::: אולם כניסה
::: מנות קטנות
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
::: אולם כניסה
::: מנות קטנות
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
היום ניסיתי לחשוב איך נראית מערכת היחסים האידאלית שלי, האהבה האידאלית, מה אני רוצה מכל העסק הזה בכלל.
הפתיע אותי שלא הצלחתי.
אני תמיד יודעת מה אני לא רוצה, איך זה לא ייראה, מה הוא לא יעשה, איך אני לא אתנהג, מה אני לא אסבול, מה יגרום לי לעזוב.
וכשאני באה לדמיין לי מה אני כן רוצה או איך אני רוצה שזה כן יראה - שחור.
כל התמונות שניסיתי ליצור לעצמי נראו מלאכותיות, או לא קשורות לכלום או סתם דברים טיפשיים.
שום דבר מוחשי.
מסתבר ששיטת האלימינציה לא תמיד מביאה אל התשובה הנכונה (או שעוד לא עשיתי את כל האלימינציה)
ואם אני לא יודעת מה אני רוצה ואיך זה ייראה, איך אני אשיג את זה? או לפחות אזהה את זה כשזה יהיה שם?
***
עוד משהו שהפתיע אותי היום. (אוקיי, ביעת אותי זאת מילה יותר מדוייקת).
דיברתי עם אמא שלי בטלפון. (לא, זה עוד לא החלק המפתיע). היא התלוננה שבא לה לצאת ואין לה איך ולאן וכו' (היא מרותקת למיטה ככה שזה קצת יותר מורכב ממה שנראה)
אמרתי לה שתצא.
עד כאן בסדר.
אמרתי לה שתיסע לעזריאלי, כי היא אוהבת קניונים.
שום דבר מפתיע כאן.
אמרתי לה שתודיע לי מתי היא יוצאת ושאני אפגוש אותה שם לארוחת צהריים.
בינגו.
אני שומעת את עצמי אומרת את זה וישר מביטה לצדדים לוודא שאלה אכן המילים שיצאו לי מהפה.
כן. אין ספק. הזמנתי את אמא שלי לארוחת צהריים.
חלקית בגלל שידעתי שהסיבה הזאת תגרום לה לצאת מהבית וחלקית בגלל שרציתי לעשות את זה.
מיותר להגיד שהיא הופתעה יותר ממני.
אני קצת מפחדת מזה עכשיו. אני ואמא שלי לא נראנו ביחד בציבור כבר כמעט 10 שנים.
ועכשיו אני מפחדת שאני לא אצליח לא להתבייש איתה או להרגיש נבוכה בגללה, כמו שהיה כשהייתי יותר צעירה.
שאני לא אכעס.
אני מאוד מקווה שלא. שזה יהיה על סף הנעים. שזה יהיה נחמד.
wish me luck.
סוף שבוע נפלא לכם!
רינה