נבואות התנ"ך והתגשמותן בברית החדשה שאלות ותשובות הדרך חזרה לגן עדן קישורים לאתרים בנושא הרצאות ושיעורים ספרי קריאה ללא תשלום קטעי קריאה מהברית החדשה כיצד להגיע, מפה ותמונות עיקרי אמונה,היסטוריה ומנהגים מה צופן העתיד? דף הבית
קטעי קריאה מהברית החדשה
ספר הברית החדשה הוא ספר נפרד מספרי התנ"ך, כלומר ספר הברית
החדשה אינו ספר התנ"ך אשר הוכנסו בו שינויים על ידיי הנוצרים. ספר הברית
החדשה מספר על חייו של ישוע המשיח, חיי תלמידיו והקהילות במאה הראשונה לספירה.
ארבעת הספרים הראשונים בברית החדשה מספרים את סיפור חייו של ישוע ע"י אנשים
שונים שחלק מהם היו תלמידיו. הספר החמישי בברית החדשה מספר על חייהם ופעילותם של
התלמידים של ישוע לאחר שהוא קם מהמתים ועלה לשמיים. לאחר מכן מופיעים בספר הברית
החדשה 21 אגרות (מכתבים) שנכתבו ע"י תלמידי ישוע וע"י שאול השליח
לקהילות של מאמינים משיחיים שונים באזור אירופה והמזרח התיכון. רוב האגרות נכתבו
על ידיי שאול השליח (הנקרא גם פולוס) שהיה יהודי אדוק אשר בצעירותו רדף את
המאמינים הראשונים בישוע והסגירם לבתי הסוהר. רק לאחר שישוע נגלה באופן אישי
לשאול, כשהיה בדרכו לדמשק לתפוס את המאמינים המשיחיים שם, הוא החל להאמין בישוע
ולספר לכל מי שראה בדרכו שישוע הוא המשיח. שאול הפך מרודף המאמינים המשיחיים לנרדף
על ידיי היהודים הדתיים בזמנו. הספר האחרון בברית החדשה נקרא "ספר
ההתגלות" ובו ישנו תיאור של אחרית הימים וההתרחשויות העתידות לבוא.
הולדת ישוע המשיח. מתי א' 18-25 יוחנן המטביל. מתי ג' 1-3
דרשת
ההר. מתי ה' 1-12 מיהו הגדול ביותר. מרקוס ט' 33-37
אות
קץ העולם. מתי כד' 3-14 השה האובד. מתי יח' 1-14
החובה לסלוח. מתי יח' 21-35 המצווה הראשונה. מרקוס יב' 28-34
ישוע
קם לתחייה. מתי כח' 1-7 מי הוא הצדיק? לוקס יח' 9-14
הדרך
אל האב. יוחנן יד' 1-6 אמונה. יוחנן כ' 29-31
אהבת אלוהים. יוחנן ג' 16-18 המאמינים הראשונים. מה"ש ב' 36-47
שאול
נכנע לישוע המשיח. מעשי השליחים ט' 1-20 דרך ההצדקה. אל הרומים ג' 21-31
הבטחת אלוהים. אל הרומים י' 9-13 אהבה. הראשונה אל הקורינתים יג' 1-7
"כך הייתה הולדת ישוע המשיח: מרים אמו הייתה מאורסת ליוסף
ובטרם התאחדו נמצאה הרה לרוח הקודש. יוסף בעלה, שהיה צדיק ולא רצה להציג אותה
לחרפה, החליט לשלח אותה בסתר. בעוד שהיה מהרהר בזה נראה אליו מלאך ה' בחלום ואמר:
"יוסף בן דוד, אל תחשוש לקחת אליך את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקודש הוא.
היא יולדת בן ואתה תקרא שמו ישוע, כי הוא יושיע את עמו מחטאותיהם."
כל זה ארע למען יתקיים
מה שדיבר ה' בפי הנביא: "הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל",
שפירושו אלוהים עמנו. לאחר מכן הקיץ יוסף משנתו ועשה כפי שציוהו מלאך ה'. הוא לקח
אליו את אשתו מבלי שידע אותה עד אשר ילדה בן, וקרא שמו ישוע."
