רוני יוצא לחלל

או

הכלבלב שאהב לכשכש בזנב

סיפר וצייר יעקב יונת

 

חלק א'

פרק ראשון: הילד רוני וחתולי-תולי

רוני הוא בן חמש. הוא גר בעיר תל-אביב, בבית גבוה בן שבע קומות. הוא גר עם אבא ואמא שלו בקומה השניה, ויש לו חדר משלו. מול המיטה שלו ניצבת כוננית, ועליה הרבה צעצועים, וגם המון חיות למשחק. דובונים, כלבלבלים, חתול עם פרווה גינגית ואפילו פיל פילון. את החיות האלה קבל רוני כמתנות לימי ההולדת שלו. לרוני כבר היו חמישה ימי הולדת, אבל את יום הולדתו הראשון, כשהיה בן שנה הוא בכלל לא זוכר. גם את יום הולדתו השני כבר שכח. אבל את ימי ההולדת האחרים, כשהיה בן שלוש, ארבע, ורק לפני חודש בן-חמש, הוא זוכר היטב. המסיבה בגן, והחגיגה בבית, והמון מתנות. בעקר זכר את עוגת השוקולד שהכינה לו אמא ואת עוגת הגזר שהכינה סבתא.

כוננית הצעצועים בחדרו של רוני. רואים את הצב דורך על הבטן של התנין?

הכלבלב השחור והפילון הכחול שקבל במתנה כשהיה בן שנה הם כבר קצת ישנים וקצת מסמורטטים. אבל הדובון השמן והנמר המנומר שקבל לפני חודש ליום הולדתו החמישי הם עדיין ממש כמו חדשים.

על המדפים אפשר למצוא גם משחקי הרכבה, קוביות, מכוניות, קלפים, וגם משחק דוק, ופנס אמיתי, עם בטריות. רוני משחק בעיקר במשחקים של גדולים, אבל עדיין הוא אוהב מאד את כל חיות הצעצוע שלו, ולפעמים משחק גם בהן, אבל רק לעיתים רחוקות. פשוט אין לו מספיק זמן. בבוקר לגן, אחר-הצהרים עם החברים, בערב עם אבא ואמא. וחוץ מזה בקורים אצל הסבים והסבתות, נסיעות וטיולים, פשוט אי-אפשר להספיק הכל.

יום אחד שיחק רוני עם חבריו בחצר. פתאום ראה, מתחת לאחד השיחים שבגינה, חתלתול. רוני שם לב שהחתול רזה מאד, וגם נראה חלש ואולי אפילו חולה. הוא החליט לתת לו שם: חתולי-תולי. רוני הביא את החתול הביתה, ואמא נתנה לו צלוחית עם חלב, גבינה לבנה ולחם. כמובן שאמא לא הרשתה להאכיל את החתלתול בבית. רוני הגיש לו את האוכל בחדר-המדרגות, והניח שם את הצלוחית על עתון ישן. גם מגבת קטנה פרש שם, והחתול שמח לישון עליה אחרי שגמר לזלול את כל האוכל. וכך התרגל החתול לקבל אוכל מרוני. כל ערב היה רוני מכין לו ארוחת-לילה מחוץ לדלת הכניסה. מאוחר יותר, כשרוני כבר ישן, ולאחר שגמר לשחק עם חבריו החתולים בחצר, היה חוזר חתולי-תולי לזלול את ארוחתו ולישון על המגבת הקטנה ליד דלת הדירה של רוני.

לפעמים, כשהיתה נפתחת הדלת, היה החתול מקפץ אל תוך הדירה, ומסתתר מתחת לספה שבסלון, או מתחת למיטה של רוני. אמא לא הרשתה לחתול להתרוצץ בתוך הדירה. היא פחדה שהוא ילכלך את הרהיטים וימרוט את השטיחים. רוני היה חייב לתפוס אותו ולהוציא אותו החוצה, וזה היה די קשה, כי החתול החכם היה מוצא לו תמיד מקומות מחבוא חדשים. ופעם אחת לא הצליח רוני למצוא אותו במשך שעה שלמה. ולבסוף בקש את עזרת אמא. אמא הציצה לחדר של רוני ומיד גילתה את החתול השובב יושב לו בשקט-בשקט על המדף בין כל חיות הצעצוע של רוני. רוני אמר:

-תראי אמא, חתולי-תולי בודאי רוצה לדבר ולשחק עם החיות שלי!

