|
פרק 1 "ג'יבס", אמרתי, "אני יכול לדבר בכנות?" "כמובן, אדוני". "מה שבדעתי לומר עלול לפגוע בך". "כלל וכלל לא, אדוני". "ובכן..." לא - תישארו רגע על הקו. סטיתי מהמסלול. אינני יודע אם זה ככה גם אצלכם, אבל בכל פעם שאני מתחיל לספר משהו צצה אותה בעיה ארורה של מאיפה להתחיל. זה דבר שרצוי לא לטעות בו, כי צעד שגוי אחד ואתם מחוסלים. כלומר אם תתמהמהו יותר מדי בהתחלה כדי ליצור אווירה ודברים כאלה, הקהל יאבד עניין ויסתלק לו. מאידך תזנקו כמו פנתרים מקו ההתחלה והלקוח מבולבל - הוא ירים גבה ולא יבין על מה אתם מדברים. בכך שפתחתי את דיווחי על הפרשה המסובכת של גאסי פֿינק-נוֹטל, מדלן בָּאסֶט, בת דודתי אנג'לה, דודתי דָהליָה, דודי טום, טאפּי גלוֹסוֹפ, והטבח אנטול, בדיאלוג שלעיל, כשלתי בשגיאה מן הסוג השני. אם כך עלי לחזור מעט לאחור. אחרי חקירה ודרישה אני מגיע למסקנה שרגע הורָתָה של הפרשה, אם זו המלה הנכונה, היה בביקור הזה שלי בקאן. אלמלא נסעתי לקאן לא הייתי פוגש את הבאסט, או קונה את הזיג הלבן, אנג'לה לא הייתה פוגשת בכריש שלה, והדודה דהליה לא היתה משחקת בָּקָרָה. כן, בהחלט, זו היתה הפּוּאַ-ד'אַפּווי(1). טוב ויפה. הרשו לי איפוא להציג את העובדות שבידי. נסעתי לקאן בתחילת יוני - ג'יבס נשאר בבית כי לא רצה להחמיץ את המרוצים באסקוט. אתי נסעו דודתי דהליה ובתה אנג'לה. ארוסה של אנג'לה, טאפי גלוסופ, היה אמור להצטרף אלינו, אבל ברגע האחרון לא התפנה מעיסוקיו. הדוד טום, בעלה של דודה דהליה, לא בא כי בשום פנים ואופן איננו סובל את דרום צרפת. הרקע, אם כך, לפניכם - דודתי דהליה, דודניתי אנג'לה, ואנוכי, פנֵינו אל קאן, בתחילת יוני. עד עכשיו הכל נהיר, אמת? שהינו בקאן כחודשיים, ופרט לכך שדודה דהליה יצאה בשן ועין ממשחק בקרה, ואנג'לה כמעט נבלעה על ידי כריש בזמן שעשתה סקי מים(10), כולנו בילינו בנעימים. ב־25 ביולי, שזוף ובכושר מעולה, ליוויתי דודה ובת חזרה ללונדון. ב־26 ביולי בשעה שבע בערב דרכו רגלינו בתחנת ויקטוריה. בסביבות שבע ועשרים נפרדנו לשלום בביטויים של הערכה הדדית - הן דוהרות במכוניתה של דהליה אל ברינקלי קוֹרט, משכנה אשר בווסטרשר, שם ציפו לבואו של טאפי בעוד יום או יומיים, ואני אל דירתי, כדי לשמוט את המזוודות, להתנקות מעט, ולעטות עלי דג-ומָרָק(2) לפני שאני חותר בכיוון "הבטלנים" לארוחת ערב. ותוך שאני בדירתי, מספיג את החזה אחרי מקלחת נחוצה מאד, ומפטפט עם ג'יבס על הא ועל דא - קושר את הקצוות שנפרמו, כביכול - לפתע נזרק לאוויר השם גאסי פֿינק-נוֹטל. למיטב זכרוני, הדיאלוג התנהל בערך כך: אנוכי: ובכן ג'יבס, אנחנו כאן, מה. ג'יבס: כן אדוני. אנוכי: אני מתכוון, בבית. ג'יבס: בדיוק אדוני. אנוכי: נראה כאילו יובלות מאז שנסעתי. ג'יבס: כן אדוני. אנוכי: בילית היטב באסקוט? ג'יבס: מאד בנעימים. אנוכי: הרווחת משהו? ג'יבס: סכום משביע רצון, תודה אדוני. אנוכי: מצויין. טוב ג'יבס, מה חדש בריאלטו?