::: אולם כניסה
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: ארכיון
::: היסטוריה
יום רביעי 17.7.02 23:30
יום הולדת 22:
08:00 שעון מצלצל. אני פוקחת עיניים. מחשבה ראשונה: היום יום ההולדת שלי.
מחשבה שנייה: אף אחד לא הולך לזכור.
מחשבה שלישית: אבל הזכרת לכל מי שדיברת איתו מהחודש שעבר.
מחשבה רביעית: ובכל זאת הם ישכחו!
08:15 שטיפת כלים.
08:30. אף אחד עוד לא התקשר. אפילו לא אמא שלי. אף אחד לא אוהב אותי.
08:31 אמא התקשרה.
11:00 כוס קפה לכבודי בבית קפה.
11:05 קריאת עיתון. לא כתבו שום דבר על יום ההולדת שלי.
12:00 עבודה
13:00 בוסית צועקת עלי שאני לא מנקה מספיק את החנות.
13:05-15:00 נקיון
14:00 שותפה מגיעה לעבודה להפתיע אותי עם שוקולד פרה וסוכריות פז בצורת טיגר. (?)
* בין לבין התקשרו חברים נהדרים שלא שכחו אותי בכלל. האח הידד!!
19:00 סגירת חנות. הולכים הביתה.
20:00 מקלחת וצפייה לקראת ערב מענג לבדי עם דיסקים משובחים ושוקולד פרה.
20:30 טלפון מאח של מישהו שנסע לחו"ל מזמן שרוצה להביא לי חבילה מאותו מישהו
20:31 - 21:30 המתנה
21:33 טלפון מהבוס שהתקשר לשאוג עלי על ששכחתי משהו מחוץ לחנות כשסגרתי היום בערב. ודרש שאגיע ומייד.
21:45 ריצה קלה לעבודה בשביל לקבל צעקות וללכת הביתה, מזיעה, מסריחה, עצבנית ועל סף בכי.
22:20 פתיחת חבילה מחו"ל. קיבלתי בובת פרה ענקית.
00:00 יום הולדת נגמר.
לסיכום: לפני כמה ימים שאלו אותי האם אני אוהבת הפתעות. ואני עניתי שרק את הטובות.
מישהו ממש עבד קשה בשביל להוכיח לי שזה לא עובד ככה.
טוב, הבנתי.
ובנושא חשוב לא פחות:
היום הוא לא רק יום ההולדת שלי (תארו לכם, קרו עוד דברים בתאריך קדוש זה). הוא גם יום הפטירה של
בילי הולידיי האגדית
אם היה אודיו גלאקסי (סניף, סניף) הייתי שולחת אתכם להוריד שיר או שניים.
במקום זה - גשו לחנות הדיסקים הקרובה לביתכם ורכשו לכם דיסק שלה.
היא אכן, הגדולה מכולן.
::: אולם כניסה
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: ארכיון
::: היסטוריה