כתבו לי!
דוד ויסקוט · קרית ארבע \ רמת ממרא 90100 · בנה ביתך 58 · טלפון 029961532 פקס' 15329961532
deutsch-hebraeisch-englische Uebersetzungen • תרגומים עבריים-אנגליים-גרמניים • English-German-Hebrew translations
[email protected] http://mywebpage.netscape.com/abujaftiel/instant/index.html
Dawid Wiskott · 90100 Kiriat Arba / Ramat Mamre · Beneh Betecha 58 Tel.+972-2-9961532 FAX+972-1532-9961532
א. סדר זמנים
15 א) מתוך שלשה יסודות שהוא מצא בסדר עולם - מנין השנים ליצירה, סך שנות הבית הראשון 410 והתאמת ספורי המקרא לסך חשבון זה מבטל הרד"ק אחד, מקיים אחד ואינו מתיחש לשלישי. כתוב מהו מה, עיין מחדש במקורות לשאלה 2, הסתייע לפי ראות עיניך במקורות נוספים וכתוב השערה שלטעם (אינה חייבת להיות מסקנת המדע בל תעורער, אבל אל לה לסתור את הידוע לך ממקורותינו) מה ראה על ככה.
ב) עיין בספר צמח דוד לר' דוד גנס (יליד וסטפאלן מכורתי ותלמיד הרמ"א) שנות ב' אלפים ק בחלק היהודי ובבאר הגולה למהר"ל מפרג באר הששי ד"ה עוד בספר ימות עולם (עמ' קלט במהדורה השכיחה) מה שהטיח שם נגד דאי רוסי וחשבונותיו.
נסה להשיב על פי דבריהם שם לשאלה א) וכתוב אם ישרו דבריך אלה בעיניך ומדוע כן או מדוע לא.
תשובה
א) מקיים 410 – הרד"ק מקיים המספר ונותן לו תוכן על פי שיטת חשבונו. לפ"ז אין פירוש המאמר "410 עמד" - "משום אבן על אבן עד הריסת תקרה וקירות", אלא "ימי מלכות בית דוד עצמאית בפני הבית".
מבטל התאמת הפרטים לחשבון 410 לפי הפירוש הראשון שהזכרתי לעיל.
ואינו מזכיר מנין השנים מבריאת העולם ועד אליו (או עד תחלת מנין שטרות או חרבן בית שני שמהם והלאה המנין ידוע ומפורסם ומוסכם על כל העולם).
והסיבה נראה לי שמספר 410 מוסכם על הכל ולא מצאנו לחז"ל מי שהזכיר סך אחר ועל כן אפשר שהמספר הוא קבלה עוד מימי סופרי העתים בישראל בזמן הבית, אבל פירוש המקראות שיהו תואמים מספר זה כמו שהוא מופיע בסדר עולם אינו אלא פרשנות מקרא על פי הבנת הנקרא ובזה אין סמכות מיוחדת לתנא ר' יוסי כי בחכמות כולל חכמת הבנת הכתוב אין נושאים פנים לזקנה וכבוד אלא דנים על פי ראיות וגדול וקטן שם הוא שוה אם אך יוכיח דבריו. ואל תתמה שתצטרך לומר לפי זה שר' יוסי ע"ה התנא לא הבין כראוי את כונת מאמר הקדמונים שבידו והוא מוסרו סתום עד שבא רד"ק ז"ל ופרשו כהוגן אחרי שאפילו אנכי הצעיר בעיוני הקלוש במעט עלי התלמוד ירושלמי מצאתי בברכות פ"א ה"א א"ר יוסי בי ר' בון אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין - שהמאמר התנאי נכון ומה פירושו יגלה לך עיון בלוח שנה שיש בו זמני זריחה ושקיעה, ואותו עיון עצמו מפריך את מאמר ר' יוסי בי ר' בון על אף כל הדברים היגעים שהכבירו לפירושו וצידוקו מפרשי הירושלמי ישנים גם חדשים. אלא ברור שר' יוסי בי ר' בון הבין כונת יום ולילה על הזמן הודאי ורצה מעתה לחלק עליהם גם הזמן המסופק שוה בשוה, וזה לא יתכן בעולם שאנו חיים בו - הרי לך אמורא המוסר מאמר של תנא ואינו מבין אותו ואחריו כמה אחרונים שלא הבינו דברי האמורא ולפעמים גם לא דברי התנא, ואחד מקטני תלמידיהם מגלה הכונה האמתית, ק"ו שרד"ק יעז לפרש המקרא וקבלת הקדמונים פירוש שונה מהסדר עולם, רק שהדבר מוכיח שלדעתו אין פירוט החשבון מקובל ביד הס"ע אלא נובע מפרשנות עצמית כנ"ל.
