מצוות ימי הפורים בעיר ספק מוקפת חומה

איתא במשנה(1), שב"עיירות גדולות" המגילה נקראת בי"ד באדר, וב"כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון" - בט"ו באדר. ערים, שיש ספק אם הן היו מוקפות חומה מימות יהושע, עליהן אומרת הגמרא(2): "חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר ... רב אסי קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר...".

נשאלת השאלה: האם ב"עיר ספק מוקפת חומה" קיים הבדל בין קריאת מגילה ובין המצוות האחרות של פורים? בגמרא לא מוזכרת כלל שאלה זו, ולכן איננו יודעים אם חזקיה ורב אסי שקראו את המגילה בי"ד וגם בט"ו, קיימו גם את שאר מצוות היום - משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים בט"ו באדר.

האם מצוות הפורים מן התורה?

יש כלל "ספקא דאורייתא לחומרא, ספקא דרבנן לקולא". יתכן שיש קשר בין הכלל הזה ובין קיום מצוות הפורים בעיר "ספק מוקפת חומה".

נשאלות מספר שאלות:

1) האם מצוות פורים נחשבות כמצוות מן התורה או מצוות מדרבנן?

2) האם כל מצוות פורים נכנסות לאותו סווג או לא? למשל: האם מצות קריאת מגילת אסתר בפורים נחשבת כמצוה מן התורה והמצוות האחרות של פורים - מצוות מדרבנן?

כתוב בתלמוד בבלי(3): "ת"ר - ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן". דהיינו, רק מצות קריאת מגילה נחשבת כמצוה מן התורה.

אולם לפי הירושלמי(4): "רב ור' חנינה ור' יונתן ובר קפרא ור' יהושע בן לוי אמרו - המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה". כמו-כן כתוב במגילת תענית(5) (ספר שמוזכר במשנה ומספר פעמים בגמרא): "א"ר יהושע בן קרחה - מיום שמת משה, לא עמד נביא וחידש מצוה לישראל חוץ ממצות פורים". לא כתוב מצות קריאת המגילה אלא מצות פורים, דהיינו, כל מצוות פורים נחשבות כמצוות מן התורה(6).

ה"בנין שלמה" (הרב שלמה הכהן, מראשי מורי-הצדק בווילנא במאה ה-19) עוסק בנושא זה באריכות וכותב(7): "ונ"ל דנ"מ טובא לדינא בין דברי הירושלמי להש"ס דילן, דלהירושלמי כל דיני מצוות פורים - משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים נחשב כמצוות התורה, וממילא נלמד דבעיירות המסופקות אם הם מוקפים חומה חייבים בשני הימים בכל מצות הפורים. אבל לפי ש"ס דילן אין לנו ראיה מק"ו רק על קריאת המגילה, אבל על מצות משתה ושמחה דליכא ק"ו, בוודאי אינו אלא תקנת מרדכי ואסתר, ולא עדיפא משאר תקנות הנביאים, כגון: ד' צומות וערבה, [דהיינו, לא חייבים בהן בט"ו]".

האם אפשר לקיים מצוות פורים לפני פורים?

הבה נבדוק אם אפשר לקיים מצוות פורים לפני פורים עצמו! אם התשובה היא חיובית, ניתן יהיה לצאת ידי חובת קיום מצוות פורים בעיר ספק מוקפת חומה בי"ד לבד, אפילו אם מתברר שהעיר היתה מוקפת חומה והתאריך הנכון של פורים הוא בט"ו!

קריאת המגילה: כתוב בירושלמי(8): "הכל יוצאין בארבעה עשר שהיא זמן קריאתה". לפי זה, בן עיר ספק מוקפת חומה מקיים מצות קריאת המגילה אפילו אם הוא קורא רק בי"ד, ואין טעם לחזור ולקרוא גם בט"ו! אולם, על הירושלמי הזה כותב ה"חזון איש"(9): "נראה דהיינו בטעה וקרא, אבל בקרא במזיד בי"ד, חייבוהו חכמים לקרות גם בט"ו". כמו-כן הרמב"ם והשו"ע השמיטו את הירושלמי הזה.

מתנות לאביונים: כתוב בגמרא(10) שבכפרים בהם מקדימים קריאת המגילה לי"א או לי"ב או לי"ג, גובים ומחלקים מתנות לאביונים ביום הקריאה, "מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה". הרמב"ם לומד(11) מגמרא זו שלא חייבים להקדים אלא רשאים. "בעל המאור" כותב(12) שעכשיו, "שישראל מיוסרין בדקדוקי עניות", יש חשש שהעניים יאכלו את המתנות לפני פורים, ולא יהיה להם מה לאכול בסעודת פורים ביום י"ד. מכאן מסיק ה"מגן אברהם"(13), "דלא יתן להם [מתנות לאביונים] קודם פורים". אולם "יד אהרן"(14) (אחד מחכמי תורקיה במאה ה-18) לומד מדברי "בעל המאור": "משמע הא אי ידעינן בודאי דאכלי ליהו בפורים, יוצא י"ח אפי' כשנתן להם לא היה שעת חיוב, והטעם דשמחה ביומו בעינן". אולם סברתו קשה, מפני שהקדמת מתנות לאביונים היא רק ליום קריאת המגילה בכפרים, מן הסיבה ש"עיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה", והיא מוגבלת ליום קריאת המגילה (15)..לכן צ"ע אם אפשר ללמוד מדברי "בעל המאור" על הקדמת מתנות לאביונים בימינו, מפני שדין של הכפרים אינו נוהג בימינו!

משלוח מנות: על הקדמת משלוח מנות לפני פורים, יש מסקנה שנובעת מדעתו של ה"יד אהרן"(16), שיכולה להיות רלוונטית לנושא שלנו: אם שולחים משלוח מנות לפני פורים והוא מגיע בפורים (דהיינו ביום דהוי פורים לשולח וגם למקבל(17)), לפי ה"יד אהרן", השולח יוצא ידי חובתו. יוצא מזה, שבן עיר ספק מוקפת חומה ששולח שתי מנות לבן עירו רק בי"ד, פעמיים, פעם שתימסר בי"ד ופעם שתימסר בט"ו, מקיים מצות משלוח מנות! ממ"נ: אם העיר לא היתה מוקפת חומה, תאריך פורים הוא בי"ד, והוא מקיים מצוה זו לכל הדעות, ואם העיר היתה מוקפת חומה, והוא שולח את המנות בי"ד, דהיינו לפני פורים בעירו, והן מגיעות בט"ו שהוא פורים גם לשולח וגם למקבל, לפי דעת ה"יד אהרן" הוא מקיים את המצוה!

משתה ושמחה - סעודת פורים: לפי הגמרא(18), אפילו בכפר, שמקדימים מתנות לאביונים ליום הקריאה, "שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה", דהיינו ביום פורים עצמו.

בחידושי רבינו מאיר שמחה על הש"ס כתוב(19): "ודע דמשתה ושמחה בודאי לא יצאו אם עשה בי"ד דעיקר מנוחתם הוה בט"ו, רק בקריאת [המגילה] קורין על הנס שאירע להם גם בי"ד [יצאו ידי חובה]". מלשונו "רק בקריאת המגילה", משמע משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים חייבים רק בט"ו. כמו-כן כותב הרב יואל אליצור(20): "נקודה עקרונית שראוי לתת אליה לה היא שמצד עיקר הדין נראה שאין המוקף יוצא י"ח בי"ד אלא בקריאת המגילה, אבל בשאר מצוות היום עדיין הוא חייב דוקא בט"ו".

משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים

הבה נעיין בדברי הפוסקים במשך הדורות על מועד קיום המצוות הללו בעיר ספק מוקפת חומה. כבר הזכרנו שהגמרא לא דנה כלל בנושא.

הראשון שדן בנושא היה בעל מדרש "לקח טוב". על הפסוק במגילת אסתר(21): "ושאר היהודים אשר במדינות המלך..." כותב המדרש(22): "ובמקום שאין מכירין אם מוקפות חומה מימות אחשורוש ואם לאו, נוהגים ב' ימים משתה ושמחה כמוקפים חומה וכפרזים". לפי דברי רבינו חננאל(23): "שמחה שהיא סעודת פורים", ורש"י כותב(24): "שמחה: של מאכל ומשתה". [צ"ע למה כתוב "מימות אחשורוש" ולא "מימות יהושע בן נון"? ובאחד מכת"י(25) שיש בידינו לא מופיעות כלל המלים "מימות אחשורוש".]

המחבר של מדרש "לקח טוב" הוא ר' טוביה ב"ר אליעזר שהיה אחד מחכמי יון וחי בסוף המאה ה-11. הוא לקח חומר לחבוריו מהגמרא, ממדרשי הלכה, וממדרשי אגדה שלא כולם בידינו היום.

