הספר "מגילת תענית" כולל שלושה עשר פרקים. תוכנם של שנים עשר הפרקים הראשונים הוא: "יומיא דלא להתענאה בהון". הפרק האחרון כולל את הימים שבהם חייבים לצום. פרק זה מובא (בין היתר) בשו"ע או"ח סי' תק"פ תחת הכותרת: "ימים שמתענים בהם".
השאלה שלפנינו: האם פרק בתרא זה הופיע במגילת תענית המקורית, או האם הוא התווסף בתקופה יותר מאוחרת?
כדי למצוא תשובה, נעיין בחמש השאלות הבאות. [מכאן ואילך לצורך הדיון תיקרא רשימת התעניות, המופיעה עתה בפרק האחרון של מג"ת, בשם: "רשימה".] 1) האם אפשר להביא הוכחות מהתלמוד?
2) האם יש סתירות פנימיות בין י'ב הפרקים הראשונים של מג"ת ובין ה"רשימה"?
3) האם ה"רשימה" מופיעה בהוצאות השונות ובכת"י של מג"ת?
4) האם אפשר להביא הוכחות מהכת"י השונים של ה"רשימה", שמופיעים בלי שום קשר עם חיבור אחר?
5) האם אפשר להביא הוכחות מספרי חז"ל שנכתבו בתקופות הגאונים, הראשונים והאחרונים?
"מגילת תענית" מוזכרת מספר פעמים בגמרא (בבלי(1) וגם ירושלמי(2)) ואפילו במשנה(3). ז"א שספר בשם "מגילת תענית" היה ידוע בתקופת התנאים. נשאלת השאלה, האם זה אותו הספר המונח לפנינו היום?
מהמקורות השונים בגמרא אפשר לקבל מידע על תוכנו של הספר "מגילת תענית" המוזכר בש"ס. למשל: יום י'ב באדר הוא יום טוריינוס(4); יום י'ג באדר הוא יום ניקנור(5); ג' בתשרי הוא יום שבטלו הזכרת השם מהשטרות(6); כ'ח באדר הוא יום שבאה בשורה טובה ליהודים, שלא יתבטלו מן התורה(7). כל התאריכים האלה יחד עם סיבות לתענית מופיעים במגילת תענית שלפנינו. מכאן מוכח שהכוונה לאותו ספר.
אע"פ שיש מספר מקורות בש"ס לימים המופיעים במג"ת "דלא להתענאה בהון", אין אפילו רמז אחד בכל הש"ס לענין ה"רשימה". לכן נראה שחכמי התלמוד לא ידעו עליה.
כפי שמוזכר לעיל, יש בהוצאות השונות של "מגילת תענית" המונחות לפנינו, ימים שאסור לצום בהם, וגם ימים שחייבים לצום בהם. עיון בתאריכים אלו מראה לנו שיש כמה ימים בהם אסור לצום וגם חובה לצום!
א' בניסן:
אסור לצום - "מן ריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא"(8).
חובה לצום - "באחד בניסן מתו בניו של אהרן"(9).
י' בניסן:
אסור לצום - "ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא"(10).
חובה לצום - "בי' בו מתה מרים הנביאה ונסתם הבאר"(11).
ז' באלול:
אסור לצום - "בשבעה באלול יום חנוכת שור ירושלים"(12).
חובה לצום - "בז' באלול מתו מוציאי דבת הארץ רעה במגפה"(13).
ז' בכסלו:
אסור לצום - "בשבעה בו י"ט יום שמת הורדוס..."(14).
חובה לצום - "בז' בכסליו שרף יהויקים את המגילה"(15).
[רבו הגירסאות בדבר התאריך המדוייק של מאורע זה, והבאנו את הגירסה המופיעה במג"ת.]
ט' באדר:
אסור לצום - "בתמניא ובתשעה באדר יום תרועת מיטרא"(16).
חובה לצום - "בט' בו גזרו תענית שנחלקו ב"ש וב"ה"(17).
