7 טוקיו, 1979

גם לאחר חמש שנים ביפן היתה פריחת הדובדבנים באביב חוויה מרגשת וחגיגית עבור האח פריץ. כשהיה נעצר בדרכו על מנת להתבונן בתשומת לב באחד מהענפים הפורחים במין יופי מיוחד במינו,החל להבין שבעצם חמש שנים תמימות היו דרושות לו כדי שרק יתחיל להנות כראוי מיופי נדיר זה, ואולי אפילו לא רק להנות סתם כך, אלא גם לבלוע אל תוכו את השלווה הנובעת ממנו. האוירה המיוחדת במינה של תחילת האביב ופולחן יפי הטבע היתה ניתנת להבחנה אפילו ברחובותיה הסואנים של טוקיו, ולא רק בפרברים ובחיק הטבע. התנועה התוססת שברחובות כאילו נרגעה, והעלים הלבנים והוורודים הנושרים היו לאנשי המסחר והעסקים כשמן על פני ים סוער.

מול ארון הבגדים הקטן השתהה פריץ כהרגלו מספר דקות, עובר במבטו על המעט הנמצא בארון, מעט המחזיק את המרובה. הבגד החום של המסדר הפולני על-שם צציליה הקדושה כבר לא היה זמן רב בשימוש. קרוב לחמש-עשרה שנים היה גורר את הגלימה החומה בעלת המצנפת, מרופטת קמעה אך נקיה ומגוהצת, מארון בגדים אחד למשנהו. חגורת החבל הלבנה בעלת הגדילים הארוכים עדין היתה קשורה לתפארת סביב הגלימה. על גבי הקולבים הסמוכים היו תלויים מעיל ארוך שחור, וחליפה מיושנת בצבע כהה בלתי מוגדר, משהו בין שחור אפור וכחול, ולידם, על וו קטן שבדופן הארון, מגבעת כהה. מוסתרת מאחרי המגבעת היתה כיפה גדולה ושחורה. גם חלק זה מתולדותיו לא שמש אותו בימים אלו. לאחרונה השתמש בהם בשעת מסעותיו באירופה, כדי לא להתבלט ולא להתגלות על-ידי הנזירים, עוטי הגלימות החומות, ידידיו משכבר.אלה לא יכלו להעלות על הדעת שהיהודי הדתי שהגיע במפתיע לכפרם, נושא במזוודתו את גלימתם הרישמית, זו בה היו רגילים לראותו בימים בהם היה אחד משלהם.

בגדי היום-יום אשר שמשוהו בשנים שלאחר מכן לא היו ראויים לשמירה. יחודיות לא היתה בהם. חלקם נתבלו והושלכו, אחדים שימשו אותו עד היום. הבא בשורת הקולבים סימן את המהפך הרוחני האחרון שבחייו. גלימה דמויית סדין מבד כתום דק. השנים בהן עטפה אותו גלימה זו הפכוהו לאדם אחר. הרוחניות החדשה שהתגלתה לו השתלטה על כל מה שקדם לה, והוא הרגיש שמצא סוף- סוף את עצמו.

השנוי האחרון שעשיתי הוא השינוי האחרון שבחיי.

כאשר נקרא בוקר אחד לשיחה אישית עם מורו ומדריכו, היה בטוח שיעסקו כהרגלם בענינים פילוסופיים. הפתעתו היתה רבה כאשר אל החדר הסגפני ונמוך התיקרה הוכנס בכפיפה, מבעד לקטע מחצלת שהופשל, אדם בעל חזות יפנית, לבוש חליפת עסקים מחויטת, ונועל נעלי עור מהודרות שעמדו בניגוד משווע לסנדלים הפשוטים שהיו לרגליו ולרגלי המורה.

-אין קביעות בחייך, אמר המורה. תמיד ימשיכו להשתנות, ואתה לעולם לא תבין למה.

רמז של המורה הכניס את הנוכחים לדקות ארוכות של מדיטציה. עד שנשמע קולו שוב:

-היושב לצידי הוא שליח הקיסר.

פריץ הרים את ראשו בפליאה, ונתקל במבט המהפנט שממולו. ראשו של המורה נע במעגלים, ובו בזמן נותרו אישוני עיניו קבועים במקומם. בשניות שבהן עוד שלט בנעשה, הספיק להסיט את עיניו אל האורח המוזר, ונוכח שאף הוא מבצע את אותה תנועה משונה, תנועה שטרם ניתקל בה בימים הארוכים בהם למד ותרגל שיטות שונות של התרגעות והתנתקות מהעולם הגשמי. הטרידה אותו לרגע השאלה כיצד בכלל ניתן לבצע את אותה תנועה. פתאום התמלא חלל החדר באותיות עבריות ולטיניות, מסתלסלות בשורות ארוכות ומתפתלות לכל כוון אפשרי. כאשר שמע שוב את קול המורה לא יכול היה להעריך כמה זמן היה מנותק מהמציאות.

-העם היפני נועד לשלוט בעולם. פחות מרבע מאה נותרה עד לתום האלף השני לספירת הנוצרים.

הקיסר בחכמתו וערמתו התווה לנו את הדרך. אתה תלך מכאן היום עם היושב לצידי. תצטרף לקבוצה של נבחרים שזכו לכבוד ולאמון נדירים. הרגשת היעוד תדריך אתכם במשימתכם. לכתך לשלום.

-ומהי המשימה?, הצליח פריץ ללחוש את שאלתו.

האדם היושב מן הצד פצה את פיו לראשונה.

-אנו נרתום את הטבע והמדע לטובת הנצחון. ואת המכה ננחית כאשר רוב העולם יהיה טרוד בהכנותיו לקראת תום האלף. ואלו ביניהם המאמינים, יחשבו שהנה מתממשות לעיניהם כל נבואותיהם השחורות לקראת יום-הדין.

ואז התערפלו עיניו.

ערפל פלש לחלל החדר. לרגע הרגיש את ראשו מתנתק מגופו, ואת עיניו רואות את שלושת היושבים סביב המחצלת, והוא ביניהם, מלמעלה, ממרחק, כאילו צף הוא בחלל ומשקיף מטה אל החדר שתקרתו הפכה להיות שקופה. הוא השקיף סביבו וראה מראות משונים, דמויות מן העבר, בתים וחדרים בהם התגורר, חלקי לבוש, רהיטים, ספרים ותשמישי קדושה שהיו מוכרים לו. בשכנעו את עצמו שהכרתו צלולה ניסה להבין את המתרחש והגיע למסקנה שהוא עומד למות, וכפי ששמע, ברגע שכזה עוברים כל חייו של אדם לנגד עיניו.