במאה ה-13 ובמאה ה-14 פסקו מספר ראשונים בנושא. הראשון היה הרב אליעזר ברבינו יהודה מגרמיזא. הוא היה מחכמי אשכנז שנולד בערך ב-1165 ונפטר סמוך ל-1238. בחיבורו ה"רוקח" הוא כותב(26): "במקום שיש ספק אם עירם מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אם לאו - קורין בי"ד המגילה כהלכתה, אבל בט"ו קורין אותה בלא ברכה ושמחים בזה ובזה".

כמה שנים אחר-כך כתב רבי צדקיהו ב"ר אברהם הרופא שהיה מחכמי איטליה, בחיבורו "שבלי הלקט"(27), בלשון כמעט זהה לבעל ה"רוקח", וציין כמקור את רבינו שלמה (רש"י).

נשאלת השאלה, מדוע המדרש "לקח טוב", ה"רוקח" ו"שבלי הלקט" אינם מזכירים "משלוח מנות" ו"מתנות לאביונים"? כך ניתן להשיב: שאנו למדים מן הפוסקים שקיים קשר הדוק בין סעודת פורים ובין משלוח מנות. למשל, המהרלב"ח כותב(28): "כי המנות הם מהסעודה", ו"תרומת הדשן" כותב(29): "טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא". מדברי "תרומת הדשן" לומד ה"יחוה דעת"(30): "ולפי זה נראה שזמן משלוח מנות תלוי בזמן מצות סעודת פורים".

לעיל הבאנו את "בעל המאור" שמקשר מתנות לאביונים עם סעודת פורים. כמו-כן אומרת הגמרא(31) שביום שקוראים את המגילה, גם גובים ומחלקים מתנות לאביונים. מזה, ניתן להסיק שבעיר ספק מוקפת חומה, יתכן שנותנים מתנות לאביונים גם בט"ו, וזה יכול להסביר מדוע הראשונים הנ"ל לא הזכירו בפירוש "מתנות לאביונים".

באותה התקופה של "שבלי הלקט", חי הרב ישעיה בן ר' אליהו מטראני (ריא"ז), שהיה מגדולי חכמי איטליה. הוא כתב את הספר "פסקי הלכות", הכולל פסקים לפי סדר מסכתות הש"ס. כמו-כן הוא כתב "קונטרס הראיות", הכולל ראיות לכל הפסקים שכתב, אולם ספר זה לא קיים היום. בפסקיו למסכת מגילה הוא כותב בנושא שלפנינו(32): "עיר שהיתה מסופקת לקדמונים אם היא מוקפת חומה מימות יהושע ואם לאו, קורין בה בארבעה עשר ובחמשה עשר ...ונראה בעיני שנוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם, כמבואר בקונטרס הראיות". אולם, כיוון שכיום לא נמצא בידינו "קונטרס הראיות", אין אנו יודעים מהיכן הוא לומד ששמחה ומתנות לאביונים עושים בשני ימי הפורים. יש בידינו מספר רב של כת"י על פסקיו, הקדומים ביותר(33) הם מהמאה ה-14. כמו-כן באמצע המאה ה-16, הרב יהושע בועז, מחכמי איטליה, הביא בהערות "שלטי הגבורים"(34) על הרי"ף מספר גדול של פסקי הריא"ז כולל הפסק שהובא לעיל(35).

רואים אנו, שהריא"ז מזכיר בפירוש "מתנות לאביונים". מדרש "לקח טוב", "שבלי הלקט" וה"רוקח" לא הזכירו "מתנות לאביונים", ולכן יש מקום להציע שלדעתם לא נותנים אותן גם בט"ו. אולם מלשונו של הריא"ז, אנו יוצאים מכל צל של ספק, ולדעתו צריכים לתת מתנות לאביונים גם בט"ו. נציין שבזמן שהאחרונים מביאים את הנושא להלכה, הם מביאים את דעת הריא"ז, ולא את מדרש "לקח טוב" או "שבלי הלקט" או ה"רוקח".

לעומת הראשונים הנ"ל, כותב ה"פרי חדש"(36) שחי במחצית השניה של המאה ה-17: "עיר ספק מוקפת חומה אף על פי שקוראים בשני הימים מחמת ספק, מ"מ כיון שאין מברכין על קריאתה אלא בי"ד, משום שהוא קריאה לרוב העולם, ה"ה לענין סעודה שאינם עושים אלא בי"ד, דומיא דרוב העולם וסגי בהכי".

ישנן דעות שונות המבקשות להסביר מדוע ה"פרי חדש" אינו פוסק בנושא זה בהתאם לפוסקים האחרים. ה"בנין שלמה" מציע(37) שאולי ה"פרי חדש" סובר שקריאת המגילה היא כמו מצוה מדאורייתא, והמצוות האחרות של פורים הן רק מדרבנן, ו"משום דברכות הוי דרבנן ולכן די ביום אחד [דהיינו יום י"ד - לברך על קריאת המגילה], ה"נ משתה ושמחה דג"כ אינו אלא מדרבנן נמי סגי ביום אחד". כמו-כן הוא מציע שמתנות לאביונים הוא ענין של ממונא ו"ספק ממון עניים לקולא", ו"משלוח מנות הוי ספק גזל ביד חבירו, דהא אם היה יודע דאינה מוקפת חומה לא היה רוצה ביום ט"ו לשלוח מנות לחבירו, והלכך אין מוציאין ממון מספק". על סברה זו מעיר ה"יביע אומר"(38) והוא מביא דברי הרשב"א(39), שבכל פעם שעני מבקש צדקה חייבים ליתן לו, ו"מש"ה שפיר צריך ליתן מתנות לאביונים גם מספק, דהו"ל כאילו עמדו עניים לידו ובקשו צדקה". בקשר למשלוח מנות ה"יביע אומר" כותב(40): "וראיתי למי שכתב, שבעיר ספק מוקפת חומה, חייבים במשלוח מנות גם בט"ו, ולא שייך בזה ספק ממונא לקולא, כיון שחזקת חיוב של מצות משלוח מנות היא ודאית, וספק אם פטר עצמו ביום י"ד, הו"ל כאומר הלויתני וספק אם פרעתיך שחייב".

ה"פרי מגדים" תמה על דברי ה"פרי חדש" וכותב(41): "דלמה יגרע מקריאת מגילה דצריך בב' הימים"? אבל הוא ממשיך, שאפשר לתת מתנות לאביונים ביום י"ד בלבד, מפני שזה לא יותר גרוע מליתן לפני פורים, ואנו רק מונעים את זה משום החשש שהעני יאכל את המתנות לאביונים לפני פורים. הוא מסיים: "מיהו כשאכל העני בי"ד ואין לו במה לשמוח בט"ו - צ"ע". ה"בנין שלמה" מחזיק הערה זו של הפרי מגדים וכותב(42): "יש חששא יותר, כיון די"ד נמי יום הפורים הוא, שכיח יותר דיאכל המעות בו ביום [מהימים שלפני פורים]".

הצעה נוספת להסביר את דברי ה"פרי חדש" עולה מדברי ה"שבט בנימין". הוא כותב(43): "משלוח מנות הוא מצוה של שמחה, ודאי אין שייך למימר דנתקנו דוקא בעד נס של שושן פורים, דעל קריאה שייך למימר כן. אבל זאת תקנו על שמחה". ולכן בזמן שהוא נותן משלוח מנות בי"ד הוא יוצא גם עבור יום ט"ו. אולם צ"ע בסברה זו מפני שהיא, כנראה, סותרת את דברי המדרש והראשונים (שמוזכרים לעיל), שכותבים ש"שמחים בזה [יום י"ד] ובזה [יום ט"ו]".

הרב יוסף מולכו שהיה מרבני שלוניקי, ובאמצע המאה ה-18 חבר את ספרו "שלחן גבוה", כותב בספרו(44): "עיר שהיא ספק מוקפת חומה כשם שחייב במקרא מגילה בשני ימים משום ספק, כך חייב במשלוח מנות ומתנות גם בשניהם. דכשם שבמקרא מגילה לא יצא בקריאתה בי"ד, דשמא מוקפת חומה היא מימות יהושע, אם כן מה שקרא בי"ד כאילו קרא בי"ג או בי"ב דלא זמנה ולא יצא, כך מה ששלח בי"ד לא יצא ידי חובה, כיון שאינו בזמנו ודאי". אולם אחרי זה הוא מסיים "שלא נהגו כן". כמאה שנה קודם לכן כתב ה"כנסת הגדולה" בדיוק להיפך, ולפי דבריו(45): "וכן הוא המנהג [לקיים שמחה ומתנות לאביונים בשני הימים]".

ה"מגן אברהם" פוסק(46): "קורין בי"ד ובט"ו, ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם". על דבריו מקשה הפמ"ג(47): "למה השמיט הרב משלוח מנות בשניהם מספק?". אולם ה"מגן אברהם" רק מצטט את "שלטי הגבורים" שמביא את הריא"ז. (לעיל נתנו הסבר למה המדרש והראשונים לא הזכירו בפירוש "משלוח מנות"). פסק זה של הריא"ז הובא גם ע"י ה"משנה ברורה"(48), "כף החיים"(49) וה"שתילי זיתים"(50).