אמנם אי אפשר למנוע שבמהלך ההסטוריה יתרחש באותו יום גם נצחון וגם אסון. אולם במקרה כזה, אילו י'ב הפרקים של מג"ת וה"רשימה" היו באותו חיבור, ברור שהמחבר היה מגיב על הענין. היעדר כל ערעור כזה מוכיח שה"רשימה" לא היתה חלק ממג"ת המקורית.
ההוצאה הראשונה בדפוס של מג"ת היתה במנטובה, בשנת רע'ד (1514). בהוצאה זו נמצאת ה"רשימה" אחרי פרק י'ב, וכן בכל ההוצאות של מגילת תענית. בכל הוצאה והוצאה הפרקים מסומנים כך: פרק א', פרק ב', ... פרק י'ב, (או במילים דומות); ול"רשימה" יש כותרת: "מאמר האחרון" או שאין כותרת כלל; אילו ה"רשימה" היתה פרק בתרא של מג"ת, היה פרק זה מסומן כ"פרק י'ג", אולם אין שום הוצאה עם כותרת זו. יתירה מזאת, בהוצאת המבורג משנת תקי'ז כתוב: "מכאן ואילך הוספה מבה'ג", דהיינו, הכרה מפורשת שה"רשימה" לקוחה מ"הלכות גדולות" ואינה חלק של מג"ת.
עידן הדפוס החל באמצע המאה ה-15, אך קודם לכן נכתבו הספרים ביד. יש לנו כמה כתבי יד של מג"ת, שנכתבו לפני עידן הדפוס. הכת"י(18) הקדום ביותר שבידינו הוא משנת ק"ה (1344), ובו לא מופיעה ה"רשימה". אי אפשר לומר שבכתב-היד הזה שבידינו חסר הסוף, מפני שמיד אחרי פרק י'ב כתוב: "נגמרה מגלת תענית בס'ד".
כת"י שנכתב בשנת רס'ט (1509) - לפני הדפוס הראשון של מג"ת - נשחת במלחמת העולם השניה. אולם יש שני מקורות מהם אנו יודעים מעט על תוכן כתב היד שנשחת: 1) בשנת 1875 השווה מולר(19) בין הכת"י שנשחת ובין דפוס מנטובה. 2) נמצא כת"י(20) מהמאה ה-19 הפותח במילים: "בראייתא דמגילת תענית הועתקה מס' כ"י על קלף משנת רס"ט לאלף הששי" - דהיינו העתקה מהכת"י שנשחת. משני המקורות האלה רואים אנו שה"רשימה" כבר הופיעה בשנת רס"ט בסוף מג"ת.
מן הכתוב לעיל רואים שבין שנת ק"ה לשנת רס"ט "סופחה" ה"רשימה" למג"ת. אי אפשר לדייק יותר, מפני שאין בידינו כת"י של מג"ת שנכתב בין השנים האלה.
יש לפחות 14 כתבי-יד, אשר בהם מופיעה ה"רשימה" בלבד ללא קשר עם חיבור אחר. בשניים מהם יש כותרת שיכולה לרמוז על מקור ה"רשימה":
א) הכותרת היא(21): "מנקול מבעל הלכות גדולות" - דהיינו, המקור הוא הספר "הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים.
ב) בכתב-יד(22) שנכתב במאה ה-14, יש כותרת "מגלת תענית". אמנם אין זו ראיה חותכת לכך שהסופר העתיק את זה מ"מגילת תענית". הסיבה: מפני שהכותרת הזאת מופיעה רק בכתב-יד זה, יתכן שהסופר עצמו הוסיף את הכותרת כדי לתאר את תוכן החומר.
עד תקופת ה"אחרונים", מופיעה ה"רשימה" במספר ספרי חז"ל, בלי לציין שהמקור הוא מגילת תענית.
הראשון הוא "בעל הלכות גדולות" (בה"ג)(23), שנכתב או ע"י רב יהודאי גאון (במאה ה-8 ) או ע"י ר' שמעון קיירא (במאה ה-9 ).
