(המשך מעמוד קודם)

אבא היה מאוד נסער והוא התקשר לאלכס ויינרב, סגן ראש העיר האחראי על איכות הסביבה, סיפר לו את הסיפור ושאל אותו "כיצד יתכן שבמודיעין יחטפו כך כלב מפתח ביתו מבלי לנסות לאתר תחילה את בעליו?!". אבל את ויינרב זה כלל לא עניין - "זה לא תחום אחריותי" הוא השיב לקונית והוסיף "יש לך מזל שהפקח לא לקח לך את הכלבה". יתכן וויינרב היה עסוק באותו רגע בלכתוב הודעות יחצ"נות לעיתונות, כי לאחר שנושא הכלבים הועלה לסדר היום הציבורי הוא דווקא רץ לעיתונות עם המון הצעות בנושא פקחי כלבים.  אח"כ אבא התקשר לראש העיר, משה ספקטור, וסיפר גם לו את הסיפור. ספקטור דווקא גילה עניין וקשב רב, תיאר את הדילמות בהן מתחבטת העירייה בתחום הכלבים והציע שאבא ידבר ביום ראשון עם הווטרינר העירוני אשר אמון על הנושא, ויברר עימו את המדיניות בנושא תפיסת כלבים.

ביום ראשון אבא שלי דיבר עם הווטרינר העירוני, אשר טען שמדובר ב"אי הבנה" (אבא אמר לי שזה הביטוי השגור בעירייה כאשר הם עושים משהו לא בסדר, במקום להתנצל ולבקש סליחה), שכן לדבריו הוא מנחה את הפקחים לנסות לאתר קודם כל את בעל הכלב לפני שלוקחים אותו למכלאות, והוא הבטיח לברר עם הפקח מדוע הוא אמר לאבא את ההיפך הגמור. אבא שלי נרגע ואמר: "טוב. אם כך מה לגבי הדוח שניתן לי ע"י הפקח בתגובה להעברת הביקורת על מעשיו, שכעת מסתבר שהיו בניגוד להנחיותיך? הרי ברור לך שהיה כאן קטע מסריח?!". "הפרוצדורה היא להגיש ערר ללשכה המשפטית" ענה הווטרינר. "מדוע לא תמשוך פשוט את הדוח ונגמור עניין?" שאל אבא שלי.  "לפקחים שלי יש שיקול דעת ואני סומך עליהם" השיב הווטרינר. 

זאת אני מימין בתמונת הפוטו רצח של הפקח, עומדת ומחכה לאבא ליד חדר האשפה אותו רואים בתמונה משמאל מן הזווית ההפוכה. השער לגינה שלנו משמאל לחניה

אבא ישב וכתב ערר ללשכה המשפטית בו הוא תיאר את השתלשלות העניינים והסביר שבכלל לא "שוטטתי" אלא שעמדתי יפה וחיכיתי כמו ילדה טובה ליד חדר האשפה על סף השטח הפרטי במשך דקות ספורות בלבד וכי המקרה מאוד גבולי והוא בוודאי מתאים לאזהרה בע"פ או למתן התראה, כפי שניתן ע"י פקחי העירייה במקרים גבוליים שכאלה ולא להודעת קנס, ולכן אבא ביקש לבטל את הדוח או להמירו בהתראה. כמו כן ציין אבא שהשתלשלות האירועים מצביעה על כך שיש חשש סביר שהודעת הקנס לא ניתנה משיקולים ענייניים אלא משיקולים זרים של הפקח (יעני נקמנות).  אבא ביקש לבדוק כמה התראות והודעות קנס ניתנו בשנה האחרונה, ומתי ניתנו התראות במקום קנסות – כדי שאפשר יהיה לבדוק אם אכן הפקח פעל באופן סביר. 

הפלא ופלא, גם הלשכה המשפטית, בדיוק כמו הווטרינר, גיבתה באופן עיוור את הפקח שסרח (אבא אומר שזו גישה נפוצה בעירייה וקוראים לזה טיוח או כסת"ח).  הלשכה המשפטית התעלמה מגבוליות המקרה ומכך שבנסיבות דומות  הפקחים נותנים התראות ולא קנסות,  והיא טענה כי "אין עילה חוקית לביטול הדוח". לא האמנתי למשמע אוזני כאשר אבא הקריא לי את הפיסקה הבאה מתשובת הלשכה המשפטית של עיריית מודיעין: 

"העירייה דוחה  בכל תוקף טענתך לפיה לכאורה הפעיל המפקח הווטרינרי שיקולים זרים במתן הקנס. מפקחי העירייה עושים מלאכתם נאמנה, ללא משוא פנים ועיקר עניינם הוא בראש ובראשונה, למלא תפקידם כהלכה."

