הקשר בין המולד ובין זמן קידוש לבנה

איתא במסכת סנהדרין(1): "עד כמה מברכין על החדש, עד שתתמלא פגימתה, וכמה, אמר רבי יעקב בר אידי אמר רב יהודה עד שבעה, נהרדעי אמרי עד ששה עשר".

גמרא זו נותנת רק את הזמן המאוחר ביותר למצות קידוש לבנה, ולא כותבת בפירוש את זמן התחלת המצוה. אולם ענין זה נמצא בירושלמי(2): "כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום צריך לברך." פירוש הדבר הוא שאפשר לברך מיום ראשון.

כמו-כן זה מופיע בסידורו של הרב סעדיה גאון שנכתב שמברכים "מן לילה קמא"(3). [בסידורו שלפנינו(4) כתוב "מן אללילה אלד" (מן הלילה הרביעי), אולם הרב מרדכי הכהן שחקר את הנושא ובדק את המקור הערבי וכת"י שונים מצא שיש שיבוש ובמקום "רביעי" צריך לכתוב "קמא"(5).] גם ראשוני הראשונים כמו הסמ"ג(6), הרמב"ם(7) והמאירי(8) פסקו כך. יתרה מזאת, כותב ה"מגן אברהם"(9) בשם "ספר הקנה" שזו "מצוה מן המובחר לקדשה ביום ראשון", וה"שבות יעקב"(10) נותן את הסיבה מהכלל התלמודי(11) "זריזין מקדימין למצות".

נשאלת השאלה, (לא רק בענין התחלת זמן קידוש לבנה אלה גם בקשר לסוף זמנה), האם מונים את הימים מיום ר"ח או מן המולד? ה"עצי ברושים"(12) (הרב שלמה הכהן, מחכמי פולין-אשכנז במאה ה-19) שדן בנושא בקשר לסוף זמן קידוש לבנה, משוכנע שהדבר תלוי בגידולו והחסרתו של הירח ולכן הוא כותב: "הדבר פשוט דהגמ' מיירי ט"ז יום מזמן המולד ולא הוצרך הש"ס לבאר זה דהדבר מובן מאליו ועל זה לא עלה על שום פוסק להסתפק בזה." כפי שנראה להלן, כלל זה נכון להתחלת זמן קידוש לבנה לפי כל הדעות השונות. בעל דעה כמעט בודדת שאומר שמונים מיום ר"ח הוא ה"בני יששכר"(13), (הרב צבי אלימלך מדינוב, מחכמי פולין-אשכנז ואדמו"ר בדור השלישי לחסידות בתחילת המאה ה19-) ואפילו הוא כותב בקשר לדעתו: "אבל מיסתפנא לפסוק כן להלכ' [להלכה] מה שלא פסקו כן הראשונים ואחרונים".

אמנם מלשון הרמב"ם(14): "אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתמלא פגימתה", יש מקום לחשוב(15) שכוונתו בנושא זה לא ברורה - המלה "בחדש" מציין ימים מר"ח, אולם הביטוי "עד שתמלא פגימתה" הוא מזמן המולד. אולם יש תשובה לענין זה מה"ערוך השלחן"(16) שמפרש דברי הרמב"ם: "ביום ראשון מהמולד יכול לברך" - דהיינו שגם הרמב"ם מונה מזמן המולד.

דעה אחרת ליום התחלת קידוש הלבנה נמצאת בפירושו של רבינו יונה על מסכת ברכות(17). בגירסה למסכת סופרים שהיתה לפניו(18) (וגם לפני ה"כלבו"(19)) כתוב: "מברכים על הלבנה משתתבשם". הוא דוחה את הפירוש בו שמברכים במוצאי שבת - (כפי הנראה הוא לא ראה את הגירסה (שמופיעה היום בספרנו): "ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם"(20)) - ומפרש המלה "שתתבשם" כ"משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו שזהו אחר ב' ימים או ג'". כמו-כן באבודרהם(21) מופיע הזמן של שנים או שלושה ימים. מדברי רבינו יונה, רב האחרונים(22) פוסקים שאפשר להגיד קידוש לבנה אחרי שלושה ימים. אמנם כשה"בית יוסף" מזכיר "ג' ימים" בפירושו לטור(23), הוא לא מזכיר דעה זו בכלל בשו"ע. כמו-כן הרמ"א לא מביא דעה זו. צריך לציין שאע"פ שהאחרונים פוסקים לפי דעת רבינו יונה, הם לא אומרים "אחר ב' ימים או ג'", אלא מדלגים על "שני ימים" וכותבים רק "לאחר שלושה ימים"; [להלן ניתנה סיבה שהוצעה להסביר ענין זה.]

נשאלת השאלה, האם מונים את שלושת הימים הללו מעת לעת [יממה - 24 שעות] משעת המולד, או מיום המולד? משמעות השאלה היא, שלפי האפשרות הראשונה זמן החתלת קידוש לבנה יהיה תמיד 72 שעות אחרי זמן המולד. אולם לפי האפשרות השניה, אם זמן המולד הוא בסוף היום, אפשר יהיה להגיד אותו קצת יותר מ-48 שעות מזמן המולד, אבל אם זה חל בתחילת הלילה, זמן התחלת קידוש לבנה יהיה קרוב ל-72 שעות אחרי שעת המולד.

הבה נתחיל לתרץ שאלה זו בדעתו של רבינו יונה שסובר: "אחר ב' ימים או ג'". נראה שכוונתו היא "מעת לעת", מפני שאם כוונתו היא "מיום המולד", ב' ימים מהמולד יכול לחול קצת יותר מ-24 שעות משעת המולד, ורבינו יונה(24) כותב בפירוש ש"ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם נהנה ממנה". [השמוש השגרתי של הביטוי "בן יומו" הוא במשך כל יום הראשון. אולם בענין שלפנינו, (כפי שאנו נראה למטה), שהירח הוא בלתי נראה עד בממוצע של 24 שעות לאחר שעת המולד, אנו מוכרחים להגיד שכוונתו של רבינו יונה בביטויו "ירח בן יומו" היא בסוף יום שלם משעת המולד.]

האם יש הבדל לתשובה זו בין דעת רבינו יונה ובין הפוסקים שכותבים שזמן התחלת קידוש לבנה הוא "לאחר שלושה ימים" מן המולד? אמנם רובם אינם כותבים בפירוש שהימים הללו הם "מעת לעת משעת המולד", ה"פרי מגדים"(25) וה"משנה ברורה"(26) כותבים כן.

האם, לפי האחרונים הללו, יש האפשרות לחכות פחות מ-72 השעות הללו? על זה ה"מחצית השקל"(27) (על סמך דעת רבינו יונה: "אחר ב' ימים או ג'"), מתיר במוצאי שבת, אחרי שני ימים ושמונה עשרה שעות.