הטור(24) (במאה ה-14) מתחיל את ה"רשימה" במילים: "כתב בה'ג", דהיינו, הטור לא מצא את ה"רשימה" בסוף מג"ת.
יש גם ראשונים שמזכירים רשימות של צומות בלי לפרטן, ביניהם ה"תניא רבתי"(25), וזה לשונו: "מצאתי שנשאלו הגאונים ז"ל. על כ"ב צומות, או עשרים וארבעה, ושלשים וששה, אם חלו בראש חדש או בימים שאין [להתענות בהן]. רשאי להתענות בהם אם לאו. והשיבו. עשרים וארבע' צומות שכתבת. איני יודע מי תקנם, אם מחכמים הראשונים או ממי. לכך אין להתענות בהן בראש חדש. דראש חדש דאורייתא הוא. ואין להתענות בו. אבל מגילת תענית שכתב חנניה בן גרון..."
נשאלת השאלה, האם ה"תניא רבתי" מדבר על ה"רשימה"? בתשובה, אפשר להביא ראיה חיובית מכתב-יד(26) )תאריך לא ידוע), שבו מופיעים 22 ימים מה"רשימה" תחת הכותרת: "עשרים ושנים צומות בשנים עשר חדשי השנה". (המספר "כ'ב" הוא המספר הראשון שמביא ה"תניא רבתי".) בתאריך יותר מאוחר מישהו הוסיף לכתב-היד הזה תאריכים נוספים בצד הרשימה ובסופה, ומזה אפשר להבין את המספרים האחרים שמביא ה"תניא רבתי". ה"תניא רבתי" גם מזכיר שיש צומות שתאריכיהן הוא בר"ח. (ב"רשימה" ר"ח ניסן ור"ח אב מופיעים כתעניות.) היוצא מן הכתוב לעיל, שה"תניא רבתי" מדבר על ה"רשימה". כמו-כן ה"מגן אברהם"(27) מזהה את דברי ה"תניא רבתי" עם ה"רשימה".
שאלה נוספת יש לשאול: האם ה"תניא רבתי" ראה את ה"רשימה" בסוף מג"ת או במקום אחר? מדבריו: "אבל מגלת תענית" - מוכיחה המלה "אבל", שהוא לא מצא את ה"רשימה" במג"ת. עוד ראיה מלשונו: "איני יודע מי תקנם" - אילו התעניות היו מופיעות במג"ת, הוא לא היה כותב מילים אלה, מפני שמג"ת נכתבה ע"י חכמי התלמוד.
ספר "שבלי הלקט"(28) דומה ל"תניא רבתי" ונמצא בו כמעט אותו ניסוח כשהוא כותב על הנושא הזה.
ב"צדה לדרך"(29) (הרב מנחם ב"ר אהרן, מחכמי ספרד במאה ה-14) כתוב: "ואלו הימים שכתבו הקדמונים שהיו רגילין בעלי הנפש להתענות בהם." אח"כ מופיעה ה"רשימה", והמחבר ממשיך: "ואלו הם הימים הכתובים במגלת תענית", ומביא את הימים שאסור להתענות בהם. דברי ה"צדה לדרך" מחולקים לשניים: א) דברי "הקדמונים" שקבעו התעניות המופיעות ב"רשימה". ב) דברי "מגלת תענית" המציינות את הימים שאסור לצום בהם. ז"א שה"צדה לדרך" לא ראה את ה"רשימה" בתוך מג"ת.
