12. ש   קרא שמואל ב  ה:יא וסביבתו מויבאו כל שבטי ישראל עד ואליפלט, וכן דברי הימים א יד:א וסביבתו מויקבצו כל ישראל עד ואליפלט, וגם מלכים א ה:יה-לב וז:יג-יד - ועוד דברי הימים ב א:יח - ב:יז, ועליהם מלכים א ט:י-כב, ואחריהם דברי הימים ב ח:א-ב וז-ט, ולבסוף מלכים א ט:כו-כח וי:יא וכב, ועמהם דברי הימים ב ח:יז-יח וט:י וכא.

      א.   ענה במלה אחת: האם שוה התיחסות שלמה (כפי שהיא משתקפת בפסוקים אלה) לחירם מלך צור ליחסו אל יתר האמורי וחביריו?

      ב.   עיין בספר המצוות להרמבמז"ל מהדורת קפח מצות עשה קפז ומצוות לא תעשה מח, מט ונא. אם נניח שחירם ועמו וכן יתר האמורי וכו' היו מהעמים שאליהם מתיחסות מצוות אלה, האם נראה מהפסוקים הנ"ל ששלמה נהג בם כנדרש בהן?

      ג.    האם מוכר לך פסוק או מאמר של בקורת על מנהג שלמה באנשים הנזכרים בפסוקים שעיינת בם בראש שאלה זו, דבר שמשתמע ממנו שלא עשה בזה כשורה? ענה (במלה אחת - לשלילה, ואם תשובתך חיובית -) בציון מקור או מקורות.

      ד.   מצא אחיזה בדברי הרמב"ם לפייס בין תשובותיך לב' וג'. אם לא מצאת סתירה, באר איך סתירה-לכאורה (שבודאי לא יכולה להעלם מעיניך) איננה סתירה באמת.

      ה.   עיין בפירוש רמב"ן לתורה דברים כ' פסוק י' וכתוב איך צריך לומר לפי דבריו שעשו ישראל עם מאה וחמשים אלף ועוד הנותרים וכו'.

      ו.    עיין באנציקלופדיה התלמודית ערך גר תושב אות ב ובספרי לדברים כג:יז עם תיקוני ופירושי המלבי"ם. מה צריך לומר לפי הכתוב שם על מנהג ישראל בעם הנותר וכו' ואי אפשר לאמרו (לפי פשט הפסוקים) על חירם ומדינתו?

      ז.    עיין באנציקלופדיה התלמודית ערך גוי ד"ה מחשש לימוד ממעשיו והמצא אפשרות להתיר על פי הראב"ד ולפי טעם הדין אפילו על פי הרמב"ם הנחת מדינה ידידותית של נכרים בתוך גבולות ארץ ישראל.

      ח.   עיין באנציקלופדיה העברית ערך צור, באנציקלופיה התלמודית ערך ארץ ישראל ובהשלמות הרמב"ן למצוות עשה שבספר המצוות להרמב"ם מצוה ד' וענה אם נראה מקום להיתר זה גם על פי דבריו. נמק בקצור נמרץ.

      ט.   עיין בגמרא בבלי סוטה מד: (סוף פרק משוח מלחמה) וענה אם מי שחולק על הרמב"ן במנין המצוות יוכל לטעון שלא היתה מעולם מצוה לכבוש את הארץ אלא רק מצוה להלחם בכנענים שבה.

      י.    עיין בשופטים ב:א-ה והמצא פיוס בין תשובותיך לשאלות ז. ו‑ט.

      יא.  היעזר בידיעותיך על מציאות והלכה בגבול ישראל המערבי כדי להתיר הנחת צור על פי הרמב"ן.

ת    א.   לא.

      ב.   מצות עשה קפז להרוג שבעה עממין (פרש קפח: החתי והאמרי והכנעני     והפרזי והחוי והיבוסי והגרגשי) ולהשמידם.

            ושלמה לא עשה כן ולא מצינו שנסה לעשות כן לחירם ולמדינתו וגם לא לעם הנותר מן האמרי החתי הפרזי החוי והבוסי.

            מצות לא תעשה מח שהוזהרנו מלכרות ברית עם הכופרים ומלהניח להם בכפירתם כלומר שבעה עממין.

            ולא מצאנו ששלמה התערב בחיי הדת של חירם ואנשיו ולא של העם הנותר וכו'. ועם חירם היתה לו ברית לא רק של אי התקפה אלא של אחוה ושתוף פעולה.

            מצות לא תעשה מט שלא להחיות אדם משבעה עממין.

            היא בטויה השלילי של מצות עשה קפז עיין שם.

            מצות לא תעשה נא שלא ישכנו עובדי עבודה זרה בארצנו.

            עיין לעיל מח; אבל מצוה זאת שבכאן תקפה גם לגבי שהיית עראי ולגבי מי שאינו משבעת העממים.

      ג.    לא.

      ד.   הרמב"ם במצוה קפז כתב שנשלמה השמדתם של שבעה עממים על ידי דוד ונתפזר מה שנשאר ונטמע בין האומות עד שאינו ידוע. לפי זה נוכל להמציא שהנחתנו באות ב. לא היתה נכונה ובאמת לא היו חירם ועמו ושאר הכנענים כנענים לפי הדין, אלא (דרך משל) צאצאים של נקבותיהם מזכרי אומות אחרות, או גם אמותיהם היו מעם אחר ונקראו „הנותר מהאמורי וכו'” מפני שמשפחותיהם גרו בערי הכנענים ולמדו שפתם ותרבותם, אבל מצד הייחוס אינם כנענים באמת, ומצד הדת אפשר שכבר זמן רב לפני דוד ושלמה למדו מישראל המונותאיזם, ולכן לא הוזכר מסע שכנוע או כפיה נגדם.