אתם הבנתם את זה?! מבקר המדינה מוציא מדי שנה דוח המלא אי סדרים ושיקולים זרים בעבודת משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, אבל בעיריית מודיעין כולם מלאכים, וגם כאשר הממצאים מצביעים על חשד סביר לשיקולים זרים והתנהגות פסולה של עובדי העירייה, אזי הגורמים האמונים בעירייה על שלטון החוק נוזפים באזרח הקטן במקום לבדוק את עצמם!!!

את הלשכה המשפטית לא עניינה כלל בקשתו של אבא לבדוק את הנתונים לגבי קנסות והתראות שניתנו בשנה האחרונה, והם העבירו את פנייתו לממונה על המידע בעירייה, מר יוסי לנמן, מנהל מרכז שרות לאזרח. שם טרטרו את אבא במשך כחודשיים תמימים ובסופו של דבר לא ניתנה תשובה לגבי פירוט הנסיבות באותם מקרים בהם ניתנו התראות ולא קנסות. בתשובת הווטרינר העירוני המשתרעת על פני שורות ספורות צוין שניתנו בחמשת החודשים האחרונים 114 קנסות, 24 התראות ו-13 הודעות, והוגש לאבא שלי חשבון מופקע על סך 285.50 ₪ המבוסס על 5.5 שעות עבודה אשר לדברי העירייה הושקעו בטיפול בבקשה.  לאחר שאבא סירב לשלם יותר מאשר 150 ₪ - הסכום אשר בו הגביל מראש בכתב את הבקשה לקבלת מידע - אזי איים עליו הממונה על המידע בתביעה משפטית. רק לאחר שאבא כתב מכתב נוסף (החמישי במספר), חזר בו הממונה על המידע ומסר את הדוח תמורת הסכום שהוסכם מראש, מן הסתם לאחר שהלשכה המשפטית העמידה אותו על מקומו.

נו, באמת?!  - 5.5 שעות עבודה (!!!) בשביל לספור עד 151 ולכתוב חצי עמוד?! אפילו אחי הקטן שסיים זה עתה כיתה א' עושה את זה בחצי שעה!!

מתשובת הווטרינר העירוני ניתן ללמוד כמה דברים מאלפים: בעוד אבא פנה לראשונה לעירייה בבקשה לקבל את הנתונים הנ"ל ב-30.3.06 וקיבל את התשובה (לאחר שהלך שלוש פעמים לעירייה) רק ב- 24.5.06 (כמעט חודשיים), הרי שמעיון בתשובת הווטרינר מסתבר שהווטרינר קיבל את הבקשה לידיו רק ב-7.5.06 וענה עליה ב-15.5.06, הווה אומר הווטרינר הכין את הדוח המבוקש תוך תוך שבוע בלבד - פרק זמן סביר לכל הדעות. זאת אומרת שהבקשה לקבלת מידע התמסמסה במקומות אחרים בעירייה במשך שבעה שבועות תמימים (אצל הממונה על המידע?). כמו כן הווטרינר מציין בסימוכין מכתבו כי הוא מוסר נתונים אלה ע"פ בקשת יוסי לנמן מתאריך 30.4.06 אשר התקבלה אצלו רק ב-7.5.06. כלומר ניתן ללמוד שדואר פנימי בין שני גורמים בתוך העירייה לוקח שבוע ימים.

עכשיו אתם מבינים מדוע הקמת כל גינה, כיכר או מרכז מסחרי במודיעין מתעכבת שנים על גבי שנים?!
מספרים לנו שזה בגלל משרד התחבורה, משרד השיכון וכו' (אשר בוודאי גם להם חלק בסחבת) אך  מהסיפור הזה אפשר ללמוד שעיריית מודיעין עובדת פשוט באיטיות ובחוסר יעילות משווע

הווטרינר ציין בתשובתו כי הפקחים אינם מתעדים את הסיבה בגינה הם מחליטים לרשום התראה במקום מתן קנס (מדוע ???). עם זאת הוא טרח להבהיר כי התראות נרשמות בין השאר במצבים בהם יש כלב בשטח פרטי על גבול שטח ציבורי אשר עלול לשוטט לשטח ציבורי – מצב כמעט זהה לחלוטין למצב בו הפקח ניסה ללכוד אותי.