הוא התעורר בחדר נעים למראה, נקי ומרוהט בצניעות. החדר היה בעל חזות אירופית, להוציא כמה תמונות יפניות, באחת מהן כתובת באותיות אומנתיות שאמרה: "האמת כתובה בין השורות".

מאוחר יותר תהה כיצד זה לא ניסה כלל לחשוב איך הגיע לאותו מקום. הוא הרגיש בביתו ובמקומו. אירועי היום האחרון, או אולי היו אלה כמה ימים, נשכחו ממנו לחלוטין. גם חודשים מאוחר יותר, כאשר חזר ונזכר בעברו, נותר עדין אותו פרק זמן בגדר תעלומה, שהשריד היחידי ממנה היה זכרון מעורפל של אדם המניע בראשו במעגלים מוזרים.

באופן טבעי לחלוטין, כאילו חי שנים באותו מקום, קם האח פריץ מן המיטה, התרחץ בחדר האמבטיה אשר בו נראו לו כל החפצים והאביזרים מוכרים, לבש בגדי יום-יום שגרתיים, ויצא , כמעשה של יום-יום אל חדר האכל, שם חכה לו אדם מוכר, לבוש בחליפה מחויטת היטב, ונועל נעלים מהודרות. הם הצטרפו לשולחן סביבו כבר סעדו מספר אנשים אשר הציגו את עצמם כרופאים, ביולוגים ומומחי מחשבים. הם סעדו יחד את ארוחת הבוקר, ובסיומה, קמו מן השולחן ופנו, כהרגלם, ולהרגשתו של האח פריץ, אף כהרגלו,לאולם הישיבות, בו התקימה מדי בוקר פגישת הצוות המוביל של הפרויקט. מאוחר יותר תהה האח פריץ כיצד זה ידע בוודאות מראש מהו המפגש אליו הוא עומד להצטרף.

לוח הזמנים שהוצג בפניהם השתרע על פני עשרים שנה.

-אלו הן עשרים השנים הראשונות של עבודתנו המתחילה היום, אמר לובש החליפה המחויטת. בסיומן יערך ניסוי אשר יוכיח כי הגענו אל המטרה, וניסוי זה חייב להצליח. עבודתנו מיועדת להקנות לעם היפני את המקום הראוי לו בעולם, ולאחרים, את המקום הראוי להם. לצורך הוכחת יכולתנו והצלחתנו נבחר שבט נידח ומבודד המונה כמה אלפי בני-אדם המתגוררים בטיבט, אשר אותו נאלץ להקריב למען המטרה. אתם כולכם הנוכחים בחדר זה עתידים להקדיש את עשרים השנים הבאות למען מטרה זו. והיה אם יצליח הניסוי, יחליט אז הקיסר כיצד להשתמש בכוחות החדשים שיהיו אז בידינו לתועלת המדינה.

8 פריז, אילונוי, 1996

כאשר יצא רון גרפילד לעבודתו אותו בוקר, היה נרגש למדי. היה זה יום עבודתו האחרון לאחר שלושים ושלוש שנים במפעל. למסיבת פרידה צנועה היה מוכן, אך השלט הענק שבכניסה "רון גרפילד לך הביתה" הפתיע אותו. תוהה מי הוא בעל חוש ההומור המוזר, נכנס פנימה, מקפיד כדרכו להחתים את כרטיס השעון שלו.

עדין אין זו החתימה האחרונה. עוד אחת וגמרנו.

כולם קדמו אותו בברכה. רון, מותיקי המפעל ומיסדיו היה מעמודי התוך של המקום. מהנדס מעולה, חביב על הכל, עבר בהצלחה מתפקיד לתפקיד וממחלקה למחלקה. כאשר חגגו לו ידידיו לפני שבע שנים את יום הולדתו החמישים הפתיע את הקהל בהודיעו שבגיל חמישים ושבע הוא מתכון לצאת לפרישה מוקדמת.

ימי ששי היו תמיד עליזים במפעל המזגנים שבעיירה פריז במדינת אילינוי. סוף השבוע המתקרב היה מורגש באויר. המעבר משגרת העבודה לשגרת סוף השבוע היה בהחלט אירוע מרגש בעיירה שכמעט דבר לא התרחש בה.

הקיץ החם היה מלווה בגשם פושר בכמויות בלתי רגילות. גם סופות הטורנדו הקיציות הגיעו לממדים בלתי סבירים. מזג האויר המשונה תפס מקום מרכזי בשיחות העובדים, וספק חומר לכותרות העתון המקומי "חדשות פריז". הגשמים והסופות שבשו את מהלך גדולם של שדות התירס והסויה ששלטו בנוף המקומי.

לקראת סוף היום החלה התכונה. מאחר ורון היה הוותיק במפעל, החליטה ההנהלה לצאת מגדרה ולנצל את ההזדמנות לכעין "גיבושון". במקום להסתפק במסיבה צנועה מחלקית, זומנו כל שלוש מאות העובדים לאולם הגדול. נישאו נאומים, הכבוד היה כיד המלך, והשמחה רבה.

המנהל הכללי הגיש לו תעודת הוקרה. עובדי בית המלאכה הביאו דגם מוכסף של מזגן, אותו יצרו בהחבא כבר לפני חודשים אחדים. גביע, כפרס על שהחזיק מעמד בגבורה משך עשר השנים האחרונות במחלקת הפתוח, נמסר לו על- ידי ראש המחלקה. אחרון- חביב, מזכירתו הקריאה שיר פרידה נרגש שכתבה עבורו.

כאשר הגיע המסיבה לסיומה הזדחלה לפתע אל האולם מלגזה קטנה מצוחצחת ומבריקה, התפתלה

בין הנוכחים, והניפה אל מולו חבילה גדולה עטופה בסרטים צבעוניים.

שירלי, אשתו נגשה כעת אל המיקרופון.

-רון יקירי. זה במקום שעון הזהב שציפית לו. ובהומור האופיני לה הוסיפה, שכנעתי את הבוס שלך שמהמתנה הזו תהיה תועלת לשנינו. הרי גם לי מגיע משהו. אם אתה תתמכר לעניני מחשבים ולגלישה באינטרנט, לא תהיה צפויה לי סכנה שתנסה לעסוק בבישול או בקניות.

משך הימים הקרובים המשיך רון לחגוג את פרישתו. חברים באו לברכו, הביאו מתנות. ערב אחד האזין לתקליטורי מוזיקה קלסית שקיבל במתנה. רבים ידעו על חיבתו הרבה למוזיקה כנסיתית, ומאחר ואוסף גדול כבר היה ברשותו, השתדלו לחפש יצירות נדירות ומשונות. פריז, אילינוי, לא הצטינה במבחר של חנויות מוזיקה, פחות מכך מוזיקה קלסית ועוד פחות מוזיקה כנסיתית. בחנות המוזיקה היחידה שבעירה הכירו את רון, וכלל לא הופתעו כאשר בתוך יום אחד נכנסו אליהם שלשה אנשים ובפיהם בקשות זהות: להזמין עבורם משיקגו משהו מיוחד לרגל פרישתו של רון.

