רוני נוסע לחלל-חלק ב'

פרק שישי: יוצאים לדרך

ביום בו הושלמו כל ההכנות נכנס רוני לחדרו, סגר אחריו את הדלת, והודיע לכל חיות-הצעצוע שלו:

-הכל מוכן לנסיעה.החללית מוחבאת בחצר,מאחרי השיח הגדול שבגינה.אני וחתולי-תולי הכנו אוכל, שתיה,שמיכות,פנס, ואפילו מפת כוכבים יש לנו.הלילה נצא לדרך. כולכם רוצים לבוא איתנו? כולכם רוצים להפוך לחיות אמיתיות?

-כן, כן, קראו בשמחההחתול הג'ינג'י, הפילון, האריה, הנמר וגם ג'ירף אחד והתנין הירוק, זה שנמאס לו לשכב על הגב. גם כלבלבון נבח בהתלהבות. רק העכברון הלבן קטן אמר ברצינות רבה:

-אני נשאר כאן. וגם הג'ירף הישן, זה עם הצוואר העקום נשאר איתי. וגם הצב. אנחנו ממש טוב ונעים לנו להיות צעצועים של רוני. אנחנו מאחלים לכולכם נסיעה טובה ומוצלחת, ושתחזרו מהר ובשלום. אבל בבקשה תזכרו להתנהג אלינו הצעצועים יפה כאשר תחזרו כחיות אמיתיות. לא להפחיד אותנו בשאגות, נהימות ויללות, וכמובן לא לנשוך ואפילו לא לשרוט. זכרו שכולנו חברים.

-ומה יעשה הג'ירף החדש שלנו? שאל רוני.

-אני נוסע! ענה הג'ירף. לא כל הג'ירפים מוכרחים להחליט את אותה ההחלטה. הנה, גם העכברונים שלנו נפרדים. הלבן נשאר, והשחור נוסע!

רוני סידר את כל החיות (חוץ מאלה שהחליטו לא לנסוע) בשורה ליד דלת חדרו, כדי שתהינה מוכנות לנסיעה בחללית.הוא אמר לילה טוב להוריווהלך לחדרו. גם אבא ואמא הלכו לישון, ובבית השתרר שקט. הוא רצה להכין פתק להוריו, כדי שלא ידאגו, אבל היתה לו בעיה: הוא עוד לא יודע לכתוב!

החתול הג'ינג'י אמר שאין צורך בפתק. החללית מאד מהירה, והם בוודאי יספיקו לחזור לפני הבוקר.

אבל רוני לא רצה להדאיג את אמא ואבא ובכל זאת הכין להם פתק. לא ממש פתק כתוב, אלא פתק של ציורים וסימנים. הוא צייר את הפילון שלו, (רוני ידע לצייר פילונים מאד יפה, סבא שלו לימד אותו!) , אחר כך ניסה לצייר את חתולי-תולי, אבל זה ממש לא הצליח, ובסוף צייר גם שמיים כחולים, וכוכב צהוב גדול וזוהר. הוא גם הוסיף ציור של חללית, אבל כלבלבון, שהביט בו כל הזמן אמר:

-אף אחד לא יוכל להבין שזו חללית. זהנראה כמו בקבוק של קוקה-קולה.

למרות זה שהפתק לא היה ממש מוצלח, הניח אותו רוני במטבח,על שולחן האוכל, כדי שאמא תראה אותו מיד כשתקום בבוקר.

מאוחר יותר באותו לילה הוריד רוני, בעזרת חתולי-תולי את כל חיות-הצעצוע לחצר, והם הכניסו אותן לתוך החללית. חתולי פשוט תפש את החיות בעורף, בשיניו, והריד אותן אחת אחת במדרגות. זה בכלל לא כאב, כי החתולים יודעים לתפוש בעורף מאד בעדינות, הרי כך הם מעבירים את הגורים שלהם!