נשאלת השאלה: מה אומרים בנושא לוחות השנה, שיוצאים לאור בימינו ע"י ארגונים או יחידים שונים? הלוחות המזכירים שצריך קיום כל מצוות פורים בערים ספק מוקפות חומה גם בט"ו, כוללים את: "לוח לארץ ישראל" מאת הרב יחיאל טוקצינסקי(51), לוח "היכל שלמה"(52), לוח "יד לאחים"(53) ולוח בעלזא(54).

התנהגות בערים מסוימות

עד עכשיו הבאנו פוסקים שמדברים על הנושא באופן כללי. אולם בספרי חז"ל יש התיחסות לנושא שלפנינו בהקשר לערים מסוימות בארץ ובחו"ל, ונביא דוגמאות אחדות:

צפת: האר"י גר כמה שנים בעיר צפת, ותלמידו המובהק הרב חיים ויטאל כותב ב"שער הכונות"(55): "בשאר מצות פורים כמו משלוח מנות גם מתנו' לאביוני' גם ביום הב' היה נוהג לעשות כן מספקא". בימינו, אע"פ שרוב בתי הכנסת בצפת קוראים את המגילה בט"ו, רק קצת בני צפת מקיימים המצוות האחרות של פורים בט"ו(56).

דמשק: בזמן שהאר"י היה בדמשק הוא נהג כמו בצפת, כפי שכותב הרכ חיים ויטאל(57). מתשובה לשאלה ל"מילי דעזרא"(58) שנשאלה בסביבת תרפ"ד (1924), ע"י יהודים יוצאי דמשק שהלכו לגור בבואינוס אייריס בארגנטינה, מובן שבדמשק בתקופה זו הם "עשו" יומיים פורים. נציין שהם השתמשו בביטוי "עשו" ולא "קראו המגילה". לכן נשאלת השאלה: האם אפשר ללמוד מזה שבדמשק בט"ו הם קיימו לא רק קריאת המגילה אלא גם שאר מצוות פורים?

בגדאד: על המנהג בעיר בגדאד [בעירק] כותב ה"בן איש חי"(59): "צריך לקיים ביום ט"ו סעודה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, אחד אנשים ואחד נשים, ורק אין מרבין בהם כמו יום י"ד".

ארם צובה: כתוב בספר "דרך אר"ץ"(60): "היה מנהג ארם צובה [העיר חלב בצפון סוריה] מימי קדם, שנהגו כל דיני פורים בשני הימים .... מנהג זה המשיך אצל המוסתערבים (התושבים הוותיקים) גם לאחר שהגיעו המגורשים מספרד, אלא שלאחרונה התמזגו הקהילות (קהילת הספרדים עם קהילת המוסתערבים), ובטלו כל דיני פורים ביום השני, מלבד קריאת המגילה...".

פראג: אע"פ שבאירופה אין ערים מוקפות חומה מימות יהושע(61), יש דיונים על העיר פראג בענין קיום יומיים פורים. אחרי דיון ארוך ה"עולת שמואל" מסיים ואומר(62): "מי שאינו קורא בט"ו בוודאי אין להרהר אחריו, והקורא לפחות מקבל שכר כקורא בתורה". הרב אלעזר פלעקלס, בעל "תשובה מאהבה", שהיה דיין ואח"כ רב העיר פראג בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, כותב(63), שאע"פ שרוב בני העיר וגם מהם בני תורה רק קוראים בי"ד, "היראים וחרדים על דבר ה' לקרוא את המגלה גם בט"ו ומשלחי' מנות ומתנות לאביונים וסעודת [פורים], ואין בין י"ד לט"ו אלא ברכת המגלה בלבד". קריאת המגילה בי"ד ובט"ו בפראג מוזכרת גם ע"י ה"חיי אדם"(64). מעניין שהוא לא מזכיר שום עיר אחרת בעולם שמקיימת יומיים פורים! כנראה הסיבה היא שה"חיי אדם" למד בישיבות בפראג, ולכן ראה מנהגי פורים בפראג בעיניו.

בלך: יהודים התיישבו באפגניסטאן עוד בימי קדם. בין הקהילות היהודיות באפגניסטאן היתה קהילה בעיר בלך. על פורים בעיר זו כתוב: "בעיר בלך קוראים את המגילה יומיים, בארבעה עשר באדר ובחמשה עשר בו, כמנהג ירושלים, כי קבלה בידינו שבלך היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון"(65). לפי לשונו של ר' גיורא פוזיילוב: "...מקיימים את פורים בי"ד ובט"ו..."(66). היום אין קהילה יהודית בבלך. זקני יוצאי בלך הגרים בארץ אינם זוכרים אם הם רק קראו את המגילה, או גם קיימו כל מצוות פורים בט"ו(67). אפשר שהסיבה שהם אינם זוכרים אם מקיימים כל מצוות פורים יומיים היא, שבכל קהילות יהודי אפגניסטאן נוהגים "לגלגל שמחות משפחה ליום פורים שני [שושן פורים]"(68), (ויש שכתבו, אפילו ליותר ימים!(69))

אולם רוב השאלות למעשה התעוררו בחידוש הישוב היהודי בא"י בתקופה האחרונה:

טבריה: תאריך פורים בעיר טבריה היה מוטל בספק כבר בתקופת הגמרא(70). העיר היתה מוקפת בחומה מימות יהושע, אולם רק בשלושה מצידי העיר; הצד הרביעי הוא הכנרת. על פורים בטבריה פוסק הרב צבי פסח פראנק(71): "קורין בה את המגילה בי"ד ובט"ו ... וכן שמחה, סעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, בשניהם." אולם, למעשה, בעיר טבריה של ימינו מוגבל קיום פורים בט"ו לקריאת המגילה(72).

חברון וקרית ארבע: יש דיונים בפוסקים בשאלה אם מקיימים יומיים פורים בחברון, מפני שהעיר היתה עיר מקלט. אולם מנהג קדום בחברון הוא לקרוא את המגילה בי"ד ובט"ו(73). קרית ארבע, שהוקמה ליד חברון בשנת תשל"א (1971), נחשבת "סמוך ונראה" לחברון. רב העיר הרב דב ליאור פרסם לקט הלכות לפורים עבור תושבי קרית ארבע וחברון. לפי ההלכות הללו(74): "בט"ו בו רק קוראים המגילה בלילה וביום ... נהגו שלא לקבוע סעודה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים רק המהדרים מדקדקים בזה".

לוד: העיר לוד מוזכרת בגמרא(75) כעיר מוקפת חומה מימות יהושע, אבל יש להסתפק שמא לוד דהיום אינה עומדת במקום לוד העתיקה. בשאלה שנשאל ה"מנחת יצחק" כתוב(76): "כהיום אשר כל שטח לוד גדול ורבבות מאחב"י [מאחינו בית ישראל] גרים שם, לא יתכן בשום אופן לומר שבכל שטח לוד העתיקה אין שום יהודי דר שם, מ"מ למעשה מסיק שם לקרות בשני הימים". בתשובתו, בקשר לקיום המצוות האחרות בלוד, כותב ה"מנחת יצחק"(77): "צריכים...לקיים שמחה ומתנות לאביונים בשניהם". כמו-כן במכתב מהרב ישראל מינצברג ורבני לוד בשנת תשכ"ב כתוב(78): "שמחת הפורים הסעודה, משלוח מנות, ומתנות לאביונים בשני הימים". בטבלה על דינו של בן לוד בפורים, כותב רב העיר הרב נתן אורטנר(79): "משלוח מנות ומתנות לאביונים: ביום י"ד - שולחים ונותנים, ביום ט"ו - שולחים ונותנים. סעודת פורים: ביום י"ד - חייב, ביום ט"ו - חייב."

בית אל: בשנת תשל"ח (1978) הוקמה התנחלות בית אל סמוך למקום הנקרא ביתין. יש המזהים את ביתין זו כבית אל הקדומה. בזמנו היו דיונים וחוות דעת על תאריך פורים בהתנחלות בית אל, ביניהם חוות דעת של הרב עובדיה יוסף. בין היתר הוא פסק(80): "ראוי ונכון הדבר שיקראו בבית אל גם ביום ט"ו בלא ברכה.... ונוהגים משתה ושמחה ומשלוח מנות מתנות לאביונים בשני הימים".