"בימים ההם הופיע יוחנן כשהוא קורא במדבר יהודה לאמור:
"שובו בתשובה, כי קרבה מלכות שמים." הוא היה זה שנאמר עליו בפי ישעיהו
הנביא: "קול קורא במדבר פנו דרך ה', ישרו מסילותיו."
"כראותו את המון העם עלה
במעלה ההר וישב, ותלמידיו נגשו אליו. פתח פיו ולימד אותם באומרו:
"אשרי
עניי הרוח, כי להם מלכות השמיים.
אשרי האבלים, כי הם ינוחמו.
אשרי הענווים, כי הם ירשו את הארץ.
אשרי הרעבים והצמאים לצדקה, כי הם ישבעו.
אשרי הרחמנים, כי הם ירוחמו.
אשרי ברי לבב, כי הם יראו את אלוהים.
אשרי עושי שלום, כי בני אלוהים יקראו.
אשרי הנרדפים בגלל הצדקה, כי להם מלכות השמיים.
אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם
בגללי. שימחו וגילו, כי שכרכם רב בשמיים; הרי כך רדפו את הנביאים
שהיו לפניכם."
"הם באו לכפר נחום וכשהיו בבית שאל אותם: "על מה
התווכחתם בדרך?"
שתקו ולא ענו, שכן התווכחו בדרך זה עם זה – מי
הגדול שבהם. ישב וקרא לשנים עשר ואמר להם: "מי שרוצה להיות ראשון יהא אחרון
לכל ומשרת לכל."
לקח ילד והעמיד אותו ביניהם, חיבק אותו ואמר
להם: "כל המקבל ילד אחד כזה בשני, אותי הוא מקבל, והמקבל אותי אינו מקבל אותי
אלא את אשר שלחני."
"כאשר ישב על הר הזיתים ניגשו אליו התלמידים לבדם ואמרו:
"הגד נא לנו מתי יהיה הדבר הזה ומה הוא אות בואך וקץ העולם?". השיב ישוע
ואמר להם: "היזהרו שלא יתעה אתכם איש, כי רבים יבואו בשמי ויאמרו 'אני המשיח'
ויתעו רבים. ואתם עתידים לשמוע מלחמות ושמועות מלחמה. שימו לב, אל תיבהלו; כי
צריך להיות הדבר הזה ובכל זאת עוד לא הקץ. גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה ויהיו
רעב ורעידות אדמה במקומות רבים, אך כל אלה ראשית הצרות. אז ימסרו אתכם לרודפים
ויהרגו אתכם ותהיו שנואים לכל הגויים בגלל שמי. רבים ייכשלו באותה עת ויסגירו זה
את זה וישנאו זה את זה. נביאי שקר יקומו ויתעו רבים. אבל המחזיק מעמד עד קץ הוא
ייוושע. ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ."
"היזהרו שלא תבוזו לאחד הקטנים האלה. הריני אומר לכם כי
המלאכים שלהם בשמים רואים תמיד את פני אבי שבשמים. הן בן האדם בא להושיע את האובד.
מה דעתכם? אם יש לאיש מאה כבשים ואבד אחד מהם, האם לא יעזוב את התשעים ותשעה על
ההרים וילך לחפש את האובד? וכאשר ימצא אותו, אמן אומר אני לכם, ישמח עליו יותר
מאשר על התשעים ותשעה שלא אבדו. כך אין רצון מלפני אביכם שבשמים שיאבד אחד מן
הקטנים האלה."
"על
כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם שרצה לערוך חשבון עם עבדיו. כאשר החל לחשב הובא
לפניו איש שהיה חייב לו עשרת אלפים ככרי כסף. כיון שלא היה לו לשלם ציוה אדוניו
למכור אותו ואת אישתו ואת בניו ואת כל אשר לו כדי שישולם החוב. כרע העבד והשתחווה
לו באומרו, 'אנא, היה סבלן כלפי ואשלם לך את הכל'. נכמרו רחמי האדון על העבד ההוא,
פטר אותו וויתר לו על החוב. כשיצא העבד ההוא מצא את אחד מחבריו העבדים שהיה חייב
לו מאה דינרים. תפס אותו בגרונו ואמר, 'שלם מה שאתה חייב!' נפל חברו לרגליו וביקש
מאתו, 'אנא, היה סבלן כלפי ואשלם לך'. אלא שהוא לא הסכים ועוד הלך והשליך אותו
לכלא עד אשר ישלם את החוב. כשראו חבריו העבדים את הנעשה התעצבו מאוד ובאו וסיפרו
לאדונם את כל אשר היה. אז קרא לו אדוניו ואמר לו, 'עבד רשע, את כל החוב ההוא מחלתי
לך משום שביקשת ממני. האם לא היית צריך גם אתה לרחם על חברך העבד כשם שגם אני
ריחמתי עליך?' ובכעסו מסר אותו אדוניו לנוגשים עד אשר ישלם את כל מה שחייב לו. ככה
גם אבי שבשמים יעשה לכם אם לא תמחלו איש לאחיו בכל לבבכם."