(3) מישהו צלצל או בא לבקר או משהו בזמן העדרי? ג'יבס: מיסטר פינק-נוטל, אדוני, בא לכאן לעתים תכופות. לטשתי מבט. למעשה לא מופרז לומר שפערתי פה. "מיסטר פינק-נוטל?" "כן אדוני". "אבל, מיסטר פינק-נוטל? בלונדון?" "כן אדוני". "אני המום". אומר לכם למה התקשיתי לייחס אמינות להודעה זו של ג'יבס. אתם מבינים, פינק־נוטל הוא אחד מהבריות המשונות שנתקלים בהם מעת לעת במסע החיים, שאינם סובלים את לונדון. שנים על שנים הוא חי לו מכוסה ירוקת בכפר מרוחק בלינקולנשר, ולא הגיע הנה אפילו לתחרות של איטון והרו(4). שאלתי אותו פעם אם הבדידות אינה מעיקה עליו, והוא אמר שלא, כי יש לו שלולית בגינה והוא לומד את אורחותיהן של הסלמנדרות. לא יכולתי להעלות בדעתי מה הביא את הבחור לעיר הגדולה. חשבתי שכל עוד לא יכלו הסלמנדרות, אין בעולם דבר שיזיז אותו ממחוזותיו הכפריים. "אתה בטוח?" "כן אדוני". "שמעת נכון? פינק-נוטל?" "כן אדוני". "משונה מאד. חלפו לפחות חמש שנים מאז היה כאן בפעם האחרונה. הוא לא מסתיר את העובדה שלונדון מעצבנת אותו. עד עכשיו נדבק לכפר שלו, מוקף כולו בסלמנדרות". "אדוני?" "סלמנדרות, ג'יבס. למיסטר פינק-נוטל יש תסביך סלמנדרות חמור. בטח שמעת על סלמנדרות. הלטאות הקטנות האלה שמתרוצצות להן בשלוליות". "אוה, כן אדוני". היצורים שוכני-המים ממשפחת הזנביים במחלקת הדו-חיים." "מדוייק. ובכן, גאסי היה תמיד עבד נרצע שלהם. כבר בבית הספר גידל כמה". "אני מאמינים שג'נטלמנים צעירים עושים זאת לעתים, אדוני". "הוא שמר אותם בחדר שלו במכלי זכוכית וזכור לי שכל העסק היה די ריחני. אני מניח שכבר אז היה אפשר היה לנחש לאן זה יוביל, אבל אתה יודע איך זה בנים - נטולי דאגה, חסרי אחריות, עסוקים בענייני עצמם, לא הקדשנו מחשבה לפגם זה באישיותו של גאסי. לכל היותר אמרנו מדי פעם משהו על איך יש כל מיני טיפוסים בעולם, אבל שום דבר מעבר לזה. אתה מתאר לך את ההמשך. הצרות התרבו". "האמנם, אדוני?" "בהחלט, ג'יבס. הסלמנדרות השתלטו עליו. מהרגע שעמד ברשות עצמו פרש למעמקי הכפר והקדיש את כל כולו ליצורים השתקנים. אני משער שאמר שבלבו שיוכל לעזוב אותם בכל עת שירצה, ואז - מאוחר מדי - מצא שלא כך". "זה קורה רבות, אדוני". "אתה כל-כך צודק, ג'יבס. בכל