חיפה: בשנת תשנ"ה הוציא הרב הראשי של חיפה, הרב שאר ישוב כהן חוברת בשם "קביעת ימי פורים בחיפה"(81). בה הוא כתב שיש מניינים בודדים בחיפה שקוראים את המגילה גם בט"ו. חסידי חב"ד בעיר התחילו לקרוא את המגילה בט"ו, אחרי שהם קבלו מכתב מהרבי מליובאוויטש, אותו הוא שלח לכנס שליחים בהר הכרמל בקיץ תשד"מ (1984). במכתבו הוא כתב(82): "חיפה: קורין המגילה גם בט"ו כי היא ספק מוקפת חומה".כמו-כן חסידי חב"ד בחיפה מקיימים כל המצוות של פורים גם ביום ט"ו(83). בין המניינים האחרים שקוראים את המגילה בט"ו הוא בית הכנסת של הרב שניאור קלופט. מתפללי בית הכנסת הזה גם נותנים משלוח מנות ומתנות לאביונים ועושים סעודת פורים בט"ו(84).

בני ברק: לפי ה"חזון איש" נחשבת העיר בני ברק "סמוך ונראה" לעיר יפו, עיר שהיא ספק מוקפת חומה, והנהגת ה"חזון איש" היתה לקיים כל מצוות הפורים גם בט"ו(85). כ-20 שנה לאחר פטירת ה"חזון איש", קיבל הרב בנימין זילבר מכתב מתושב בני ברק ששאל(86), בין היתר, "אם חייבים במשלוח מנות ומתנות לאביונים בב' הימים". בתשובתו כתב הרב זילבר(87): "והדין כמו בספק מוקפות, דקוראין בט"ו בלא ברכה וגם שמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות כמו בי"ד". ב"לוח דבר בעתו" כתוב(88): "רבים קוראים היום את המגילה בב"ב [בבני ברק] (הסמוכה ליפו) בלי ברכה, וכן מקיימים בו את יתר מצוות היום, כחזו"א זצ"ל".

השכונות החדשות של ירושלים: יש הרבה שאלות ותשובות על האזורים החדשים של ירושלים, כמו הר נוף ורמות. הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף דן בנושא ובסיכום הוא כותב(89): "על תושבי שכונת רמות ותושבי שכונת הר נוף בירושלים, לקרוא את המגילה בי"ד באדר בברכותיה. וכן צריכים לעשות סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים בי"ד באדר. ואם ירצו לנהוג מדת חסידות לקרוא את המגילה גם בט"ו בלי ברכה, וכן אם ירצו לקיים סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים גם בט"ו, תבוא עליהם ברכה". נציין שבפסקי ההלכה של הרב עובדיה יוסף על פורים בערים הספקות, לשונו היא יותר ברורה וחד-משמעית(90): "צריכים להחמיר לשלוח מנות ולתת מתנות לאביונים ולעשות סעודת פורים [ביום ט"ו] מספק".

יש מספר כתבי חז"ל, שמזכירים ערים מסוימות בהן קוראים את המגילה יומיים, למשל הערים: עזה(91), איזמיר(92), הכפרים סמוך לאיזמיר(93), שלוניקי(94), בצרה(95), בומביי(96). אולם לא מוזכר אם רק קוראים את המגילה או גם מקיימים את המצוות האחרות של פורים.

הנהגה מעניינת היתה אצל הגאון ממונקאטש, שעליו מסופר(97): "ביום שושן פורים היה מקיים מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים ומשתה ושמחה כביום א' דפורים". אין צריך להוסיף שהעיר מונקאטש לא נחשבת כעיר ספק מוקפת חומה מימות יהושע! אולם בענין קריאת המגילה בט"ו הוא כתב(98): "אסור לקרות במגילה כשרה (בפרט בעשרה) וגם בלא ברכה [במקומות שאין שום ספק מוקפת חומה], משום דה"ז קורא למצותו בט"ו והרי 'ולא יעבור' כתיב", וגם כתוב(99) שהוא "הרעיש על אותן הנוהגין כן".

על הנסים וקריאת התורה

בנוסף למצוות המיוחדות לפורים, יש בפורים תוספות בסדר התפילות - "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, וקריאת התורה - "ויבא עמלק". יש צורך לברר אם בעיר ספק מוקפת חומה קיימות התוספות הללו בט"ו.

נשאלות השאלות הבאות: 1) האם קריאת התורה בזמנים שלא נתקנו ע"י חז"ל גורמת לאמירת ברכה לבטלה? 2) האם התוספת של "על הנסים" בתפילה בט"ו באדר (בעיר שלא היתה בודאות מוקפת חומה) נחשבת כהפסק בתפילה?

1) קריאת התורה: יש דעות שונות בנושא. מצד אחד הרב אברהם בן מרדכי הלוי, בעל "גינת ורדים", שהיה ראש רבני מצרים בקהיר בסוף המאה ה-17, כותב(100): "לענין קריאת ס"ת יש להקל שבכל עת וזמן שיסכימו עשרה לקרוא בתורה ש"ד [שפיר דמי], יוציאו ס"ת ויקראו בברכות מפני כבוד הצבור, כי היא חיינו ואורך ימינו והלואי שיקראו ישראל בתורה כל יום ויום...".

כמו-כן רואים אנו שבמספר קהילות אשכנזיות קוראים בתורה בברכה בליל שמחת תורה - דהיינו, זמן שלא נקבע ע"י חז"ל לקריאת התורה. מנהג זה מוזכר ע"י הרב אייזיק טירנא(101) (בסוף המאה ה-14 או בראשית המאה ה-15) והובא ע"י הרמ"א ב"דרכי משה"(102) ובהגהותיו לשו"ע(103). ה"משנה ברורה"(104) וה"קצור שלחן ערוך"(105) כותבים שעכשיו נוהגים לעלות שלושה אנשים בליל שמחת תורה ולקרוא מ"וזאת הברכה".

לעומת זאת, יש פוסקים שחוששים לברכה לבטלה. הנצי"ב מוולוז'ין כותב(106) שלפי הירושלמי, בזמן שקוראים בתורה בציבור חייבים לברך, ולכן הקריאה בתורה ביום שלא קבעו חז"ל גורמת לברכה לבטלה; כמו-כן אסור לקרוא בתורה ביום שחז"ל קבעו לקריאה בתורה אך לא בעת הקריאה, למשל בלילה. אולם נשאלת השאלה: לפי דעת הנצי"ב, האם מותרת קריאת "ויבא עמלק" במקום קריאה מפרשת השבוע, בשנים שט"ו חל להיות ביום שני בשבוע?

2) על הנסים: יש דיונים בשאלה אם אמירת "על הנסים" בט"ו ע"י בן עיר היא הפסק בתפילה. הראשון שדן בנושא היה, כנראה, ה"שאילתות" דרב אחאי גאון(107): "ולהזכיר על הניסים במודים אלא יום ארביסר בלבד". ה"בית יוסף" מביא את ה"ארחות חיים"(108): "לקרות בתורה ולהזכיר על הניסים בתפלה אסור כי אם ביום י"ד לבדו". אולם הוא לא מסכים איתו, וכותב(109): "ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הנסים [בעיר לא מוקפת חומה בט"ו]". לכתחילה בעיר שאינה מוקפת חומה לא אומרים על הנסים בט"ו, ויש פוסקים שאפילו בדיעבד צריך לחזור(110). אולם יש מספר פוסקים שאומרים שבדיעבד, לא חוזרים(111) מפני ש"יש קצת שייכות בימים אלו".

עד עכשיו, דנו באמירת "על הנסים" בט"ו בעיר לא מוקפת חומה. ברור שלפי הפוסקים שאומרים שלא צריך לחזור בערים הללו, לא חוזרים בעיר ספק מוקפת חומה. אולם יתרה מכך, כותב הפמ"ג(112) וגם ה"משנה ברורה"(113): "כרכין הספיקות [אם הם מוקפות חומה] אומרים על הנסים בתפלה בשני ימים ואין זה הפסק כיון דמספק אומרים". דהיינו, לכתחילה אומרים "על הנסים" בעיר ספק מוקפת חומה בט"ו.

לעומת זאת ה"ראש יוסף", (הרב יוסף אישקאפא שהיה מחכמי תורקיה ואב בית דין באיזמיר במחצית הראשונה של המאה ה-17), סובר(114) שכוונת ה"ארחות חיים" (שמוזכר לעיל) היא, שבעיר ספק מוקפת חומה אמירת "על הנסים" בט"ו היא "הפסק בתפלה", ולהוציא ס"ת היא "לא כדין". כמו-כן "ספר ארץ ישראל" של הרב יחיאל טוקצינסקי(115), וגם רוב לוחות השנה השונים היוצאים לאור בימינו(116), כותבים שהיום לא אומרים "על הנסים" ולא קוראים בתורה בט"ו, בעיר ספק מוקפת חומה. אולם לפי לוח בעלזא(117) יש שאומרים וקוראים גם בט"ו.

פתרון אחד לשאלה אם כן או לא לומר "על הנסים" בט"ו בעיר ספק מוקפת חומה, הוצע ע"י הרב יואל שוורץ, והוא מבוסס על ההלכה, שמי ששוכח "על הנסים" בחנוכה(118) בברכת המזון יאמר אותו ב"הרחמן", ומי ששוכח בתפילה יאמר אותו לפני "יהיו לרצון" (119)- וכן ההלכה בפורים(120). הרב שוורץ כותב(121): "וראוי בט"ו לומר על הנסים בתפילה ב"אלקי נצור", ובברכת המזון ב'הרחמן'".

