20. ש   קרא מלכים א  ח א-יא.

      א.   הצע שלשה פירושים לבטוי "נשיאי האבות".

      ב.   מה הצורך להודיע כאן שלעיר דוד שם נוסף?

      ג.    הבטוי "הוא החדש השביעי" אמור להסביר משהו ממה שקדם לו. מהי המלה המוסברת, לכאורה, לפי סדר המלים? ומהי, לכאורה, לפי הענין?

      ד.   תן טעם, אם תוכל, לביטוי הכפול "אשר לא יספרו ולא ימנו מרב" ואם לא תוכל, תן טעם למה כתוב כאן דבר בלי טעם.

      ה.   תן טעם, אם תוכל, לביטוי הכפול "אל דביר הבית אל קדש הקדשים" ואם לא תוכל, תן טעם למה כתוב כאן דבר בלי טעם.

      ו.    החלק הראשון של פסוק ז מפרש כנראה את סוף הפסוק הקודם. ומה מוסיף חלקו השני?

      ז.    הצע שני פירושים לביטוי "על פני הדביר".

      ח.   מי היה אי פה עד אי זה יום לפי פסוק ח'?

      ט.   האם כרת ה' את חורב, או משה, או האבנים, או הלוחות, או הארון, או מה כתוב בפסוק ט?

      י.    אי פה מקום עמידת הכהנים לשרת ומדוע מפריע להם ענן שבתוך בית המקדש?

ת    א.   1.         הנשיאים הראשיים.

            2.         נשיאי בתי האב.

      3    .           אבות מלשון אב - עץ, ו"נשיאי האבות" מקביל ל"ראשי המטות".

      ב.   בשמואל ב  ה:ז לוכד דוד את ציון ובפסוק ט שם הוא קורא לה בשם עיר דוד, על כן יש לפרש שמה שכתוב ה:ז "מצודת ציון" הוא שמה מלפנים ומה שכתוב שם "היא עיר דוד" הוא הסבר לטובת הקורא שהשם הישן אולי אינו מוכר לו. עיון בקונקורדנציא מגלה שמתקופת ישעיהו בערך דוחק השם ציון את הכינוי עיר דוד כמעט לגמרי. על כן יתכן שבפסוקנו מוסבר המיושן על ידי השם הישן שזכה לעדנה מחודשת וכעת שוב הוא היותר מוכר.

      ג.    לכאורה מסביר "החדש השביעי" את ה"חג" הסמוך לו ויתישב זה יפה עם פירוש המפרשים שהמעשה היה לא בחג הסכות עצמו (שהוא החג הידוע בכל מקום) אלא בחדש החגים הוא תשרי. ולפי עניינו נראה שחדש הוא ירח והשביעי מקביל לאיתנים. אם כן, יש גם כאן הסבר לקורא של שם בלתי רגיל.

      ד.   שרש ס-פ-ר ושרש מ-נ-ה שניהם עתיקים ושניהם מקראיים ובהוראת מנין ומספר הם מתחלפים לכאורה. אולם כיון שפה הם מופיעים יחדיו אפשר להמציא החילוק שלומדתי באולפן שהראשון מציין יחידות אמיתיות והשני יחידות מדה. ואף על פי שאין ראיה מהמקרא לאבחנה זו נוכל להמציא לאמור שהכוונה כאן שאין מספר לראשי הצאן והבקר וגם לא מדה למשקלם.

      ה.   הביטוי קדש הקדשים נמצא בתורה ובנביאים ועד סוף התנ"ך. הביטוי דביר מופיע רק בסיפורי בנין שלמה ועוד פעם אחת בתהלים. לפיכך אפשר לפרש שגם כאן יש פירוש בעברית כלל-מקראית למלה שלמהית. והמלבי"ם ז"ל החליט שדביר כאן הוא הפתח הנשקף להיכל, ואין כן דעת רד"ק ז"ל.

      ו.    הגאון מלבי"ם ז"ל כתב שהכרובים בנס שנו תנוחתם לסוכך על הארון. ועוד אפשר שהחלק השני מתאר את הרושם המתקבל אצל הצופה אחרי הנחת הארון במקומו.

      ז.    לדעת הגאון מלבי"ם רצונו לומר: אל תוך חלל הפתח.       
ולדעת חז"ל במנחות צח פירושו שהבדים היו נוגעים בפרוכת ונראו מבחוץ על ידי בליטת הפרוכת כדדי אשה תחת בגדה.

      ח.   לפי דקדוק הלשון היו הבדים במקומם בטבעות הארון ודוחקים בפרוכת עד יום כתיבת הפסוק. וביומא נד א סמכו לפסוק זה שהבדים וממילא הארון לא יצאו מעולם משטח בית המקדש אלא נגנזו שם.

      ט.   כרת הברית שאינה כתובה בפסוק אבל על הלוחות.

      י.    בתחלה מלא הענן את הבית אבל אח"כ כבוד ה' מלא הבית וסביבו הענן מתפשט שבו המחבלים. לפיכך אין עמידה גם במקום שרות הכהנים.

.