ומה שאינו מתיחש לנפ"מ למנין שנות עולם לאחת משתי סיבות הפוכות לכאורה, או שאין הדבר מטרידו לפי שאין נפ"מ לשום מעשה ומה בכך אם הספירה המקובלת שונה מעט מהמוכחת על פי החשבון בפרט שאין הדבר יוצא ישירות מפירוש המקרא אלא רק מצירופו לחשבון בית שני והשנים שעברו מאז. ואולי מפני שאנחנו מודים שאין לספירה הנהוגה על מה לסמוך אנחנו מדגישים בציון השנה בכתובות נשים וכיו"ב "למנין שאנו מונים פה ק"ק פ"א" ולא "למנין שכל המכחישו כופר בתורת ישראל ובעיקר העיקרים".
והאפשרות האחרת - שמנין שנות עולם עדיו מקובל בעיניו ואינו תלוי בחשבוני המקראות בס"ע וזולתו אלא נובע מספירה רצופה מאדם הראשון ועל כן כל המוסיף או גורע אצל שנות המלכים יצטרך לגרוע או להוסיף כנגדו באחד הזמנים האחרים והדבר כל כך ברור ומובן מאליו שאין לנפח בהזכרתו את פירוש הפסוקים.
ב) הנשמע מדבריהם ז"ל שחשובי פרטי השנים לא כוונו אלא לישב פשט הפסוקים ולא להכריח האמת ההיסטורית כאשר היתה בפועל והיא מה שגלו לנו חז"ל ב 410 ו 420. והמשתמע מזה שכותבי הפסוקים כתבו בטעות או בזדון דבר שהמשתמע ממנו לקורא העברי הסביר סותר את האמת. ואין הנחה זו מוסיפה כבוד למחברי המקרא ואינה מלמדת זכות על המפרשים כי אם היתה האמת ההיסטורית לפי דעתם שונה ממה שפירשו פשט הפסוקים היה להם להתאמץ ולהראות איך דוקא מה שהם חושבים לאמת כתוב בפסוק, או להטעים במה שגה מי שכתבו. ואמנם אצל הרמב"ן ז"ל כנראה תצדק דחיה זו, כי בחישובי הקצים שלו בויכוח (סא) ובספר הגאולה (פרק ד') לא נראה שיש לו מנין שונה משאר יהודי זמנו, וגם בחשבון ת"ל כנראה אינו מחזיק בהחלט כי בפירוש ההודעה בין הבתרים הוא מציין דוקא שדעת ראב"ע ז"ל "ת' שנה מהיום הזה" נכונה. וכן נראה מהמספרים שנותן דון יצחק ז"ל לשנות המלכים כי אינו מוסיף להם ה30 שנה המיותרות לפי עדות צ"ד מגלות מצרים אלא גם אצלו נבנה בהמ"ק ב 2928. אבל רחוק לומר כן בדעת סדר הקבלה שכל ענינו כרונולוגיה. [על התאריכים הנתונים אצלו בדפוס שבידי (מהדורת מ. ד. ירושלמי שלסדר עולם רבא וזוטא ומצורף להם סדר הקבלה, שנת תשל"א) לא חתום מר בר בי רב; פעם הוא כותב שהמקדש הראשון נבנה ב' תתקכט, וכך עולה החשבון לפי הפרטים גם אצלו, ועמד תל"ג אבל ת"י מנו לו, ושוב הוא בונהו ב' תתקט ומעמידו תכז שנה וחרב אחר שהיתה בו מלחמה ז' שנים. ומנין שטרות התחיל אצלו "שנת אלף לצאתם ממצרים", ולפי התאריך שנתן ליציאת מצרים יהיה זה ג' אלפים תמ"ח, וזה מתאים לצמח דוד אבל לא לסדר הקבלה עצמו שהוסיף 23 שנים לבית ראשון והלא תלג ותפ יעלו תתקיג ועוד כב שלנבוכדנצר וכג שלאויל מרודך וג שלבלשצר יהו תתקסא וא' לדריוש וג' לכורש וט"ו לאחשורוש באנו לתתק"פ ותתק"ב לפי דבריו נבנה המקדש השני ועוד ל' אחרי זה מלך ארתחשסתא עד שהרגו אלכסנדרוס ויהי זה לפי חשבונו בשנת אלף י"ב ליציא"מ, ואגב אורחא נמצא חולק על יסודות חשבון אחרים כגון הא דא"ר יוסי (בסדר עולם פ"ל ומצוין שם לספרא קדושים פ"ז ובבלי קדושין לב) מלכות פרס בפני הבית לד שנה, ואם נוסיף לתתקפב תכ שעמד בית ב' נגיע לאלף תב או לג' תת"נ לחרבן שני אבל אצלו כתוב שמנין שטרות הוחל ג' ת"ג ליצירה וזה אינו עולה לפי שום חשבון, ואח"כ שם שרי"ב לבית