-מה אתה שומע עכשיו, רון, שאלה אשתו. משהו מהמתנות שקבלת?

-זו המיסה של צציליה הקדושה מאת....

-ומי זו בעצם צציליה הקדושה?

-אין לי מושג.

-ובכן, מדוע שלא תנסה לברר זאת? מענין אם אפשר למצוא תשובה לשאלה כזו באינטרנט.

באותו ערב פתח את המחשב, וערך חיפוש קצר על מילת המפתח "צציליה". עשרות הכותרות שהופיעו על המסך התיחסו לזמרת אופרה הנושאת את השם צציליה, כמה סופרים, מישהו באותו שם המנהל אתר על צמחים טורפים, בית-ספר לטיס, מפעל להכנת עוגות מפוסלות בסוכר וכמה מנזרים על שם אותה קדושה, החל מצפון קנדה וגמור במזרח אירופה. אף מלה על המיסה שהאזין לה לא הופיעה מול עיניו.

כנראה שצריך לגשת לענין בצורה שונה. אדחה זאת לפעם אחרת.

מבלי לשים לב, הפעיל את הקישור אל אחד מאתרי המנזרים הנושא את אותו שם וסרק את הדף במהירות.

רון מלא אחר ההוראה, וסקרנותו הלכה וגברה ככל שהתקדם וגלש לדפים הבאים.

רון המשיך וגלש מדף לדף, מקישור לקישור.

-מי אמר שלא אמצא דרך כיצד למלא את זמני לאחר שאפרוש! הרי רק הסיפור המרתק הזה עשוי להעסיק אותי ימים ושעות! קרא בקול רם, אשר הזעיק את אשתו מהחדר הסמוך.

-מה קרה? מה ההתרגשות? מצאת את הגברת צציליה?

-את הגברת עצמה עדיין לא זיהיתי, אבל תראי איזה סיפורים מדהימים יש כאן.

הוא סיפר לה בהתלהבות על מסמכי המנזר.

-נראה לי שבחרתי לך מתנה מוצלחת, אמרה אשתו. תמשיך, ותספר לי אחר-כך על כל מה תמצא. אבל אני חוזרת לטלביזיה. לא אפסיד אופרת סבון בת זמננו בגלל אופרת סבון של ימי הבינים. בכל מקרה, אני מקווה שלרומן בין מדלנה ויוהנס יהיה סוף טוב יותר מאשר הסוף העומד להתרחש בסדרה שלי!

מכתביו ורשימותיו של יוהנס הלכו והסתבכו. טורים מתמטיים, שרטוטים משונים של פרחים, שבלולים למיניהם, ודפים שלמים של איצטרובלים, עליהם הותוו סלילים וספירלות, ובשוליהם חישבוים מטושטשים ומבולבלים, שלא היה ניתן להבינם ולפענחם.

רון החלט לעבור לאוסף תיקים אחר מתוך הארכיון.

לאן הגעתי בעזרת צציליה!

הוא סגר את המחשב והצטרף אל אישתו הצופה בטלביזיה.

9 ד.נ.א. חסר-משמעות

"מצפון תפתח הרעה!" זעקו כותרות עתוני הערב. שמועות וידועות בדבר שתוף הפעולה הצבאי בין טורקיה לישראל לא היו כבר בגדר חדשות מרעישות מזה זמן רב, אך היום נראה היה שמשהו חמור עומד להתרחש. "סוריה ועירק הכריזו על הקמת ברית צבאית על מנת להתגונן בפני התארגנות תוקפנית של ישראל וטורקיה". משפחותיהם של אנשי חיל האויר ששבעו בשנים האחרונות שפע של פירות מסוכרים ומעילי עור, ידעו מעט יותר על המתרחש, והזינו את העתונות מזה זמן רב בשמועות משמועות שונות.

פרופסור אטינגר היה עצבני ומודאג מאז הבקר. כמה פעמים כבר נראה מלחש, שלא כהרגלו, מול הטלפון. ותיקי המעבדה ידעו מיד לקשר את הנאמר בעתונים וברדיו עם אי השקט של אטינגר.

-קראו בלילה לאבנר למילואים, גילה לבסוף לנוכחים את דאגתו.

אבנר, גאותו של אטינגר ובנו היחיד, עורך דין מצליח וקצין חמוש בכיר בחיל האויר, היה מאלו שעליהם נאמר- אם מגיסים אותו, נראה שהמצב באמת חמור.

במעבדה הצטברו שורות ארוכות של מבחנות. וגם אלו גרמו לאטינגר בהלה וחרדה. היה עליו להגיש בקרוב סכום שנתי של התקדמות המחקר. כאשר הגיש לפני שנתים את בקשתו למענק מחקר לא צפה לקבל סכום כה גדול. למעשה נכנע ללחצו של ראש המחלקה שטען "בקש פי שלש ממה שאתה מסוגל לנצל, הרי ודאי שלא יאשרו לך את הכל" . אטינגר היה מפורסם למדי בעולם המדעי היבש בזכות מחקריו במבנה הקוד הגנטי, ומעבר לכך התפרסם שמו גם בזכות עיסוקיו בהסטוריה ופילוסופיה של המדע. כאשר היה לו מעט זמן פנוי העדיף לנצלו למציאת קשר בין שני תחומי התענינותו, ולא לעיסוק בעניני כספים וניהול, שני נושאים מהם סלד והתחמק הן בעבודתו והן בביתו. כאשר אושר לו סכום המענק המלא, בצירוף מספר תוספות, לא היה מאושר. הוא נאלץ לגיס עובדים, להזמין ציוד, לתכנן מעבדות נוספות, ושנה תמימה היה מנותק כמעט לחלוטין מכל עיסוקיו החביבים.

קבוצת המחקר שלו, שמנתה כשלושים וחמישה עובדים, היתה שותפה לפרויקט בינלאומי ענק, שמטרתו לפענח, לנתח וליצור מפוי מדויק של כל הגנים האנושיים. הנושא שבו התמקד אטינגר לא פורסם במסגרת התוכניות הרשמיות של הפרויקט . "אין לדעת לאן זה מוביל", אמרו לו במנהלת הפרויקט בניו-יורק כאשר חתם על ההסכמים. "עדיף שנשמור על הפעילות שלך בצל". הדבר לא מצא חן בעיניו, אך ההזדמנות שנתנה לו היתה מפתה ביותר. הוא החליט ששמירה על סודיות ואלמוניות הינה מחיר סביר שעליו לשלם כדי להבהיר את החידה הגנטית הגדולה ביותר מאז שפוענח מבנה סליל הד.נ. א. הכפול היוצר את הכרומוזומים: המשמעות הכמוסה בתוך מה שהכל מכנים "ד.נ.א. חסר משמעות".