דלתות החללית ננעלו. רוני וחתולי-תולי ערכו בדיקה אחרונה. ראשית-כל עברו על רשימת הנוסעים, כדי להיות בטוחים שאף-אחד לא נשכח בבית. אחר-כך בדקו את רשימת הציוד אשר חיב להמצא בחללית. אוכל ושתיה, בגדים, מפת-הכוכבים, כלי עבודה (למקרה שתהיה תקלה בחללית), וצעצועים משחקים וספרים. מסתבר שהדווקא הדברים הללו היו מיותרים, כיוון שהדרך היתה מאד מענינת, ואף אחד לא השתעממם אפילו לרגע. חוץ מזה, כל הזמן קרו כל מיני אירועים, וכולם היו מאד עסוקים. גם מצפן לקח איתו רוני, ושם אותו עמוק-עמוק בכיס המכנסיים שלו כדי שלא יאבד.

-המצפן נחוץ מאד, כדי שנדע לאיזה כיוון לטוס, הסביר רוני לכולם.

רוני הפעיל את המנוע, והחללית המריאה במהירות עצומה אל השמים ואל הכוכבים. רק כמה דקות עברו מן ההמראה, וכבר ראו מאחוריהם את כדור-הארץ הולך ונעשה קטן יותר ויותר, עד שנראה בערך בגודל בו אנו רגילים לראות את הירח. רוני הסביר:

-לפני שנה נסעתי במטוס, עם אמא וסבתא שלי, לעיר פריז שבארץ צרפת. מהמטוס רואים את הבתים קטנטנים, וגם רואים את הים ואת כל הארצות, אבל המטוס לא מגיע לגובה כל-כך גדול שממנו רואים את כדור-הארץ בגודל של ירח! רק חלליות מגיעות לגובה כזה!

הם התרחקו מכדור-הארץ עד שהוא נעשה ממש קטנטן, וכמעט כבר לא נראה. מבעד לחלונות נראו הכוכבים והירח. לפניהם נראה כוכב אדום. רוני הסביר שוב:

-לכוכב האדום הזה קוראים מאדים. אפשר לראות אותו בלילה אפילו מהחצר שלנו. כשאקבל ליום ההולדת הבא שלי טלסקופ במתנה, אראה אותו לכולכם. הטלסקופ הוא כמו משקפת חזקה מאוד, והוא מגדיל את הכוכבים, כך שאפשר לראות אותם מכדור-הארץ. הכוכב מאדים הוא מאוד מיוחד.חוקרי הכוכבים חושבים שיש בו מים, ואולי אפילו ים, עם דגים!

-ופילים יש שם? שאל פילוני. אולי ניגש לשם לביקור?

- עכשיו אין לנו זמן, השיב רוני. חייבים להמשיך בטיסה, לכוון הכוכב של הקוסם ררוטונגה. אולי בפעם אחרת. ובינתיים, כוכב מאדים שנראה ממש ענקי כשעברו קרוב אליו, נשאר מאחוריהם, ונראה כבר הרבה יותר קטן.

בעוד כולם מביטים בהתרגשות בכוכב המאדים המתרחק, נשמעו לפתע אנחות כבדות מפינת החללית. התברר שפילון הרגיש מאד לא טוב, והם החליטו לעצור בכוכב קטן כדי שיוכל לנוח. שם פגשו המון פילונים וורודים ושמנמנים, ופיל פילון רצה להישאר איתם. אבל רוני אמר לו:

-פילוני, שכחת למה יצאנו למסע הזה? כדי שאתה תוכל לנפנף בחדק שלך, לשאוב בו מים ולהתיז אותם על גבך, כמו פיל אמיתי. נסה להזכר בבקשה כמה חם היה לך הקיץ על המדף בחדר שלי.

פילון החליט להמשיך עם כולם. החללית המריאה שוב, ומיד התעוררה בעיה חדשה. נגמרו להם מי השתיה. מסתבר שרוני וחתולי חשבו שבחלל יהיה קר מאד )לכן דאגו לקחת בגדים חמים ושמיכות(, אבל הם שכחו שבחלק מן הדרך הם עוברים קרוב מאד לשמש, ואז כמובן חם מאד. וכאשר חם, שותים הרבה, וכך נגמרו להם המים.