למרות נתונים אלה העירייה החליטה לא לבטל את הקנס או להמירו להתראה, ואבא שלי החליט לפיכך לא לשלם את ברירת הקנס ולבקש להישפט כדי שיוכל לטעון את טיעוניו בבית המשפט. בבית המשפט פקח העירייה שיקר במצח נחושה, זו היתה מילה שלו מול המילה של אבא שלי, וכנהוג השופטת העדיפה את גרסת גורם  אכיפת החוק על פני האזרח והרשיעה את אבא, אם כי השופטת מצאה לנכון לציין בהכרעתה כי "אני מעדיפה את עדות המפקח אף כי היא עדות יחידה שעל בית המשפט להזהיר עצמו בטרם הוא מבסס על עדות כזו הרשעה".  תובעת העירייה דרשה להשית על אבא כפל קנס, אך השופטת הסתפקה בתוספת של 170 ש"ח על ברירת הקנס של 430 ש"ח (סה"כ 600 ש"ח).

לאחר סיום הדיון בתיק נגשו לאבא שלושה תושבי מודיעין-מכבים-רעות שנכחו באולם וראו  כיצד אבא מאשים את הפקח במתן עדות שקר, ואמרו לו בהתרגשות כי גם במקרה שלהם מדובר באותו  בדיוק באותו פקח שמשקר במצח נחושה. בדיון שהתנהל בהמשך אותו יום בתיק של אחד מהם גם אותו תושב טען בנחישות  כי הפקח משקר, ובשלב זה כבר ירד לשופטת האסימון, והתושב זוכה בניגוד לעדות אותו פקח.

אני אומנם רק כלבה ואיני מבינה הרבה אבל לדעתי יש כאן כמה שאלות חשובות שנותרו ללא מענה:

• מדוע הווטרינר והלשכה המשפטית בעירייה מגבים באופן עיוור כל פעולה נקמנית של פקח או פקיד שסרח, למרות המידע שהובא לעיל לתשומת ליבם?

• מדוע פקחי המחלקה הוטרינרית  לא נדרשים לתעד את הסיבות למתן התראה במקום קנס?

• מדוע חוק העזר העירוני במודיעין מנוסח כך שכל בעל כלב שמוליך את כלבו ללא מחסום הוא עבריין החשוף באופן שרירותי לקנס ותביעה משפטית לפי גחמת פקחי העירייה - וכנ"ל גם כל בעל כלב שקושר את כלבו בכניסה לחנות?

• מדוע חוק העזר העירוני במודיעין מתיר לפקחים לחטוף כלבים מפתח ביתם מבלי לעשות מאמץ סביר לאתר את בעליהם?

• מדוע עיריית מודיעין מטרטרת את תושבי העיר המגישים בקשה לקבל מידע רלוונטי במשך חודשיים, בעוד שכתב עיתון מקומי המבקש נתונים דומים מקבל אותם תוך יומיים-שלושה?

• מדוע לוקח לעיריית מודיעין 5.5 שעות עבודה על מנת להפיק דוח כל כך פשוט?

• מדוע מנהל המרכז לשירות האזרח מאיים על תושבים בתביעות משפטיות חסרות שחר?

• מה עושים בעניין נבחרי הציבור שלנו בעירייה – ספקטור, חבריו להנהלת העיר והרואים עצמם יורשיו - אשר הבטיחו לנו לפני שנתיים וחצי לייצג ולשרת אותנו נאמנה ולייעל את עבודת העירייה?

• האם הזנב מכשכש בכלב או שמא הכלב מכשכש בזנב?

אנחנו מחכים לתשובות מראש העיר, משה ספקטור, על מדוע וכיצד הוא מתיר לפקחי המחלקה הווטרינרית ולפקידי העירייה להתנהג התנהגות מאפיונרית כזו כלפי תושבי העיר, ומדוע הלשכה המשפטית ודובר העירייה מטייחים התנהגות זו במקום להוקיעה?

ואם אתם חושבים שזה קרה רק לי - טעות בידכם. קראו מה הפקחים עשו לחברה שלי, טינה!

אז מה אתה עושה בנדון, משה ספקטור?