6.   ש   עיין בתלמוד בבלי סנהדרין מדף מח ב שורה 20 עד סוף הפרק וכתוב בהתאם לדעתך איך מה שאמרו שם סותר או מחזק תשובתך הקודמת או אינו נוגע לה.

תנו רבנן: הרוגי מלכות נכסיהן למלך, הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין.

רבי יהודה אומר: אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין.

אמרו ליה לרבי יהודה: והלא כבר נאמר (מלכים א כא:יח) קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ.

אמר להן: בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה.

והלא הרבה בנים היו לו?

אמר להן: אותו ואת בניו הרג שנאמר (מלכים ב ט:כו) אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם יְהוָה וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם יְהוָה וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר יְהוָה.

ורבנן: ההוא בנים הראוין לצאת ממנו.

בשלמא למאן דאמר ‚נכסיהן למלך‘ היינו דכתיב (מלכים א כא:יג) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת.

אלא למאן דאמר ‚נכסיהן ליורשין’ למה לי וָמֶלֶךְ?

ולטעמיך אֱלֹהִים למה לי? אלא לאפושי ריתחא. הכא נמי לאפושי ריתחא.

בשלמא למאן דאמר ‚נכסיהן למלך‘ היינו דכתיב וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהוָה וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וכתיב (מלכים א ב:ל) וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא וַיֹּאמֶר לֹא כִּי פֹה אָמוּת וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי.

אלא למאן דאמר ‚נכסיהן ליורשין’ מאי נפקא ליה מינה?

לחיי שעה.

וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי.

אמר ליה „זיל אימא ליה: תרתי לא תעביד בהאי גברא! אי קטלית ליה, קבול לטותיה דלטייה אבוך. ואי לא, שבקיה דליקו בלטותיה דלטייה אבוך.”

(מלכים א ב:לא) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי.

אמר רב יהודה אמר רב: כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד.

(שמואל ב ג:כט) יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם

זָב מרחבעם דכתיב (מלכים א יב:יח) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם וכתיב (ויקרא יה:ט) וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא

מְצֹרָע מעוזיהו דכתיב (דברי הימים ב כו:יו) וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּיהוָה אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְהוָה לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וכתיב (דברי הימים ב כו:יט) וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת

מַחֲזִיק בַּפֶּלֶך מאסא דכתיב (מלכים א יה:כג) וְיֶתֶר כָּל דִּבְרֵי אָסָא וְכָל גְּבוּרָתוֹ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא

א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי? א"ל כמחט בבשר החי.

מנא ידע? אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה, ואיבעית אימא מרביה הוה גמיר לה, ואיבעית אימא (תהילים כה:יד) סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם

נֹפֵל בַּחֶרֶב מיאשיהו דכתיב (דברי הימים ב לה:כג) וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד

ואמר רב יהודה אמר רב שעשו כל גופו ככברה

וַחֲסַר לָחֶם מיכניה דכתיב (מלכים ב כה:ל) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו

אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי [מט•]  תהא לוטא ולא תהא לאטה.

אתיוה ליואב דייניה

אמר ליה: „מאי טעמא קטלתיה לאבנר?”

אמר ליה: „גואל הדם דעשאל הואי.”

„עשאל רודף הוה!”

אמר ליה: „היה לו להצילו באחד מאבריו.”

אמר ליה: „לא יכיל ליה.”

א"ל: „השתא בדופן חמישית כיון ליה, דכתיב (שמואל ב ב:כג) וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תַּחְתָּו וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ, וא"ר יוחנן: בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלויין בו, באחד מאיבריו לא יכיל ליה?”

אמר ליה: „ניזיל אבנר.

מאי טעמא קטלתיה לעמשא?”

אמר ליה:

„עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב (שמואל ב כ:ד‑ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד : וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה וַיֹּיחֶר (וַיּוֹחֶר) מִן הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יְעָדוֹ”.

אמר ליה: „עמשא אכין ורקין דרש. אשכחינהו דפתיח להו במסכתא; אמר: כתיב (יהושע א:יח) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ; יכול אפילו לדברי תורה? תלמוד לומר: רַק חֲזַק וֶאֱמָץ.

אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה, דכתיב (מלכים א ב:כח) וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהוָה וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.”

מאי לֹא נָטָה? אמר רב יהודה: שביקש לנטות ולא נטה.

ומאי טעמא לא נטה?

אמר רבי אלעזר: עדיין ליחלוחית של דוד קיימת.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: עדיין איצטגניני של דוד קיימין, דאמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד כולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות היו והן הן בעלי אגרופין של דוד.

ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה; ואילמלא יואב, לא עסק דוד בתורה, דכתיב (שמואל ב ח:יה‑יו) וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ : וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד מַזְכִּיר. מה טעם דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ? משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא? משום דדָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ.

(שמואל ב ג:כו) וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע.

מאי בּוֹר הַסִּרָה? אמר רבי אבא בר כהנא: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג.

(שמואל ב ג:כז) וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַּבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו.

אמר רבי יוחנן: שדנו דין סנהדרי.

אמר ליה: „מאי טעמא קטלתיה לעשאל?”

„עשאל רודף היה.”

„היה לך להצילו באחד מאיבריו!”

„לא יכילי ליה.”

„השתא בדופן חמישית כוונת ליה, באחד מאיבריו לא יכלת ליה?”

לְדַּבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי — אמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי שלו.

(שמואל ב ג:כז) וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ — אמר רבי יוחנן: בדופן חמישית, מקום שמרה וכבד תלויין בו.

(מלכים א ב:לב) וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע  אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה.

טֹבִים — שהיו דורשין אכין ורקין, והוא לא דרש; צַדִּקִים — שהן בפה ולא עשו, והוא באיגרת עשה.

(שמואל ב כ:י) וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי — אמר רב: שלא חשדו.

(מלכים א ב:לד) וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר. אטו ביתו מדבר הוא? אמר רב יהודה אמר רב: כמדבר — מה מדבר מופקר לכל, אף ביתו של יואב מופקר לכל. דבר אחר: כמדבר — מה מדבר מנוקה מגזל ועריות, אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות.

(דברי הימים א יא:ח) וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא וְעַד הַסָּבִיב וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר. אמר רב יהודה: אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו :

      ת    לפי דעתי אינו נוגע, כי אף על פי שלפי הסגנון התלמודי מנוהל הויכוח שם בביטויים משפטיים, בודאי במהותו הוא מתיחש לצד המוסרי שבחיסול יואב.

.