נשארת לנו השאלה, מדוע האחרונים כותבים "לאחר שלושה ימים" בזמן שרבינו יונה כותב "אחר ב' ימים או ג'". ה"בני ציון"(28) מציע תשובה המבוססת על העובדה שהמולד האמיתי (שעה אסטרונומית של ירח חדש) יכול לחול 14 שעות לאחר המולד האמצעי [המולד הממוצע]. יוצא מכך, ששני ימים אחרי המולד האמצעי יכול לקרות רק יום אחד ושליש לאחר המולד האמיתי, והירח לא יהיה עדיין ראוי לברך משום קטנותו. לכן האחרונים כתבו "לאחר שלושה ימים", וזה תמיד יקרה לפחות אחרי יומיים ושליש מן המולד האמיתי, והירח יהיה כבר ראוי לברך עליו. מפני שאנו אננו בקיאים בחשבון המולד האמיתי, אנו תמיד מחכים לאחר ג' ימים. אולם נשאלת השאלה, למה רבינו יונה נותן שתי אפשרויות - ב' ימים ו-ג' ימים? כתשובה, אפשר להציע שהוא לא דאג לאי בקיאות בזמן המולד האמיתי, ולכן בזמן שהמולד האמיתי חל באותו זמן של המולד האמצעי או כל שכן לפניו, אפשר לברך רק שני ימים אחרי המולד האמצעי, אולם אם המולד האמיתי חל מספר שעות אחרי המולד האמצעי, צריכים לחכות עד ג' ימים.

ישנה דעה נוספת לגבי זמן תחילת ברכת הלבנה, שהובאה ע"י ה"בית יוסף" בפירושו לטור(29) ובשו"ע(30), שמבוסס על הקבלה, וזו דעת ר' יוסף גיקטליא, בעל שערי אורה, שחי במאה ה-11, לפי דעה זו, אפשר רק לקדש אחרי שבעה ימים מהמולד. יש מספר פוסקים(31) שמקפידים שיעבורו שבעה ימים שלמים משעת המולד.

לעומת זאת, יש מספר פוסקים(32) שמתירים לברך קידוש לבנה אם חסרות מספר שעות משבעה ימים שלמים - דהיינו הם מונים מיום שחל המולד, ולא משעת המולד. במצרים היתה "פשרה" בנושא זה, ורק אם במוצאי שבת "חסרים איזה שעות להשלמת ז' ימים שלמים מעת לעת" אפשר לברך(33). פוסקים אחרים(34) התירו לברך במוצאי שבת שחל בין ג' עד ז' ימים לאחר המולד. רואים אנו שהפוסקים מקילים יותר להתיר לפני ז' ימים לעומת לפני ג' ימים. על ענין זה מסביר ה"יחוה דעת"(35): "כיון שמעיקר דין הש"ס והפוסקים יכולים לברך מיד לאחר שלשה ימים, אין להחמיר כל כך בזה."

צריך לציין שלא כל המקובלים הלכו לפי הדעה הסוברת "לאחר שבעה ימים". למשל, הרב חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר"י כותב בספרו "פרי עץ חיים"(36): "ברכת הלבנה אנו אומרים בר"ח."

עד עכשיו דברנו שהמקור של ז' ימים הוא רק מן הקבלה. אולם הרמ"ע מפאנו(37) לומד דעה זו מהגמרא בסנהדרין, וצ"ע בדבריו(38). [רבינו ירוחם(39) לומד בסוגיא זו ש"לכתחלה צריך לברך קודם שיעברו ז' ימים", וזה להיפך מפירושו של הרמ"ע!]

גם בענין סוף זמן קידוש לבנה יש דעות שונות, ואפשר לשאול מספר שאלות על הגמרא בסנהדרין שהזכרנו לעיל:

1) האם "עד ששה עשר" כולל יום ט"ז? על זה הטור(40) והשו"ע(41) כותבים שזה אינו כולל יום ט"ז.

2) האם מונים דוקא מיום שחל המולד או מעת לעת משעת המולד? הטור(42) כותב בפירוש שמונים את ט"ו ימים הללו "משעת המולד", אולם לשון השו"ע(43) הוא "מיום המולד". ה"מגן אברהם"(44) מזכיר סתירה זו, אולם ה"מחצית השקל"(45) וה"משנה ברורה"(46) מסבירים שכוונתו של השו"ע היא באמת "משעת המולד".

הזמן עד שפגימתה של הלבנה מתמלאת, הוא חצי חודש. אורכו [לפי המולד האמצעי] הוא חמשה עשר יום פחות כשש שעות, ולכן מי שאומר ברכת הלבנה בשעות האחרונות של יום הט"ו אומר את הברכה כבר בזמן שהלבנה מתחילה להחסיר. מזה אפשר להבין את הגהות הרמ"א(47) שמביא את המהרי"ל(48) וכותב: "ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט [יום] י"ב [שעות] תשצ"ג [חלקים] מן המולד." כמו כן מהר"י ווייל(49), שהיה תלמידו של המהרי"ל שחי בגרמניה במאה ה-15 והיה אחד מגדולי אשכנז בדורו, מביא פסק זה של רבו, ומוסיף "ואין ספיקא בדבר".

אולם לפי האסטרונומיה ענין זה לא מדויק, מפני שהרמ"א מדבר על המולד האמצעי ומילא פגימתה של הלבנה תלויה במולד האמיתי. לכן יתכן מאד שבמקרה שמישהו מברך בשעות האחרונות לפי דעת הרמ"א, הוא אומר את הברכה בזמן שהלבנה מתחילה להחסיר. אפשר לישב בעיה זו בהתאם לתשובה של ה"חתם סופר"(50). הוא מוכיח מהגמרא(51), שב-18 שעות הראשונות לכל הפחות, שהלבנה מחסירה לא יהיה מורגש החסרון, ואפשר להגיד ברכת הלבנה במשך השעות הללו(52). ההפרש בין המולד האמיתי לבין המולד האמצעי הוא תמיד פחות מ-18 שעות, ולכן אפילו למי שאמר ברכת הלבנה ממש בסוף הזמן שנקבע ע"י הרמ"א, תמיד אומר אותו בתוך ה-18 שעות הראשונות של חיסור הלבנה. [אולם צריך לציין שה"חתם סופר" מתיר אמירת ברכת הלבנה עד 18 שעות אחרי סוף זמן שנקבע לפי הרמ"א. אם למשל בחודש מסוים המולד האמיתי היה 14 שעות לפני המולד האמצעי, אמירת ברכת הלבנה בסוף זמן לפי ה"חתם סופר" יהיה בזמן שכבר ניכר חיסורה של הלבנה. הרב יחיאל טוקצינסקי מעלה בעיה זו ב"לוח לארץ ישראל"(53), וכותב "קשה לזוז מפסק הרמ"א"; אולם ה"בני ציון"(54) אינו מקבל את דעת הרב טוקצינסקי, ואומר ש"סמכי' בזה על הרוב", ובשעת הדחק אפשר לסמוך על ה"חתם סופר" בזה.]