שני היה ג' תרפ"א ליצירה נמצא שהבית נבנה ג' תעט ליצירה ולפי תתקפ"ב ליציא"מ יהיה רק תל ולפי גרסת צמח דוד (בשנת תרכא) היתה שנה זו שבה מרד מתתיהו חשמונאי שנת ג' תרכא "כך כתב הראב"ד בספר קבלתו ... והוא אליבא דר' יוסי בעל ס"ע", אבל שהבית נבנה רי"ב שנים לפנ"ז אינו לפי ס"ע כי זה מונה ל"ד לפרסים וק"פ ליונים ולעיל ראינו מפורש בסה"ק שאינו נותן לפרסים בפני הבית אלא ל, ואח"כ מוקבלות שם שנת נ"א לחשמונאים ורצ"ט לבנין הבית, נמצא שהחשמונאים התמלכו רמ"ח אחרי בנין הבית לא רי"ב כמו שכתב לפני כן, ולזאת הוא קורא "קבלת אמת בידינו". לשנת חרבן הבית השני כתוב שם תתכט, וזה אמנם מתאים למה שהוא כותב לפנים שתתקמט היתה ק"כ שנים אחרי החרבן, אבל שם הוא קובע שאותה שנה ת"ק למנין שטרות היתה ויהא לפ"ז תחלת מנין שטרות ג' תמט, קרוב לתאריך שבצמח דוד ורחוק מחשבונותיו האחרים, וכנראה מכל הסתירות האלה יש בספר הזה שבושי מעתיקים ואלי הוא מלוקט ומקובץ ממקורות סותרים זה את זה במקורם באמת, אבל מה שהאריך שנות בית א' אינו תלוי בשנוי אות א' או תיבה א' ואינו מתישב כלל עם חרבן בית ב' המוקדם שהוא נותן.] ומ"ש בצמח דוד כי לא מצינו בשום אחד מהם שגלה דעתו אפי' בהערה קטנה להוסיף או לגרוע מחשבון מנהג שנות היצירה כל קורא יצחק וישיב שלא ראינו אינה ראיה וגם לא ראינו לשום אחד מאלה שמחזיקים במנין המקובל כבעיקר חשוב שצריך לישב עמו את המתקבל מחקירת דברי הנביאים, ומי קובע שמנין זה כדאי לעמוד אפילו בתורת קושיא קלושה לכאורה נגד המוכח מהמקרא? ומ"ש המהר"ל נ"ע בבאר הששי וגם ריעב"ץ ז"ל החזיק אחריו בסי' ל"ג אין בכל דבריהם חזוק למנין המקובל ולא סתירה לחולקים עליו ואם מאר העינים היה חשוך כי בכר להאמין לספורי הבדים שגבב וקבץ הטייל הרודוטוס מעמים שלא שמע לשונם אין זו ראיה נגד דעת הראשונים הנ"ל ז"ל בפשט המקראות וחשבון השנים המשתמע מהם וגם אם טעו המערערים על חשבון הסדר עולם כאשר נדמה לי שהוכחתי בענין שאנו בו אין טעות זו משימה אותם אפיקורסים ואין היותם טועים בזה ראיה על המנין המקובל. וראה מה שכתב הצמח דוד בעצמו בד"ה ממנין שטרות "כי מנהג מנין שנות היצירה אם תשאל לימים ראשונים יתבאר לך שאיננו נהוג אצלינו רק מזמן חתימת הגמרא או זמן רב אחרי החתימה ... ואע"פ שמצאתי בע"ז ט. 'במתניתא תנא אחר ד' אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת עולם אם אמר לך אדם וכו' ' ופרש"י שהוא קץ הגאולה מ"מ אל תדון מזה שהיו כותבין שטרותיהם לבריאת עולם כי לכאורה נראה שלא התפשט בעמינו מנהג מנין שנות היצירה עד אחר רב שרירא גאון כי בתשובתו ... תמצא שכל הזמנים מיוסדים על מנין שטרות גם אפי' בדברי הרמב"ם ז"ל בהלכו' קיה"ח גם בהלכות גירושין תמצא עוד מקצת חשבון השנים ע"פ מנין שטרות" ומה שהביא מיד אח"כ על יחוש מנין שטרות לשנות היצירה ולחרבן הבית מכמה קדמונים צריך בדיקה בגירסאות כתבי היד ומהגלוי לעיני בסדר הקבלה הנדפס אינו נראה לי פשוט וגם אם יהא כדבריו אין תימה שסמכו כלם על ר' יוסי וכך ראוי אבל אינו ראיה לצדקת דבריו מתחלה. וכל הממציא אפיקורסים שאינם מבוארים בדברי חז"ל עליו להביא ראיה שהמחזיק בדעה פלונית מותר לקרותו כן פן ישיב לו אדרבא.