רוני וחתולי בדקו את מפת הכוכבים, וגם השמשו במצפן, ומצאו שהם מתקרבים לכוכב אדמדם נוסף, ובספר הכוכבים היה כתוב שגם שם אולי יש מים, כמו במאדים.

הם נחתו על כוכב זה (שאפילו שם לא היה לו, רק מספר: כוכב מספר 4361, כך היה רשום במפה), ולהפתעתם גילו שכל האדמה מסביבם מכוסה בהמון כדורים צבעוניים . כלבלבון וחתולי-תולי רצו להשאר שם לשחק, אבל כלבלבון נזכר שבעצם נסע כדי שיוכל לכשכש בזנב כמו כלבלב אמיתי, ולא כדאי לו להפסיק את הנסיעה החשובה הזאת באמצע הדרך סתם בשביל משחק בכדור.

גם חתולי-תולי המשיך בנסיעה, יחד עם כולם, כי רק הוא ידע איך לכוון את החללית בין הכוכבים, ואיך להגיע אל "כוכב-הבננות", שבו גר הקוסם.

(כולכם בוודאי שואלים עכשיו: "מה פתאום כוכב הבננות? איזה מין סיפור זה?" נכון, אתם בהחלט צודקים. אני פשוט שכחתי לכתוב קודם, שבאותו לילה שבו סיפר כלבלבון לכל הצעצועים על הקוסם שגר בכוכב הרחוק, הוא גם גילה להם, בסוד כמובן, שלכוכב הזה קוראים "כוכב הבננות". ואם תרצו לדעת למה קוראים לו בשם המשונה הזה, תמשיכו לקרוא הלאה) .

פרק שביעי: הרפתקאות משונות

לא עבר זמן רב ובחללית נעשה שוב קריר ונעים. מהחלון נראתה השמש קטנה ורחוקה. כוכב הכדורים האדמדם נראה רק בקושי. מבעד לחלון הקדמי נראה כוכב ירוק. החללית טסה ישר לקראתו, ומרגע לרגע הוא נראה גדול, ברור ומבריק יותר.

חתולי בדק את המפה, הסתכל מבעד לחלון, והודיע בשמחה:

-הנה לפנינו הכוכב של הקוסם ררוטונגה. בעוד כמה דקות אנו נוחתים!

החללית התקרבה אל הכוכב הירוק, האטה את מהירות טיסתה והחלה לנחות. לאט לאט ובזהירות כיוון אותה רוני. חבטה קלה באדמה, כמה תנודות מצד לצד, והחללית נעצרה. רוני כיבה את המנוע, ונעשה שקט. מבעד לחלונות נראו עצים, שדות ירוקים וגם אגם מים קטן.

-קדימה, בואו ונצא החוצה, קראו כל הצעצועים.

-עצרו , עצרו! קרא רוני. חייבים לברר ראשית כל אם יש אויר על הכוכב הזה, אחרת לא נוכל בכלל לנשום! זוכרים שהסברתי לכם שברוב הכוכבים אין מים, ולכן אין שם צמחים וחיות? ובכן, גם אויר הוא מאד חשוב. בלי אויר אי אפשר בכלל לחיות, וברוב הכוכבים אין גם אויר!

- אבל רוני, אמר כלבלבון, הרי בכוכב הזה גר הקוסם. הרי גם הוא צריך מים ואויר!

-קוסם יכול להסתדר בכל מקום, אמר פילון. אחרת הוא לא היה בכלל נחשב לקוסם.

-נכון, ענה כלבלבון. קוסם זו לא דוגמה טובה. אבל לי יש דוגמה יותר מוצלחת. הרי בכוכב הזה יש גם חיות אמיתיות. הרי הקוסם הופך חיות צעצוע לחיות אמיתיות. ואם יש שם חיות, סימן שיש שם גם מים וגם אויר.

