יום שבת 3.11.01 2:20

במהלך שיטוטי בטלוויזיה בעוד ערב יום שישי מסעיר, יצא לי לראות תוכנית בערוץ 8. תוכנית על מיטות.
בהתחלה חשבתי, או יופי. עוד תוכנית דוקומנטרית על משהו לא מעניין בכלל. איזה מזל שלא החמצתי את זה.
אבל ממש נהניתי ממנה. היו שם אנשים שסיפרו על מה המיטה בשבילם, על מיטות בית חולים, על מיטות של זוגות נשואים, אנשים חסרי בית שאין להם מיטה.
והתחלתי לחשוב על המיטה שלי.
היא הרהיט הרציני הראשון שקניתי בחיי. הייתי בת 19, בצבא. קצת אחרי שאני והחבר הראשון שלי נהיינו חברים.
אז הבנתי שהגיע הזמן למיטה זוגית.
זה היה פוטון שקניתי מהחוברת של הויזה. הרגשתי נורא בוגרת ואחראית כשקניתי אותה.
וואו, אני קונה רהיט מסיבי בהרבה תשלומים. וואו, אני קונה מיטה זוגית.
אני לא יודעת מה אמא שלי חשבה כשסיפרתי לה שאני קונה אותה. בטח, וואו, לבת שלי יש חיי מין. קריפי. לא רוצה להיכנס לשם.
פרטים עסיסיים עלי ועל המיטה שלי:
הפעם הראשונה שלי היתה על המיטה הזאת.
החבר שלי זרק אותי על המיטה הזאת.
באותו לילה, אחרי שהוא עזב, לא יכולתי לישון שם. הלכתי לישון על הספה.

בכל אופן, אם כבר מדברים על מיטות, אף פעם לא היה לי נוח לישון עם מישהו. תמיד הייתי מוצאת את עצמי ישנה על 15 ס"מ, מרוחה על הקיר, מתפללת לרגע שבו הוא יחליט להסתובב לצד השני ואני אוכל לקלף את עצמי מהקיר וללכת לישון.
מאז אימצתי את האסטרטגיה של לישון בצד "הפתוח" של המיטה. כך שאם ייגמר לי המקום וידחפו אותי, אני אוכל ללכת לישון בסלון או משהו כזה. פתח מילוט.
זאת בעיה לישון עם מישהו. אני תמיד מפחדת לגנוב בחזרה את השמיכה שאני לא אעיר אותו. או להסתובב.
הסתובבות במיטה עם מישהו היא עניין מורכב. מה שבדרך כלל לוקח 15 שניות הופך לפעולה אסטרטגית מייגעת. במיוחד כשכל מה שאתה רוצה זה לישון.
קודם כל, יש את הבדיקה.
הרמת הראש לצד השני כדי:
1. לוודא שהאדם השני יישן.
2. לבדוק את מרחב פעולת התמרון שיש.
3. פוזיציית השמיכה.
ואז מתחילה מן פעולה איטית ומבוקרת של הזזת שריר, לראות אם זה משפיע על האדם השני, והמשך הפעולה או נסיגה.
בקיצור, לא יוצא לי לישון הרבה כשאני ישנה עם מישהו.
אני מניחה שכשאתה עם מישהו הרבה זמן, אתה יכול להסתובב חופשי, ולמשוך את השמיכה אליך בלי בושה, ולתת לו אגרוף כשהוא מוחץ אותך לקיר.
אבל אני לא ממש יודעת. לא הייתי שם.

מילן קונדרה כתב ב"אלמוות" פסקה נהדרת על המיטה הזוגית. ממש רציתי להוסיף אותה כאן, אבל השאלתי את הספר לחברה (די מזמן כשחושבים על זה), ולא נראה לי הולם להתקשר אליה בשתיים לפנות בוקר בשביל שתמצא לי את הפיסקה.
תקראו את הספר.

לילה טוב.

::: הפרק הקודם
::: ארכיון