אופן, בחמש השנים האחרונות הוא חי לו בחור הזה בלינקולנשר, מתבודד פרוש-מבני-מינו כמו הטוב שבנזירים, מחליף מים במיכלים כל יומיים ומסרב לראות נפש חיה. משום כך הופתעתי כשסיפרת לי שהוא צץ פתאום בשטח. עדיין קשה לי להאמין. אני נוטה לחשוב שיש כאן טעות, והציפור שבאה לבקר היא איזה גירסה אחרת של פינק-נוטל. לבחור שאני מכיר יש משקפיים במסגרת קרן ופני דג. איך זה מסתדר עם המידע שלך?" "הבחור שבא לדירה חבש משקפיים עם מסגרת קרן, אדוני". "ונראה כמו משהו על השַיִש?" "אפשר שהיה רמז לחיות ים, אדוני". "אם כך אני מניח שזה גאסי. אבל מה לכל הרוחות הביא אותו ללונדון?" "יש באפשרותי להסביר זאת, אדוני. מיסטר פינק-נוטל גילה את אוזני באשר למטרת ביקורו במטרופולין. הוא בא הנה משום שהגברת הצעירה נמצאת כאן". "גברת צעירה?" "כן אדוני". "אתה לא רוצה להגיד שהוא מאוהב?" "כן אדוני". "אני המום. אני פשוט המום. לגמרי המום, ג'יבס". ובאמת הייתי. כלומר, בדיחה זו בדיחה, אבל יש גבול. סקרתי בעיני רוחי היבטים אחרים של פרשה מוזרה זו. גם אם נתעלם מן העובדה שגאסי פינק-נוטל, בניגוד לכל הערכות הפרשנים, אולי התאהב - מדוע שיתגודד על דירתי? ברור שבנסיבות כאלה בחור זקוק לרֵע, אבל לא הבנתי מדוע בחר דווקא בי. זה לא כאילו היינו באיזה אופן ידידי נפש. כמובן היו ימים שהתראינו הרבה, אבל בשנתיים האחרונות אפילו לא החלפנו גלויות. הצגתי זאת בפני ג'יבס: "זה משונה שבא דווקא אלי. אבל טוב, אם זה מה שעשה אין מה להתווכח. החושם בטח התאכזב נוראות כשלא מצא אותי". "לא אדוני. מיסטר פינק-נוטל לא בא לבקר אותך, אדוני". "תתעשת, ג'יבס. כרגע אמרת לי שזה מה שעשה, ואפילו בהתמדה". "אני האדם אתו ביקש להיוועד, אדוני". "אתה? אבל לא ידעתי שאתם בכלל מכירים". "לא היה לי העונג, עד שבא הנה, אדוני. אבל נראה שמיסטר סיפֶּרלי, סטודנט שמיטסר פינק-נוטל למד אתו באוניברסיטה, הציע לו לתת את ענייניו בידי". התעלומה התפענחה. תפסתי מה קרה. כפי שידוע לכם, אני משער, שמו של ג'יבס כיועץ סתרים זה מכבר עשה לו כנפיים בין יודעי-דבר, וכאשר מי מתוך המעגל הפנימי של מיודעי מוצא עצמו פתע במרק, המהלך הראשון שלו הוא להתגלגל הנה ולהציג את הדברים בפני ג'יבס. אחרי שג'יבס מצליח לחלץ את א' מן המצר, א' שולח אליו את ב', וכאשר הוא מחלץ את ב', ב' שולח הנה את ג', וכן הלאה, אם תפסתם את הכוונה. בדרך זו צומחים משרדי הייעוץ הגדולים. ידעתי שסיפי התרשם עמוקות מפעולתו של ג'יבס לטובתו כאשר ביקש להתארס לאליזבת מוּן, ואין תמה לכן שיעץ לגאסי להפנות בקשה. ענין שבשגרה, אפשר