אבל אמא ענתה לו:

-רוני, זה לא יכול להיות. חתולים אמיתיים לא יכולים לדבר ולשחק עם חתולים צעצועים.

 

פרק שני: חתולי-תולי וחתולי-ג'ינג'י

רוני שם לב, שבכל פעם שחתולי-תולי מתגנב הביתה, הוא כבר לא מנסה להסתתר בשום מקום, אלא רץ מיד לחדרו של רוני, קופץ על מדפי הצעצועים, ומתישב ליד החתול הג'ינג'י. הוא גם היה בטוח ששמע את חתולי-תולי האמיתי וחתולי-ג'ינג'י הצעצוע מתלחשים. אמא אומנם אמרה שזה לא יתכן, זכר רוני, ואמא צודקת כמעט בכל דבר, אבל בענין הזה, חשב רוני שהיא דווקא טועה. גם המבוגרים טועים לפעמים.

פעם אחת התעורר רוני באמצע הלילה. הוא שמע לחישות ודיבורים. רוני לא נבהל. בחדרו דלקה תמיד מנורה קטנה כל הלילה, והאור הזה הספיק לו כדי לראות את חתולי-תולי יושב על המדף, בין כל חיות הצעצוע, ומספר להם בהתרגשות:

-היום מצאתי בחצר כדור קטן. כל הבוקר שיחקתי בדשא עם החברים שלי בכדור. אחר-כך גלינו ברז מטפטף, ועל-ידו שלולית מים. כולנו קפצנו לתוך הבוץ, התזנו מים ועשינו חיים. היה ממש כף!

ואז פתאום התחיל לדבר החתול הג'ינג'י שקבל רוני ליום הולדתו השלישי. הוא נשמע מאוד מקנא, וגם קצת עצוב, כשאמר:

-גם אני רוצה להיות חתול אמיתי. נמאס לי לשבת כאן על המדף כל היום ולהשתעמם. רוני כבר גדול, הוא בן-חמש, והוא כמעט שלא משחק איתנו יותר.

וכלבלבון אמר:

-גם אני רוצה לרוץ בחצר ולכשכש בזנב. הפעם האחרונה שמישהו בכלל שיחק איתי היתה כשאודי והילה, החברים של אמא של רוני, באו לבקר כאן, והביאו איתם את הילד הקטן שלהם, שחר, שהוא בן-שלוש.

כל שאר חיות הצעצוע גם כן רצו להיות חיות אמיתיות, ופיל פילון התלונן שתמיד חם לו, והוא היה מאד שמח אם היה יכול להתיז על עצמו מים בחדק שלו.

בבוקר התעורר רוני וניזכר בכל מה שקרה בלילה. הוא לא זכר מה קרה בסוף, כי היה כנראה עיף, ונרדם באמצע השיחה. בהתחלה חשב שזה היה רק חלום, אבל כשראה את חתולי-תולי יושב לו בשקט על המדף, הבין שהכל קרה באמת. הוא לקח את חתולי בשתי ידיו, הוציא אותו החוצה, ונתן לו חלב ולחם לארוחת הבוקר. אחר כך שאל רוני את אמא:

-אמא, חיות צעצוע יכולות להפוך לחיות אמיתיות?

-מה פתאום, צחקה אמא, צעצועים הם רק צעצועים, וטוב להם

להשאר כך.

-אבל אמא, הסביר רוני, הכלבלב שלי רוצה לכשכש בזנב, ופילון רוצה להתיז מים בחדק שלו, כמו פיל אמיתי!

אמא צחקה שוב, ואמרה:

-כנראה שחלמת חלום נחמד. עכשיו תצחצח בבקשה שינים, תתלבש, נאכל ארוחת בוקר ונלך לגן.