נשאלת השאלה האם אנו בכלל צריכים לדאוג לדייקנות האסטרונומיה בברכת הלבנה, מפני שבברכת החמה לא כן? אולם באמת אין השואה ביניהן. חז"ל(55) החליטו שלברכת החמה הולכים לפי תקופת שמואל שהוא זמן פחות מדויק מתקופת רב אדא, ויוצא מזה שכיום אומרים את הברכה הזו, במקום ביום תקופת ניסן האסטרונומי, 18 ימים אח"כ(56). לא כן בברכת הלבנה, שתלוי בזמן המולד, שאין על זמנו דעות שונות. ואם מקשים שחז"ל קבעו ברכת הלבנה לא לפי המולד האמיתי שהוא מקרה אסטרונומי, אלא לפי המולד האמצעי אשר הוא רק פיקטיבי, אפשר לענות שההפרש בין המולד האמיתי למולד האמצעי הוא תמיד פחות מ-14 שעות, ובזמן זה, לא ניכר החסרון בירח המלא.

ראינו לעיל, שהבבלי נותן סוף זמן קידוש לבנה "עד ששה עשר [יום]" אולם הירושלמי "עד ארבעה עשר [יום]", אולם בשניהם כתוב עד "שתתמלא פגימתה". אפשר לישב את הסתירה כך: הבבלי מדבר על "עד ולא עד בכלל", דהיינו עד סוף יום חמשה עשר מהמולד. אמנם זה כ-6 שעות מאוחר יותר מדעת הרמ"א, אפשר להשתמש בדעת ה"חתם סופר" שהזכרנו לעיל לישוב דעת הרמ"א; [למעשה, אפשר להגיע למצב במקרים רחוקים שסוף 15 יום יהיה כ2- שעות מעל ה-18 שעות הללו. אולם אפשר שחז"ל קבעו לפי רוב המקרים.] לעומת זאת, הירושלמי שהוא בעצמו אומר שהוא "עד ועד בכלל", מבוסס על העובדה שהמולד האמיתי יכול להקדים את המולד האמצעי ב-14 שעות, ולכן בכל מקרה "עד סוף ארבעה עשר יום" מזמן המולד האמצעי יהיה לפני שהלבנה מגיעה למילואה.

לסתירה זו בין הבבלי לירושלמי ה"בני ציון"(57) כותב תשובה אחרת, שמבוססת על דברי ה"מראה הפנים"(58). הוא אומר שגם הבבלי וגם הירושלמי מסכימים שסוף זמן קידוש לבנה הוא אחרי חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, "וכוונת הירושלמי יותר מי"ד יום, וכוונת הבבלי פחות מט"ו יום".

כמו כן ה"בני ציון"(59) נותן הסבר נוסף לישוב סתירה זו, שמבוססת על הדעה שהמולד נוסד בירושלים (ראה להלן). במקרה שחצי כ"ט י"ט תשצ"ג חל בערך בחצות יום ט"ו בחודש, ב"סוף המזרח", השעה תהיה סוף יום ט"ו בחודש, וב"סוף המערב", (לפי דעת "בעל המאור"(60) והכוזרי(61)) השעה תהיה סוף יום י"ד בחודש. לפי ה"בני ציון", הבבלי מתיחס לסוף המזרח, והירושלמי לסוף המערב.

יש פוסקים שנותנים זמן מאוחר יותר לסוף זמן קידוש לבנה. כבר הזכרנו את ה"חתם סופר" שנותן לפחות 18 שעות נוספות מעל דעת הרמ"א. תלמידי רבינו פרץ והמאירי לומדים(62) "עד ששה עשר" כעד ועד בכלל - דהיינו יום שלם מעבר דעת השו"ע וכ-12 שעות מאוחר יותר מדעת ה"חתם סופר". כמו כן יש מספר קטן של אחרונים(63) הסוברים שאפשר להגיד ברכת הלבנה עם שם ומלכות, עד סוף ששה עשר יום.

מה יהיה הגודל של הלבנה בסוף ששה עשר יום? זה בערך תלוי בהפרש השעות בין המולד האמיתי למולד האמצעי. במקרה שהמולד האמיתי חל כ-12 שעות אחרי המולד האמצעי, החסרון לא יהיה ניכר בסוף ששה עשר יום. אולם בזמן שההפרש הזה הוא פחות מ-12 שעות, ועל אחת כמה וכמה בזמן שהמולד האמיתי חל לפני המולד האמצעי, חיסורו של הירח יהיה ניכר בסוף ששה עשר יום. ניתן להסיק מכך שלפי הפוסקים הללו, חז"ל לא הקפידו בחיסורו המועט אחרי ירח מלא.

לסיכום, רואים אנו מכל הדיונים לעיל, שכל הדעות לתחילת וסוף זמן קידוש לבנה תלויות במולד. לכן הבה נעיין ונבדוק היטב כדי להבין את המשמעות של זמני המולד שמופיעים בלוחות השנה שלנו.

באיזה מקום בעולם נוסד המולד?

המולד האמיתי הוא "קיבוץ [דיבוק] השמש והירח". הוא הרגע שהירח נמצא בדיוק בין הארץ ובין השמש, וזה חל באותו הרגע בכל העולם כלו. יוצא מזה שגם זמן המולד האמצעי הוא בכל מקום בעולם בדיוק באותו הרגע. אולם, כידוע, אין לשני מקומות שאינם באותו קו האורך, אותו זמן בשעון. לכן נשאלת השאלה, לפי איזה קו אורך נקבע זמן המולד האמצעי שמופיע בלוחות השנה?

ישנן מספר דעות בספרי חז"ל, ואנו נציין את המקומות שהוצעו שבהם נוסד המולד:

*** דעה 1: סוף המזרח: בתשובותיו של התשב"ץ(64), שחי במאה ה-14 עד המאה ה-15,מופיע שהמולד נוסד ב"סוף המזרח", וזה נמצא כ-130 מעלות מזרחה מירושלים. הוא כותכ שרס"ג [הרב סעדיה גאון] שגר בבגדאד שהוא 120 מעלות מערבה מסוף המזרח, ראה לקוי החמה שמונה שעות לפני זמן המולד האמצעי שמופיע בלוח; (ליקויי החמה חלים ממש ברגע המולד האמיתי). לפי רס"ג (או אפשר שזה רק פירושו של התשב"ץ(65)), המקום בעולם ששעת הלקוי התאים לזמן המולד המופיע בלוח, הוא המקום שנוסד המולד. כידוע, לכל מעלה מזרחה, השעון מקדים בארבע דקות, ולכן הקדמת 8 שעות הוא ב-120 מעלות מזרחה. יוצא מזה שלפי רס"ג (או התשב"ץ), המולד נוסד 120 מעלות מזרחה מבגדאד - ב"סוף המזרח".

אולם הרב מנחם כשר(66) בספרו "קו התאריך הישראלי" אומר ש"שיטה זו קשה מצד עצמה" מפני ש"הדבר ידוע כי הלקוי [החמה] חל בזמן המולד האמתי, והמולד שאנו מחשבים מולד ממוצע הוא ויש הפרש ביניהם."

