rina baroukh. how may i help you?

יום ראשון 13.1.02 21:00

בחייאת, יוסטון, יש לנו מה זה בעיה.

היה סוף שבוע. נגמר.
זה כל מה שיש לי להגיד בנושא.
טוב, אולי רק דבר אחד.
ביום שבת בערב תקף אותי פרץ אנרגיה שיכול היה להאיר בית קטן, כולל אורות גינה ומדיח כלים.
אל תשאלו למה, אני לא שואלת, תשאלו למה זה הלך?
פתאום הראש שלי התמלא רעיונות, מוטיבציה, רצון לקום ולעשות מעשה. לעשות ככה וככה ועכשיו ומהר ובבום אחד גדול שיסנוור כל אחד ברדיוס של 200 קילומטר שלי.
מן תחושה כזאת, שיש מסביבי כל כך הרבה וכל מה שאני צריכה לעשות זה לצעוד צעד אחד קדימה ולקחת .
המטאפורה המתבקשת: להיות בחושך, ולדעת שאיפושהו מתחת לרגליים שלך יש יהלום ואתה רק צריך להתאמץ קצת בשביל לחפש, אבל הוא שם.
או לחילופין: אתה רק צריך שמישהו מהצד יצעק לך "חם, קר" והוא אצלך ביד.
רק חסר את "fame" מתנגן ברקע וזהו.

מבאסת אותי כל האנרגיה המבוזבזת הזאת. אני לא מוצאת איפה לשים אותה, במה להשקיע. ואם נפתח את מטפורת הבית: כל האנרגיה זורמת לנקודה הזאת, איפה שהבית והמדיח והגינה עם האורות אמור להימצא, רק מה, הוא לא שם. אני על ניוטרל.

טוב, הבה נפסיקה מטפורות ודימויים. הבנתם את הקטע.

***

החלטתי למצוא עבודה שניה. ככה בשביל הכיף, לשחוק את עצמי עד צאת הנשמה.
טוב, אז בשביל הכסף.
אז יום שישי הלכתי לכל מסעדה באיזור חייכתי בחינניות שאומרת, כן גם אני יכולה לאזן פיל קטן על מגש חום מפלסטיק ולהעביר אותו באלגנטיות, וגם לשאול אם אתם רוצים צ'יפס עם זה באותה הזדמנות.
גורנישט.
תגידו, זאת אני? מה לעזאזל גורם לכם להעיף בי מבט אחד ולהגיד זאתי, נההההה. לא נראה לי.
מה????
או שזאת לא אני ופשוט אין מקום אחד בעיר הזאת שזקוק לשרותי הובלת הקפה שלי.
אך יש תפנית בסיפורינו העגום! כן, כן. גם אני לא האמנתי.
ההחלטה הנבונה ביותר בשביל בחורה שלא מוכנים לשלם לה כסף בבית קפה הוא לשלם להם.
אז הים אחרי העבודה, ישבתי לי בנון שאלנט מדופרס באחד מבתי הקפה שבו חייכו אלי ואמרו לי "לא".
כשאחד המלצרים שעובד שם ניגש אלי, וניהלנו את השיחה הבאה:

"עבדת כאן פעם?"
"לא"
"את באה לכאן הרבה? כי את נראית לי מוכרת"
"כן, והאמת שניסיתי לעבוד כאן ולא רצו אותי כל כך"
"אה באמת? בא לך לעבוד בסניפנו האחר? כי אני מכיר שם את האחראי"
"מהההה??? באמת????? כן!!!!! זאת אומרת, כן, בשמחה."
"אז קחי את הטלפון שלו, תגידי שאת חברה טובה שלי והוא בטח יסדר לך משהו"
"תודה! תודה! תודה!"

תחקיר לאחר הארוע:
1. יש עוד אנשים טובים בעולם הזה
2. לפעמים ברגע שאתה מפסיק לחפש אתה מוצא.
3. לשתות הרבה קפה זה טוב.
4. לא להזמין טירמיסו, עושה כאב בטן.

אז היום נגמר בנימה אופטימית, אבל אל תתרגשו יותר מדי, עוד לא התקשרתי...
אבל גם אם לא, נכון שזה היה ממש נחמד?

***
פרק נוסף בסדרה "רינה חוזרת לגיל 12"

אף פעם לא אהבתי את טום קרוז. המראה המלוקק הזה, החיוך המנצנץ הזה, הפוני המקפץ הזה.
אבל תשמעו, אחרי שראיתי בסוף השבוע כמה סרטים שלו (פשוט זיפזפתי בין ערוץ שמונה לדיסקברי צ'נל ובמקרה נתקעתי עליו), אני חייבת להודות שמצאתי את עצמי נאנחת ואומרת, אח... טום, טום. בשביל מה אתה צריך את ניקול כשאתה יכול לקבל אותי?
זה יעבור. אני נשבעת. זה רק בגלל שבתקופה האחרונה אין אפילו זכר אחד ראוי בסביבתי. ואם יש הם נשואים. או מאוהבים במישהי אחרת.
אבל לרוב פשוט אין. בכל מקרה, אני מקווה שזה יעבור, זה ממש לא טוב לתדמית שלי.

;)

שבוע מוצלח.
בבקשה, רק שיהיה שבוע מוצלח.

רינה

::: הפרק הקודם
::: ארכיון