"אחד
הסופרים התקרב ושמע אותם מתווכחים. כראותו שישוע השיב להם היטב, שאל אותו:
"איזוהי המצווה הראשונה מכל?". ענה ישוע: "הראשונה היא 'שמע ישראל
ה' אלוהינו ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך.'
והשניה היא 'ואהבת לרעך כמוך.' אין מצווה אחרת גדולה מאלה." אמר אליו הסופר:
"יפה, רבי; אמת אמרת שאחד הוא ואין עוד מלבדו. ולאהוב אותו
'בכל לבבך ובכל בינתך ובכל מאודך', ולאהוב 'את רעך כמוך,' הרי זה גדול מכל עולה
וזבח." ראה ישוע כי השיב בחוכמה ואמר לו: "אינך רחוק ממלכות
האלוהים." ואיש לא העז עוד לשאול אותו."
"אחרי
השבת, עם עלות השחר של יום ראשון, באו מרים המגדלית ומרים האחרת לראות את הקבר.
לפתע הייתה רעידת אדמה חזקה, כי מלאך ה' ירד מן השמים, ניגש וגלל את האבן מן הפתח
וישב עליה. מראהו היה כברק ולבושו לבן כשלג, ומפחדו נבהלו השומרים והיו כמתים. אמר
המלאך אל הנשים: "אל תפחדנה אתן. אני יודע כי את ישוע שנצלב אתן מחפשות. הוא
איננו כאן, שהרי קם כפי שאמר. בואנה וראינה את המקום ששכב בו. לכנה מהר והגדנה
לתלמידיו: 'הוא קם מן המתים והנה הוא הולך לפניכם לגליל. שם תראו אותו'. הנה אמרתי
לכן."
"ולכמה
אנשים שבטחו בעצמם כי צדיקים הם ובזו לאחרים, סיפר את המשל הזה: "שני אנשים
עלו אל בית המקדש להתפלל; אחד פרוש ואחד מוכס. עמד
הפרוש לבדו והתפלל, 'אלוהים, אני מודה לך שאינני כשאר האנשים – גזלנים, רשעים,
נואפים, ואף לא כמוכס הזה. אני צם פעמים בשבוע, אני נותן מעשר מכל מה שאני
מרוויח.' ואילו המוכס, שעמד מרחוק, אף לא רצה לשאת את עיניו לשמים, אלא טפח על
ליבו ואמר, 'אלוהים, רחם נא עלי, על איש חוטא.' אומר אני לכם, האיש הזה ירד אל
ביתו נצדק יותר מהאיש ההוא; כי כל המרומם את עצמו
יושפל, והמשפיל את עצמו ירומם."
"אל
ייבהל לבבכם. האמינו באלוהים, האמינו גם בי. בבית אבי מעונות רבים. לולא כן, כלום
הייתי אומר לכם שאני הולך להכין לכם מקום? ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקח אתכם
אלי למען תהיו גם אתם באשר אני שם. ולאן אני הולך, יודעים אתם את הדרך." אמר
לו תומא: "אדוני, איננו יודעים לאן אתה הולך; איך נדע את הדרך?"
אמר לו ישוע: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי."
"אמר לו ישוע: "מפני שראית אותי האמנת.
אשרי אלה שאינם רואים ועם זאת מאמינים." גם אותות רבים אחרים עשה ישוע לעיני
תלמידיו, אשר לא נכתבו בספר הזה. אבל אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן
האלוהים, וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו."