הראשון שדן בנושא זה בקשר לעיר מסוימת היה ה"תקון יששכר", שחי בצפת במאה ה-16, והוא כתכ על הנושא באריכות. לפי ספרו, כל המוסתערבים שגרו בצפת ובכפרים הסמוכים קראו בתורה גם בט"ו, "ושמענו שכן נוהגין גם בעזה ובדמשק"(122). גם זה היה מנהג המערבים בצפת(123). אחרי גירוש ספרד, הגיעו הרבה ספרדים לצפת, והם לא היו מוכנים לקרוא בתורה בט"ו לפי הסברה, "שאם מעלין צריך לברך על הקריאות בו, ויהיו ברכות על קריאת ספק". הוא הצדיק את שני המנהגים והוסיף שאע"פ שהספרדים לא קראו בתורה בט"ו, החכמים שלהם לא אמרו דבר נגד המוסתערבים שקראו בתורה(124).

ה"תקון יששכר" דחה את האפשרות להשוות את דילוג הברכה על קריאת המגילה עם אמירת "על הנסים" וקריאת התורה. לפי דבריו(125): "בענין ברכת המגלה שכתבו קורא בלא ברכה ששם עיקר המצוה היה הקריאה ולא הברכה, ואין הברכות מעכבות, אבל כאן בתפלה וכן הקריאה בס"ת הם עיקר גופי מצותן ולא נבטלם".

בהגהה של המחבר לספרו "תקון יששכר"(126), רואים אנו שמנהג הספרדים בנושא קריאת התורה השפיע על אנשים בקהילות האחרות בצפת. הוא מספר על אירוע שהיה בשנת שי"ט (1559): "התחיל החזן שלנו יצ"ו לסרב ביום שני מלהעלות בו ספר תורה, לפי שראה כאן קהלות אחינו הספרדים יצ"ו שלא להעלות, והתחיל לומר בעבור הברכות שלא יברכו על הספק, ואמרתי לו ממקומי בקיצור - לפי שהקהל יצ"ו היו עומדים להוצאת ספר תורה כמנהג, שאין בכך כלום, שיכולים אנו לילך כמנהגנו לקראת ולברך, ולא נשנה ממנהגנו כמו שאנו אומרים 'על הנסים' בתפלת היום, ואם לאו אם כן אפילו ל'על הנסים' יש לחוש שלא לאומרו בתפלה, והעלה הס"ת כמנהג". תלמיד אחד סיפר אירוע זה להרב יוסף קארו - בעל השו"ע - והוא ענה: "יפה עשה ומנהג טוב הוא לומר היום 'על הניסים' בתפלה ולהעלות בו ספר תורה, אלא שקהילותנו הספרדים יצ"ו לא נהגו להעלות". לפי דברי הרב יוסף קארו, מאד יתכן שהספרדים בצפת אמרו "על הנסים" בט"ו.

במשך דיונו בנושא, טוען ה"תקון יששכר", שאפילו אם לא קוראים בתורה בט"ו, אפשר לומר "על הנסים"(127). ה"כנסת הגדולה"(128) לומד מהדברים הללו, שזה לא רק סברה אלא היה למעשה בצפת ש"נוהגים לאמרו [על הנסים] אפילו אותם שאינם נוהגין להוציא ספר תורה", אולם הוא לא מפרט איזה קהילה או קהילות פעלו כך.

בתקופתו של ה"תיקון יששכר" חי האר"י בצפת, ועל מנהגו בט"ו כתב הרב חיים ויטאל ב"שער הכונות"(129): "שמעתי ממהר"י הכהן שראה למורינו ז"ל [האר"י] בבית הכנסת של אשכנזים ביום ט"ו לאדר, שהוא יום הב' של פורים, בהיותו בצפת ת"ו לא היה אומר 'על הנסים' א"ש גם אני ראיתי למורי ז"ל שביום הב' של פורים בדמשק לא היה אומר 'על הנסים', והנלע"ד כי הטעם הוא כי בענין ההפסקת בעמידה לא היה מפסיק מספקא". מלשונו של הרב ויטאל, לא ברור אם כך נהוג היה גם בבית הכנסת של האשכנזים לא לומר "על הנסים".

מכל האמור לעיל, צ"ע אם בתחילת המאה ה-16 אמרו בני הקהלה הספרדית ו/או בני הקהילה האשכנזית בצפת את "על הנסים" בט"ו. אולם אנו יודעים מ"פאת השלחן"(130), שנכתב ע"י רבי ישראל משקלאוו, מתלמידי הגר"א, ונדפס לראשונה בשנת תקצ"ו (1836), שבזמנו (וגם בימינו!) לא נהגו כלל לומר "על הנסים" או לקרוא בתורה בט"ו בעיר צפת.

ה"ארץ חיים"(131) טוען שדעת האר"י גרמה לביטול אמירת "על הנסים" בצפת. אולם, ידוע לנו שהעולים שהגיעו מספרד לצפת (וגם למקומות אחרים) לאחר הגירוש, גרמו לשינוי במנהגים שונים(132), ולכן צ"ע לדברי ה"ארץ חיים".

ה"שלחן גבוה"(133) כתב באמצע המאה ה-18, שבשלוניקי, עיר שבה נהגו יומיים פורים, לא אמרו בני העיר "על הנסים" ולא קראו בתורה בט"ו. מגורשי ספרד הגיעו גם לעיר זו בסוף המאה ה-15 ובראשית המאה ה-16, אולם לא ידוע אם קודם שהגיעו הספרדים אמרו בני העיר "על הנסים" וקראו בתורה בט"ו.

ההבדל במנהגים בנושא זה בין המוסתערבים ובין הספרדים נמצא גם בעיר ארם צובה (חלב). כתוב ב"מחזור ארם צובה"(134) שנדפס בשנת רפ"ז (1527): "בליל שני הערבית כמו בראשון, אלא שאין מברכין על המגילה. וביום השני כמו בראשון, אלא שאין מברכין על המגילה". מלשון זו למדים שאמרו "על הנסים" וקראו בתורה בט"ו. הרב אברהם ענתבי שהיה רבה של ארם צובה במאה ה-19, מציין את ההבדל במנהגים שבין המוסתערבים ובין הספרדים באמירת "על הנסים" בט"ו(135): "המסתערבים אומרים אותו ביום ט"ו וק"ק ספרדים אין אומרים אותו". כמו-כן, "שלחן המלך"(136) כותב שהספרדים לא קראו בתורה בט"ו, אולם המוסתערבים - כן. לפי הרב יעקב עטייה, היום המוסתערבים לא אומרים 'על הנסים' ולא קוראים בתורה בט"ו(137).

לפי הרב חיים בנבנשת, בעל "כנסת הגדולה" ששימש כרב בערים שונות בתורקיה במאה ה-17, גם בעיר קושטנדינא (היום איסטנבול) היו חילוקי מנהגים בין הקהילות השונות בנושא זה. לפי דבריו(138): "בקושטנדינ"א ראיתי המנהג משונה - הספרדים נהגו שלא לאמרו ובני רומניא נהגו לאמרו". בקשר לקריאת התורה הוא כותב: "וחושב אני שבני רומני"א בקושטנדינ"א נוהגין להוציא ס"ת ביום שני של פורים", וכנראה הספרדים לא הוציאו ס"ת. ה"רומאניוטים" (בלשונו של ה"כנסת ישראל" - "בני רומניא") היו התושבים הותיקים בקהילת היהודים בקושטנדינא, והספרדים הגיעו רק אחרי הגירוש מספרד. מעניין ש"כנסת הגדולה" לא כותב שבקושטנדינא נוהגים יומיים פורים! אולם הרב אליהו כהן(139), שעלה לארץ מקושטנדינא, מעיד שקוראים שם את המגילה יומיים, אולם את המצוות האחרות של פורים לא מקיימים בט"ו. (נציין שיש השוואה בין טבריה לקושטנדינא שהחומה יחד עם הים משלימים "הקפת" העיר.)

ראינו לעיל שה"תקון יששכר" כותב על אמירת "על הנסים" אפילו ע"י אלו שלא קוראים בתורה. אולם יש מקומות בהם נוהגים להיפך! אחד מהמקומות הוא בגדאד. כותב ה"בן איש חי"(140): "ומנהגם [בבגדאד] לקרות בט"ו בס"ת בפרשת ויבא עמלק". הוא מסביר שהמנהג הקדום היה לומר "על הנסים" בט"ו, אלא "רבנו משה חיים זלה"ה ביטל המנהג של אמירת "על הנסים" משום חשש הפסק, אבל קריאת ס"ת לא רצה לבטל דאין כאן חשש ברכה לבטלה". "אם הדרך"(141), מביא את הרב שמואל אסטרוג בעל "שמן המשחה" שהיה מחכמי תורקיה בתחילת המאה ה19-, ואנו רואים מדבריו שבקהילת ייאנבול [כנראה איסטנבול] ובקהילת ורייא [כנראה תיריא] היה אותו המנהג כמו בבגדאד. אולם הוא מוסיף: "אפשר שבימים קדמונים היה המנהג לומר על הנסים", אלא זה הפסיק לאחר "שנתוספו מתפללים מבני ספרד".

