שלום רב,

להלן לקט מס' 60 (קובי השבלול):

2.            הזמנה להצגת עבודות בכנס אגודת החק"ב הישראלי, שיערך בחודש מאי במעלה החמישה.

3.            התייחסות הממשלה לדו"ח מבקר המדינה האחרון, ובכלל זה מעקב אחר ביקורות ישנות, החלטות קודמות ויישומן. ספר עב כרס שכולל לא מעט נושאים בטחוניים.

4.            [אבנטל] השתיקה שהורגת סביב פיגועי ההתאבדות.

5.            [גורדון - מבט אישי] קריסת הערכות מודיעין - אומץ אינו מתבטא רק ביציאה למלחמה, אומץ מתבטא גם במהלכים נועזים לשלום משא ומתן עם סוריה. משמעותו שקורבנות מלחמת לבנון לא נפלו לשווא.

6.            מדע בדיוני ותעופה:

o       אל המאדים בשלוש שעות, ובכלל לא ברור שזה מדע בדיוני, אפילו שתוכלו לקרוא על זה באדיבות אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה (כנס למאמרים וסיפורים בעמוד של כתב העט - המימד העשירי - גליון 27).

o       דרך אותו אתר ומאמר על תעופה עתידית (ראה גליון 21), הגעתי לחברת אורבן אירונאוטיקס הישראלית, בהובלת ד"ר רפי יואלי. החברה  היא בין החברות המעטות בעולם שעוסקות כיום בפיתוח מכונית מעופפת (לינק נוסף). יש גם מחשבות על אמבולנס מעופף לחילוץ לכודים ונגזרת בלתי מאוישת למשל לתיספוק.

o       [איתי] ובעניין דומה אך שונה - רוח רפאים - מיקרו מסל"ט עם רוטור אחד?

7.            הספקה מדויקת בהיטס.

8.            לינקים מהעולם הגדול:

o       חיל האוויר האיראני - >דף הבית וכתבה על האופן שבו הם מצליחים להמשיך ולהטיס את המטוסים הישנים שברשותם.

o       סינגפור - מאתר האגודה לחקר ביצועים יצאתי לביקור במעבדה תפיסתית של הצבא הסינגפורי.

9.            ]Ami] Except for their use in military reconnaissance, unmanned aircraft have been seen mainly as expensive toys. But as technologies mature, Ned Stafford asks when drones are set to go commercial.

10.       [Florin] A small, powerful rope-climbing device can pull a person up 30 stories in 30 seconds.

11.       From the Jerusalem Post: The financial costs of stopping Iran ...

12.       Demography - An Australian paper about Stochastic population forecasts using functional data models for mortality, fertility and migration.

13.       מערכת התרעה לרעידת אדמה - 20 שניות להסתתר מתחת לשולחן.

14.       מרכז תמי שטינמץ למקרי שלום, ובמסגרתו מעקב אחר "מדד השלום".

15.       מירוץ חימוש אחר - מי גאון של אמא: מדינות משקיעות באיתור ופיתוח ילדים גאונים. באמריקה בוחרים להשקיע ממון רב, אך בסקנדינוויה דווקא נרתעים מאפליה לטובה. לפי התוצאות, ההשקעה לא בהכרח משתלמת.

16.       ארץ ישראל:

o       נגב 2015 - תכנית לאומית אסטרטגית לפיתוח הנגב.

o       מרכז שטח אלון הגליל, לרוכבי אופניים ומטיילים בכלל.

o       [אמיר] מערכת מידע גיאוגרפית למסלולי טיול של משרד החינוך.

 

                          להתראות בידידות, איתן

Homepage: http://www.geocities.com/israeli_eitan/

Email: [email protected]

 

 

 

Nature 445, 808-809 (22 February 2007) | doi:10.1038/445808a; Published online 21 February 2007

Spy in the sky

Unmanned helicopters can be fitted with cameras to send images to crews on the ground. Picture this: in the middle of the night, you hear a prowler outside your home and call the police. In less than a minute, even as a patrol car is dispatched, an aerial mini-drone equipped with night-vision cameras has arrived overhead to scout the scene, sending back images to the police as they approach.

