|
אי לכך ביצוע תוכניתה של דהליה היה קל מאד. כיווצתי את שפתי וצקצקתי בלשון, הכל בתנועה אחת, וגם משכתי אוויר פנימה במהירות, מציג דמות נטולת חיבה כלשהי אל קנקן פרה זה. ראיתי את הברנש הטחבי נדרך, כאילו פגעו בו בנקודה רגישה. "אוה, צה צה צה!", אמרתי, "אוי יוי יוי! לא לא ל-א! אני לא מתרשם", אמרתי, מכווץ ומצקצק בחופשיות. "לגמרי שגוי". "לגמרי שגוי?" "לגמרי שגוי. הולנדי מודרני". "הולנדי מודרני?!" יכול להיות שהיה לו קצף על השפתיים ויכול להיות שלא, אני לא בטוח, אבל חיבוטי נפשו היו גלויים לעין. "למה את מתכוון הולנדי מודרני? זה אנגלי מהמאה ה-18! תסתכל בחותמת!" "אני לא רואה שום חותמת". "אתה עיוור? הנה, קח את זה החוצה לרחוב. יש שם יותר אור". "אין בעיה", אמרתי, ופניתי לעבר הדלת, מזדחל תחילה בהבעה של חוסר ענין, כמו קוֹנוֹסֶר קצת משועמם מכך שמטריחים אותו בזוטות. אני אומר "תחילה", כי רק עשיתי כמה צעדים עד שנתקלתי בחתול ונפלתי אפיים ארצה, ולא ניתן לשלב מעידה על חתול עם שעמום קונוסרי. במעבר להילוך גבוה טסתי מבעד הדלת כמו מישהו שנרדף על ידי המשטרה אחרי שוד מזויין, וקנקן הפרה התעופף מידי. למרבה המזל נתקלתי בחוץ באזרח, שאם לא כן הייתי מישיר אל תעלת הביוב. למען האמת לא כל כך מרבה מזל, כי הסתבר שזה היה סר ווטקין באסט. הוא עמד שם לוטש עיניים בפלצות מאחורי הפינץ'-נֶז שלו, והיה כמעט אפשר לראות אותו מסכם את החשבון באצבעותיו: קודם חטיפת תיקים, אחר כך בזיזת מטריות, ועכשיו זה. כל הוויתו היתה כשל אדם שזה עתה עמסו על גבו את הקש האחרון. "קרא לשוטר, רודריק!" הוא קרא, מקפץ כבני-צאן(15). הדיקטטור התייצב אל דגל. "משטרה!", הוא צרח. "משטרה!" נבח באסט הזקן, בתפקיד הטנור. "משטרה", שאג הדיקטטור, נוטל את תפקיד הבאס. רגע אחרי זה התנשאה דמות גדולה מתוך הערפל ושאלה: "מה קורה כאן?" אני יודע שאילו נשארתי בשטח ונכנסתי לזה, הייתי יכול להסביר הכל. אבל לא רציתי להישאר בשטח ולהיכנס לזה. התפתלתי בזריזות ונשאתי רגליים כמו הרוח. קול קרא אחרי "עצור!" אבל לא עצרתי. עצור, בחיי. מכל הרעיונות האוויליים. הלכתי דרך סמטאות ורחובות צדדיים, עד שלבסוף הגעתי לאנשהו בסביבת כיכר סלוֹוּן, שם עליתי על מונית והתחלתי עושה דרכי חזרה אל הציביליזציה. כוונתי המקורית היתה לנסוע ל"הבטלנים" כדי לחטוף משהו לאכול, אבל די מהר הבנתי שמצבי לא מתיר זאת. אין שני לי בהערכה שאני רוחש ל"בטלנים"... השיחה המנצנצת, הרעות, אווירת כל הדברים היפים והזוהרים במטרופולין...אבל ידעתי שהולכות להתעופף לחמניות אנה ואנה על שולחן הצהרים(16) ולא היה את נפשי להתמודד עם לחם מוטס. שיניתי את האסטרטגיה, והוריתי לאיש לקחת אותי למרחץ התורכי הקרוב ביותר. תמיד נהגתי להתמהמה במרחץ תורכי, ומשום כך כבר היה די מאוחרי כשחזרתי לדירתי. הספקתי לנמנם שעתיים-שלוש בתא שלי, וזה, בצירוף כוחות המרפא של הגרת זיעה בחדר החם, וטבילה במיכל מי הקרח, השיבו את השושנים ללחיי. עם רון בלב וטרה-לה-לה פתחתי את הדלת וצעדתי אל חדר ההסבה. ברגע הבא נגדע חלקה הארי של עליצותי למראה ערימת מברקים על השולחן. 15.במקור: skipping like the high hills אלוזיה ל"ההרים ירקדו כאלים גבעות כבני צאן" 16. שעשוע מקובל של בני טובים אנגלים - מלחמות מזון. |
23
24