לעיל ראינו שהגאון ממונקאטש קיים בט"ו משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים, אע"פ שמונקאטש אינה עיר ספק מוקפת חומה! כמו-כן הוא אמר בלחש "על הנסים" בט"ו בתפילה ובברכת המזון(142).

פורים משולש

יום י"ד באדר לא יכול לחול בשבת. אולם יום ט"ו, פורים של מוקפים חומה - יכול, ובמקרה זה מקדימים קריאת המגילה ומתנות לאביונים ליום שישי י"ד באדר. בשבת אומרים "על הנסים" וקוראים בתורה "ויבא עמלק". סעודת פורים ומשלוח מנות מקיימים, לפי דעת הירושלמי, ביום ראשון ט"ז באדר. יש שמחמירים ומקיימים סעודת פורים ומשלוח מנות בנוסף ליום ראשון גם בשבת. נשאלת השאלה, מה עושים בעיר ספק מוקפת חומה בשנה שחל ט"ו בשבת?

על זה יש שתי דעות:

1) הרב משה שטרנבוך כותב(143): "ובערי הספיקות בזמנינו ביישוב החדש יש מחמירים מספק בכל דיני פורים משולש, ויש נוהגין כן בצינעא דוקא כשאין המנהג להחמיר בהמקום כן, שראוי לחוש לאסור 'לא תתגודדו' וליוהרא".

2) הרב נתן אורטנר טוען(144) שמשום ספק ספקא, בן עיר ספק מוקפת חומה לא צריך לשלוח משלוח מנות ביום ראשון, ט"ז באדר. הוא מסביר שיש שלוש ספקות: א) שמא עירו לא היתה מוקפת חומה מימות יהושע, ב) יש דעות שבשנה שט"ו חל בשבת בן כרך חייב במשלוח מנות בי"ד, ג) יש דעות שבן ט"ו ששלח מנות בי"ד יצא. בקשר לסעודת פורים, הרב אורטנר(145) מביא פוסקים שסוברים שבשנה שט"ו חל בשבת מקיימים סעודת פורים בי"ד, ויש פוסקים אחרים שמקיימים אותה בשבת. מזה, ולפי הכלל ספק ספקא, אם הוא מקיים סעודת פורים ביום י"ד, ובשבת הוא מוסיף איזה דבר בסעודה וישתה איזה כוסית יין או שכר ויתכוין לשם מצוה, הוא לא צריך לקיים סעודה בט"ז.

בקשר לאמירת "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון בט"ו, אין סיבה שיהיה הבדל אם ט"ו חל בימות החול או אם הוא חל בשבת. אולם בקריאת התורה יש מקום לדון, מפני שבכרך יש שנוי במפטיר וגם בהפטרה: מוציאים שני ספרי תורה וקוראים למפטיר "ויבא עמלק" וההפטרה היא אותה ההפטרה של פ' זכור(146) ("פקדתי"), וזה במקום ההפטרה הרגילה לאותה שבת. המנהג של המוסתערבים בארם צובה(147), אם חל ט"ו בשבת, היה כמו בכרך. כמו-כן זה היה מנהג של הרומניוטים של (כנראה) קושטנדינא(148). לעומת זאת ה"תקון יששכר" כותב(149) שבצפת והכפרים באזורו, בעזה ובדמשק הם לא קראו המפטיר וההפטרה של פורים. כמו-כן ה"כנסת הגדולה" כותב(150): "לכ"ע, ט"ו שחל להיות בשבת, בכפרים ועיירות גדולות שקורין המגילה בארבעה עשר ובחמשה עשר, אין מוציאין בשבת ס"ת שני לקרות ויבא עמלק".

סוף דבר

לפי רוב רובם של הפוסקים, בעיר ספק מוקפת חומה, שקוראים את המגילה גם בט"ו, צריכים לקיים בו ביום ט"ו גם מצוות משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים. אולם, בימינו, רוב בני עיר ספק מוקפת חומה רק קוראים את המגילה בט"ו; אפשר שהסיבה היא שהם סומכים על דעת ה"פרי חדש".

כמו-כן, פעם קראו את התורה ואמרו "על הנסים" בט"ו בעיר ספק מוקפת חומה. אולם, בימינו, אפשר עקב השפעת יהודי גרוש ספרד שהגיעו למזרח התיכון, לא קוראים את התורה בט"ו, וברוב ערים גם לא אומרים "על הנסים".

במאמרו, הרב יואל אליצור(151) מתנגד להגבלת ט"ו באדר לקריאת המגילה בלבד, וכותב: "בכל מקום שמחדשים בו קריאת ספקות, ראוי לשקוד להעמיד את הדבר על שרשו לכל פרטיו ודקדוקיו, ואז יהא לו קיום לדורות, והציבור ימצא בו טעם. אף הגאון הראשל"צ הרב עובדיה יוסף הורה, שאם מנהיגים קריאת ספק יש להקפיד על כל דיני היום, כולל קריאת ויבוא עמלק"(152).