לומר. "אוה, אז אתה פועל לטובתו?" "כן אדוני". "עכשיו אני מבין. ומה הבעיה של גאסי?" "באופן מוזר, אדוני, בדיוק זו שניצבה בפני מיטסר סיפרלי בעת שהיה ביכולתי לסייע לו. זכורה לך וודאי מצוקתו של מיסטר סיפרלי, אדוני. הוא היה מאוהב עמוקות במיס מון וסבל מביישנות חריפה שנטלה ממנו את כושר הדיבור". הנהנתי. "כן, אני זוכר את מקרה סיפרלי. לא היה לו אומץ, מקרה קשה של רגליים קרות, הלא כן? אני נזכר שאמרת שהוא נותן... מה זה היה?... נותן למשהו לעשות משהו. חתולים נכנסו לענין, אם אינני טועה". "נותן ל'אינני מעז' להתערב ב 'כך אעשה', אדוני"(6), "בדיוק. אבל מה עם החתולים?" "כמו החתול המסכן במשל, אדוני". "בדיוק. אני משתגע איך אתה חושב על הדברים האלה. וגאסי, אתה אומר, נמצא באותו סיטו' ?" "כן אדוני. בכל פעם שהוא מנסה להגיש הצעת נישואין, עוז רוחו נוטש אותו". "ויחד עם זאת, אם הוא מעוניין לשאת את הנערה לאשה, עליו לומר לה זאת, מה? אני מתכוון, הנימוס מחייב את זה". "בדיוק אדוני". שקלתי את הדברים. "טוב, אני מניח שזה בלתי נמנע, ג'יבס. לא הייתי חושב שפינק-נוטל יהיה אי פעם קורבן לתשו' לוהטת, אבל אם כך קרה, אין פלא שהוא קצת מתקשה". "כן אדוני". "תראה איך הוא חי". "כן אדוני". "אני חושב שכבר שנים לא דיבר עם נערה. יש בזה לקח בשבילנו, ג'יבס, לא להסתגר בבתי כפר ולבהות במכלי זכוכית. אינך יכול להיות הזכר הדומיננטי אם אתה עושה דברים כאלה. בחיים האלה עליך לבחור בין שתי דרכים. אתה יכול להסתגר בביתך שבכפר ולבהות במכלי זכוכית, או שאתה יכול להיות להיט עם בני המין השני. אינך יכול להיות שניהם". "לא אדוני". הרהרתי שוב. כמו שאמרתי, גאסי ואני די איבדנו קשר, אבל יחד עם זה לבי יצא אל הדג המסכן, כמו אל כל חברי הקרובים והרחוקים, שמוצאים עצמם מחליקים על קליפת הבננה של החיים. נראָה לי שהוא שקוע עמוק. מחשבותי נדדו לפעם האחרונה שראיתי אותו. היה זה לפני כשנתיים. קפצתי לביקור בביתו מחשבותי נדדו לפעם האחרונה שראיתי אותו. היה זה לפני כשנתיים. קפצתי לביקור בביתו במסגרת טיול ממונע, והוא הוציא לי את החשק לאכול כשהביא לשולחן יצורים רגליים ירקרקים, התמוגג עליהם כמו אם צעירה, ולבסוף איבד אחד מהם בסלט. עלי לציין שהתמונה שעלתה במוחי ערערה את בטחוני באשר ליכולתו של הפתי האומלל לכבוש לבבות. במיוחד אם הנערה שנפל עליה היא מהגברתניות המודרניות האלה, כולה ליפסטיק וקור-רוח ועיניים לגלגניות, מה שבוודאי הייתה. "אמור לי ג'יבס", שאלתי, מצפה לגרוע מכל, "איזו מין נערה היא זו של גאסי?" "לא פגשתי את הגברת הצעירה, אדוני. מיסטר