדשים"......איזו מין הגדרה משונה....חדש לעומת ישן. כל כך הייתי רוצה לדעת לאן הגיע הוא בחיפושיו, היכן הוא היום?

זרם החשמל המתחדש קטע לרגע את חוט מחשבותיו. פתאום חלף בראשו רעיון.

באותה שיטה בה אפשר למצוא נבואות לעתיד מוצפנות בין פסוקי התנך, אנסה אני למצוא את חוקי המתמטיקה מוצפנים בתוך הקוד הגנטי. ואם אצליח.....אולי נמצא את עצמנו עובדים שוב יחד?....היתכן שעצם עיסוקי בנושא יגרום לו ליצור איתי קשר?

שלמה חזר למחשב ופתח את האתר: "מפוי גנטי מלא של חמשת-אלפים גנים אנושיים", אבל לא הצליח להבין דבר וחצי דבר בתוך הרשימות והטבלאות הארוכות, אשר נראו לו כרשומים בסינית, למרות זה שהכילו רק אותיות לטיניות. ברור היה לו שרשומות הארוכות מצפות לפענוח. אחר כך עבר לכתובת אחרת, בה הוצגו הדברים בשפה ברורה יותר.

שלמה המשיך בהתלהבות של מי שמגלה עולם חדש. התאווה לגלות את מה שמוצפן בתוך הקוד- הגנטי היתה זהה מבחינתו לגילוי המוצפן בכתבים העתיקים מימי הבינים. כמות אדירה שכזו של סימנים שגדולי המדענים בטוחים שהם חסרי שחר...... איך אפשר לעמוד בפני הפתוי! מי יודע אלו אוצרות גנוזים שם!

כשלחץ שלמה על הקשור שבתחתית הדף על-מנת להמשיך בקריאה, נתקל בתופעה משונה וחדשה עבורו. לפניו נפתח מסך שנתן לו הרגשה של טריקת דלת שאך זה החלה להפתח.

בתחילה חשב שזו רק בעיה טכנית זמנית, ועבר לקריאה באתרים אחרים. כמויות החומר שלפניו היו עצומות, ומה זה משנה מנין יתחיל?

כעבור שעה החליט לנסות שוב. הפעם הפתיעה אותו הודעה חדשה:

נראה שפענוח הקוד הגנטי, ערב תחילתו של האלף השלישי לספירתם, מסתיר בתוכו סודות מסוכנים לא פחות מהקוד בו השתמש יוהנס לפני יותר מחמש-מאות שנה לפענות כתבי הקודש.

ותוך כדי הרהורים אלה הכריעה אותו העיפות .