בדיוק עכשיו היית צריכה להתקע עם הבעיה הזו, חשב בכל פעם שנתקל ברותי. כבר שבוע חלף מאז נתקלו לראשונה במות המסתורי של החידקים,ופתרון אין. רובו של הצוות כבר הוקצה לעבוד על הנושא, הלחץ והמתח גברו, וימי העבודה התארכו עמוק אל תוך הלילה. דבר אחד היה לו ברור. אם מישהו בצוות שלו מסוגל להתגבר על הבעיה, זו רותי. יסודית , רצינית, בעלת כושר התמדה, ומאז שהתלהט והתבסס הרומן שלה עם אלי גם גדל בטחונה העצמי ואמונתה ביכולתה להצליח. נראה שהבחור תומך בה לאורך כל הדרך, ומאחר וגם הוא מבלה רבים מלילותיו שקוע בעבודתו, הם מסוגלים להסתדר היטב ביחד.

כאשרמד- המתח הבטחוני עולה במדינתנו העצבנית הכל נראה אחרת, הרהר לעצמו, רכון אל השולחן. האם זו תכונה של "חבית הנפץ של המזרח התיכון" או שמאקים כאן משהו אחר, מין כוח בלתי מובן,אשר משך דווקא לנקודה זעירה זו שעל הגלובוסאת משה, מוחמד וישו, ואחריהם את מליוני מאמיניהם?

ובאזניו הדהד קול מן העבר, מן הימים בהם החל לעסוק ברעיונות שבסופו של דבר גררו אותו לפרויקט המפואר הנוכחי.

-לחדור אל הגנים הסמויים שלנו? הרי אלו רדומים כבר משך מליוני שנים. מה אתה משתוקק למצא שם, עקבות של גורילות? דינוזאורים?

-אולי. וכי רע בכך?

-ומה תעשה אחרי שתפענח את העבר הכמוס הזה, את התכונות שהאדם גורר איתו כל כך הרבה דורות בצורה סמויה?

-אולי אמצא דרך לאפשר לסמוי להחשף?

-אינך חושב שאתה חודר לתחום אסור? כאן לא מדובר על חדירה למחשב של הפנטגון. הקוד הגנטי הוא המחשב של הקדוש ברוך הוא. ואתה רוצה לחדור אל הארכיון הגנוז ביותר שבו!

-אולי אמצא שם את משמעות החיים.

ארועי היום קטעו את רצף הזכרונות.

תרביות החידקים שלנו מתנהגות באופן מוזר.חשבנו שנצליח להקנות לזנים החדשים הללו תכונות יחודיות, שונות ומשונות ובעלות יכולת להביא תועלת, והנה, כמה מפחיד! מבלי להבין איך, גרמנו לאחדים לשרוד ולחיות, ולאחרים הקנינו את תכונת ההשמדה העצמית. האם אנו בדרך להנדסה גנטית המסוגלת להקנות יכולת קיום לעומת גזר-דין מוות? האם זו המשמעות של הד.נ.א. "חסר המשמעות"?

שוב הדהדו באזניו הזכרונות.

-אתה נכנס לתחום מסוכן, אטינגר. הזהר, חשוב על כל צעד.

-כמובן. שכחת שאני נחשב למומחה גם בפילוסופיה של המדע?

המומחיות הזו לא תעזור לא לי ולא לאבנר אם תפרוץ עכשיו מלחמה

-המומחיות הזו לא מתירה לך לחדור אל התחום האסור.

-אתה מפריז, שינפלד. בסך הכל מדובר בעבודה ביוכימית, בפענוח קודים על ידי מחשבים...

הוא נזכר בשדה התעופה הדחוס, בהודעות הנישאות ברמקול על טיסות נדחות שוב-ושוב עקב מזג האויר הסוער, באיש שיחו שקם פתאום ממקומו, ממהר אל טיסתו היוצאת לדרכה. זכור היה לו בבירור כיצד נפנף לו לשלום בידו השמאלית. הימנית לא נפרדה לשניה ממזוודת המנהלים שלו, כאילו מודיעה ברבים שטמון בה אוצר יקר.

איזו מין מחזוריות משונה. שלוש.. חמש...שמונה..... יש לכך רק הסבר אחד. רותי עלתה על קטע מסוים של ד.נ.א. הגורם למוות בחיידקים. בהחלט קטע בעל משמעות רצינית. קטע אשר אולי מוכיח משהו מהפכני ביותר. את האינפורמציה הרשומה בקוד הגנטי אפשר לקרא לא רק דרך "מילים" בנות שלוש אותיות המסודרות זו אחרי זו. ישנם סדרים אחרים בעלי משמעות. אולי באמת שיטות הפענוח של הגורו של רותי מתאימות לעניננו.... פריץ היה מצפה בודאי למחזור של שביעיות, ולא לסדרה המשונה הזו. ... מספרים מקודשים היו חלק מהתיאוריות שלו. אבל האזהרות..... אולי ניחש משהו אשר מתחיל להתממש כרגע בידיה של רותי....

במאמץ רב ניער את עצמו מהרהוריו. "קח את עצמך בידים. מספיק עם השטויות", לחש לעצמו, לחישה בדוקה שאימץ לעצמו לפני שנים, ואשר היתה עוזרת לו לנתק חוט-מחשבה מטריד ולחזור אל השגרה.

הדלת נפתחה פתאום, נכון יותר לומר, נפרצה. רותי, כך, בלי לדפוק בדלת?

-אפשר להפריע? מצטערת שהתפרצתי כך, אבל מצאתי משהו מענין.

- כלומר, יש התקדמות, או לפנינו עוד חידות?

- זו לא סתם מחזוריות של שנלקחה מהבחינות הפסיכומטריות. זה הרבה יותר מסובך.

-אולי תשבי? קפה?

-באמת לא היה מזיק לי.

-ובכן, מה קורה, מה ההתרגשות, חדשות טובות או חדשות רעות?

-תראה , אטינגר, כלומר, אתה יודע בודאי, זה היה בעתונים, גם בטלויזיה, למשל, אפשר למצא בתנך רמז לרצח רב.... קנדי. טוב שהחלפתי ברגע האחרון לקנדי. כשמזכירים לו את רצח רבין הוא כבר לא יכול לחשוב על שום דבר אחר.

-אם כך רותי, ההרצאות שלך. ידעתי שמזה לא יצא שום דבר טוב. מה כבר הכניסו לך לראש? הגורו

עוד לא החזיר אותך בתשובה?