*** דעה 2: קצה המזרח: הדיין הישיש ר' חסאן בן מרחסאן, שחי בקורדובה לפני תקופת רב האי גאון, סבר(67) שהמולד נוסד ב"קצה המזרח". המרחק בין "קצה המזרח" לבין "קצה המערב" היה נחשב 180 מעלות. נשאלת השאלה, באיזה מקום נמצא האמצע? י"א שהוא בירושלים(68), וי"א שהוא ב-24 מעלות מזרחה מירושלים(69) (ומקום זה נקרא "אמצע הישוב" או "טבור הארץ"). לכן "קצה המזרח" הוא 90 או 114 מעלות מזרחה מירושלים.

ר' חסאן ביסס סברתו על הגמרא בר"ה(70): "נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה, לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה". ישנה עובדה ידועה באסטרונומיה שהלבנה מתרחקת מהשמש בחצי מעלה בכל שעה, ורק לאחר בין 18 עד 30 שעות אחרי המולד האמיתי אפשר לראות את הירח, וחז"ל הסכימו לזמן ממוצע של 24 שעות(71) כפי שהם כתבו "כ"ד שעי מכסי סיהרא"(72).

ר' חסאן הסביר(73), שאם חל המולד חלק אחד לפני חצות היום אך ורק בקצה המזרח, יהיה אפשרי לראות את הלבנה באותו היום (בזמן שקיעת החמה), אך זה יהיה רק בקצה המערב - דהיינו 18 שעות אח"כ, הזמן המינימלי שאפשר לראות את הירח אחרי המולד.

כמו-כן, ר' יצחק רקופיאל סובר(74) כמוהו. אולם הרב ר' יצחק בר' ברוך דחה סברה זו(75), ומוכיח בדרך הגיונית ש"לבנה הנראה בקצה המערב אינה מועילה לאנשי המזרח".

*** דעה 3: טבור הארץ: רבינו יצחק הישראלי(76), בעל ספר "יסוד עולם" ותלמיד הרא"ש, שחי בעיר טוליטולה (טולידו בספרד) במאה ה-14, סבר שהמולד נוסד ב"טבור הארץ", שהוא 24 מעלות מזרחה מירושלים. הוא הגיע למסקנתו בדרך הנ"ל:

א. לקויי ירח חלים בזמן שיש ניגוד (קבלה) בין הירח, השמש והארץ, והוא ממש ברגע של ירח מלא. הוא בירר את זמן השיא (האמצע) של מספר לקויי ירח בעירו טוליטולה - דהיינו זמני ה"ניגוד".

ב. מזמני הניגודים, הוא חשב את זמני הניגודיים האמצעיים בטוליטולה (דהיינו זמן הממוצע בין ניגוד אמיתי אחד למשנהו).

ג. העיר טוליטולה נמצאת 62 מעלות מערבה מ"טבור הארץ", ומזה הוא חשב את זמן הניגוד האמצעי ב"טבור הארץ" - דהיינו 4 שעות ו-8 דקות מוקדם יותר (מפני שיש שינוי של 4 דקות לכל מעלה).

ד. הוא חשב ממולד בהר"ד [פירושו יוסבר למטה] את המולד האמצעי לאותו חודש והוסיף 14 יום 18 שעות ו-396 חלקים (אורכו של חצי חודש בממוצע), כדי לקבל את זמן הניגוד האמצעי.

ה. בכל מקרה הוא מצא שהזמנים שנאמרו ב-ג' וב-ד' הנ"ל היו כמעט זהים, ולכן הוא הגיע למסקנה שהמקום שנוסד המולד הוא "טבור הארץ".

למרות שה"חזון איש"(77) דוחה את "אמצע הישוב" של הרמב"ם (שהוא "טבור הארץ" של רבינו יצחק הישראלי) וכותב ש"הוא "מחכמי או"ה [אומות העולם] ... ואין ראוי כלל להכניסו לבית המדרש, בזמן שאנו דנין בהלכה", צריך לציין שהחישובים בענין של קביעת מקומו של המולד ע"י בעל ספר "יסוד עולם" מתאים אך ורק למיקום זה.

*** דעה 4: קרוב לנציבין בבבל: ר' יצחק ב"ר שלמה חדב, מחבר "אורח סלולה" שחי במאה ה-15 סבר שהמולד נוסד בנציבין בבבל. [מקומו של נציבין הוא היום בדרום טורקיה על הגבול עם סוריה.] הוא כותב(78): "והמקום אשר עליו נתיסד בהר"ד לפי מה שנותן החשבון הוא רחוק מאמצע העולם לצד המערב... נמצא המקום אשר עליו נתיסד בהר"ד בארץ בבל קרוב לנציבין ואולי מקומו של שמואל שהיה בקי במהלכות השמים ואמר נהירין לי שבילי שמייא". לפי דעה זו רואים אנו שקביעת מקום המולד הוא אינו הלכה למשה מסיני, אלא נקבע לפי מקום המצפה של האמוראים שמואל ורב אדא בר אהבה.

ה"מאור עינים"(79), שחי במאה ה-15, מביא מספר חכמים אחרים שהסכימו לדעת ה"אורח סלולה". הם: רי יהודה ב'ר אשר, ר'ר יהודה ן' ווירגא, ר' מרדכי פנצי, ור'ר עמנואל בעל הכנפים.

*** דעה 5: ארץ ישראל: מספר חכמים קבעו שהמולד נוסד בארץ ישראל, אולם לא כולם הסכימו למקום אחיד בארץ.

ה"בעל המאור"(80) כותב: "חשבון המולד שאנו אומרים שהוא ביום פלוני בכך וכך שעות מן היום או מן הלילה הוא כנגד ירושלים". הוא מגיע למסקנתו מפירוש אחר (שונה מזה שהובא ע"י ר' חסאן) לגמרא בר"ה שהזכרנו לעיל. לפי סברתו "קו התאריך היהודי" הוא 90 מעלות מזרחה מירושלים - דהיינו השעון ב"קצה המזרח" אינו מקדים את שעוני א"י ב-6 שעות (כפי שנהוג אצל אומות העולם) אלא הוא מאחר ב-18 שעות. לכן אם, למשל בשבת, המולד חל מיד לפני חצות לפי שעון ירושלים, בקצה המזרח השעון יהיה תחילת ליל שבת. בזמן שקיעת החמה של שבת ב"קצה המזרח", דהיינו 24 שעות אחרי המולד, הירח נראה ב"קצה המזרח", ולכן אפשר להכריז שחל ר"ח בכל מקום בעולם ביום שבת. כמו-כן הכוזרי(81), וגם הרב אברהם אבן עזרא ב"אגרת השבת"(82) וב"ספר העבור"(83) סוברים שהמולד נקבע בירושלים.