פינק-נוטל מפליג בשבח מעלותיה". "מחבב אותה, מה?" "כן אדוני". "הוא הזכיר את שמה? אולי אני מכיר אותה". "מיס באסט. מיס מדלן באסט". "מה?" "כן אדוני". זאת הפתעה. "חי נפשי ג'יבס! תאר לעצמך. איזה עולם קטן!" "הגברת הצעירה מוכרת לך אדוני?" "אני מכיר אותה היטב. חדשות אלה עודדו את רוחי, ג'יבס. הכל מתחיל להצטייר כמו אפשרות מעשית". "האמנם אדוני?" "בהחלט. אני מתוודה שעד שסיפקת נתון זה הייתי ספקן באשר לסיכויים של גאסי המסכן לפתות רווקה מכל סוג להצטרף אליו בצעדה אל עבר המזבח. תסכים אתי שהוא לא הטעם של כל אחת". "אפשר שיש משהו בדבריך, אדוני". "קליאופטרה לא היתה מתלהבת ממנו". "יתכן אדוני". "ואני בספק אם היה זוכה להצלחה אצל טלולה בנקהד(7) ". "לא אדוני". "אבל כשאתה אומר לי שמושא הערצתו הוא מיס באסט, התקווה מבליחה. הוא בדיוק מסוג הבחורים שנערה כמו מדלן באסט תתנפל עליהם בשתי ידיים". הבאסט הזאת, עלי להסביר, נוהגת לבקר בקאן, ומשום שהיא ואנג'לה התיידדו באחת מההתיידדויות המבעבעות האלה שנערות יוצרות, ראיתי אותה די הרבה. למעשה, ברגעים היותר קשים שלי היה נדמה לי שאינני יכול לעשות צעד בלי להיתקל בה. ומה שעשה את זה כל כך מציק היה שככל שנפגשנו יותר, כך היה לי פחות מה לומר לה. אתם יודעים איך זה עם נערות כאלה, הן כאילו מוציאות ממך את המילוי. יש משהו באישיות שלהן שמשתק את מיתרי הקול ומצמצם את המוח לכדי כרובית. זה היה ככה בין באסט וביני. עד כד כך שנרשמו רגעים בהם ברטרם ווסטר התעסק בעניבה שלו, דשדש ברגליו, והתנהג בכל המובנים האחרים כמו לבֵנה. תבינו לכן שכאשר עזבה שבועיים לפנינו, זה לא היה יום אחד מוקדם מדי עבור ברטרם. לא היופי שלה שיתק אותי בצורה כזאת. היא נערה נאה למדי בסגנון נוזלי-בלונדיני-ועיני-צלחת, אבל לא מסוג עוצרות הנשימה שמעתיקות את הנשימה. לא, מה שגרם להתפוררות בבחור שהוא בדרך כלל רהוט עם המין השני היה מצבה המנטאלי. אינני רוצה לגרום עוול לאיש, ולכן לא ארחיק לכת לומר שממש כתבה שירה, אבל השיחה אתה היה בה כדי לעורר חשדות ערים בכיוון זה. כלומר כשנערה שואלת אותך פתאום אם אתה חושב שהכוכבים הם שרשרות המרגניות של אלוהים, אתה מתחיל לחשוב. אם כך, בכל הנוגע להתמזגות נשמותינו, אין על מה לדבר ,אבל עם גאסי, הסיטו' שונה לגמרי. כל מה שתסכל אותי בנערה זו, דהיינו שהיא בעליל מתפקעת מאידאלים וסנטימנטים וכל זה - היה בסדר גמור בשביל גאסי. גאסי היה תמיד מן הטיפוסים החולמניים, ציפור רוחנית - אי אפשר להסתגר בכפר ולחיות למען הסלמנדרות אם אינך כזה - ואני לא ראיתי מניעה לכך שאם איכשהו