-לא, לא. אין צורך לדאוג. כרגיל, משחק את תפקיד האב הדואג. הענין הוא לא במה שהם מצאו....

-חושבים שמצאו, תיקן אותה, מתחיל לנוע בכרסתו באי נוחות.

-אתה צודק, חושבים שמצאו. כבר קלקלתי את הכל. אלי היה עושה זאת הרבה יותר טוב.

-ומאמינים שזו לא סתם מקריות, לא יכול היה להתאפק.

- אז איך תסביר שהתוכנה שלהם מוצאת בגנים שלנו, באחדים שבדקנו בינתים, מחזוריות של טורים גיאומטריים,וגם קבועים מתימטיים ופיזיקליים? וכמובן, הטור המשונה שלנו,

1-2-3-5-8-..... שעליו אתה עוד חיב לי הסבר. מי היה מאמין, חוקי המתמטיקה מוטבעים בתוך הגנים האנושיים! זה לא מהמם?

אבל אז נדלקה הנורה הנורה האדומה בראשו של הפרופסור.

-מי זה בדקנו? מי זה אנחנו?

- אני והמרצה.

- את מסרת חומר שלנו לאדם זר, ועוד למטורף הזה?

עכשיו ממש קלקלתי הכל. למה לא התיעצתי עם אלי?

אטינגר כמעט והפנה את ראשו לאחור. קולו של שינפלד הדהד באזניו כאילו עמד זה ממש מאחרי כתפו. אתה נכנס לתחום מסוכן. חשוב על כל צעד. לפניו ישבה רותי, מבוהלת למדי. הסקרנות המדעית היתה הכח המניע אצלו, מעבר לכל שיקול אחר. הוא הסדיר את מחשבותיו, נעץ ברותי לרגע מבט חמור ונוזף, זה דרוש למען הסדר הטוב, חשב לעצמו, רכן לעברה ולחש בקולו האבהי:

-עכשיו ספרי לי הכל, בצורה מסודרת.

רותי נסתה לשוות לפניה ארשת רגועה. הגלוי המפחיד שאותו רצתה לחלוק עם אטינגר חיב להמתין עוד זמן מה לחשיפתו. אם תזרוק את הפצצה עכשיו, יחשוב אטיגר שיצאה מדעתה, אולי יאשים את הגורו שלה, אולי יציע לה, בגישתו האבהית, לקחת כמה ימי חופשה. הדרך היחידה למכור לו הרעיון היא לעורר את סקרנותו המדעית.

-ובכן, אתחיל מהתחלה. מעין הקדמה.

- קדימה.

-תאר לעצמך, שאתה רושם את כל הפרק הראשון של ספר בראשית בשורה רצופה אחת. בלי רווחים, בלי נקודות. ואחר כך, בשורה השניה, אתה רושם באותו אופן את הפרק השני, וכן הלאה, וכן הלאה.

-ועכשיו אני מתחיל לקרוא בטורים, מלמעלה למטה, קטע אותה אטינגר.

- נכון. ומחפש מילים בעלות משמעות.

-ומפעם לפעם מוצא צירופים כגון "יהיה מבול גדול". שמעתי על הספור הזה. לדעתי, ענין מקרי בהחלט. סטטיסטיקה. מפעל הפיס. כתבו על כך בעתונים.

-ובכן, הענין הרבה יותר מורכב. אפשר לשנות את סדר השורות. אפשר לקרוא את הטורים מלמטה למעלה. קים מספר אדיר של אפשרויות.

-וככל שגדל מספר האפשרויות, גדלים הסיכויים למצוא מילים ומשפטים בעלי משמעות. אם נושיב קוף ליד מעבד תמלילים ונתן לו להקיש באקראי, כרצונו, מה הסיכוי שיום אחד יוציא מתחת ידו את הנוסח המלא של יוליוס קיסר?

-אלמנטרי, אטינגר. אם תתן לו אינסוף זמן, בודאי. אך אם יום אחד ימסור לך הקוף שלך את הנוסח המלא של יוליוס קיסר בתמורה לחופן בוטנים, הרי אפילו ספקן כמוך יהיה מופתע למדי.

- בהחלט. בידיעה, כמובן, שאין ביכולתי לבצע ניסוי אשר מתמשך לזמן אינסופי. אבל כיצד כל זה מתקשר לעניננו?

-אינך רואה? הרי אנו מנסים להבין את המשמעות של אותם קטעי הכרומוזומים המיותרים, כביכול. אלו המכונים "הד.נ.א. חסרי המשמעות". חשבתי לעצמי, מדוע שלא אנסה לפענח אותם באותה דרך.... ואל תקל ראש בכך שכבר בתחילת הבדיקה מצאנו משהו מדהים למדי, קבועים מתמטיים רשומים בתוך הכרומוזומים! קשה להסביר זאת על-ידי מקריות בלבד.

אטינגר שקל את המצב, והחליט לפעול לפי כלל שהיה מקובל עליו. כאשר עובד מתלהב, יש לתת לו לרוץ קדימה!

- ובכן, מקובל עלי לנסות. הניחי את אותם קטעי ד.נ.א. שמשמעותם ידועה לנו, שורות שורות, והתחילי לחפש משמעויות חדשות! עבור מה שמכנים באנגלית " Junk D.N.A." , כל שיטה שווה בדיקה! הרי זוהי אחת החידות הבלתי-פתורות של הגנטיקה, אחת השאלות המענינות ביותר!

-וכפי שהבנתי , גם המטרה המרכזית של הפרויקט שלנו, הוסיפה רותי.

-כן-כן, הוריד אטינגר את קולו, על מנת להבהיר שהצהרה שכזו , הצנעה יפה לה. יהיה עלינו להשקיע מאמץ מרוכז, במיוחד שמועד הדווח השנתי מתקרב, והתוצאות האחרונות מעמידות אותנו במצב בלתי ברור.......אולי יעזור לנו אלי בפתוח התוכנה?

עלינו, בלשון רבים, חלף הרהור בראשה של רותי. נראה שהצלחתי להכניס לו את הרעיון לראש!

-אלי, כידוע לך, עסוק בעניני באג אלפיים. ופרט לכך התוכנה כבר קימת.

עכשיו הרגע לגלות את מה שמצאתי. רותי הרגישה פתאום מין נטל כבד של אחריות רובץ על כתפיה. ומה אם כל זה שטות אחת גדולה? בסופו של ענין אצא כטפשה, מאמינה באמונות תפלות, נערה היסטרית. החוזרת בתשובה, יקראו לי כולם, אשתו של שבתאי צבי, הבתולה הקדושה. סנטה רותה. ואם הכל נכון? ואולי אפשר למנוע את האסון?

-רותי, את כאן, שמעה פתאום את אטינגר, שראה אותה מרחפת בין מחושבותיה והחליט שהגיע הזמן להעירה.