ר' יצחק ב'ר משה פרופיאט דורן (ה"אפודי") בספרו "חשב האפוד"(84) סובר שהקביעה היא בארץ ישראל: "והנא המולד הראשון אשר עליו סידרו הדחיות לידיעת המולדות לקביעות ראשי השנים והמועדות וסוד העבור כלו היה יום ב' ה' שעות ר"ד חלקים בירושלם עיר הקדש או בקצה ארץ ישראל המזרחי". צריך עיון מה פירושן של המלים "בקצה ארץ ישראל המזרחי" - אזור יריחו או בעבר הירדן?

כמו-כן האצטגנין ר' אברהם זכות שסובר(85) שהמולד נוסד בארץ כותב: "מקום קביעות העבור הוא ירושלים או יבנה כי שם ישבו כסאות בתי הדינים למשפט ראיית הירח." בלשון דומה ה"נאוה קדש" כותב(86) "לפי היום בירושלים כי שם משפט הראי' וגם חשבון העיבור קבעו על עיר הקדושה ירושלים שהוא המקור של א"י "

מאותה הסיבה שכתבנו לעיל בקשר לנציבין, קביעת מקום המולד בירושלים או יבנה מפני שזה היה מקומן של בתי-הדין, מראה שהוא סובר שמולד בהר"ד אינו הלכה למשה מסיני.

בזמנינו, גם הרב יחיאל טוקצינסקי סובר שמקום שנוסד המולד הוא ירושלים, ועל נושא זה היה ויכוח חריף(87) בינו לבין הרב מנחם כשר, שכותב שהרב טוקצינסקי מתעלם מהדעות של הראשונים שמביאים מקומות שונים בעולם. בכל שנה ושנה נכתב ב"לוח לארץ ישראל" של הרב טוקצינסקי(88): "המולד האמצעי ... נחשב מימות עולם, מן זמן בהר"ד עד היום, מנקודת ירושלם". אמנם בשנת תשנ"ג(89), אפשר עקב הביקורת נגד אביו בנושא, בנו הרב ניסן הוסיף דף בלוח כדי להסביר (ולהגן!) על דעת אביו.

כמו כן ה"חזון איש"(90) סובר (בלי לציין מקור), שדעת הרמב"ם היא ש"זמן המולד המקובל בידינו הוא בירושלים". אולם על כך כותב ה"מאור עינים"(91) שהרמב"ם "לא דבר על מקום הקבעו מאומה". ולכן צ"ע לדברי ה"חזון איש".

למעשה, אין הכרעה לשאלה ב"איזה מקום נוסד המולד". יש הפרש של 130 מעלות בין הדעות, דהיינו 520 דקות - 8 שעות ו-40 דקות. אורך זמן זה הוא הספק שנכנס לקביעת תחילת וסוף זמן קידוש לבנה.

אולם הרב יונה מרצבך(92) סובר (לא כהוראה למעשה) שאין צריכים לעשות חשבונות בקשר למקום שנוסד המולד; יהודי הגר בפריז, צריך לחשוב שהמולד נוסד דוקא בפריז, ויהודי הגר בקליפורניה, צריך לחשוב שהמולד נוסד דוקא בקליפורניה, וכו'! הוא טוען שזו היתה הדרך שננקטה ע"י הגדולים באירופה. הוא מסיים, שאפילו אם לפי שיטה זו, עוברים את זמנו של הירח המלא, מפני שמדברים רק בהפרשים מוגבלים, לא יהיה ניכר החסרון בירח המלא.

לעומת זאת, ה"בני ציון"(93) (שסובר שהמולדות מיוסדות על קו ירושלים), כותב שבכל מקום בעולם צריכים לחשב את סוף זמן קידוש לבנה לפי זמן המולד בירושלים. [הוא למד כלל זה מפירוש הרמב"ם למשנה בקשר לדין של חדש. מהמשנה(94) למדים שהקרבת העומר בירושלים בט"ז בניסן תמיד היתה לפני חצות היום, ולכן למקומות הרחוקים מירושלים, אכילת חדש היתה מותרת מזמן חצות של אותו היום. על זה פירש הרמב"ם(95): "ולכן צריכין אנשים שישמרום חצות יום ירושלים לא חצות אותן המקומות לפי שאפשר שיהיה מוקדם או מאוחר".] מזה אנו רואים את חשיבות ידיעת המקום שבו נוסד המולד, מפני שבכל מקום בעולם צריכים לחשב את זמני קידוש לבנה ביחס למקום שנוסד המולד.

אורכו של יום

בעיה נוספת בקביעת הזמן המדויק לקידוש לבנה בא משנוי באורך היום במשך השנה.

אמנם הרמב"ם(96) כותב שאורכו של כל יום הוא עשרים וארבע שעות, מדידות מדויקות מראות לנו שזה רק הממוצע, ובמשך השנה אורכו של היום הוא כמה שניות פחות או יותר מעשרים וארבע שעות. יוצא מזה שחצות היום (עת שהחמה היא ברומו המירבי) זז משעה שתים עשרה בדיוק (לפי "שעון מקומי"), וחצות היום יכול לחול משעה 11.44 עד שעה 12.14, ורק בארבעה ימים בשנה הוא בדיוק בשעה שתים-עשרה(97), (והם לא בימים שחלות בהם תקופת תשרי ותקופת ניסן!)

בהלכות קדוש החדש, הרמב"ם(98) כותב שמחשבים את המולד מחודש תשרי של "שנה הראשונה של יצירה". מולד זה ידוע כ"מולד בהר"ד" - [פירוש בהר"ד: יום שני חמש שעות ומאתיים וארבעה חלקים]. מה המשמעות של "חמש שעות ומאתיים וארבעה חלקים" ב"מולד בהר"ד"? לענין זמני המולד, היום מתחיל בכל ימות השנה בשעה שש בערב - דהיינו שש שעות אחרי חצות (99), ולכן בהר"ד הוא אחת עשרה שעות ור"ד חלקים אחרי חצות היום של יום ראשון.

נשאלת השאלה, האם מחשבים את שש השעות הללו אחרי שעת חצות היום שיחול:
1) בימים ששעת חצות היום היא בזמן הממוצע, דהיינו בשעה 11.59, או
2) ביום שחלה בו תקופת תשרי או תקופת ניסן, או
3) שש שעות אחרי חצות בעצם היום שחל מולד בהר"ד?

לפי האפשרות הראשונה, צריכים לחשב רק על הדקה האחת שבין 11.59 ובין 12.00. לפי האפשרות השניה - השיטה שהוצעה ע"י הרב יונה מרצבך(100) - מתעוררת בעיה: הזמן של חצות היום בתקופת תשרי אינו הזמן של חצות היום בתקופת ניסן! לכן באיזה מהם נשתמש? לפי האפשרות השלישית, צריך לחשב מה היה התאריך בלוח שמשי (תקופות הולכות לפי לוח שמשי) ביום שחל מולד בהר"ד ואח"כ לחשב באיזו שעה היתה חצות היום באותו תאריך.