 

פרק שלישי: הגננת ציפי

למחרת בערב הלך רוני לישון מוקדם. הוא תכנן לשכב במיטה, להשתדל לא להרדם, ולהקשיב לחיות שעל המדף. חתולי-תולי נשאר באותו ערב בחוץ. כשהשאיר לו רוני בערב את ארוחת הלילה שלו, הוא בכלל לא נראה בסביבה. כנראה שעדיין השתולל בחצר עם חבריו.

פתאום שמע רוני שוב את הצעועים מתלחשים. הכלבלב היה הגדול מכל הצעצועים וכולם הקשיבו לכל מה שאמר:

-פעם שמעתי על קוסם, שיודע להפוך חיות צעצוע לחיות אמיתיות,

אבל הקוסם הזה גר על כוכב אחר, וצריך לטוס אליו במטוס, ואולי אפילו בחללית!

הצעצועים הקשיבו לכלבלבון והתרגשו מאד.

-ואיך קוראים לקוסם הזה? שאל התנין הירוק. אני מאד הייתי רוצה להפוך לתנין אמיתי. כבר שבוע שלם אני שוכב על הגב, כי רוני זרק אותי כך על המדף, וזה מאד לא נוח. הייתי רוצה להתהפך ולשכב על הבטן, אבל אני לא יכול.

-אתה רק חושב על עצמך, אמרה התרנגולת. אני דווקא מפחדת שאם תהפוך ךתנין אמיתי, מיד תרצה לטרוף אותי. אני יודעת את שמו של הקוסם, אבל אגלה לכם אותו רק אם התנין יבטיח שהוא לא יטרוף, לא אותי ולא אף חיה אחרת.

-זאת באמת בעיה אמר פילוני. אני בעצמי צימחוני, ואינני אוכל בשר בכלל. אבל יש לנו כאן עוד הרבה חיות טורפות. איך נוכל לחיות ביחד אחרי שכולנו נהיה אמיתיים?

- יש לי פתרון אמר התרנגול. הוא ותרנגולת התלחשו ביניהם. כנראה שהמציאו את הפתרון הזה ביחד. הנה ההצעה שלי ושל תרנגולת: אחרי שכולנו נהפוך לחיות אמיתיות, נבקש מאמא של רוני שתקנה לכל החיות הטורפות, האריה, הנמר,התנין וכל היתר, בשר בחנות. כך יהיה להן מספיק אוכל,ולא יצטרכו לטרוף אותנו.

-מסכימים , מסכימים! קראו כולם. ועכשיו תגלו לנו את שמו של הקוסם.

-שמו, אמר תרנגול בחשיבות, הוא ררוטונגה!

-שם מאד משונה. אמר כלבלבון. אם נצליח למצוא את הדרך אל הכוכב שלו, נוכל לשאול את החיות שגרות שם באיזו עיר גר הקוסם ררוטונגה, וכשנגיע אל העיר, נברר את שם הרחוב ומספר הבית, ואז נפגוש אותו ונסביר לו מה אנחנו רוצים.

-נבנה חללית, אמר החתול הג'ינג'י. זה בכלל לא קשה. אבל הבעיה היא שאנחנו לא יודעים את הדרך. איך נמצא את הכוכב של הקוסם בין המוני הכוכבים שבשמים?

-ברווזון צהבהב קטן, שישב כל הזמן בשקט בקצה המדף אמר פתאום, בקול חלש וקצת בבישנות:

-אפשר לקבל את רשות הדיבור? גם לי יש מה להגיד.

-שקט כולם, אמר פילון. צריך לתת גם לקטנים לדבר.

-לסבא של רוני יש מפת-כוכבים. אני שמעתי שהוא הבטיח לרוני להראות לו את המפה. וחוץ מזה, פנה אל פילון, זה לא כל-כך יפה שאתה קורא לי קטן. ברווזון נשמע באמת נעלב.

-נבקש עזרה מחתולי-תולי, שביקר אותנו אתמול, הציע הפילון. אולי הוא יוכל להתגנב לבית של סבא של רוני, ולקחת משם את המפה! ואולי נבקש גם עזרה מרוני!