-כן , ממש כאן, ניסתה רותי להחזיר את עצמה למציאות.

-אני מבין שכבר הפעלת את התוכנה של הגורו, מצאת כמה דברים מדהימים, מפחידים, רציניים יותר מכל מה שספרת לי עד עכשיו, ושאת חוששת שלא אקח אותך ברצינות.

-לפעמים אתה צודק, הרשתה רותי לעצמה מעט חוצפה.

- תודה, תודה. אזכיר לך את שאלתי הראשונה, חדשות טובות או חדשות רעות?

-לדעתי ...... קשה היה לה למצוא את הנסוח הנכון.

-תלוי כיצד מסתכלים עליהן, נסה לעזור לה.

-לא, לא. הפעם לצערי לא נחשת נכון. הענין הזה רע מכל כוון, בתנאי שהכל איננו טעות אחת גדולה, השאירה לעצמה פתח נסיגה.

- כלומר...הבעת פניו נעשתה רצינית ומודאגת....אין פתרון, אין דוח התקדמות שנתי, אבל רגע, איך בכל זאת נכנס לכאן הספור של הגורו?

-זהו בדיוק. הספור של הגורו אומר לי שיש בהחלט משמעות ל"ד.נ.א. חסר המשמעות".

הוא מכיל גנים של ממש, אלא שאלו רשומים בצופן מיוחד! ויש להם בהחלט משמעות!

- והיא?

-נדמה לי שיתכן ורשומה בתוך אותם גנים אינפורמציה אשר מכתיבה תהליך של התנוונות תאים. זה מכוון לעתיד. מין שעון ביולוגי העובר מדור לדור. בתאריך מסוים בעתיד תחלנה התפרצויות של מחלות סרטניות וניווניות שלא ידועה כל תרופה עבורן, ולמצוא עבורן שיטות ריפוי, זה יכול לקחת יותר מדי זמן. כלומר, תבין, יש כאן בעיה של זמן אשר הולך ואוזל. התהליך מוכתב אצלנו בתורשה. כשהמין האנושי התפתח לאיטו משך הרבה מיליוני שנים, והאינפורמציה הגנטית שלו הלכה והשתכללה, נרשם בתוכה הסוף הבלתי נמנע, תהליך של התנוונות מהירה, שהקצב והעתוי שלו קבועים על ידי אותו שעון ביולוגי שאת מהלכו אי אפשר לעצור.

-רותי, זה נשמע מדהים. כמובן וניתן להוכיח את ההשערות האלה. סוף-סוף תמצא משמעות לחומר "חסר המשמעות". אך מדוע את נראית מודאגת? אנחנו מדברים על תהליכים של התפתחות, תהליכים הנמשכים עשרות, מאות-אלפי שנים. האם את באמת מודאגת ממה שיקרה בעולם בעוד עשרים אלף שנה? רואה אני בהשערה שלך, אם נצליח לאמת ולהוכיח אתה, משמעות פילוסוסופית יותר מאשר משמעות מעשית. הרי זה רעיון מדהים. מנגנון משוכלל ההולך ומתפתח במשך עשרות מיליוני שנים, ובמקביל לפיתוח של יכולת פיזית ואינטלקטואלית, הוא מפתח גם מנגנון של השמדה עצמית. ולפי דבריך, מנגנון השמדה עצמית שאין דרך לעצור אותו! כמו כל השאלות על מהות החיים שאין להן תשובות הולמות לא מצד המדענים, לא מצד אנשי הדת ולא מן הפילוסופים, הרי לך כאו שאלה חדשה. למה? לשם מה? מה ההגיון מאחרי כל זה?

אטיגר כבר נכנס להתרגשות עצומה. רותי עצרה חיוך. "אטינגר נכנס לאקסטזה" היה בטוי מוכר בין אנשי המעבדה. הוא עדין לא היה מוכן להאמין שאמנם נכנס אל "התחום האסור" ושכל זה מתרחש כאן ועכשיו. רותי ניסתה לחזור למציאות.

-ואולי לא מדובר על עשרים אלף. אלי זה הרבה יותר קרוב לעיתוי של באג אלפיים.... ערכתי כמה חישוים, אמנם הכל בינתיים פתוח, אך ניתן להעריך , באופן אשר מיד אסביר, שיתכן ואנחנו לא עוסקים בעתיד הרחוק. היא השתדלה להיות זהירה.

אטינגר קם ממקומו וסגר את הדלת.

-אם מה שאת אומרת נכון....

- מצבנו גרוע, ניסתה רותי להתבדח.

-ראשית עלי לעבור על כל החישובים. אחר כך, ננסה לראות אם אפשר לערוך איזו בדיקה נסיונית.

-חלק מהבדיקה הנסיונית כבר עשינו, כלומר, מבלי להתכוון לכך. החידקים שמתו במעבדה, אלו שבהם הושתלו ה"גנים חסרי המשמעות", הכילו כולם שנויים גנטיים שמעולם לא נתקלנו בהם.חלק מאלה מזכיר בהחלט שינויים שמופיעים בבני אדם במחלות תורשתיות מסוימות.

אטינגר נעץ בה זוג עינים נדהמות.

-מהו בדיוק הנסוי שעשית? מאין מגיעים אלינו למעבדה תאים הנושאים מחלות תורשתיות? הרי העבודה בתאים אלה מאד מסוכנת, אין לנו את אמצאי הבטיחות הדרושים....

- ובכן, הוצאתי, כפי שתכננו, שורה של קטעי חומר גנטי מתאי אדם, עשרים וחמישה קטעים עוקבים, כולם מכרומוזום מספר שלושה עשר....

-זה האחראי לפי השערתנו על תהליכי ההזדקנות.

- אמת. והשתלתי אותם בשורה של תרביות חידקים. ואמנם, בחלק מן התרביות מצאתי שינויים בתוחלת החיים של החידקים. עם כל חלוקת תאים, כל דור נוסף,הקוד הגנטי שלהם נהרס......

- מה שמוכיח שנתן לשנות תוחלת חיים בעזרת קטעים אלה של חומר גנטי! יש משמעות לחומר חסר המשמעות!

-נכון. ועכשיו יש לי הפתעה בשבילך. זוכר את הבחינה הפסיכומטרית שערכנו?

-בודאי. אל תאמרי לי שהניחוש המתמטי הפשוט שלי פועל בתחום הגנטיקה!! לא התכוונתי ברצינות.... התמם אטינגר מנסה להסתיר את התרגשותו הגוברת.

-אולי לא התכוונת, אבל אני את הניסוי ביצעתי. הרי חזרה מורחבת היתה הכרחית.

-והתוצאה?