If this sounds like science fiction, it won't for much longer, says Patrick Egan, membership director of the Remote Control Aerial Photography Association, based in Scottsdale, Arizona. "Within 10 years, this will be common practice," he claims.

Drone aircraft, also referred to as unmanned aerial vehicles or UAVs, have gained prominence of late because of their extensive use by US military and spy agencies in Afghanistan and Iraq. But according to the scientists, engineers and enthusiasts who have been playing around with them for decades, that military use reflects real technical improvements that could see drones acquire all sorts of other uses as well.

"The current state of UAV technology is comparable to the early, barnstorming days of manned aviation," says Kee-Choon Wong, an aeronautical engineer and leader of a UAV research group at the University of Sydney, Australia. "Military applications of UAVs are beginning to mature, and some of the technologies will flow into commercial applications. We have only seen the tip of the iceberg of what is achievable."

Shaping up

Today's non-military UAVs come in all shapes and sizes, weighing from as little as a few hundred grams to more than 100 kilograms. They can have fixed or rotary wings, and are powered by either fuel engines or electric cells.

Electric-powered drones are generally quieter and more reliable than fuel-powered ones, but have a shorter range. UAVs with fixed wings are easier to build and generally cost less than the helicopter version. They also have a greater range and can reach faster speeds. The bigger they are, the higher, longer and further they can fly and the more they can carry, but they also require more ground support. Smaller systems are portable, can be launched into the air by hand, and are easily recovered.

But regulatory uncertainty has made it tough for drones to obtain a real foothold commercially. Drones used by hobbyists are generally banned from commercial airspace — meaning, in effect, that the vehicles cannot fly higher than a kite, or drift out of eye contact of the person operating them.

Serious commercial applications will need permission to fly further than that. So the International Civil Aviation Organization has established an informal group to discuss the regulation of commercial drones, according to spokesman Denis Chagnon. He adds that the next step will be to establish terms of reference for a formal group, which could meet as soon as this September. "There is a need to come to a global consensus on the use of UAVs," says Chagnon.

In the meantime, outside observers say that the market for commercial drones remains undeveloped. Shai Shammai, an analyst in the London office of the market-research firm Frost & Sullivan, says: "The non-military market is insignificant." A study in 2005 by Frost & Sullivan for the European Union estimated that the European market for UAVs would be worth just US$1 billion over the next ten years. But "some would say that's an optimistic view", notes Shammai.

The non-military market is insignificant.

Shai Shammai

Daryl Davidson, director of the Association for Unmanned Vehicle Systems International in Arlington, Virginia, admits that the non-military drone market is small and ill-defined. "But that doesn't mean it won't happen," he says, adding that in his view, pessimism about the market is driven by 'near-sightedness,' as well as by uncertainty about regulation.

Captive markets

If commercial drones do take off, four groups of businesses would be looking to cash in. Academic researchers, such as Wong, have associations with small, specialist companies that build UAVs. Older commercial companies, often set up by hobbyists, have long sold drones as toys. A handful of major corporations already have a toe-hold in the market. And military contractors have perfected the secret designs of the world's best-performing drones — those already used by air forces and spy agencies.

Civilian applications have been a long time coming. Drones have been around for almost as long as manned aircraft. The first drones, developed during World Wars I and II, tended to be the size of aeroplanes; smaller ones were developed for the US military during the Vietnam War.

Miniature aircraft are tricky to fly and control, however, partly because of the aerodynamic properties of their wings and rotors. "The air encountered by a Boeing 747 just gets out of the way, whereas the same air encountered by a small insect is like swimming through honey," explains Robert Michelson, an engineer who runs the consultancy firm Millennial Vision, in Canton, Georgia.

