|
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
|
הסטוריה של הגזעהשר פאי זהו גזע מיוחד בעל היסטוריה מיוחדת מאוד – מהעלמות כמעט מוחלטת הגיע עד לשיא הפופולריות . קשה לתאר שעוד לפני 20 שנה שר פאים היו על סף העלמות. למרות שלפי כמה מקורות הם מוכרים מהולדת ישו. הפרצופים החמודים והמקומטים שלהם מסתכלים עלינו מיצירות אמנות מתועדות מ- 200-220 שנה לפני הספירה. פסלים עתיקים של השר פאיים נמצאים בחפירות ארכיאולוגיות ולעתים קרובות נקראים על ידי ארכיאולוגים "כלבי קברים". במוזיאון לאמנויות המזרח הרחוק שבקליפורניה יש פסל ששמו הוא "כלב הקבר". פסלים אלו מראים בדרך כלל טיפוס קדום של השר פאי: ראש בצורת ראש בהמות וסימנים אחרים של הגזע. כך ישנן עדויות היסטוריות לגזע מלפני 2000 שנה . בתרגום מסינית השר פאי זה כלב החולות. הגזע קיבל את שמו הודות לאיכות הפרווה, שמשווים אותה לפעמים לנייר זכוכית. לפי תיאור הסיני הפרווה צריכה להיות גסה למגע, אבל בו זמנית צריכה לתת תחושת רכות של קטיפה ישנם שתי גרסאות הכי וודאיות לגבי מקור הגזע. גרסה אחת אומרת שמקורו של השר פאי הוא בחוף הדרומי בסין מעיר דאך לט שבמחוז קוואנטונג. שניה אומרת – שכלבים אלו הופיעו בטיבט או צפון סין בתקופה קדומה יותר. לקבל היום מידע יותר מדויק קשה למדי. שר פאים קדומים שקלו פי שלוש מהשר פאיים המודרניים, מלכתחילה שימשו אילו ככלבי צייד וככלבי שמירה. מדור לדור מהאופי של השר פאי התפתחו תכונות אשר דרושות להגנת המשפחה והשגת אוכל – זהירות וחשדנות לזרים, אינטלקט מפותח, נאמנות ואמינות ומיומנות לצייד,אחר כך הגיעה תקופה שהתחילו להשתמש בשר פאים לצורך קרבות. מבחינה פיזית הם מתאימים לקרבות: פרווה גסה וקשה לא נעימה ללוע האוייב. כפלי העור החופשיים מגנים מפצעים רציניים, מרשים להיסתובב ולהמשיך לתקוף את האוייב, אפילו אם הוא ביצע נעילה. העיניים עמוקות והאוזניים הקטנות לא נתנו לעשות פצעים רציניים והניבים הרשו להחזיק את האוייב. למרות זאת השר פאיים לאו גילו התאמה לקרבות, לאור גזעי קרבות אחרים שעלו על השר פאיים באגרסיביות, חוזק ומשקל. אוהבי הקרבות איבדו עניין בכלב הסיני השר פאיים שהם אינטליגנטים, נעימים, חכמים וידידותיים, הרבה יותר מתאימים להיות כלבי משפחה ולא כלבי קרבות. ולמרות שלפעמים מכירים את השר פאי ככלב קרבות סיני, לא הכירו בהם כגזע קרבות ולא הכניסו אותם לרשימת גזעי קרב באף מועדון רשמי כאשר לשלטון בסין הגיעו קומוניסטים הגיעו זמנים קשים לכלבים. בשנות ה- 50 מאו דזה דון פיתח תוכנית השמדה של חיות בית למטרת חיסכון במזון. התוכנית התייחסה לכלבים, חתולים, ציפורים, חולדות וחיות אחרות. בעלי חיות המחמד היו נרדפים ע"י משטר הקומוניסטי ובסוף שנות ה- 50 להחזיק אפילו בכלב הפך בלתי אפשרי. הכלבים הראשונים היו שונים במראם מהשר פאי המודרני. בגלל הכמות הקטנה של השר פאיים שמהם התחיל הגידול שימשו להרבעות כלבים שהייתה להם לפחות תכונה אחת של השר פאי (לשון סגולה, פרווה אופיינית, כפלי עור). לא ניתן לשלול שימוש בקווי דם של גזעים אחרים, צ'או צ'או, מולוסים, וגם ריג'בק תאי שהוא הכי דומה לענף אבוריגני של שר פאי סיני חלק מהמגדלים השמרניים חושבים שכלבים עם ראש כבד ופרצוף רך זה הטיפוס הנכון של השר פאי האמריקאי, הטיפוס הסיני מאופיין בעצם קלה יותר, רגליים ארוכות, פרצוף יבש ולא נפוח ופרווה קצרה יותר. אבל למעשה ישנו תקן גזע שלפיו צריך ללכת בגידול. וכלב מסויים ששונה מהתקן זהו לא טיפוס סיני או אמריקאי , אלא פשוט כלב שלא עומד בתקן הגזע. חלוקה לטיפוס סיני ואמריקאי מוצדקת רק לכלבים הראשונים שמהם התחיל תהליך השיקום של הגזע. בסין המודרנית רוב השר פאיים זה כלבי יבוא מרוסיה מאמר מתבסס על הספר "שר פאי - פלה השמיני של התבל" של בלה קזראן
|
|
 |
 |