רוני הבין שכלבלבון צודק, ושהוא גם כלבלבון מאד חכם. ואז פתח פתאום את פיו חתולי-תולי ואמר:

-מה בכלל כאן הבעיה? הרי רואים מהחלונות עצים, צמחים ודשא! ממקום שיש צמחים, שם מוכרח להיות אויר! לא רק חיות זקוקות לאויר!

-נכון מאוד, קרא רוני. גם כלבלבון וגם חתולי צודקים. ואם-כך, קדימה, כולם החוצה!

הם יצאו מהחללית. המקום נראה מאד נחמד. הרבה ירק ופרחים.פתאום נשמעו צעדים. הצעדים היו כבדים, האדמה ממש רעדה. מבין העצים יצאו שתי חיות ענקיות, קצת דומות לתנינים או לטאות,אבל הרבה יותר גבוהות. הם היו יותר גבוהות אפילו מהחללית. החיות השמיעו שאגות ונחירות מפחידות, וכולם נבהלו מאד.

-חתולי-תולי התחיל לברוח אל תוך החללית.

-מהזה, צעק בפחד, הענקים האלה יטרפו מיד את כולנו! אף פעם לא ראיתי חיות נוראות כאלה!

-אל תדאג חתולי, הרגיע אותו רוני.אלה אינן חיות טורפות. הן אמנם ענקיות, אבל אוכלות רק צמחים. קוראים לחיות האלה דינוזאורים.

-אתה בטוח? חתולי ממש רעד מרוב פחד. מנין אתה יודע? ראית פעם דינוזאור?

-רק בתמונות, ענה רוני, וגם במוזיאון. אצלנו, על כדור-הארץ, אין עכשיו דינוזאורים בכלל. אבל לפני המון שנים, אולי לפני מליון שנים, היו המוני דינאזאורים, אפילו בישראל, וגם בהרבה ארצות אחרות. באמריקה, ואולי גם בתל-אביב. כשהייתי בחוץ-לארץ בטיול, ראיתי במוזיאון מיוחד עצמות של דינוזאורים שנמצאו בחפירות באדמה. עצמות ענקיות, שיניים גדולות, ואפילו שלד שלם ראיתי! וגם דינוזאור תינוק היה במוזיאון המיוחד הזה.

והתינוק הזה גדול כמו כל החללית שלנו!

ובאמת, הדינזאורים לא עשו להם כל רע. הם זללו עשב וגם אכלו עלים וענפים מהעצים, ולאט לאט התרגלו כולם לשאגות ולנהמות שלהם והפסיקו לפחד. ברווזון הקטן אמר בבישנות:

-אני חשבתי שאלה דרקונים, ושמיד יתחילו לירוק עלינו אש, אבל אני רואה שטעיתי...

האוכל החביב ביותר על הדינוזאורים היו הבננות. היו על הכוכב המון עצי בננות, והדינוזאורים זללו אותן עם הקליפה, ולקינוח היו קוטפים להם כמה עלי-בננות! (עכשיו אתם מבינים למה לכוכב הזה קוראים בשם כוכב-הבננות).

ועכשיו אנחנו מגיעים לחלק החשוב של הסיפור. כיצד מצאו את הקוסם, וכיצד הפך הקוסם ררוטונגה את הצעצועים לחיות אמיתיות. אבל על החלק ההזה אינני יכול לספר לכם הרבה. יודעים למה? כי רוני, שסיפר לי את כל סיפור ההרפתקאות הזה, לא גילה לי את כל כל מה שקרה שם בדיוק. רוני אמר שהקוסם ביקש מכולם לשמור את כל ענין הקסם, שהופך חיות-צעצוע לחיות אמיתיות, בסוד כמוס. וכולם הבטיחו לשמור על הסוד, והבטחות צריך כמובן לקיים. כל מה שאני יודע הוא זה:

כל הצעצועים הפכו לחיות אמיתיות, אבל גילו פתאום שמאוד לא נעים ולא נוח להם. על הכוכב היו הרבה חיות אמיתיות אחרות, והחיות של רוני לא ידעו איך להתרגל ואיך להסתדר איתן.