To improve their designs, drone manufacturers have been taking advantage of new technologies. For example, ever smaller and lighter cameras can be incorporated into the craft to beam real-time images back to the ground. Sensors to measure radioactivity or other environmental conditions can also be incorporated cheaply if required.

Drones have also become much easier to fly: better gyroscopes and control software help to stabilize them during flight, and the global positioning system simplifies remote navigation.

Four-rotor, remote-control helicopters made by Microdrones of Kreuztal, Germany, for example, use three gyroscopes and three accelerometers each for stabilization. Their MD4-200 craft weighs less than a kilogram and can fly for 20 minutes between charges.

Microdrones was set up in 2005 by four men who liked to fly remote-control hobby aircraft. The company now has 12 employees and has sold more than 100 of its helicopters for about 10,000 each ($13,000).

Virtual reality

Thorsten Kanand, one of Microdrone's founders, says that the MD4-200 is much simpler to fly than drones modelled on traditional, single-rotor helicopters. The person handling the remote control can even wear goggles to see live images relayed from the vehicle hovering overhead. "This is the sort of gadget we saw in science fiction shows on TV just a few years ago," he says. "But it is reality now."

Kanand notes that many buyers are as enticed by the fun of playing with the drones as by their practical value. "It's not always the businessman I am selling to," he says. "It is often the small boy in the businessman."

Drones have already established a modest foothold in some areas. In Japan, for instance, Yamaha Motor sells up to 300 of its RMAX unmanned helicopters every year for crop-spraying on private land.

 

 

The next conference of the Israeli Operations Research Society (ORSIS) will take place May 13 and 14, 2007 at the Maale Hachamisha Hotel in Israel.  Maale Hachamisha is a kibutz off the road from Tel-Aviv to Jerusalem and near Jerusalem.  The conference is sponsored by the Hebrew University of Jerusalem and by IBM research.

                            

The conference will feature presentations by:

 

·        Dimitris Bertsimas (of MIT and this year’s Naor Lecturer),

·        Mor Harchol-Balter (of Carnegie Mellon University),

·        Baruch M. Schieber (of IBM research, Yorktown Heights)

·        The winner of the 2007 ORSIS prize for best work in Operations Research, and of course

·        many more contributed scientific presentations.

 

Those wishing to present a paper at the conference are hereby invited to submit an abstract. Furthermore, those wishing to organize a session are invited to contact the conference chairman directly at [email protected] .

 

To submit a paper to the conference please send an abstract (in English) by email to the conference chairman at [email protected] . Submissions need to be received by April 15, 2007 to receive full consideration. The abstract should be no longer than a single page and should be typed in LaTeX or ASCII plain text. The abstract should include the following information.

 

1. Title of talk

2. List of authors including affiliations

3. Presenting author

4. Contact information for the presenting author

5. Suggested classification (Supply Chain Management, Combinatorial Optimization, Queueing

Theory; Military OR, Simulation, etc.)

6. Day preference for the talk (i.e., only if it must be on Sunday, or it must be on Monday)

 

 

The 2007 ORSIS conference committee

Moshe Haviv

Offer Kella

Asaf Levin (chair)

Gur Mosheiov

 

 

It takes about six minutes for a firefighter with a full load of gear to reach the top of a 30-story building by running up the stairs--and when he gets there, he's tired. A group of MIT students have designed a rope-climbing device that can carry 250 pounds at a top speed of 10 feet per second. They have a contract to make the climbing device for the U.S. Army for use in urban combat zones, and they hope to make it available to rescue workers.

The students founded a company, Atlas Devices, based in Cambridge, MA, to commercialize the device, which is about the size of a power drill. Nathan Ball, Atlas's chief technology officer, says that such a device has never been made before because the batteries and motors needed to generate enough power for rapid rope ascents have been bulky and heavy. Atlas's 20-pound machine uses a fast-charging, high-power-density lithium-ion battery made by A123 Systems, based in Watertown, MA. (See "More Powerful Batteries.") To use the device, a soldier or rescue worker wraps a rope around its cylinder and clips it to a harness worn around the waist.