לסיכום, יש דעות בענין שינוי אורכו של היום במשך השנה, דעות אלו יכולות לגרום ספק עד כרבע שעה בזמני התחלת וסוף קידוש לבנה. האם הדקות הללו משמעותיות? הרב יחיאל זילבר(101) דן בנושא זה ומסכם: "אם להתחשב בשינויי קו חצי היום לגבי זמן קדוש לבנה אינו מוכרע, ויש להחמיר, בתחילת הזמן, ובסוף הזמן, בשינויים לקדימה, ולאיחור."

ליקויי ירח וחמה

הנושא ליקויי ירח וליקויי חמה נמצא בהלכות קידוש לבנה, וכדי להבין דינים אלו, נסתכל בכללי הליקויים וההבדלים ביניהם.

ליקוי חמה מתרחש כאשר הירח חוצץ בין החמה ובין כדור הארץ. אירוע זה נקרא "קיבוץ", וחל בדיוק ברגע של המולד האמיתי. ליקויי חמה אינם מתרחשים בכל ראש חדש, והסיבה היא שתוך כדי מסעה סביב כדור הארץ תעבור הלבנה פעם "מעל" השמש ופעם "מתחת" לה. ליקוי מלא נראה רק בשטח קטן של הארץ - במקומות הנמצאים בשלמות בצילה של הלבנה. באזורים הסמוכים רואים רק ליקוי חלקי. עקב סיבוב כדור הארץ, האזור בעולם שבו רואים את הליקוי משתנה במשך הליקוי, ובמקום מסוים במסלול הליקוי, זמנו המקסימלי של הליקוי המלא בכל מקום-שהוא לא עולה על שבע וחצי דקות.

ליקוי ירח מתרחש כאשר כדור הארץ חוצץ בין הירח ובין החמה. אירוע זה נקרא "נגוד" וחל קרוב לרגע ירח מלא. במקרה שהחמה, הארץ והירח אינם מצויים בדיוק בקו אחד, יהיה ליקוי חלקי של הירח. ליקוי ירח מלא נראה בכל הארץ כאשר הירח הוא מעל האופק, דהיינו בחצי כדור הארץ. הוא מתחיל וגומר בכל מקום באותו הזמן, ויכול להמשיך מספר שעות.

הראשון שקשר את הליקויים עם זמני קידוש לבנה היה המהרי"ל(102) שכותב: "אם היה לקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמתי אמצעות הלקות, שאין לברך אח"כ". כמו-כן ה"לבוש"(103) פוסק כן.

מתעוררת השאלה: כיוון שמשתמשים בליקוי לבנה - דהיינו הרגע האמיתי של ירח מלא כדי לקבוע סוף זמן קידוש לבנה, האם משתמשים בליקוי חמה - רגע של המולד האמיתי כדי לקבוע מתי יהיה התחלת זמן קידוש לבנה? במקרה זה, המהרי"ל(104) עונה בשלילה, ומבסס את תשובתו על הרמב"ם בהלכות קדוש החדש. שם הרמב"ם(105) מסביר דחיות אד"ו כדי שהיום הראשון בתשרי יחול ביום הקיבוץ האמיתי. אע"פ שהראב"ד(106), (שכמעט לא כותב השגות בהלכות קדוש החדש!), בנושא זה דוחה את דברי הרמב"ם בחריפות, המהרי"ל משתמש ברמב"ם זה כדי להסביר מדוע לא משתמשים בליקוי חמה כדי לקבוע מתי יהיה זמן התחלת קידוש לבנה. כמו-כן, דברי המהרי"ל הובאו ע"י ה"בית יוסף"(107) בפירושו לטור.

נשאלות מספר שאלות בנושא לקויים וקידוש לבנה:

1) אם אנו יודעים ע"י טבלאות אסטרונומיות שיהיה ליקוי לבנה אחרי סוף זמן קידוש לבנה לפי דעת הרמ"א, האם אפשר להשתמש בעובדה זו לקולא?

2) אם יודעים ע"י טבלאות מתי יהיה הניגוד האמיתי, האם אפשר להשתמש בעובדה זו לקולא או לחומרא לקבוע סוף זמן קידוש לבנה? באחת מתשובותיו, המהרי"ל(108) מסתפק בנושא, אולם בתשובה אחרת הוא כותב(109): "אבל סתמא [בזמן שאין ליקוי ירח] סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה". אולם ישנה תשובה חלקית לשאלה זו מהנכד של ה"ישועות יעקב"(110) שמגיע למסקנה אחרת. במשך הדיון על מקרה שנשאל האם אפשר לקדש לבנה עד סוף 15 יום אחרי המולד בחודש מסוים, הוא בדק את זמן הניגוד האמיתי, ומצא שהוא חל בין סוף זמן לפי הרמ"א לבין סוף 15 יום אחרי המולד האמצעי, והשתמש בעובדה זו לסניף להתיר אמירת קידוש לבנה.

3) במקרה שיש רק ליקוי חלקי של הירח, האם זה יקבע את סוף זמן קידוש לבנה, ואם כן איזו חלקיות - 90 אחוז - 50 אחוז - 20 אחוז?

על סברת המהרי"ל שאוסר להגיד ברכת הלבנה אחרי ליקוי ירח, כותב הגאון ממונקאטש(111): "ותמהני, ולא ידעתי טעמם". לפי סברתו יש השואה בין כסוי הירח במשך הליקוי לכיסוי הירח ע"י עננים. אמנם אסור לברך בזמן שהעננים מכסים את הירח, ומותר לברך אחרי שהעננים יתפזרו. לכן גם במקרה של ליקוי ירח, צריך להתיר ברכת הירח אחרי שנגמר הליקוי.

סיכום

ישנן דעות שונות בין הפוסקים מתי חל התחלת וסוף זמן קידוש לבנה, אולם כמעט כולם מסכימים שמונים את הזמנים הללו מזמן המולד האמצעי ולא מיום ראש חודש.

אי הכרעה בקשר למקום בעולם שנוסד המולד האמצעי גורם ספק של למעלה מ-8 שעות בתחילת ובסוף זמן קידוש לבנה.

שינוי באורכו של היום במשך השנה גורם ספק של עד כרבע שעה בתחילת ובסוף זמן קידוש לבנה.

במקרה שיש ליקוי ירח, זמנו של הליקוי (אם זה חל לפני "חצי החדש לפי המולד האמצעי") יהיה סוף זמן קידוש לבנה.

נ ס פ ח

הכרזת המולד

הדבר היחיד שאנו משתמשים בזמן המולד האמצעי בכל חודש וחודש הוא כדי לקבוע זמנים של התחלת וסוף קידוש לבנה. אולם דבר זה לא כתוב בפירוש בספרי חז"ל, יש מקום להציע(112) שסיבה אחת להכרזת המולד בשבת לפני ראש חודש היא להודיע לציבור על התחלת וסוף זמן קידוש לבנה.

אמנם ברכת החודש שאומרים בבתי כנסת כבר מוזכרת בסידור ר' עמרם גאון(113), הכרזת המולד במשך תפילה זו מופיעה רק בספרים של התקופה האחרונה.