רוני לא אמר דבר, והמשיך לשכב בשקט. הוא עדיין לא היה בטוח שכל זה קורה באמת. חיות הצעצוע החליטו לבנות לעצמן חללית לטיסה אל הקוסם. הן לא ידעו שרוני שמע את כל התוכנית שלהן.

למחרת בבוקר סיפר רוני לגננת בגן שבקרוב יהיה לו פיל אמיתי בבית. הגננת ציפי צחקה:

-ואיך תשיג פיל אמיתי? אולי יש לך דוד באפריקה והוא יצוד לך פיל?

-לא, לא, ענה לה רוני. כל חיות הצעצוע שלי יהפכו בקרוב להיות חיות אמיתיות. אני שמעתי אותן מדברות בלילה, מתכננות לבנות חללית כדי לטוס אל הקוסם....

-זה לא יכול להיות, אמרה ציפי. אני חושבת שאתה פשוט חלמת חלום. צעצועים לא יכולים להפוך לחיות אמיתיות!

רוני נזכר שזו בדיוק התשובה שקיבל מאמא. הוא חשב:

האם יכול להיות שגם אמא וגם הגננת ציפי טועות?

 

פרק רביעי: רוני מחליט לנסוע

בלילה הבא שוב שמע רוני את הצעצועים מתכננים את הנסיעה:

הפילון יבנה את החללית, הדובון יכין צידה לדרך, והחתול הג'ינג'י יהיה אחראי על מפת-הכוכבים והפנס.

רוני לא רצה להיפרד מהצעצועים שלו וגם דאג להם. איך יסתדרו לבדם בנסיעה כל-כך ארוכה? הוא גם חשב שזה לא יפה להקשיב להם כל הזמן, בלי שהם בכלל יודעים שהוא שומע ומבין הכל. ובנוסף לכך, רוני בהחלט רצה לעזור להם להפוך לחיות אמיתיות, כדי שהכלבלב יוכל לכשכש בזנב והפילון יוכל להתיז מים בחדק שלו, כמו כל הפילים האמיתיים שחיים באפריקה.

הוא התישב במיטתו, פנה אל החיות, ואמר:

-גם לי יש להגיד משהו בקשר לנסיעה!

הצעצועים השתתקו. הם לא היו מופתעים מכך שרוני מדבר אליהם. הרי תמיד היה מדבר אליהם בזמן המשחקים, והם תמיד הבינו כל מילה שאמר. ההפתעה היתה שעכשיו התחיל רוני לשמוע ולהבין את מה שהם אומרים!

-אני מבין, אמר רוני, שכולכם רוצים להפוך לחיות אמיתיות. ואני חושב שזה רעיון מצוין. אני מוכן לעזור לכם לבנות את החללית וגם אוכל להשיג את מפת הכוכבים מסבא שלי. אבל אני רוצה שתבטיחו לי שני דברים.

-עוד לא עשית כלום וכבר אתה רוצה הבטחות? שאל כלבלבון. שכחת שכבר יותר מחודש לא שיחקת עם אף אחד מאיתנו? מאד משעמם לנו לשבת סתם ככה על המדף.

-לשבת? הלוואי שהיינו יושבים או עומדים בנוחיות, אמר הג'ירף. אמא תמיד מבקשת ממך, רוני לסדר אותנו יפה על המדף, בישיבה או בעמידה, ואתה סתם זורק אותנו בערימה. כל החודש האחרון שכבתי עם הרגליים למעלה, והצוואר הארוך שלי למטה. ממש קיבלתי מזה כאב ראש!

-והראש שלו היה תקוע לי בתוך הבטן, התלונן הנמר. לי יש עכשיו כאב בטן נורא ואיום!

והתנין אמר:

-תבין רוני שלא כל החיות שלך צריכות לשבת או לעמוד. תנינים, למשל שוכבים בדרך כלל על הבטן. הבעיה היא שאתה תמיד משכיב אותי על הגב, וזה מאוד לא נוח. אבל אם אהפוך לתנין אמיתי, אוכל להתהפך בקלות בעצמי, ולשכב על הבטן, כמו שאני אוהב.