Ball says the biggest design challenge in making the climber was a mechanical one. "We had to come up with a clever mechanism to grip the rope securely while not damaging it," he says. The device relies on the capstan effect: the more times a rope is wrapped around a cylinder, the stronger the device's grip on the rope. To take advantage of the effect, the MIT students had to make a device that could tightly grip a few turns of a rope while still rapidly advancing it.

The Atlas rope climber can be attached at any point along a rope--a rescue worker could get onto a line from a second-story window, for example. It takes about 10 seconds to wrap the rope three times around the capstan. The climbing device can't shoot a rope up to the top of a building, but Ball says the army already uses grappling hooks to set ropes that soldiers must then climb by hand. A first wave of firefighters or other emergency workers might climb up using the stairs and set a rope for others to follow, or a soldier might be dropped to the top of a building from a helicopter and set a rope.

Copyright Technology Review 2007.

 

New York Times
March 2, 2007
Pg. 17

The Silence That Kills

By Thomas L. Friedman

On Feb. 20, The A.P. reported from Afghanistan that a suicide attacker disguised as a health worker blew himself up near “a crowd of about 150 people who had gathered for a ribbon-cutting ceremony to open an emergency ward at the main government hospital in the city of Khost.” A few days later, at a Baghdad college, a female Sunni suicide bomber blew herself up amid students who were ready to sit for exams, killing 40 people.

Stop and think for a moment how sick this is. Then stop for another moment and listen to the silence. The Bush team is mute. It says nothing, because it has no moral authority. No one would listen. Mr. Bush is losing a P.R. war to people who blow up emergency wards. Europeans are mute, lost in their delusion that this is all George Bush’s and Tony Blair’s fault.

But worst of all, Muslims, the very people whose future is being killed, are also mute. No surge can work in Iraq unless we have a “moral surge,” a counternihilism strategy that delegitimizes suicide bombers. The most important restraints are cultural, societal and religious. It takes a village — but the Arab-Muslim village today is largely silent. The best are indifferent or intimidated; the worst quietly applaud the Sunnis who kill Shiites.

Nobody in the Arab world “has the guts to say that what is happening in Iraq is wrong — that killing schoolkids is wrong,” said Mamoun Fandy, director of the Middle East program at the International Institute for Strategic Studies. “People somehow think that killing Iraqis is good because it will stick it to the Americans, so Arabs are undermining the American project in Iraq by killing themselves.”

The world worries about highly enriched uranium, but “the real danger is highly enriched Islam,” Mr. Fandy added. That is, “highly enriched Sunnism” and “highly enriched Shiism” that eats away at the Muslim state, the way Hezbollah is trying to do in Lebanon or the Muslim Brotherhood in Egypt or Al Qaeda everywhere.

One result: there’s no legitimate, decent, accepted source of Arab-Muslim authority today, no center of gravity “for people to anchor their souls in,” Mr. Fandy said. In this welter of confusion, the suicide bombers go uncondemned or subtly extolled.

Arab nationalist media like Al Jazeera “practically tell bin Laden and his followers, ‘Bravo,’ ” Mr. Fandy said. “The message sent to bin Laden is that ‘You are doing to the West what we want done, but we can’t do it.’ This is the hidden message that the West is not privy to. Unless extreme pressure is applied on Muslims all over the world to come up with counter-fatwas and pronounce these men as pariahs, very little will happen in fighting terrorism.”

“The battleground in the Arab world today is not in Palestine or Lebanon, but in the classrooms and newsrooms,” Mr. Fandy concluded. That’s where “the software programmers” reside who create symbolic images and language glorifying suicide bombers and make their depraved acts look legitimate. Only other Arab-Muslim programmers can defeat them.