-מדהימה! הנה לפניך שורת המספרים החדשה: 5,8,13,21,34 , וזו חזרה מדויקת על התוצאות הקודמות. ובהמשך גם 55 ואחריו 89 , בדיוק כפי שנחשת! אולי תגלה לי איך עשית את זה?

- רק רגע, אינני מאמין... מה בדיוק קרה במבחנות הנושאות מספרים אלה?

- החל תהליך של התנוונות. בשעה הראשונה, כלומר בדור הראשון לאחר השתלת הגנים, מתו כעשרה אחוזים מן החידקים. אחרי שלוש שעות, בדור השלישי או הרביעי, כבר הגענו לארבעים אחוזים. וכאשר בדקנו את סבת המוות, מצאנו שיבושים במבנה החומר הגנטי. מעט שיבושים בדורות הראשונים שנפגעו, ובמאוחרים יותר ממש הרס מוחלט.

-את... את מבינה מה שאת אומרת? ומיד הוריד את קולו ללחישה, הרי כל התהליך נמשך מספר שעות, בסך הכל כעשרה דורות, אצל החידקים. ובבני-אדם, עשרה דורות פירושם כמאתיים שנה .

-ואם התהליך הזה כבר בעיצומו היום? ומה אם נותרו לנו רק עוד כמה עשרות שנים? והרי מספיק שעשרה או עשרים אחוזים יפגעו, והעולם יפסיק לתפקד. ראה למה גורם האידס, שפגע עד כה בפחות מעשירית האחוז מהאוכלוסיה.

-מי עוד יודע על כל הסיפור חוץ משנינו?

-כבר סיפרתי לך כיצד הגעתי אל כל הענין....

-הגורו שלך, שלמה! הביני רותי, אמר בהתרגשות, אם השמועה הזו תצא לציבור לפני שנבסס אותה, הרי תתעורר בהלה עולמית איומה....

-ואם השמועה תצא אחרי שתעבור את כל הבדיקות המדעיות, הרי זו בהלה איומה עוד יותר! בכל אופן, באשר לשלמה, אתה יכול להרגע. הוא עזר לי למצוא את אותם טורים וקבועים מתמטיים בתוך הגנים.

-וזה לכשעצמו דבר מדהים! אבל מה שמדאיג אותי כרגע, מה ידוע לו על הענין השני?

כמו בקרבתו של חולה סרטן, חלפה מחשבה בראשה שלרותי, חושש לקרוא לדבר בשמו.

-את זה מצאתי היום בעצמי. ליתר דיוק, זה הכוון שאליו מובילות התוצאות שאספתי עד עכשיו.

-כלומר, על כך הוא איננו יודע?

-בינתים לא.

-ומה פירוש המלה "בינתים" בהקשר זה?

--האדם הזה יודע הרבה יותר ממה שהוא גילה לי עד עכשיו. כדי לדעת אם מדובר באסון אמיתי וקרוב או בנבואה מעורפלת לעתיד הרחוק, נהיה זקוקים לעזרתו. הרי כבר אמרתי לך, אין לנו הרבה זמן. בהחלט נראית לי האפשרות שמחלת האיידס, שהתפרצה פתאום לפני כחמש-עשרה שנה, היא הסמן הראשון לתהליכים האלה. הרי אנחנו מדברים על תהליך שעתיד להמשך כמה עשרות דורות. האיידס קים בעולם משך פחות מדור אחד.

-והתיאוריה האומרת שהאיידס הועבר אל האדם מן הקופים, באפריקה?

-תיאוריה ללא הוכחה משכנעת. מדוע זה לא הועבר לפני חמש-מאות שנה?

-תיאולוגים נוצרים אומרים שהאידס הוא עונש משמים על המתירנות המינית.

-אני מקווה שאת מה שאני טוענת תקח יותר ברצינות.

-אל תעלבי. הטיעון שלך בקשר לאידס הוא רציני. רבים מפקפקים בספור הקופים, ואיש עוד לא נתן הסבר משכנע להתפרצות הזאת. מצד שני, ברור למדי שמקור האידס הוא באמת באפריקה. אם כך, מה יש באפריקה שיכול לגרום לאיידס פרט לקוף-הירוק המפורסם?

-אטינגר, עלי לצין, לצערי, שבמקרה זה אנחנו בראש אחד.

- ומן המלה "לצערי" אני מבין שמדובר בראש מטורף אחד?

-מטורף, או אם תרצה, קרימינלי.

-אולי קראנו שנינו יותר מדי ספרי מדע בדיוני?

-מדע בדיוני איננו השטח שלי, חזרה רותי לנימה רצינית. בוא נפסיק את המשחק. על מה אתה חשבת?

אטינגר נעץ בה מבט חוקר, תוהה אם אמנם האמון שהוא נותן בה הוא מוחלט. השיחה שנהל לפני שנים, עם אותו יהודי שהשתמד או נוצרי שהתגיר, הדהדה בראשו. לבסוף פלט:

-באפריקה יש אפריקנים. ועל מה חשבת את?

-אני חשבתי שלגזעים אנושיים שונים יש מבנה גנטי שונה. כפי שאומרים אצלנו, לא חשוב מאיזו עדה...

- אם כך, אמר אטינגר אי אפשר להתעלם מעוד אפשרות.

- אם שוב אנו חושבים על אותו הדבר, אז הפעם זה גם מטורף וגם קרימינלי.

-כמובן שאנחנו שוב בראש אחד. הרי שנינו קראנו את אותם מאמרים על החדרת קטעי גנים, לאוכלוסיות יעד מסוימות, על-ידי הפצת מוצרי מזון, צמחים או חידקים שעברו תהליכי הנדסה גנטית, וזאת על-מנת להפיץ חיסונים באופן המוני, ללא צורך בהזרקות. אבל בדיוק באותן שיטות אפשר להשתמש למטרות הפוכות.....ולאמיתו של דבר, זה בדיוק מה שעשית את, מבלי לדעת מה תהיה התוצאה, לחידקים שלך. השתלת בגרעיני התאים שלהם מנגון גנטי הגוזר עליהם כליה בתוך פרק זמן קצוב מראש.

רק עכשיו החלה רותי להבין לאן מובילים הממצאים שלה. ההתרגשות וההתלהבות החלו לפנות את מקומם להרגשת אחריו ולדאגה. דבר אחד היה ברור לה, היא חיבת להגיע בהקדם למסקנות והוכחות חד-משמעיות. בינתיים, כפי שהסכימה עם אטינגר, הכל נותר בגדר השערות המבוססות על ממצאים ראשוניים בלבד. לפני שנפרדו נזכרה רותי לשאול:

-את העיקר שכחתי. איך ניחשת את המספרים חמשים -וחמש ושמונים-ותשע?