בספר "שערי אפרים"(114) נכתב בנושא זה: "יש מי שכתב שנכון לידע בשעה שמברכין החודש אימת יהיה המולד והטעם לפי שעיקר של שם חודש הוא על חידושה של לבנה שהוא המולד". אולם, לפי טעם זה, יהיה מדויק יותר להכריז על זמן "המולד האמיתי" במקום "המולד האמצעי" מפני שזמן המולד האמיתי הוא זמן "חידושה של לבנה"(115).

בספר "קרנות צדיק" ע"י הרב אליהו מאני(116), אב"ד בחברון, יש הבדל בלשונו בענין ההוראות להכרזת המולד: "בשבת שלפני ראש חודש בעת שמברכין את החודש כשיאמר מי שעשה נסים ... יהיה לנו ראש חודש פלוני יזכור שעת המולד באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה חלק יהיה כן". רואים אנו שלא כמו ה"שערי אפרים" שאומר "נכון לידע", הרב מאני כותב ש"יזכור" בדיוק את זמן המולד.

מדוע הרב מאני משתמש במלה "יזכור"? אפשר לענות לתשובה זו מנסיון שהתקיים לפני כעשר שנים. במשך חצי שנה, מיד אחרי הכרזת המולד, נתבקשו כמאה אנשים לומר מהו המולד שהוכרז? אף אחד מהם לא יכל לומר את המולד במדויק!(117) מנסיון זה למדים שאין זה מספיק לשמוע את המולד בצורה פסיבית, אלא יש צורך להתאמץ כדי לזכור אותו!

הרב מאני(118) נותן מקור להערה זו: "כן שמעתי בשם המקובלים". כידוע, המקובלים מאד הקפידו שיעברו ז' ימים מהמולד לפני אמירת ברכת הלבנה. לכן, חשוב שאדם יזכור את זמן המולד.

נשאלת השאלה, אם זו סיבה להכרזת המולד, למה לא להכריז התחלת וסוף זמן קידוש לבנה? כתשובה, אפשר להגיד שאין חילוקי דעות בזמן שחל המולד, אולם יש חילוקי דעות בתחילת ובסוף זמן קידוש לבנה, ואי אפשר להכריז לפי כל הדעות!

כמו-כן ישנן דעות שונות לפי איזה שעון להכריז את המולד - לפי הזמן שמופיע בלוח או לפי "השעון המקומי". [במשך כל 15 מעלות אורך סביב העולם, השעון משתנה בשעה אחת. כדי שיהיה נוח, העולם חולק ל-24 אזורי זמן בלבד, עם הפרש של שעה בין אזור לחברו. השעון באזור מסוים נקרא "השעון הרשמי", וזמן האמיתי נקרא "השעון המקומי". בירושלים ההפרש בין שני השעונים הללו הוא כ-21 דקות.]

לכן, אלו (בארץ) הסוברים(119) שצריך להכריז לפי "השעון המקומי", מורידים 21 דקות מזמן המולד שמופיע בלוח. [למעשה צריך לדייק יותר. המולד נקבע ל"חלק" - דהיינו 3 שניות ושליש. 21 דקות הוא לדקה הקרובה ביותר, וההפרש בין "שעון מקומי" לבין "שעון אזורי" משתנה ממקום למקום בארץ. לכן יש צורך לעשות את החישוב בכל מקום בארץ עד דיוק ה"חלק", ולהכריז את המולד בהתאם!]

כמו-כן יש הרוצים לעשות תיקון של שעה בזמן שיש "שעון קיץ" בארץ.

אילו לא היו ספקות שעולות למעלה מ-8 שעות בקשר לקביעת מקום שנוסד המולד, היה טוב להכריז זמן המולד עם התיקונים הנ"ל, כדי לעזור לציבור במצות קידוש לבנה. אולם מפני שישנן ספקות, כפי הנראה, עדיף "להכריז" את המולד כפי שהוא מופיע בלוחות השנה.