ב"משנה תורה" להרמב"ם לא נמצאת ה"רשימה". אילו היתה במג"ת - דהיינו תקנת חכמי התלמוד - ברור שהרמב"ם היה מביא אותה. אחד ה"ימים שמתענים בהם" הוא כ"ח באייר, יום פטירת שמואל הרמתי. אולם את היום הזה עשה הרמב"ם יום משתה ושמחה עקב אירוע אישי. החיד"א(30) כותב את סיבת האירוע, וזה לשונו: "הרמב"ם כ' חומש מוגה מהס' הידוע במצרים שהיה בירושלם מימות התנאים והובא למצרים. ואח"כ שמע שבמלכות בורגוניא היה ס"ת מכתב יד הקדש עזרא הסופר מהיר הכהן הגדול, והלך הרמב"ם שם ומצא כל פרשיות פתוחות וסתומות מכוונות למה שהעתיק מהכ"ד שבמצרי'. וכתב הרמב"ם ושמחתי מאד וקבלתי לעשות יום משתה ושמחה ביום ההוא כל שנה ושנה הוא כ"ח לירח זיו [אייר]". מזה כותב ה"יפה ללב"(31): "אפשר שהרמב"ם לא היה רגיל להתענות תעניות אלו שבכללם הוא בכ"ח אייר שבו מת שמואל הנביא". אולם ממשיך ה"יפה ללב": "א"נ [הרמב"ם] היה רגיל להתענות בהם", ומביא ראיה שבגרסה המופיעה ב"רשימה", יום פטירת שמואל הנביא הוא כ"ט באייר. "לפיכך לא התענה בכ"ח בו", וכפי הנראה מדבריו, הרמב"ם צם בכ"ט באייר.
אמנם יש ראשונים המזכירים את ה"רשימה" יחד עם המילים "מגלת תענית".
"ספר הקבלה של הראב"ד"(32) הוא אחד מהמקורות וזה לשונו: "מימי רבותינו הקדמונים שכתבו מגלת תענית גזרו תענית בט' בטבת..." [תענית ט' בטבת הוא אחד מהתעניות ברשימה.(33)] אולם אם נדייק היטב בלשונו נמצא שהוא לא כותב שהתענית מופיעה במג"ת עצמה, אבל הוא סבור שתאריך קביעת התעניות היה באותה התקופה של חיבור "מגלת תענית". אפשר שממלת "התורה" שבלשון הבה"ג(34): "אילו ימים שמתענין בהם מן התורה", הוא סובר שהיו מתקופת חכמי התלמוד.
ספר ה"כל-בו"(35) נותן לפרק ס"ג, אשר תוכנו הוא ה"רשימה", את הכותרת: "דין סדר מגלת תענית", ומסיים את הפרק במלים "תמה מגלת תענית". אולם המחבר נותן כותרת לכל פרק בספרו המתאר את תוכנו. כמו כן, בכמה פרקים הוא מסיים במלים: "תמה ....", או במלים דומות. לכן אפשר להניח שהשימוש במלים "מגלת תענית" הוא מקרי בלבד, ואינו רומז על כך שבעל ספר ה"כל בו" ראה את ה"רשימה" במגלת תענית עצמה.
ה"רשימה" העתקה פעמים אחדות על ידי סופרים שונים, ובתוך כך נפלו טעויות בתאריכי התעניות. השל"ה(36) ערך השוואה בין הנוסחאות הנמצאות בטור, בכל בו, ובבה"ג, אולם לא במג"ת. נראה דאילו בתקופת השל"ה הופיעה ה"רשימה" בסוף מג"ת, הוא היה כולל אותה בהשוואה שערך.
ראינו לעיל שכבר בתחילת המאה ה-16 הופיעה ה"רשימה" בסוף מג"ת. כמה מהאחרונים שראו את הוצאות הדפוס של מג"ת, סברו שה"רשימה" היא מקורן של התעניות.