      ה.   משיכלו להחרימם באו עליהם למלחמה וקראו להם לשלום והכנענים נכנעו והסכימו לותר על עבודה זרה שלהם ולקבל מס ועבדות לישראל.

      ו.    צריך לומר שאותם כנענים ישבו מפוזרים בישובי ישראל בפנים הארץ. אבל צור, שהיתה מדינה שלמה של אינם ישראל והיא על גבול הארץ המערבי, אי אפשר להמציא שנהגו בה מנהג גרים תושבים.

      ז.    איסור הושבת עובדי כוכבים ומזלות בארץ ישראל משום פן ילמדו ואם יושבים במקום שאין בו ישראל הרי אין מי שילמד מהם. ואם אינם מהאומות שנצטוינו בהשמדתם אין משום מה להלחם בם. וצריך להגביל היתר זה בתנאי שאין יישובם המבודד במקום העלול להוות ראש גשר לפלישת אויב, ואפשר ששלמה ידע בחכמתו שאין לישראל אויב בעל חיל ים בים התיכון.

      ח.   צור נמצאת מדרום לגבול הצפון, ממערב לגבול המזרח ומצפון לגבול הדרום, וכיון שלדברי הרמב"ן אין להניח שטח כלשהו מארץ ישראל בלתי כבוש מיד כל אומה שלא תהיה אין מקום להנחת מדינת חירם עצמאית.

      ט.   שם אמר רבא: מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה, ורש"י ורבנו הלל גורסים דלכבש לשון נתינת טעם למה ברור שהיתה מלחמת יהושע חובה, לפי שהיא היתה לכבש נמצא ברור ומוסכם שכיבוש הארץ היה חובה בימי יהושע.

      י.    שמא הסרת החזוק מלמעלה בטלה את חובת ההשתדלות מלמטה דוגמת מלחמת חרמה שלא היתה רצויה, בין שיהא בטול זה בשב ואל תעשה הוראת שעה עד כי יבא שלה ובין שמצות הכבוש היתה נוהגת רק לשעה וכעת הודיע המלאך שהשעה נגמרה.

      יא.  עד אלכסנדרוס היתה צור אי בים הגדול. מייתור תיבת „וגבול” למדו חכמים שלא קו החוף עצמו מהוה סוף ארץ ישראל אלא קו דמיוני העובר בתוך הים. באופן מתיחת אותו קו דמיוני נחלקו ר' יהודה וחכמים. לדעת ר' יהודה כל איי הים שבין קו הרוחב של הגבול הצפוני ובין זה של הגבול הדרומי ממערב לארץ ישראל שייכים לארץ ישראל, וממילא דין צור כארץ ישראל גמורה. אולם לדעת חכמים, שבין ארץ ישראל לחוץ לארץ מפריד קו דמיוני הנמתח ממפגש הגבול הצפוני עם הים לקצה הגבול הדרומי מקום שהוא מגיע לים, יש מקום לעיין בדבריהם.

            נראה שבמציאות לא יוכל להימתח חוט מקפלוריא לנחל מצרים מבלי שיחתוך לתוך עובי כדור הארץ. עובדא זו ידועה לנו וכידוע לנו לא היתה ידועה לרבים מחכמי התלמוד (ראה ספר קו התאריך בפרק הדן במושגי אסטרונומיא/גיאוגראפיא של חז"ל). לפיכך אין לחפש בדבריהם פירוש שלא יתכן שהם עצמם העלוהו על דעתם, כגון המרת החוט המתוח בקטע ממעגל גדול. וודאיים (לשון כפל ודאות) שאין למתוח חוטים על גבי מפות כמעשה אי זה ליצן מהביל בדורנו שלא ידע שהוא סומך תורתו על היטל מרקאטור, או סגלגל, או חרוטי, ככל שיזדמן לו, ואם נאמר שאותם חכמים שטבעו את מאמר החוט היו מאותם מעטים ששמעו מנסויי ארתוסתנס והיו ערים למשמעות תגליתו לנדוננו, ברור כשמש שצורת קו החוף הישראלי לא היתה נהירה להם כפי שהיא נהירה לנו אחרי שהומצאו מכשירי התצפית, המדידה והחישוב ואחרי שהצטלמנו מהחלל, והציורים והתצלומים נעשו נחלת הכלל. ואם נדמה לנו שבאו לדון הלכה למעשה אם לחייב פירותיו של אי כלשהו בתרומות ומעשרות, איך יוכלו לקבוע מה לפנים מהקו שאמרו ומה מחוצה לו? הלא מסתבר שלא יוכלו לתת למאמרם משמעות מעשית. ואולם הרעיון ברור ממנו, שאי בתוך מפרץ הניכר לעין מסתבר לשייכו ליבשה שהוא כאילו מובלע בה, ואילו אי שהוא מול בליטת היבשה לתוך הים נראה אפשר לרחקו. ואכן אי כזה היה צור עד שחובר ליבשה, ואם כן הוא חוצה לארץ. ואף על פי שכבר נודעו בעלי התוספות שכמעט בכל מקום שהם כותבים גיאוגרפיה אין דבריהם תואמים את מפות ימינו, במקום שהם כותבים כמוני אסתייע מהם - ראה איפוא שתירוץ התוספות ד"ה ההוא ביבמות כג א לקושייתם איך כרת שלמה ברית עם חירם בנוי על הנחה (שאינה כתובה שם) שצור חוץ לארץ, דייק ותמצא אמת.

.