רוני נעשה עצוב. הוא לא ידע שכך מרגישות חיות-המשחק שלו. הוא הרי אהב מאד את כלן, ולא היה מוכן להפרד מאף-אחת מהן. אפילו כשאמא הציעה לו לזרוק דולפין גומי ישן וקרוע, בו היה משחק באמבטיה כשהיה בן-שנתיים, הוא לא הסכים בשום אופן.

-הביני אמא, הסביר לה, כולם הם חברים שלי. חברים מאד טובים. וחברים לא זורקים לזבל.

ואמא הבינה והסכימה להשאיר את הדולפין בבית.

-חיות חמודות, אמר רוני, חברים וחברות שלי. אני מאד מצטער שקצת הזנחתי אתכן לאחרונה. אבל עכשיו אני מתכוון להיות ממש בסדר. אני באמת רוצה לעזור. ושני התנאים שלי הם:

תנאי ראשון, שאני אצטרף לנסיעה. כולנו ניסע יחד.

והשני, שאחרי שתהפכו לחיות אמיתיות, נחזור כולנו ביחד לכאן, אל הבית שלנו. ולתנאים האלה כולם הסכימו.

פרק חמישי: רוני וחתולי בונים חללית

למחרת, כאשר חזר רוני מהגן, ראהאת חתולי-תולי משחק בחצר ליד ברז המים המטפטף.

-שלום חתולי, אמר לו רוני. אתה יודע למה גרמת?

-אני? התפלא חתולי, אני לא עשיתי שום דבר רע. אני ממש חתלתול חמוד ומנומס.

-אתה באמת חמוד, ענה לו רוני. אבל מאז שהתגנבת בלילה לארון הצעצועים שלי, וסיפרת לכולם על ההשתוללויות שלך בחצר, רוצות כל חיות הצעצוע שלי להפוך לחיות אמיתיות. הן החליטו לבנות חללית....

-בוודאי החליטו לטוס אל הקוסם ררטונגה, קרא חתולי. הוא קוסם נהדר. אין כמוהו! והוא כבר עזר להמון חיות צעצוע של ילדים אחרים, להפוך לחיות אמיתיות. אתה תתפלא לשמוע, רוני, שהקרנפים בפארק הספארי שברמת-גן, הם בעצם הקרנפים שהביאו הדודים של הילדה דניאל מאפריקה!

-לא ידעתי שהדודים של דניאל הם ציידי קרנפים, אמר רוני.

-לא, ענה חתולי, הם בכלל לא ציידים. הם נסעו לאפריקה לטיול, והביאו לדניאל שני קרנפי-צעצוע, עשויים מעץ. הקוסם ררטונגה הוא שהפך אותם לקרנפים אמיתיים. אמא של דניאל שלחה אותם לספארי, כי הם נחרו בלילה כל-כך חזק, שאיש לא היה מסוגל להרדם.

רוני הבין שכאן יש בעיה קשה. איך יוכל לחזור הביתה עם החיות האמיתיות? הרי בבית לא יהיה מספיק מקום לכולם! הוא זכר את הפילים שראה בגן-החיות אוכלים ככרות-לחם שלמים והמון ראשי-כרוב. מנין יהיה להם בבית מספיק אוכל לכל החיות? ועכשיו, דאגה נוספת: הנחירות בלילה!

-אולי נקח איתנו אל הקוסם רק את החיות הקטנות, אמר לחתולי. כלבלבון, חתול-ג'ינג'י וברווזון. מה דעתך?

-זה לא יתכן, ענה חתולי. כולם חברים טובים, וחברים טובים אינם רוצים להפרד זה מזה. וכולנו כבר מחכים בקוצר רוח לנסיעה. כשנחזור, נמצא פתרון לבעית האוכל והנחירות. רוני השתכנע, והחליט לעזור לצעצועים לתכנן ולבנות את החללית, ואחר-כך לצאת יחד איתם לנסיעה הארוכה.