הכלבים רדפו את החתול והפחידו אותו.

האריות שאגו וכולם נבהלו.

העכברון מצא חור קטן להתחבא בו, ולא העז לצאת בגלל החתולים. (זה היה עכברון שחור ושמן שהחליט לצאת עם כולם לדרך. חברו, העכברון הלבן, הוא זה שהחליט להשאר בבית).

הם לא ידעו איפא לחפש אוכל.

הם לא ידעו להתרחץ.

ביום היתה השמש לוהטת, והיה להם חם מדי, ובלילה היה לכולם קר מאד.

בסוף החליטו להכנס לתוך החללית . אבל החללית היתה קטנה קטנה וצפופה, והיה להם מאד לא נוח. כולם התגעגעו לאיצטבת הצעצועים הנוחה שבחדרו הנעים של רוני, בבית.

הכבשה והפרה היו רעבות, אבל לא היה בחללית בכלל עשב, רק אוכל של צעצועים. וג'ירף היה מאד מסכן. התקרה של החללית היתה נמוכה והוא לא היה יכול לעמוד בראש זקוף, וגם לו לא היה עשב לאכול. הוא כבר הצטער על-כך שלא נשאר בבית יחד עם הג'ירף הישן, זה עם הצוואר העקום.

וכולם היו עצובים שרוני לא משחק איתם, ולא מסדר אותם יפה על המדפים. כולם התגעגעו הביתה. כולם החליטו לבקש מהקוסם שיהפוך אותם שוב לצעצועים!

פרק שמיני: בחזרה הביתה

וכך היה. הקוסם הסכים להפוך כולם שוב לצעצועים. רוני וחתולי הכניסו את כולם לחללית, רוני בידים, וחתולי בשינים.

הם יצאו לדרך בחזרה הביתה, וכשהגיעו סידרו רוני וחתולי את כולם על המדפים. העכברון הלבן, הצב וג'ירף עם הצוואר העקום התפלאו מאוד. אחרי ששמעו את כל הסיפור אמרו לחבריהם:

-אם-כך, חבל שלא נסענו אתכם! הפסדנו טיול הרפתקאות מענין מאד!

ואז הלכו כולם לישון.

בבוקר קמה התעוררה אמא ראשונה, ומצאה על השולחן במטבח את הפתק של רוני. זוכרים שזה היה פתק של ציורים, ובכלל פתק לא כל-כך מוצלח?

נכון. אבל אמא של רוני מבינה הכל. והיא הצליחה להבין שרוני, חתולי-תולי וחיות-הצעצוע נסעו כולם בחללית לכובב אחר כדי להפוך את הצעצועים לחיות אמיתיות.

אמא מאוד נבהלה שרוני יצא לנסיעה כל-כך ארוכה בלי להתיעץ איתה, בלי לקבל רשות, ואולי גם לא לקח איתו בגדים ואוכל ושתיה.

היא מיהרה לחדרו ומצאה אותו ישן במיטה. גם כל החיות היו על המדפים, אבל אמא שמה לב שהם מסודרות יפה ולא זרוקות סתם אחת על השניה.

אמא העירה את רוני כי הגיע הזמן ללכת לגן.

אחרי שרוני צחצח שינים, התרחץ והתלבש הם ישבו לאכול ארוחת בוקר

ואמא שאלה אותו:

-מה פירוש הפתק שהשארת לי במטבח? מאד נבהלתי. אבל שמחתי לראות שכולכם כבר חזרתם שלמים ובריאים.

רוני סיפר לאמא על הנסיעה, ואיך החליטו כולם לחזור ולהיות צעצועים, ואמא אמרה:

-כל אחד צריך להיות מה שהוא ולא לנסות להיות משהו אחר!

ורוני הבטיח לאמא לא לצאת מהבית בלי להתיעץ איתה ובלי לקבל רשות.

וזהו סוף הסיפור! המשך יבוא!