-פשוט ביותר. כל מספר בטור המקורי שהראית לי הינו סכום של שני המספרים הקודמים לו. אני המשכתי את הטור באותה מתכונת..... אבל לא ציפיתי , ברצינות, את יודעת, נעץ בה מבט מהסס, כזה שמעולם לא ראתה על פניו הרציניות ובוטחות תמיד, זה ממש מפחיד.... כלומר, יש הבדל בין מצב בו את מספרת לי שגורו כלשהו מצא "נבואה" כלשהי מוצפנת בקוד מסוים באחד מספרי התנ"ך, ובין מצב בו אני עצמי מזהה קוד חשבוני פשוט, ומנבא בעזרתו את תוצאות הניסוי הבא שלך.....

- את זה אני בהחלט מבינה. פחד הינו חלק מתהליך המעבר מכפירה לאמונה.

-רגע אחד, אל-תגזימי, התעשת אטינגר, מבין שאולי נסחף למעלה מן המדה.

-וכיצד זה שמתכונת חשבונית כזו מאפינת את סדר קטעי החומר הגנטי שמכיל בתוכו את הקוד להרס החידקים? אולי תתחיל עכשיו להאמין בגורו שלי?

-רותי ,אני מודה שיש משהו מוזר בכל הענין. מצד שני, מציאת מתכונת חשבונית בתוך מולקולה ביולוגית.... אפשר גם לומר פשוט שאנו על סף תגלית מדעית גדולה, ולאו-דוקא על סף הארה רוחנית,או דתית-פילוסופית חדשה. אטינגר הנהן בראשו, כאילו שוקל עם עצמו את האפשורויות לכאן ולכאן. פתאום הרגיש צורך להיות לבדו.

-אולי נסתפק בינתיים בכך, פנה מהורהר אל רותי. אספי עוד כמה תוצאות, "נישן על זה" לילה....

תשאיר לי להחליט על מה אני אשן הלילה, צלצלה בראשה של רותי תשובת המחץ, אך היא התאפקה, והסתפקה בכך שליד הדלת התעכבה ופלטה בתחושת ניצחון:

-יש מדע מעבר למדע שלנו, והאמת נמצאת אי-שם....

בשעה מאוחרת חזר אטינגר הביתה, לאחר אחר שעבר עם רותי על תוצאות וחישובים במשך שעות.

אשתו הרגישה מיד שמשהו מדאיג אותו, אבל הוא, לראשונה בחייו, הסתיר ממנה את דאגתו האמיתית. בסופו של דבר, כשהרגיש שעליו להמציא תירוץ משכנע, נזכר במשהו אמיתי.

-מחר בבקר באים לראיין אותי בקשר לפרויקט. כתבת מדעית של אחד העיתונים. את יודעת כמה אני שונא את הענינים האלה.

אשתו ידעה שאיננו משקר. אבל בלבה הרגישה שהראיון של מחר איננו הסבה האמיתית לדאגתו.

אטינגר אמנם לא אהב ראיונות עיתונאיים, אך בודאי שלא חשש מהם, ולא התרגש לקראתם. הפעם היתה לו הרגשה מוזרה, כאילו איזו מזימה מסתתרת מאחרי הראיון המתוכנן. המחשבות האלה הקשו עליו להרדם, וזמן רב נע בחוסר מנוחה במיטתו. במקום לספור כבשים החל לשנן מן הזיכרון את "פי", היחס בין היקף המעגל לקוטרו, בדיוק של שתים עשרה ספרות אחרי הפסיק. אחר-כך חזר וגלגל בראשו את מספרי המבחנות של רותי, מנסה לראות עד כמה ירחיק לבנות את הסדרה המשונה ללא שימוש בניר ועיפרון.

הרי לא יתכן שחוקים מתמטיים אלה יהיו רשומים בתוך הקוד הגנטי, הרהר לעצמו רדום למחצה.

בודאי עוד מקריות סטטיסטית, כמו הנבואות של הגורו על קץ העולם. מצד שני, הממצאים של רותי, כאן יתכן בהחלט שמדובר במדע אמיתי.

המאבק בין המדען ההגיוני וקר הרוח, ובין האדם המחפש משמעות, אמונה וסדר שמעבר לחוקי הפיסיקה היבשים, נותר ללא הכרעה.

אטינגר נזכר עכשיו בערימת מאמרים מדעיים שהצטברה על שלחנו בחודשים האחרונים, הלכה ותפחה, ואילו הוא לא מצא עד כה את הזמן לעין בהם בצורה רצינית. המאמרים לוקטו ממקורות רבים ושונים, לאו דוקא מן הספרות המדעית הממוסדת. פרסומים פרטיים, האינטרנט, כנסים שעסקו בתחומי הגבול בין המדע לתורת הנסתר.

כולם עסקו ב"גנים חסרי המשמעות", אותם קטעים מוזרים של חומר גנטי המפוזרים לאורך הכרומוזומים שלנו, מפרידים ומפצלים את הגנים הידועים, אלו הקובעים את התכונות האנושיות, מהנטיה להשמנה ועד לכושר ההתנגדות למחלות, ואיש עדין לא פענח את פשרם. אטינגר השתיך לקבוצה מכובדת של חוקרים אשר סרבו להאמין שרובו הגדול של החומר הגנטי שבתאים מפוזר בצורה אקראית ואין לו כל מטרה ושמוש.

האם בהם טמון הסוד של תהליך ההזדקנות? מחלת הסרטן? תוחלת החיים? ואולי בעצם, לפי הניסויים האחרונים שלנו, זהו הסוד שמאחרי הברירה הטבעית של דרווין?

היתכן שבתוכם רשום הצופן של תהליך התנוונות המין האנושי? כולל התאריך? נשמע כמדע בדיוני,

סכם לעצמו, והתהפך מתחת לשמיכה בהחלטה נחושה לעבור מחר ביסודיות על אותם מאמרים, מיד לאחר הראיון.

ההרהורים לא הרפו ממנו, והוא המשיך להטלטל מצד אל צד, הן במיטתו והן באיזור הדמדומים שבין מדע אמיתי למדע בדיוני.

ובעצם מדוע לא? הרי כבר כיום כמעט ומוכח הדבר שאותם קטעי חומר גנטי קובעים את תוחלת החיים על ידי זה שהם סופרים את קצב חלוקת התאים. זהו כנראה המנגנון המסביר את את תהליךההזדקנות, והבנתו תביא לכך שההנדסה הגנטית תוכל בקרוב ליצר בעלי חיים ובני אדם שיחיו מאות שנים.לפי אותו הגיון מדעי אפשרי הדבר שחומר גנטי, המורש מדור לדור, יהיה מסוגל לספור לא רק את מספר שנות חייו של כל פרט וטרט, אלא גם את מספר הדורות שמין ביולוגי מסוים יכול לקים!