גם למטפלת של רוני חיכתה הפתעה. תמיד, כשהיתה באה לקחת את רוני מהגן, היתה צריכה לחכות ולחכות עד שיגמור רוני להפרד מכל חבריו וחברותיו, ולקבוע איתם היכן יפגשו ומה יעשו אחר-הצהרים. כאשר החברים היו עסוקים, היה רוני מסתובב בבית ומשתעמם, מתלונן על-כך שאין לו מה לעשות, או יושב מול הטלביזיה וצופה בקלטות ישנות שלא כל-כך ענינו אותו, כי כבר הכיר אותן כמעט בעל-פה.

והנה, במפתיע, החל רוני להתהג ממש אחרת! כל יום כשהסתים הגן, היה ממהר הביתה, ואפילו בקושי מספיק להגיד שלום לחבריו. ובבית הוא אומר למטפלת שלו:

- אני מאד ממהר! בואי נאכל מהר ארוחת-צהרים. יש לי פגישה חשובה בחצר!

רוני נעשה לילד עסוק, שאף פעם לא משתעמם. המטפלת, וגם ההורים והגננת אמרו:

-רוני כבר גדול. הוא מתנהג ממש בצורה בוגרת!

כל-יום, מיד לאחר גמר ארוחת הצהרים, היו רוני וחתולי-תולי נפגשים בחצר ומחפשים ומארגנים חלקים לחללית. קרשים, גלגלים, חוטים ומקלות, וגם נירות וקרטונים גדולים לבנית הכנפיים.

החללית שבנו רוני וחתולי-תולי מוכנה (כמעט) לנסיעה לחלל.

לא עבר זמן רב, בסך-הכל שבועיים או שלושה, והכל היה מוכן לנסיעה. על החללית הרכיבו רוני וחתולי-תולי אנטנה ישנה של טלביזיה שמצאו בחצר, כדי שיוכלו להאזין לתחזית מזג-האויר, וגם מטריה גדולה שתגן עליה החללית מפני גשם ורוח.

אתם בוודאי שואלים: ומה עשו הצעצועים כל הזמן? הם לא השתתפו בבנית החללית?

ובכן, בוודאי שהם יכלו לעזור רק בעצות וברעיונות. הרי הן היו חיות צעצוע! אף אחת מהן לא יכלה לעזור ממש. הפיל לא היה יכול להרים קרשים בחדק שלו, והתנין עדיין לא היה יכול לנסר את הקרשים הדרושים לבנית החללית בשיניו. רוני היה משוחח איתן כל לילה, ומספר להן כיצד הוא וחתולי-תולי מתקדמים בבנית החללית ובארגון של כל הדברים הדרושים לדרך- אוכל ושתיה, פנס, בגדים חמים, )בחלל ישנם מקומות קרים מאד!(, שמיכות, ספרים ומשחקים כדי שלא ישתעממו בדרך, ועוד המון דברים אחרים. גם את מפת הכוכבים הביא רוני מסבא שלו. הוא פשוט סיפר לסבא על כל ענין הנסיעה, וסבא הבין, ואפילו התלהב. הוא נתן לרוני את המפה והסביר לו איך משתמשים בה, וגם נתן ספר יפה ומלא ציורים, ספר-הכוכבים שמו, ובו ישנם המון הברים חשובים מאד לנסיעה בחלל. סבא גם הסביר לרוני המון דברים חשובים בקשר לטיסה בחלל, אבל על כך נספר בפעם אחרת.

כל חיות הצעצוע הקשיבו בהתרגשות להסברים של רוני, וחיכו ליום שבו סוף-סוף יצאו לדרך. רק עכברון אחד קטן, צבעו לבן, וכולו עשוי מפלסטיק, )חוץ מזוג אזניים קטנות וזנבנב, עשויים מבד שחור(, לא השתתף בהתרגשות ובשמחה הכללית. וכששאלו אותו למה הוא מתנהג כך, הסביר:

-אני לא רוצה להיות עכברון אמיתי. טוב לי להישאר צעצוע. וחוץ מזה, אני מאוד מפחד מחתולים! אבל חברו, העכברון השמן השחור, לא הסכים לדעתו, ולמרות זאת שגם פחד מאד מחתולים, החליט להצטרף לנסיעה.

 

	חזור לדף הבית		המשך לחלק ב