
::: אולם כניסה
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600

it's a bird! it's a plain! no, it's
super secretary!!!
טוב, היום הלכתי לחברת כוח אדם, סיפרתי על עצמי, בחנו אותי (פאור פוינט - ,100 אקסל - 100, וורד - 100 אאוטלוק - 100. היידי הו)
הציעו לי משרות משעממות אחת אחרי השניה, אבל בשלב זה - אני יכולה לעשות משעמם, אני יכולה לעשות
ה כ ל. טוב, כמעט הכל.
ועד שאיזה רואה חשבון יחליט שהוא רוצה שאני אענה לו לטלפונים, יש לי משרה זמנית שמתחילה בעוד יומיים.
זיפידידודה.
***
אני חושבת שאני צריכה לגוון את התפריט שלי, לפני שאני חוטפת הרעלת פסטה וטוסטים.
אגב - הקציצות של עוף טוב - מצויינות. במיוחד אם מערבבים אותן עם הפסטה.
בסוף השבוע כשהייתי בבית (המקורי, לא החדש), עשיתי פשיטה על הארונות במטבח. כמו סופר מרקט בעל היצע מועט - אך בחינם.
אני אציע לאמא שלי להגדיל את המגוון. היו מלא דברים שרציתי ולא היה בבית. איך היא מצפה שאני אחזור ככה?
:)
***
עברתי לעשן מרלבורו מדיום. במחשבה שאם אני אעשן משהו עם יותר ניקוטין, אני אצתרך לעשן לעיתים רחוקות יותר וכך לחסוך כסף על סיגריות (זה היה או זה, או לעבור לנובלס), זה לא עובד מי יודע מה, אבל אני אט אט מפתחת קול של גבר מסוקס בגיל העמידה.
נפלא.
***
ובפינה הספרותית, קטע מספר שאני מאוד אוהבת, ובסיס לפילוסופיה הקיומית שלי. (לא חשבתם שיש לי כזאת, אה?)
מתוך "סוף הדרך/האופרה הצפה" מאת ג'ון בארת'.
""רני היתה אומרת לך, אילו לא היית מבלבל אותה בזה שעשית ממנה צחוק", חייך, "שהסימן הברור היחיד לרצונותיו של אדם הן פעולותיו, ומדובר בזמן עבר: מה שאדם עשה הוא מה שהוא רצה לעשות".
"מה?"
"אתה לא מבין?" שאלה רני, וג'ו נשען אחורנית וריפה את גופו. הרעיון הוא שיכולים להיות לך רצונות מנוגדים - למשל, הרצון לא לאכול איתנו ארוחת ערב והרצון לא לפגוע בנו. ואם בסוף אתה בא לארוחת ערב הרי זה משום שהרצון השני היה חזק מן הראשון: אילו הדברים היו שווי ערך, לא היית בא לאכול איתנו, אבל הדברים האחרים לעולם אינם שווי ערך, ולמעשה אתה מעדיף לאכול איתנו מאשר להעליב אותנו. אז אם אתה אוכל איתנו - זה מה שבסופו של דבר רצית לעשות. אתה לא צריך להגיד שתאכל איתנו בין אם תרצה ובין אם לא; אתה צריך להגיד שתאכל איתנו אם זה יספק רצונות שלך שחזקים בך יותר מרצונך לא לאכול איתנו"".
משאיר מעט מאוד מקום לתירוצים, נכון?
רינה