אחד מהם היה ה"מגן אברהם"(37), שכתב חיבורו באמצע המאה ה-17 הוא תמה על התניא רבתי, השבלי הלקט והב"י שכתבו, שהם לא ראו ולא שמעו על מי שנהג להתענות בתעניות אלו. אח"כ הוא כותב וזה לשונו: "אבל אני ראיתי שכתובים בספר מגילת תעני' א"כ נתקנה בימי חכמי התלמוד (בתוך דברי הספר הזה)" [הסוגריים של המג"א]. המג"א מזכיר שהשל"ה ערך השוואת נוסחאות מהטור, כל בו ובה"ג, והוא ממשיך: "ואני ראיתי בס' מ"ת [מגילת תענית] קצת נוסחאות אחרות ונ"ל לילך אחריהם כי משם יצאו שורש הדברי' ואף שבס' מ"ת שנדפסו מחדש באמשטרדם כתו' בצדו נ"א זהו תו' שהוסיף המפרש ולקח אותו מדברי הש"ע אבל בספרים הישנים לא נמצא נ"א." המג"א חי משנת 1637 לערך עד 1683, ולכן הוא מדבר על הוצאת אמסטרדם משנת תי'ט (1659), אשר בה לארבעה מן התאריכים יש נוסחאות אחרות. אולם בהוצאות הקודמות: מנטובה רע'ד (1514), ונציה ש'ה (1545), ובאזל ש'מ (1580) לא מופיעות ה"נוסחאות אחרות". מדבריו: "בספרים הישנים לא נמצא נ'א", אנו לומדים שהוא ראה לפחות אחת מההוצאות האלה.
על דברי המג"א מעיר היעב"ץ(38) וזה לשונו: "מכאן ואילך הוספה מבה"ג ושגה במג"א סי' תק"פ שחשב שחכמי התלמוד כתבום." (אותן המלים מופיעות גם ב"מגילת תענית", שנדפסה בהמבורג בשנת תקי'ז - התקופה אשר בה חי היעב"ץ.) הגר"א(39) סובר אף הוא שמקור התעניות היה מג"ת. לפי דבריו: "כ"נ במגילת תענית."
כמו השל"ה, שחי מאתיים שנים לפניו, ה"אליהו זוטא"(40) עורך השוואת נוסחאות. הוא מציין גם את הנוסח של מג"ת בתוך ההשוואה, מפני שה"רשימה" הופיעה כבר בהוצאות של מג"ת. מפירושי השו"ע - ה"באר היטב"(41) וה"משנה ברורה"(42) - נראה שגם הם סבורים שמקור ה"רשימה" הוא מג"ת. יש לזכור שלחז"ל במאות הקודמות לא היתה גישה לכת"י התורניים שמופיעים בספריות ברחבי תבל, לכן הם היו צריכים לסמוך רק על הספרים בדפוס.
אמנם לא כל האחרונים סבורים שמג"ת היא המקור. במאה ה-16 כותב ה"מאור עינים"(43), וזה לשונו: "ובסוף מגלת תענית לפי הנוסח הנמצא בדפוס יש בימים שמתענין בהן". מלשונו: "לפי הנוסח הנמצא בדפוס", יש רמז שה"רשימה" לא הופיעה בכת"י של מג"ת. ה"באר הגולה"(44) שחי באותה התקופה של המג"א, וה"שלחן גבוה"(45) שחי במאה ה18- כותבים שמקור התעניות היה "טור בשם בעל ה"ג", ולא הזכיר מג"ת בכלל.
ה"ערוך השלחן"(46) מתחיל את ה"רשימה" במילים: "כתבו הגאונים" - ז"א, הוא סבור שה"רשימה" היא מתקופה יותר מאוחרת מהתלמוד.
מכל האמור לעיל רואים אנו, בלי ספק, שה"רשימה" לא הופיעה במגילת תענית המקורית. היא מופיעה רק בכת"י ובהוצאות שיש בידינו מהמאה ה-16, נראה שהמקור הראשון של ה"רשימה" היה "בעל הלכות גדולות" שחי במאה ה-8 או ה-9 .
(1) למשל: שבת יג:, ר"ה יח: - יט:, תענית יז: - יח:
(2) תלמוד ירושלמי: תענית פרק ב' הלכה י"ב, מגילה פרק א' הלכה ד', נדרים פרק ח' הלכה א'
(3) תענית פרק ב' משנה ח'
(4) תענית יח:
(5) תענית יח:
(6) ר"ה יח:
(7) ר"ה יט., תענית יח.
(8) מגילת תענית, פרק ראשון (עמ' ג.), ווארשא תרל"ד
(9) מגילת תענית, שם, מאמר האחרון (עמ' יט:)
(10) מגילת תענית, שם, פרק ראשון (עמ' ד.)
