רמלה, סוכות וקצת לפני תחילת הרמאדאן 2003
לכל ידידיינו
שלום!
קומונת "נמשים"
יצאה לדרך. זה חודשיים גרים רעות ואוריה, ועכשיו גם راضي
(ראדי) ברמלה, מתכננים ועושים תיאטרון ומנסים כל הזמן להרחיב את מעגלי
הפעילות שלהם.
ההכנות לקראת שנת השירות
הזו ברמלה ערכו הרבה זמן, כללו הרבה פגישות עם אנשים ברמלה וחיפוש צעירים
בי"ב או אחרי י"ב שיירצו ללכת על ההרפתקה הזו.
הקומונה פועלת בשלושה
מישורים: מישור אחד הוא העבודה הקהילתית, והיא כוללת הדרכה ב"בית
הפתוח", במתנ"ס האתיופי "תבאג'ה",
במתנ"ס הערבי ובעוד מקומות. במישור השני הקומונה מכינה מופעי תיאטרון קטנים
לרחוב ולארועים סגורים, לבתי-ספר וסדנאות. לצורך זה
הרחבנו את שלישיה לרביעייה, שכוללת גם את صابر
(סאבר). הוא לא גר בקומונה, אבל הוא משתתף בקבוצת התיאטרון. נקווה,
שבעתיד נגדיל את קבוצת התיאטרון הזו.
במישור השלישי התחלנו כבר בחזרות
ראשונות לקראת הצגה ארוכה שנעלה יחד בסוף שנת השירות הזו.
זהו דבר מיוחד לעשות
תיאטרון עם אנשים, שגם גרים ביחד. שלא לדבר על זה, שפה הקבוצה כוללת יהודים
וערבים. אבל על כך בפעם אחרת.
אני רוצה לספר קצת על הנסיון הראשון שלנו ב"תיאטרון סמוי". העקרון ב"תיאטרון סמוי" הוא, שהקהל לא יודע, שהוא
קהל של הצגה, הארוע מתרחש במקום ציבורי, ואולי כבר
הייתם פעם עדים-משתתפים להצגה כזו מבלי לדעת זאת, כי גם אחרי ההצגה לא מגלים
לאנשים שזו בעצם הייתה רק הצגה.
להצגה שלנו בחרנו בית קפה
בלב העיר, אליו הגענו טיפין-טיפין. הסצנה שהתפתחה הייתה
בין זוג יהודי-ערבי צעיר, שבלט בעליל שהם זוג אהבים לבין גבר, שסלד מהרעיון שבחור
ערבי ייצא עם בחורה יהודיה, וניסה להתסיס את יושבי בית הקפה נגד הזוג. זה לגמרי לא
הצליח, ולהיפך, כולם תססו נגד הגבר הזה וזרקו אותו מהמקום, תוך איומים לא נעימים בכלל.
לנסיון הזה יש היבט חיובי והיבט
שלילי. ההיבט החיובי הוא בזה, שכל בית הקפה הגן למעשה על הזוג הצעיר מפני הגזענות
של הגבר. ההיבט השלילי הוא, שזה נעשה מהסיבות הלא-נכונות. האנשים, ובראשם בעלי בית
הקפה, ניסו בכל כוחם למנוע מהומה, וסיבת המהומה לא הייתה חשובה לצורך העניין. גם
הוויכוח שהתנהל במהלך כל ההתרחשות לא חדר לשורש הפחדים הגזעניים נגד חיבור זוגי
נין יהודים וערבים. מקצת התגובות, שבאו מה"קהל":
-
עזוב,
זו היא (בת הזוג היהודיה של הערבי) שתבכה
אחר-כך.
-
מה
אכפת לך?
-
(גבר
יהודי:) אז מה, גם אנחנו דופקים אותן (נשים ערביות)
-
זאת
מדינה חופשית
עצם המראה של בחור ערבי
מתמזמז עם בחורה יהודיה לא הפתיע שם אף אחד. הסיבה העיקרית לכך, שלא הצלחנו במידה
שרצינו נעוצה בחוסר הנסיון שלנו. עבור כולנו זה היה פעם
ראשונה, וכבר הסקנו מסקנות כדי שבפעם הבאה זה יהיה מוצלח יותר, ייגע יותר במקומות
הרגישים וייעלה שאלות קשות, כמו שרצינו.
בכל מקרה אני רוצה להדגיש שוב, שאפילו בתור נסיון ראשון היה משמח לראות, שבאינסטינקט הראשוני אנשים לא
רוצים מלחמה. אם לא מסיתים אותם, הם רוצים לחיות, להתפרנס, לבלות ולאהוב. וגם אם
מסיתים אותם, הם לפעמים עומדים על הרגליים האחוריות וזורקים את המטרד החוצה.
אבל מה קורה, אם
ה"הסתה" היא נסיון העורר אנשים להתנגד נגד
עוול?