Occasionally an honest voice rises, giving you a glimmer of hope that others will stand up. The MEMRI translation Web site (memri.org) just posted a poem called “When,” from a Saudi author, Wajeha al-Huwaider, that was posted on Arab reform sites like www.aafaq.org.

When you cannot find a single garden in your city, but there is a mosque on every corner — you know that you are in an Arab country.

When you see people living in the past with all the trappings of modernity — do not be surprised, you are in an Arab country.

When religion has control over science — you can be sure that you are in an Arab country.

When clerics are referred to as “scholars” — don’t be astonished, you are in an Arab country.

When you see the ruler transformed into a demigod who never dies or relinquishes his power, and nobody is permitted to criticize — do not be too upset, you are in an Arab country.

When you find that the large majority of people oppose freedom and find joy in slavery — do not be too distressed, you are in an Arab country.

When you hear the clerics saying that democracy is heresy, but seizing every opportunity provided by democracy to grab high positions — do not be surprised, you are in an Arab country. ...

When you discover that a woman is worth half of what a man is worth, or less — do not be surprised, you are in an Arab country. ...

When land is more important than human beings — you are in an Arab country. ...

 

‏28 פברואר, 2007

ד"ר שמואל גורדון

מבט אישי 205: קריסת הערכות מודיעין

אומץ אינו מתבטא רק ביציאה למלחמה, אומץ מתבטא גם במהלכים נועזים לשלום משא ומתן עם סוריה. משמעותו שקורבנות מלחמת לבנון לא נפלו לשווא.

בימים האחרונים חזינו בעימות בין המוסד לאמ"ן בסוגיה הסורית. עיקר הניגודים היו בהערכת העמדה הסורית והתבונה בבנסיון להגיע להסדר.  החשיבות העיקרית הוא בשקיפות החדשה בהערכות מודיעין. אולם ישנה גם חשיבות נוספת לאו דווקא חיובית והיא, כי הבסיס לפלוגתא בין שתי ההערכות אינה פרי הערכה נטולת פניות, אובייקטיבית ככל האפשר של תמונת המודיעין אלא פרי של תפיסות עולם מנוגדות. באמירה זו מוזננצ טענה נגדית לפיה אין זה הגיוני כי המוסד הוא עיר מקלט למעריכים בעלי תפיסה נוקשה, בעוד שאמ"ן הוא מבצרם של מעריכים פתוחים יותר לגישושים דיפלומטיים. אכן אין זה הגיוני. אולם, ידיד וותיק, איש מודיעין בכיר ביותר, בעל מניות פלטינה בהתרעה לקקראת מלחמת יום כיפור קבע אמירה שאין חזקה הימנה: "במודיעין – ההיררכיה קובעת את ההערכה". יש מקום לחשש שכך הדבר גם הפעם.

המוסד שטוען אין זה הזמן לחתור להסדר, מצדיק זאת בהערכה שאין סכנת מלחמה ואין כל צורך להזדרז. לעומתו, אמ"ן טוען שיש למצות כל סיכוי להסדר ובצדק, מסביר שהסביבה משתנה לרעתנו ועדיף לנוע היום ולא להמתין למצב עניינים גרוע יותר. שני הארגונים רואים את שני חלקיה של הכוס – המלא והריק. כנראה שעדיין יש מה ללמוד מהעבר. סאדאת, אומנם החליט לצאת למלחמה שנה שלמה לפני מלחמת יום כיפור. אולם במקביל חיזק את מאמציו להגיע להסדר חלקי, הסדר ביניים, או הסדר מלא עם ישראל. קיסינג'ר עצמו מספר על פגישות חוזרות ונשנות עם איסמעיל, היועץ לביטחון לאומי של סאדאת, אך כל ההצעות כולל אלו של רוג'רס ויארינג נידחו על הסף ע"י ממשלת גולדה מאיר. הצעות טובות יותר מהסכם השלום העומד על מכונו קרוב ל-30 שנים. ייתכן מאוד כי אנו, בסרובנו, בניענוע ראשנו לשלילה. היינו גורם מרכזי למלחמה הארורה ההיא.

