::: אולם כניסה
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
מצב רוח נוכחי:
לא משהו.
היום אני אוהבת:
"הבית הלבן". סדרה קצת מדושנת עונג, אבל אני ממש אוהבת אותה.
אני ממש ממש רוצה:
להחליט כבר.
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
שבוע החופש שלי נגמר מחר, ואני חייבת לציין שלא דקה אחת מוקדם מדי.
אם כבר אז בכמה ימים מאוחר מדי.
לא היה לי חופש מי יודע מה. הוא עבר בבריחות לא מוצלחות מהבית בתל אביב לבית בראשון וחוזר חלילה.
ושוב אני מוכיחה לעצמי את המשפט
"where ever you go, there you are"
אני שמחה לחזור לעשות משהו מחר. גם אם זה רק למלצר.
גיליתי שאני קצת חולה.
קצת אנמית. לפני כמה ימים הסתכלתי על עצמי במראה ונבהלתי מכמה שאני חיוורת, ומהעיגולים השחורים מתחת לעיניים שלא נבעו מחוסר שינה.
מהעובדה שגם בימים של החום המגעיל שהיה, אני עטופה בסוודרים ומעילים ורועדת מקור.
הזנחתי את עצמי קצת בזמן האחרון. אני מניחה שדחקתי את הגוף שלי לשאת יותר מדי.
ועכשיו הוא מתקומם.
מחר אני מתחילה לתת לו יחס קצת יותר הולם.
אני צריכה להתחיל לאכול כמו שצריך.
להבין שלא על סיגריות ודיאט קולה יחיה האדם.
אני כבר יודעת כמה דברים.
שעובר עלי משהו לא טוב. שפתחתי דלת מסויימת שחשבתי שכבר נעלתי ממזמן.
שאני מתקרבת לשפל, והתופעות הפיזיות הן רק חלק ממנו.
אני גם יודעת שזה שדברים מתפוררים עכשיו זה לא בהכרח דבר רע.
לפעמים לפני שמתקדמים קדימה, צריך ללכת קצת אחורה.
למרות שיש בזה מין אכזבה. להצתרך לעבור שוב דברים שחשבתי שכבר שעברת פעם אחת ולתמיד.
מה? שוב פעם? ולמה עכשיו שוב? ואיך ממשיכים עכשיו?
ולפעמים לדעת שעברתי את זה כבר פעם אחת וזה אומר שאני אמורה לדעת איך לצאת מזה שוב, לא תמיד עוזרת.
אין לכם מושג על מה אני מדברת, אה?
אלה סיפורים ארוכים. דיונים שאני מנהלת עם עצמי כבר שנים.
בעקרון אלה הרבה פחדים שצריך לחצות אותם בשביל לחיות.
רינה