יומרץ ללחוש לה את המלים הבוערות מעל חזהו, הוא ובאסט יתחברו כמו נקניק וחביתה. "היא בדיוק הטיפוס בשבילו" אמרתי. "אני שבע רצון לשמוע, אדוני". "והוא בדיוק הטיפוס בשבילה. לסיכום, דבר רצוי וראוי שיש לדוחפו קדימה בכל כוח הקיטור. אמץ כל עצב, ג'יבס". "בסדר גמור אדוני", ענה הבחור ההגון, "אפנה לטפל בענין מיד". ובכן תסכימו בוודאי שעד לרגע זה שררה מה שאפשר לכנות הרמוניה מושלמת. שיחת חולין ידידותית בין עובד למעביד, והכל כפתור ופרח. אבל צר לי לומר שבצומת זו בזמן חלה תפנית בלתי נעימה. לפתע השתנתה האווירה. ענני סערה התחילו להתקבץ, ולפני שידעתי מי ומה, צלילים צורמים שיבשו את התמונה השלווה. כבר ארע כזאת בבית ווסטר. הרמז הראשון לכך שהעניינים עומדים להתחמם היה שיעול תוכחה מיוסר מסביבות השטיח. עלי להסביר שבזמן חילופי הדברים לעיל, לאחר שייבשתי את המסגרת, והתחלתי להתלבש בנחת, נותן על רגלי כאן גרב, שם נעל, מטפס בהדרגה למותניה, חולצה, עניבה, מקטורן-אורך-ברך, ג'יבס שהה עדיין במפלס נמוך, פורק את חפצי. עכשיו הוא התרומם, אוחז בידו חפץ לבן. למראהו הבנתי שהגיע לפתחי עוד משבר ביתי, עוד אחת מהתנצחויות אומללות אלה של רצון עשת בין שני אנשים חזקים, ואם ברטרם לא יזכור את אבותיו הלוחמים ויעמוד על זכויותיו, כבודו יושלך לעפר. אני לא יודע אם הייתם בקאן בקיץ זה. אם הייתם, בוודאי זכור לכם שכל אחד שהיתה בו יומרה כלשהי להיות הרוח החיה של חיי החברה, היה פוקד את אולמי הנשפים והקזינו כשהוא לבוש במכנסי ערב שמצפון להם זיג לבן קצר עם כפתורי נחושת. למן הרגע שעליתי לרכבת הכחולה בקאן(9) תהיתי איך שלי יתקבל על ידי ג'יבס. אתם מבינים, בכל הנוגע למלבושי ערב ג'יבס הוא צר אופק וריאקציונר. כבר היו לי צרות אתו בעבר בנוגע לחולצות מסולסלות בחזית, ולמרות שזיגים אלה, כמו שאמרתי, היו שיא האופנה, טוּט-סֶה-קי'ל-יָה-דֶה-שיק(8) בקוט ד'אזור, לא כיחשתי לעצמי, אפילו בעת שפסעתי בצעדי ריקוד בפאלם-ביץ'-קזינו באותו אחד שרכשתי לי מיד בהגיעי לקאן, שיתכן שתתעורר התקוממות עם שובי הביתה. חישקתי כוחותי. "כן, ג'יבס?" אמרתי. ואף שקולי היה רגוע ושלוו, משקיף מקרוב בעמדה להתבונן בעיני היה מבחין בנצנוץ פלדה. איש אינו רוחש כבוד לאינטלקט של ג'יבס יותר ממני, אבל יש לרסן את הנטיה שלו להכתיב למטה לחמו. הזיג הזה היה יקר ללבי, והייתי מוכן להילחם עבורו בכל הלהט של גרנד סר ווסטר בקרב אגינקורט(10). "כן, ג'יבס?" אמרתי, "משהו מטריד אותך?" "אני חושש שלא במתכוון עזבת את קאן כשברשותך מעיל ששייך לג'נטלמן אחר, אדוני". הגברתי קצת את