"כי
כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא
ינחל חיי עולם. הן האלוהים לא שלח את בנו אל העולם לשפוט את העולם, אלא כדי
שייוושע העולם על ידו. המאמין בו איננו נידון. מי שאיננו מאמין כבר נידון, מפני
שלא האמין בשם בן האלוהים היחיד"
"לכן ידע נא כל בית ישראל
בברור, שאלוהים שם לאדון ולמשיח את ישוע זה אשר אתם צלבתם."
כשומעם התעצבו מאוד בלבם ואמרו לכיפא ולשאר
השליחים: "אנשים אחים, מה עלינו לעשות?"
אמר להם כיפא: "שובו בתשובה והטבלו איש איש
מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם, ותקבלו את מתנת רוח הקודש, כי לכם ההבטחה
ולבניכם ולכל הרחוקים, לכל אשר יקרא להם ה' אלוהינו."
גם במלים רבות אחרות העיד בהם והאיץ בהם באומרו:
"הימלטו מן הדור הסורר הזה!" אלה שקיבלו ברצון את דברו נטבלו ובאותו יום
נוספו כשלושת אלפים נפשות. הם היו שוקדים על תורת השליחים, על ההתחברות, על בציעת
הלחם ועל התפילות."
"ושאול עודנו מפיח איומים ורצח נגד תלמידי האדון. הוא בא אל
הכהן הגדול וביקש ממנו אגרות לבתי הכנסת בדמשק, כדי שיאסור בכבלים את מי שימצא מן
המחזיקים בדרך ההיא, הן גברים והן נשים, ויביא אותם לירושלים. בעת שהלך והתקרב
לדמשק, פתאום נגה סביבו אור מן השמיים. הוא נפל ארצה ושמע קול אומר אליו: "שאול,
שאול, למה תרדפני?"
"מי אתה אדוני?" שאל שאול.
"אנוכי ישוע אשר אתה רודף. אבל קום לך
העירה ויאמר לך מה שעליך לעשות."
האנשים הנוסעים אתו עמדו אילמים. הם שמעו את
הקול, אך לא ראו איש. שאול קם מן הארץ וכשפתח את עיניו לא ראה דבר. החזיקו בידו
והוליכוהו לדמשק. במשך שלושה ימים לא ראה בעיניו ולא אכל ולא שתה.
בדמשק היה תלמיד אחד, חנניה שמו, והאדון אמר
אליו במראה חזון: "חנניה!"
"הנני, אדוני", הוא השיב.
אמר אליו האדון: "קום לך אל הרחוב הנקרא
ישר ובקש בבית יהודה איש טרסי אשר שמו שאול. הנהו מתפלל ובחזון ראה איש, אשר חנניה
שמו, נכנס ושם עליו את ידיו כדי שיראה שוב."
השיב חנניה: "אדוני, שמעתי מפי רבים על
האיש הזה כמה רעות עשה לקדושיך בירושלים. וגם פה יש לו סמכות מאת ראשי הכוהנים
לאסור את כל הקוראים בשימך."
אמר לו האדון: "לך, כי כלי נבחר הוא לי
לשאת את שמי לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל. ואני אראה לו כמה עליו לסבול למען
שמי."
הלך חנניה ונכנס לבית, הוא סמך עליו ידיים ואמר:
"שאול, אחי, האדון ישוע שנראה אליך בדרך בואך שלחני כדי שתראה שוב ותמלא רוח
הקודש." מיד נפלו מעיניו כמו קשקשים ונפקחו עיניו. הוא קם ונטבל, ולאחר שאכל
התחזק.
כמה ימים שהה בדמשק עם התלמידים ובלי להתמהמה
הכריז על ישוע בבתי הכנסת, שהוא בן-האלוהים."
"אך כעת נגלתה צדקת האלוהים בלי תורה, צדקה שהתורה והנביאים
מעידים עליה. והיא צדקה של האלוהים, באמצעות אמונת ישוע המשיח, אל כל ועל כל
המאמינים, שהרי אין הבדל, כי הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה. אך הם מוצדקים
בחסדו, בחינם, הודות לפדות שבמשיח ישוע, אשר האלוהים שם אותו לכפרה בדמו, כפרה על
יסוד אמונה. כל זה כדי להראות את הצדקה של אלוהם בכך שבאורך רוחו פסח על חטאי
העבר, ולהראות את צדקתו בזמן הזה, שהוא צדיק ומצדיק את בן אמונת ישוע.