מ ק ו ר ו ת ו ה ע ר ו ת

( 1 ) מגילה פרק א' משנה א'
( 2 ) מגילה ה:
( 3 ) מגילה יד.
( 4 ) ירושלמי, מגילה פרק א' הלכה ה'
( 5 ) מגילת תענית, פרק י"ב, (עמ' י"ז.), ווארשא, תרל"ד
( 6 ) בנין שלמה (הרב שלמה ב"ר ישראל משה הכהן), חלק ראשון, סי' נ"ח, (עמ' ס"ה), ווילנא, תרמ"ט
( 7 ) שם, עמ' 128
( 8 ) ירושלמי, (למשל) מגילה פרק א' הלכה א'
( 9 ) חזון איש, או"ח, סי' קנ"ג סע' ב' ד"ה בדין
(10 ) מגילה ד:
(11 ) רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ב' הלכה י"ד
(12 ) המאור הקטן, רי"ף על מגילה, א:
(13 ) מגן אברהם, שו"ע, או"ח, סי' תרצ"ד סע"ק א'
(14 ) יד אהרן (הרב אהרן ב"ר משה אלפאנדארי) או"ח סי' תרצ"ד, איזמיר, תצ"ה
(15 ) שו"ת בית א"ב (הרב אברהם אהרן יודאלעוויץ), ספר ראשון, חלק חיי אברהם על אורח חיים, סי' ק"ג, ווארשא, תרנ"ו
(16 ) יד אהרן, שם
(17 ) אז נדברו (הרב בנימין יהושע זילבר), חלק ששי, סי' פ', בני ברק, תשל"ה
(18 ) מגילה ה.
(19 ) חידושי רבנו מאיר שמחה על הש"ס, חלק ראשון, מגילה ד', (עמ' רמ"ו), יוצא לאור ע"י ר' יהודה דוד גרינוולד, ברוקלין ניו יארק, תשד"מ
(20 ) הרב יואל אליצור, "זמן הפורים בעיר לוד", תחומין, כרך ט', עמ' 380, הוצאת "צמת", אלון שבות, גוש עציון, תשמ"ח
(21 ) אסתר פרק ט' פסוק ט"ז
(22 ) כת"י מינכן 77, פוליו 39ב ; כת"י פרמא, דה רוסי 206 (2879), פוליו 37א ; כת"י בודלינה, קטלוג נויבאור 240/8, פוליו 263ב ; כת"י ניו-יורק בהמ"ל L825, פוליו 25א ; ספרי דאגדתא על מגלת אסתר, מדרש לקח טוב, ט' ט"ז (עמ' 110), הוצאת ע"י ר' שלמה באבער, ווילנא תשמ"ז
(23 ) רבנו חננאל, מגילה ה.
(24 ) רש"י, מגילה ה. ד"ה שמחה
(25 ) כת"י בודלינה 240/8, שם
(26 ) םפר הרוקח (רבינו אליעזר מגרמיזא), הלכות פורים, סי' רל"ט, ווארשא, תר"מ
(27 ) שבלי הלקט (הרב צדקיהו ב"ר אברהם הרופא), הלכות מגילה, הכלל הששי, סי' נ"ד, דובנא רבתי, תקנ"ד
(28 ) שו"ת מהרלב"ח, סי' ל"ב, לעמבערג, תרכ"ה
(29 ) תרומת הדשן (רבינו ישראל איסרלאן), סי' קי"א, סדילקאב, תקצ"ה
(30 ) שו"ת יחוה דעת (הרב עובדיה יוסף), חלק ד' סי' מ', ירושלים, תשמ"א
(31 ) מגילה ד:
(32 ) כת"י בודלינה, קטלוב נויבאור 648, פוליו 131א ; כת"י בודלינה, קטלוג נויבאור 643, פוליו 75ב ; כת"י לונדון המוזיאון הבריטי, קטלוג מרגוליות 523, פוליו 79ב - 80א ; כת"י פריס, heb 395, פוליו 221א ; כת"י ששון (732) 707, פוליו 228 ; כת"י קמברידג' Add 169/1, פוליו 84א ; כת"י לונדון- מונטיפיורי 92.1, פוליו 109א ; כת"י מוסקבה, גינצבורג 491, פוליו 116א
(33 ) כת"י בודלינה 643, שם ; כת"י ששון (732) 707, שם
(34 ) שלטי הגבורים על הרי"ף, מגילה ב.
(35 ) מעניין לציין שבכמה כת"י של הריא"ז (כת"י פריס, ,heb 395שם ; כת"י ששון (732) 707, שם; כת"י לונדון-מונטיפיורי 92.1, שם ; כת"י מוסקבה 491, שם) הוא מוסיף "ומברכים על מקרא מגילה בשניהם". צ"ע האם יש קשר בין גרסה זו של הריא"ז ובין המנהג שקוים בעיר צור בתקופת הרמב"ם לברך יומיים על המגילה. על זה כותב הרמב"ם באחת מתשובותיו: "ואם ינצחו ההמון ויתלו במנהג לברך בט"ו ראוי לכל ת"ח וירא שמים להמנע מזה, ויזהר לבלתי ענות אמן על זאת הברכה..." (תשובות הרמב"ם, סי' פ"ד,יוצא לאור ע"י ר' אברהם חיים פריימן, "מקיצי נרדמים", ירושלים, תרצ"ד)
(36 ) פרי חדש, שו"ע, או"ח, סי' תרצה, סע"ק ד
(37 ) בנין שלמה, שם, עמ' ס"ה
(38 ) שו"ת יביע אומר (הרב עובדיה יוסף), חלק ז', או"ח, סי' ס' ד"ה ולענין
(39 ) חידושי הרשב"א על מסכת שבועות, פרק שלישי, עמ' 65, יוצא לאור ע"י ר' אברהם סופר, ירושלים תשכ"ה
(40 ) יביע אומר, שם
(41 ) פמ"ג מ"ז, שו"ע, או"ח, סי' תרצ"ה סע"ק ה'
(42 ) בנין שלמה, שם, עמ' ס"ה
(43 ) שבט בנימין (הרב בנימין טרכטמאן), עמ' 31, מישיוואקי, תר"ץ
(44 ) שלחן גבוה (הרב יוסף ב"ר אברהם מולכו), או"ח, סי' תרצ"ה סע"ק ח', שאלוניקי, תקט"ז
(45 ) כנסת הגדולה (הרב חיים בנבנשת), או"ח, טור סי' תרפ"ח, ירושלים, תשכ"ו
(46 ) מגן אברהם, שו"ע, או"ח, סי' תרפ"ח סע"ק ה'
(47 ) פמ"ג א"א, שו"ע, או"ח, סי' תרפ"ח סע"ק ה'
(48 ) משנה ברורה, שו"ע, או"ח, סי' תרפ"ח סע"ק י'
(49 ) כף החיים, שו"ע, או"ח, סי' תרפ"ח סע"ק כ"ב
(50 ) שתילי זיתים, שו"ע, או"ח, סי' תרפ"ח סע"ק י'. השתילי זיתים גם מביא את דעת הפר"ח (שם, סי' תרצ"ה סע"ק ג')
(51 ) לוח לארץ ישראל מאת הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, (למשל) לשנת תשנ"ב, עמ' 42
(52 ) לוח דינים ומנהגים (למשל) לשנת תשל"ט, משנתון "היכל שלמה" "שנה בשנה", עמ' 60, מוגש ע"י איחוד בתי כנסת בישראל, ירושלים, תשל"ח
(53 ) לוח יד לאחים, (למשל) לאדר תשנ"ו, ירושלים
(54 ) (לוח) דבר יום ביומו, לוח הלכות ומנהגים (למשל) לשנת תשמ"ט, עמ' 177, הוצאת קהל מחזיקי הדת בא"י (בעלזא), ירושלים
(55 ) שער הכונות (הרב חיים ויטאל), השער הששי, דרושי הפורים, עמ' קנ"ח, שאלוניקי, תרי"ב
(56 ) מידע מהרב שמואל בן אליהו, רב של צפת, מנחם אב תשנ"ו
(57 ) שער הכונות, שם
(58 ) מילי דעזרא (הרב עזרא הכהן טראב), או"ח , סי' י', (עמ' יב., יד:), ירושלים, תרפ"ד
(59 ) בן איש חי, שנה ראשונה, פ' תצוה, הלכות פורים, סע' י"ז
(60 ) ספר דרך אר"ץ - מנהגי ארם צובה (חלב) (הרב אברהם עדס), חלק או"ח, שושן פורים, עמ' קנ"ב, בני ברק, תש"נ
(61 ) לבוש, או"ח, סי' תרפ"ח סע' ד'
(62 ) עולת שמואל (הרב שמואל יודא (ליב) קוידער), או"ח, סי' קי"א, פראג, תקפ"ג
(63 ) שו"ת תשובה מאהבה (הרב אלעזר פלעקלס), חלק א' סי' ר"י, פראג, תקס"ט
(64 ) חיי אדם, כלל קנ"ה, סע' ח'
(65 ) מיכאל גל, "פורים שני באפגאניסטאן", ידע-עם" ב', ניסן תש"ח, עמ' 42, תל-אביב
(66 ) ילקוט מנהגים, בעריכת ר' אשר וסרטיל, עמ' 39, משרד החינוך התרבות והספורט, ירושלים, תשנ"ו [בטעות נכתב שם העיר "באלק"]
(67 ) מידע מהרב יונה ינון, גבעת שאול ירושלים, תשרי תשנ"ז
(68 ) "ידע-עם", שם
(69 ) "פורים אצל יהודי אפגניסטן", "אמר", ט"ו באדר תשכ"א, עמ' 6, ירושלים
(70) מגילה ה:
(71 ) שו"ת הר צבי (הרב צבי פסח פראנק), או"ח, חלק ב' סי' קכח סע' כ"ז, ירושלים, חשל"ג
(72 ) מידע מהרב דוד פרץ, רב של טבריה, מנחם אב תשנ"ו
(73 ) ראה למשל: כף החיים, או"ח, סי' תרפ"ח סע"ק י"ז
(74 ) לקט הלכות לפורים תשמ"ח מהרב דב ליאור, רב של קרית ארבע, חולק בדפים משוכפלים לתושבי קרית ארבע וחברון (תודתי לר' איתמר שניוויס מקרית ארבע שסיפק לי מקור זה)
(75 ) מגילה ד.
(76 ) שו"ת מנחת יצחק (הרב יצחק וייס), חלק ח' סי' ס"א, ירושלים, תשמ"ג
(77 ) שם
(78 ) מכתב מהרב ישראל מינצברג ורבני לוד בשנת תשכ"ב, תחומין ט', שם, עמ' 366
(79 ) הרב נתן אורטנר, רב של לוד, "פורים בעיר לוד", סיכום ההלכות, תחומין ט', שם, עמ' 364