הפלדה. "לא ג'יבס", אמרתי בקול שטוח, "הדבר הזה שלי. קניתי אותו שם". "לבשת אותו אדוני?" "בכל ערב". "אבל ללא ספק אין בכוונתך ללבוש אותו באנגליה, אדוני". ובכן הגענו לשורש הענין. "כן, ג'יבס". "אבל אדוני..." "אמרת, גיבס?" "בהחלט איננו הולם, אדוני". "אינני מסכים אתך ג'יבס. אני צופה הצלחה גדולה לזיג הזה. בכוונתי להציג אותו לקהל מחר במסיבת יום ההולדת של פּוֹנגוֹ טוויסטלטוֹן, ואין לי ספק שהוא יהיה שובר קופות מסחרר. אין ויכוח ג'יבס. לא תעזור כל התנגדות פנטסטית שאולי פיתחת נגד זה, אני לובש את הזיג!" "בסדר גמור אדוני". הוא המשיך לפרוק את המזוודות. לא דיברתי עוד בנושא. נחלתי ניצחון, ואנו בני ווסטר איננו חוגגים על ראש יריבנו. סיימתי את ההכנות, ברכתי את האיש לשלום בלבביות, וברוח נדיבה הצעתי לו מאחר שאני סועד בחוץ, שייקח ערב חופשי ויילך לאיזה סרט או משהו. מעין מתת של ענף זית, אם אתם מבינים את הכוונה. הוא לא התרגש מזה. "תודה אדוני, אני אשאר כאן". בחנתי אותו בעיניים מצומצמות. "מה, ברוגז, ג'יבס?" "לא אדוני, אני חייב להישאר בדירה, כי מיסטר פינק-נוטל הודיע לי שיבוא לבקר הערב". "אוה, גאסי מגיע? טוב, תמסור לו את אהבתי". "בסדר גמור, אדוני". "וויסקי וסודה, וכן הלאה". "בסדר גמור אדוני". "טוב ויפה, ג'יבס". ויצאתי בדרכי אל "הבטלנים". בבטלנים פגשתי את פונגו טוויסטלטון והוא דיבר כל כך הרבה על המסיבה שהוא עורך בקרוב וששמועות אודותיה כבר הגיעו אלי דרך מכתבים, שהיה קרוב לאחת עשרה כאשר שבתי הביתה. אך פתחתי את הדלת כפסע ושמעתי קולות בוקעים מחדר ההסבה, ואך נכנסתי לחדר ומצאתי שהם בוקעים מג'יבס ומי שבמבט ראשון נראה לי כמו השטן. בחינה נוספת גילתה שזהו גאסי פינק-נוטל מחופש למפיסטופלס. 1. point d'appui - צרפתית, נקודת ההתחלה 2. שם חיבה לסמוקינג ועניבת פרפר 3. what news on the Rialto - שייקספיר, הסוחר מוונציה, מערכה 3 תמונה 1 4. Eton and Harrow match - משחק קריקט בין שני בתי ספר יוקרתיים לבנים 5. form book - טבלה של הערכת סיכויים של סוסים במרוצים 6.מקבת, מערכה 1, תמונה 7 Letting "I dare not" wait upon "I would"
משל החתול הוא הסיפור על החתולה שרוצה לתפוס את הדג, אבל אינה רוצה להרטיב את רגליה.
Like the poor cat i' the adage? 7. Tallulah Bankhead כוכבנית הוליוודית של שנות ה-1920 ו-1930 שהיתה ידועה באורח חיים פרוע. 8. tout ce qu'il y a de chic - צרפתית - כל מה שאופנתי/אלגנטי 9. רכבת מותרות בין פאריז לחוף התכלת, נפתחה ב-1922 10. גלישת מים שעושים בעמידה על לוח רחב. Aquaplaning |