ייתכן כי אנו נמצאים בתהליך דומה. סוריה איננה חד-משמעית בכיווני המדיניות שלה. מבחינתה היא חייבת להתחזק צבאית כדי להחזיר לעצמה יכולת התקפית. אולם נוכח ההתנפלות שלנו על לבנון, היא חייבת לרכוש כושר הרתעה ומגננה מול כוונותינו ההתקפיות לכאורה. ברם סוריה חוששת מאוד מתוצאותיה של מלחמה, מבידודה המדיני והכלכלי, ומידה הארוכה של ארה"ב. לכן היא מנסה במקביל להושיט את ידה למשא ומתן עם ישראל. 

כפי שכולנו יודעים הדילמה אינה רק רצון הדדי של ישראל וסוריה. ארה"ב, במסגרת המדיניות הגלובלית והאזורית שלה מעוניינת למשיך בבידוד סוריה ואינה מאשרת לנו לפתוח ביוזמה מדינית. לעניות דעתם של פרשנים לא מעטים, מדיניות זאת שגויה ונובעת מתפיסת העולם השמרנית-כוחנית של אלו המתגוררים בבית הלבן באופן זמני. אפשר לצפות כי בבסוף שנת 2008 יתחלפו הדיירים ותשתנה המדיניות

הסכם עם סוריה שונה מאוד מההסכמים הקודמים עם מצרים וירדן. בעוד שהם היו דו-צדדיים בשיתוף ארה"ב, הרי הסכם עתידי עם סוריה הוא יותר מורכב. הוא כולל את כל הזירה הצפונית-מזרחית של ישראל. האינטרסים הסוריים ברורים למדי. הם כוללים את החזרת רמת-הגולן, בעיקר כאקט של כבוד לאומי, ולכך אפשר למצוא פיתרון. סוריה זקוקה לסיוע כלכלי נמרץ ולהסרת מחסומי חרם בינלאומי. המשק הגלובלי שמחפש שווקים חדשים אמור לתת מענה מהיר לכך, בלוויית סיוע כלכלי של האו"ם, הבנק העולמי, ארה"ב והאיחוד האירופי. אומנם ההנהגה הסורית חוששת מהיפתחות לעולם המערבי אך גם היא חוששת מהצונמי השיעי שמאיים עליה מאיראן ומהחזבאלה גם יחד.

ישנם אינטרסים בסיסיים משותפים לארה"ב ולישראל בהקשר של הבעיה הסורית: סגירת עוד מקום מקלט ועמדת זינוק לטרור הבינלאומי, סגירת הגבול הסורי בפני טרור אנטי אמריקני בעיראק, בידוד נוסף של איראן, בידוד החזבאלה והשכנת שקט בלבנון, ועיקור פוטנציאל העימות בין סוריה לתורכיה. לכן, אפשר לשכנע את ארה"ב לשנות את מדיניותה, כפי ששכנע אותה אריק שרון לתמוך בהינתקות.

כלומר, הסדר רב-לאומי שיכלול את ישראל, סוריה, כל המדינות המקיפות אותה, וניטרול אגוני הטרור, הוא אינטרס חיוני של כל המעורבים בו. רוב רובן של מדינות ערב תומך בהסדר מסוג זה. לא סוריה, לא ארה"ב הם המונעים תחילתם של גישושים אינטנסיביים בכל ערוץ אפשרי. ישראל היא המדינה שבה תלוי עתידו של האזור, במידה רבה, אם כי לא מוחלטת. משא ומתן עם סוריה משמעותו שקורבנות מלחמת לבנון לא נפלו לשווא. אומץ אינו מתבטא רק ביציאה למלחמה, אומץ מתבטא גם במהלכים נועזים לשלום.