(80 ) חוות דעת של הרב עובדיה יוסף, "אימתי זמן הפורים בהתנחלות בית אל ובמחנות הצבא שם", תחומין, כרך א', עמ' 120, הוצאת "צמת", אלון שבות, גוש עציון, תש"מ
(81 ) הרב שאר ישוב כהן, הרב הראשי של חיפה, קביעת ימי הפורים בחיפה, חיפה תשנ"ה
(82 ) קונטרס השליחות, מכתבי הרב מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש, עמ' 50, תשנ"ג (תודתי להרב לייבל שילדקרויט מחיפה ששלח לי מקור זה)
(83 ) מידע מהרב גדליהו אקסלרוד, רב בחב"ד של חיפה, ניסן תשנ"ז
(84 ) מידע מהרב שניאור קלופט, רב בית הכנסת בחיפה, מנחם אב תשנ"ו
(85 ) ליקוט דינים והנהגות ממרן החזון איש זללה"ה, חלק ראשון, אורח חיים, עמ' קי"ז, יוצא לאור ע"י הרב מאיר גריינימן, בני ברק, תשמ"ח
(86 ) אז נדברו (הרב בנימין יהושע זילבר), חלק חמישי, סי' מ"א (עמ' פ"ח), בני ברק, תשל"ד
(87 ) שם, עמ' צ'
(88 ) לוח דבר בעתו, שנת תשנ"ה, עמ' תרמ"ג, יוצא לאור ע"י "אחיעזר", בני ברק
(89 ) הרב עובדיה יוסף, "אימתי חייבין תושבי השכונות רמות והר-נוף לקרוא המגילה", שרשים - בטאון התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס, גליון מס' 8, אדר תשמ"ח, עמ' 6
(90 ) הרב עובדיה יוסף, "מהלכות ומנהגי פורים", קול סיני - בטאון החוג הרעיוני הבלתי מפלגתי "נאמני התורה", גליון ו' כרך ב', אדר תשכ"ג, עמ' 159
(91 ) שו"ת שמחה לאי"ש (הרב יעקב שאול אלישר), או"ח, סי' ה', ירושלים, תרנ"ג
(92 ) יפה ללב (הרב יצחק פאלאג'י), חלק ב', או"ח, סי' תרפ"ח סע' ב', איזמיר, תרל"ו
(93 ) רוח חיים (הרב חיים פאלאג'י), או"ח, סי' תרפ"ח ד"ה מקצה, איזמיר, תרמ"א
(94) שלחן גבוה, שם, סע"ק ה'
(95 ) ילקוט מנהגים, בעריכת ר' אשר וסרטיל, עמ' 113, משרד החינוך והתרבות, ירושלים, תש"מ
(96 ) שו"ת זבחי צדק (הרב עבדאללה סומך), חלק שלישי, סי' י', ירושלים, תשמ"א
(97 ) דרכי חיים ושלום (הרב יחיאל מיכל גולד), חודש אדר, סי' תתנ"ד, מונקאטש, ת"ש
(98 ) נימוקי אורח חיים (הרב חיים אלעזר שפירא), או"ח, סי' תרפ"ח סע' ג', סלאוואקיי, תר"ץ ; דרכי חיים ושלום, שם, סי' תתנ"ג
(99 ) דרכי חיים ושלום, שם, סי' תתנ"ג
(100) שו"ת גינת ורדים (הרב אברהם ב"ר מרדכי הלוי), או"ח, סי' מ"ט כלל א' ד"ה וכל זה, קושטנדינא, תע"ז
(101) מנהגים ... שחבר הרב אייזק טירנא, מנהג של שמיני עצרת (עמ' נ"א.), לינעוויל, תקס"ו
(102) דרכי משה, טור, או"ח, סי' תרס"ט סע"ק א'
(103) רמ"א, שו"ע, או"ח, סי' תרס"ט, סע' א'
(104) משנה ברורה, שו"ע, או"ח, סי' תרס"ט, סע"ק ט"ו
(105) קצור שלחן ערוך, סי' קל"ח סע' ז'
(106) שו"ת משיב דבר (הרב נפתלי צבי יהודא ברלין - הנצי"ב), חלק א', סי' ט"ז ד"ה נחזור לענין, ירושלים, תשכ"ח
(107) שאילתות דרב אחאי גאון, פ' ויקהל, סי' ס"ז, עמ' תל"ח, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ז
(108) ארחות חיים (הרב אהרן הכהן מלוניל), הלכות מגילה ופורים, סדר התפלה, עמ' רס"ח, ירושלים, תשט"ז
(109) בית יוסף, טור, או"ח, סי' תרצ"ג ד"ה כתב ר"ע
(110) ב"ח, טור, או"ח, סי' תרצ"ג ד"ה כתב ר"ע ; פר"ח, שו"ע, או"ח, סי' תרצ"ג, סע"ק ב'
(111) אליה רבה (הרב אליה שפירא), או"ח, סי' תרצ"ג, סע' ב', ירושלים, תשכ"א ; מגן אברהם, שו"ע, או"ח, סי' תרצ"ג, סע"ק א' ; ט"ז, שו"ע, או"ח, סי' תרצ"ג, סע"ק ג'
(112) פמ"ג מ"ז, שו"ע, או"ח, סי' תרצ"ג סע"ק ג'
(113) משנה ברורה, שו"ע, או"ח, סי' תרצ"ג סע' ו'
(114) ראש יוסף (הרב יוסף אישקאפא), הלכות מגילה, סי' תרצ"ג ד"ה כתב הרב, איזמיר, תי"ח
(115) ספר ארץ ישראל (הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי), סי' ה', (עמ' מ"ז), ירושלים, תשכ"ו
(116) לוח הרב טוקצינסקי, שם ; לוח היכל שלמה, שם, עמ' 60 - 61; לוח יד לאחים, שם
(117) לוח בעלזא, שם
(118) רמ"א, שו"ע, או"ח, סי' תרפ"ב סע' א'
(119) משנה ברורה, שו"ע, או"ח, סי' תרפ"ב, סע"ק ד'
(120) בן איש חי, שם, סע' י"ד
(121) אדר ופורים (הרב יואל שוורץ), סי' ה', דין ערים המסופקות, סע' א', ירושלים, תשמ"ג
(122) ספר עיבור שנים - תקון יששכר (הרב יששכר ב"ר מרדכי סוסאן), עמ' נ"ט:, ויניציאה, של"ט
(123) שם, עמ' ס"א.
(124) שם, נט:
(125) שם, ס:
(126) שם, סא.
(127) שם, ס. - ס:
(128) כנסת הגדולה (הרב חיים בנבנשת), או"ח, בית יוסף סי' תרצ"ג, ירושלים, תשכ"ו
(129) שער הכונות, שם
(130) פאת השלחן, שם, סי' ג', סע' ט"ו, ירושלים, תשכ"ח
(131) ארץ חיים (הרב חיים סתהון), או"ח, סי' תרצ"ג סע' ב', ירושלים, תרס"ח
(132)ראה: חיים סיימונס, "הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל", סיני, כרך ק"ו, עמ' ל"ה
(133) שלחן גבוה, שם, סי' תרצ"ג סע' ה'
(134) מחזור ארם צובה, עמ' קס"ד:, ויניציא, רפ"ז
(135) חכמה ומוסר (הרב אברהם ב"ר יצחק ענתבי), עמ' 258, ירושלים, תשמ"א
(136) שלחן המלך (הרב שמואל לנייאדו), סי' ר"א, סע' ג', ארם צובה, תרפ"ג
(137) ספר דרך אר"ץ, שם, עמ' קנ"ג
(138) כנסת הגדולה, שם, בית יוסף סי' תרצ"ג
(139) מידע מהרב אליהו כהן, לפנים מקושטנדינא, אייר תשנ"ו
(140) בן איש חי, שם, סע' י"ד
(141) אם הדרך (הרב מיכאל אשכנזי), או"ח, סי' ב' סע' ב', סאלוניקי, תרס"א
(142) דרכי חיים ושלום, שם, סי' תתנ"ו, עמ' שי"ז
(143) ברכת החמה, ערב פסח שחל בשבת, פורים שחל בשבת (הרב משה שטרנבוך), פורים שחל בשבת, סע' י"ד, הערה ד"ה וראוי לדקדק, בני ברק, תשמ"א
(144) הרב נתן אורטנר, "פורים בעיר לוד", תחומין ט', שם, עמ' 362
(145) שם, עמ' 363
(146) לפי רוב הפוסקים, קריאת פרשת זכור היא מדאורייתא. יש שאומרם שסיבת קריאת פ' זכור פעם בשנה היא משום שזמן שכחה הוא י"ב חודש. אולם בשנה מעוברת יש י"ג חדשים, ולכן מנהג ה"חתם סופר" היה "בשנים שלפני העיבור היה מכוון לצאת בפרשת עמלק גם בשבת פ' [כי] תצא".(מנהגי חתם סופר, תספות מנהגי מרן החתם סופר, סע' י"ב והערה 12, ירושלים, תשל"א). זמן קריאת פ' זכור הוא בשבת שלפני פורים, ואפשרי שאפילו לשנה פשוטה יהיה יותר מ¬י"ב חדשים בין שבת זכור לשנה זו ושבת זכור דאשתקד. לדוגמא, אם בשנה מסוימת שבת זכור חלה ב-ט' באדר, ובשנה הבאה אחריה שהיא שנה פשוטה שבת זכור חלה ב-י"ג באדר, יעברו י"ב חדשים וארבעה ימים בין קריאה לקריאה. לכן צ"ע למה במקרים הללו לא כתוב שה"חתם סופר" כיוון בפרשת כי תצא לצאת בפרשת עמלק? נציין שב"לוח דבר בעתו" שנת תשנ"ה (עמ' א'כ"א, "אחיעזר", בני ברק) כתוב שאם בשנה פשוטה קוראים פ' זכור בתאריך שהוא יותר מאוחר מאשתקד, מכוונים בפ' כי תצא לצאת ידי חובה בפרשת עמלק. (147) שלחן המלך, שם
(148) אם הדרך, שם
(149) עבור השנים - תקון יששכר, שם, עמ' ס"א:
(150) כנסת הגדולה, שם, בית יוסף סי' תרצ"ג
(151) הרב יואל אליצור, "זמן פורים בשעלבים", כי שרית, (העורכים: הרב משה גנץ והרב אורי דסברג), עמ' 124, שעלבים, תשמ"ח
(152) חוות דעת של הרב עובדיה יוסף, תחומין, כרך א', שם

לתוכן