(11) מגילת תענית, שם, מאמר האחרון (עמ' יט:)
(12) מגילת תענית, שם, פרק ששי (עמ' יא. - יא:)
(13) מגילת תענית, שם, מאמר האחרון (עמ' יט:)
(14) מגילת תענית, שם, פרק תשיעי (עמ' יג:)
(15) מגילת תענית, שם, מאמר האחרון (עמ' כ.)
(16) מגילת תענית, שם, פרק שנים עשר (עמ' טז:)
(17) מגילת תענית, שם, מאמר האחרון (עמ' כ:)
(18) כת"י פרמא, קטלוג דה רוסי 117/4
(19)
Joel Muller, "Der Text der Fastenrolle", Monatsschrift fuer Geschichte und Wissenschaft des
Judenthums, vol.xxiv, pp.143-44, Breslau, 1875
(20) כת"י ניו יורק בהמ"ל 3200, פוליו 1א
(21) כת"י ניו יורק בהמ"ל ,L896/3, פוליו 114ב
(22) כת"י ותיקן 299.5, פוליו 23
(23) ספר הלכות גדולות (בה"ג) חלק ראשון, הלכות ט' באב, עמ' 396-98, יוצא לאור ע"י הרב עזריאל הילדסהיימר,
הוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים, תשל"ב
(24) טור, או"ח סי' תק"פ
(25) תניא רבתי, סי' ס"ב, עמ' סו:, ווארשא, תרל"ט
(26) כת"י וינה, קטלוג זכריה שוורץ 97/1
(27) מגן אברהם, שו"ע או"ח סי' תק"פ הקדמה
(28) שבלי הלקט השלם (רבינו צדקיה ב"ר אברהם הרופא), סי' רע"ח, עמ' קל"ב., ווילנא, תרמ"ז
(29) צדה לדרך (רבינו מנחם בן ר' אהרן בן זרח), מאמר חמישי, כלל ראשון, פרק שמיני (עמ' קמ"ב), ווארשא, תר"מ
(30) ספרי שם הגדולים, ועד לחכמים (הרב חיים יוסף דוד אזולאי), חלק ראשון, מערכת גדולים, עמ' ע"ו:
ווילנא תרי"ג
(31) יפה ללב (הרב יצחק פאלאג'י), חלק ב', או"ח סי' תק"פ סע' א', אזמיר, תרל"ו
(32) ספר הקבלה להראב"ד (הרב אברהם הלוי בן דוד), עמ' 16, מנטובה, רפ"ד
(33) ראה "סיבות לתענית תשעה בטבת", חיים סיימונס, סיני, כרך ק"ו, עמ' קל"ח
(34) בה"ג, שם, עמ' 396
(35) כל בו, סי' ס"ג
(36) שני לוחות הברית (הרב ישעיה ברבי אברהם הלוי הורוויץ), מסכת תענית, עמ' 290, שנגהאי, תש"ד(?)
(37) מגן אברהם, שם
(38) הערות מהריעב"ץ, מגלת תענית, פרק ימי הצומות, (עמ' כ"א:), ווילנא, תרפ"ה
(39) ביאור הגר"א, שו"ע או"ח סי' תק"פ סע' א'
(40) אליהו זוטא, לבוש או"ח סי' תק"פ סע"ק ג'
(41) באר היטב, שו"ע או"ח סי' תק"פ סע"ק ב', ג', ד', ה', ז'
(42) משנה ברורה, שו"ע או"ח סי' תק"פ סע"ק ה', י"א, י"ד
(43) מאור עינים להרב עזריה מן האדומים, אמרי בינה, פרק ז' (עמי 130), ווילנא, תרכ"ו
(44) באר הגולה, שו"ע או"ח סי' תק"פ סע"ק א'
(45) שלחן גבוה (הרב יוסף בן אברהם מולכו), שו"ע או"ח סי' תק"פ סע"ק א', שאלוניקי, תקט"ז
(46) ערוך השלחן או"ח סי' תק"פ סע' א'