אם כן, היש מקום לגאווה? לא, אין לה מקום. הודות
לאיזו תורה? של המעשים? לא, הודות לתורה של אמונה. ואומנם אנו קובעים שהאדם מוצדק
על ידיי אמונה ללא תלות במעשי התורה. או שמא הוא אלוהי היהודים בלבד? האין הוא גם
אלוהי הגויים? כן, גם אלוהי הגויים הוא, שכן אלוהים אחד הוא המצדיק את הנימולים על
יסוד אמונה, ואת הערלים על ידיי האמונה. האם אנו מבטלים אפוא את התורה על ידיי
האמונה? חס וחלילה! אדרבא, אנו נותנים תוקף לתורה."
"ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים
הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בלבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע.
והכתוב אומר: "כל המאמין בו לא יבוש." אין הבדל בזה בין יהודי ללא
יהודי, כי אדון אחד לכולם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו, שכן "כל אשר יקרא
בשם ה' ימלט."
"אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחושת
הומה או כמצלתיים רועשים. אם תהיה לי מתת הנבואה ואדע כל הסודות ואשיג כל הדעת,
ואם תהיה בי כל האמונה עד להעתיק הרים ממקומם, ואין בי אהבה, הריני כאין וכאפס.
אם אחלק את כל רכושי לצדקה וגם אתן את גופי לשרפה
ואין בי אהבה – לא יועיל לי דבר. האהבה סבלנית ונדיבה, האהבה אינה מקנאת, האהבה לא
תתפאר ולא תתנשא, היא לא תנהג בגסות, לא תדרוש טובת עצמה, לא תתרגז ולא תחשוב רעה.
האהבה לא תשמח בעוולה, כי באמת שמחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקוה לכל
ותסבול את הכל."
"עוד אמר אלי:
"הדברים האלה נאמנים ואמיתיים וה' אלוהי רוחות הנביאים שלח את מלאכו להראות
לעבדיו את אשר צריך להיות במהרה."
"הנני בא מהר. אשרי השומר את דברי הנבואה
של הספר הזה."
ואני, יוחנן, הרואה ושומע את אלה. וכאשר שמעתי
וראיתי, נפלתי להשתחוות לרגלי המלאך אשר הראני את אלה. אמר אלי: "ראה, אל נא,
עבד-חבר אני לך ולאחיך הנביאים ולשומרים את דברי הספר הזה. לאלוהים תשתחווה!"
עוד אמר אלי: "אל תחתום את דברי הנבואה של הספר הזה, כי קרוב המועד. המעול –
שיוסיף לעשות עוול, הטמא – שייטמא עוד, הצדיק – שיצדק עוד, הקדוש – שיתקדש
עוד."
"הנני בא מהר ושכרי אתי לשלם לכל איש
כמעשהו. אני האלף והתו, הראשון והאחרון, הראשית והתכלית."
אשרי המכבסים את גלימותיהם, למען תהיה להם זכות
על עץ החיים ויכנסו העירה דרך השערים. בחוץ יהיו הכלבים והמכשפים, הזונים
והמרצחים, עובדי אלילים וכל אוהב שקר ועושהו.
"אני ישוע שלחתי את מלאכי להעיד לכם את
הדברים האלה בקהילות. אנוכי שורש דוד וצאצאו, כוכב נוגה השחר."
הרוח והכלה אומרים: "בוא!", והשומע
יאמר נא "בוא!", הצמא יבוא נא, והחפץ יקח נא מים חיים חינם.
אנוכי מעיד בכל מי ששומע את דברי נבואת הספר
הזה: איש אם יוסיף עליהם, יוסיף עליו אלוהים את המכות הכתובות בספר הזה. ואיש אם
יגרע מדברי ספר הנבואה הזאת, יגרע האלוהים את חלקו מעץ החיים ומעיר הקודש, מן
הדברים הכתובים בספר הזה. המעיד את הדברים האלה אומר: "אכן, אני בא
מהר." אמן. בוא נא האדון ישוע.
חסד האדון ישוע עם כל הקדושים. אמן."