מ ק ו ר ו ת ו ה ע ר ו ת

( 1 ) סנהדרין מא:
( 2 ) ירושלמי ברכות, פרק ט' הלכה ב'
( 3 ) ראה: הרב מרדכי הכהן, "קידוש החודש וקידוש לבנה", מחניים, מסכת לחיילי צה"ל לראש-חודש, כרך צ', עמ' 28, צבא הגנה לישראל, הרבנות הצבאית הראשית, תשכ"ד
( 4 ) סדור רב סעדיה גאון, כתאב גאמע אלצלואת ואלתסאביח, יוצא לאור ע"י ישראל דודזון, שמחה אסף ויששכר יואל עמ' צ', חברת "מקיצי נרדמים", ירושלים, תש"ל
( 5 ) הרב מרדכי הכהן, שם
( 6 ) ספר מצות גדול - סמ"ג (רבינו משה מקוצי), מצות עשה, ברכות לבנה, (עמ' קי"ד), ויניציא, ש"ז
( 7 ) רמב"ם, הלכות ברכות, פרק י' הלכה י"ז
( 8 ) מאירי, סנהדרין מא:
( 9 ) מגן אברהם, שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק י"ג
(10 ) שבות יעקב (הרב יעקב ב"ר יוסף רישר), שאלות ותשובות, חלק ג', שאלה ל"ט, ניו יורק, תשכ"א
(11 ) פסחים ד.; ר"ה לב:
(12 ) עצי ברושים (הרב שלמה הכהן), כולל שאלות ותשובות חדושים ובאורים על שו"ע יו"ד, חדושים מענינים שונים, סי' ס"ג, ד"ה ועתה, ווילנא, תרס"ג
(13 ) בני יששכר (הרב צבי אלימלך מדינוב), חלק ראשון, מאמרי ר"ח, מאמר א' קידוש החדש, סע' י"ג, (עמ' כ"א), לבוב, תר"ך
(14 ) רמב"ם, שם
(15 ) ראה: שו"ת בני ציון (הרב דוד שפירא), חלק ראשון, סי' מ"ב סע' ה', ירושלים, תרצ"ח
(16 ) ערוך השלחן, או"ח, סי' תכ"ו סע' י"ג
(17 ) רבינו יונה, רב אלפס למסכת ברכות, פרק רביעי, כא., ד"ה נהרדעי
(18 ) הגירסה שהובאה ע"י רבינו יונה אינה מופיעה בשינוי הנוסחאות שנאספו ע"י ד"ר מיכאל היגער, מסכת סופרים, עמ' 338-337, הוצאת "דבי-רבנן", נויארק, תרצ"ז
(19 ) ספר כל בו, סי' מ"ג (עמ' ל"ג), פיורדא, תקמ"ב. גירסה זו מובאת גם ע"י האבודרהם: אבודרהם השלם, הלכות ברכות, השער השמיני, (עמ' שמ"ו), ירושלים, תשכ"ג. אולם הוא מביא זאת בשם הירושלמי; בירושלמי שלפנינו לא נמצא זאת.
(20 ) מסכת סופרים, פרק כ' הלכה א'
(21 ) אבודרהם, שם
(22 ) ראה: משנה ברורה,שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק כ'
(23 ) בית יוסף, טור, או"ח, סי' תכ"ו ד"ה גרסינן
(24 ) רבינו יונה, שם
(25 ) פרי מגדים אשל אברהם, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק י"ג
(26 ) משנה ברורה, שם
(27 ) מחצית השקל, שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק י"ג
(28 ) בני ציון, שם, סע' י"א
(29 ) בית יוסף, שם, דד"ה כתב
(30 ) שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע' ד'
(31 ) למשל: מורה באצבע (הרב חיים יוסף דוד אזולאי - חיד"א), סי' ו', סע' קפ"ב, אמסטערדאם, תקפ"ד ; שואל ונשאל (הרב משה כלפון), חלק שלישי, או"ח, חלק א', סי' מ"ז, גרבה, תשכ"א ; בן איש חי (הרב יוסף חיים), שנה שניה, פ' ויקרא, סע' כ"ג
(32 ) למשל: שו"ת הרמ"ע (רבינו מנחם עזריה מפאנו), תשובה ע"ח, בני ברק, תשמ"ז ; אגרא דפרקא (הרב צבי אלימלך מדינוב), חלק ב', רמז ע"ר ,(עמ' פ"ז), סי-געיט, תש"ן
(33 ) נהר מצרים (הרב רפאל אהרן ן' שמעון), כרך ראשון, הלכות ראש חדש, סי' ד', נא אמון, תרס"ח
(34 ) למשל: ב"ח, טור, או"ח, סי' תכ"ו, ד"ה אר"י ; ט"ז, שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק ג' ; באר היטב, שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק י'
(35 ) שו"ת יחוה דעת (הרב עובדיה יוסף), חלק שני, סי' כ"ד, (עמ' צ"ט), ירושלים, תשל"ח
(36 ) פרי עץ חיים (הרב חיים ויטאל), שער ראש חודש, פרק ג', (עמ' תס"א), ירושלים, תשמ"ח
(37 ) רמ"ע מפאנו, שם
(38 ) ראה למשל: יחוה דעת, שם, (עמ' צ"ד) ; הרב אברהם חפוטא, "זמן קידוש לבנה", נועם (שנתון לבירור בעיות בהלכה), ספר ארבעה-עשר, עמ' קל"ו, הוצאת מכון תורה שלמה, ירושלים, תשל"א
(39 ) ספר תולדות אדם וחוה (רבינו ירוחם) , נתיב י"א, חלק ראשון, (עמ' 63), ויניציאה, שי"ג
(40 ) טור, או"ח, סי' תכ"ו
(41 ) שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע' ג'
(42 ) טור, שם
(43 ) שו"ע, שם
(44 ) מגן אברהם, שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק י"ב
(45 ) מחצית השקל, שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק י"ב
(46 ) משנה ברורה, שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע"ק י"ז
(47 ) רמ"א, שו"ע, או"ח, סי' תכ"ו סע' ג'
(48 ) שו"ת מהרי"ל (רבינו יעקב מולין), יוצא לאור ע"י הרב יצחק סץ, סי' י"ט, קנ"ה, מכון ירושלים, תש"ם
(49 ) שו"ת מהר"י ווייל (רבינו יעקב ווייל), סי' קנ"ט, קאפוסט, תקצ"ה
(50 ) שו"ת חתם סופר (הרב משה סופר), חלק א', אורח חיים, סי' ק"ב, וויען, תרנ"ה
(51 ) ר"ה כ:
(52 ) יש שמקשים על דעה זו של ה"חתם סופר", למשל: עלה יונה (הרב יונה מרצבך), זמן המולד לענין קידוש לבנה, עמ' ל"ג הערה 1, ירושלים, תשמ"ט
(53 ) לוח לארץ ישראל, נערך ע"י הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, (למשל) שנת תשמ"ו, חודש תשרי, הערה שלישית
(54 ) בני ציון, שם, סע' י'
(55 ) שערי תשובה, שו"ע, או"ח, סי' רכ"ט סע"ק ג'
(56) ראה: Charles Elkin, "Birkath Hachamah: Blessing of the Sun",Proceedings of the Associations of Orthodox Jewish Scientists, vol.6, p.96, Feldheim Publishers, Jerusalem 5741/1980
(57 ) בני ציון, שם, סע' ד
(58 ) מראה הפנים, ירושלמי ברכות, פרק ט' הלכה ב', ד"ה עד י"ד יום
(59 ) בני ציון, שם, סע' ט'
(60 ) המאור הקטן (בעל המאור), רב אלפס למסכת ר"ה ה., ד"ה כי סליק
(61 ) ספר הכוזרי (הרב יהודה הלוי הספרדי), מאמר שני סע' כ', ווילנא, תרס"ה
(62) שיירי כנסת הגדולה (הרב חיים בנבנשת), או"ח, טור סי' תכ"ו, סע' ב', ליוורנו, תקנ"ג
(63 ) למשל: השיב משה (הרב משה טייטלבוים), או"ח, שאלה י"ד, לעמבערג, תרכ"ו ; שו"ת שואל ומשיב (הרב יוסף שאול נאטאנזאהן), חלק ג' סי' קנ"א, ברוקלין, תשי"ד
(64 ) ספר התשב"ץ (הרב שמעון ב"ר צמח), חלק שלישי, ענין רט"ו, (עמ' מה:), אמשטרדם, תק"א
(65 ) הרב מנחם כשר, קו התאריך הישראלי, עמ' צ"א הערה 12, הוצאת בית תורה שלמה, ירושלים, תשל"ז
(66 ) הרב מנחם כשר, שם, עמ' צ"א
(67 ) ספר העבור (הרב אברהם בר חייא הנשיא), המאמר השני, השער השביעי, (עמ' 54), לונדון, תרי"א
(68 ) בעל המאור, שם ; הכוזרי, שם ; מדרש תנחומא, פ' קדושים, סע' י', לבוב
(69 ) רמב"ם, הלכות קדוש החדש, פרק י"א הלכה י"ז
(70 ) ר"ה כ:
(71 ) יסוד עולם (רבינו יצחק בן יוסף הישראלי), מאמר שלישי, פרק ט"ו, ברלין תר"ח; גם הרמב"ם מביא מגוין מעלות מהן אפשר להתחיל לראות את הלבנה; זה מתחיל ב9- מעלות, דהיינו מ18- שעות: רמב"ם, שם, פרק י"ז הלכות ט"ו - כ"א
(72 ) ר"ה כ:
(73 ) ספר העבור, שם
(74 ) יסוד עולם, שם, מאמר רביעי, פרק ז'
(75 ) ספר העבור, שם
(76 ) יסוד העולם, שם
(77 ) חזון איש, או"ח מועד, קונטרס י"ח שעות, סי' ס"ד סע' י"ד, ד"ה כן הביא
(78 ) כת"י פריס 1078/4 ,heb פוליו 41ב - 42א ; כת"י וטיקן 379/1 Ebr
(79 ) מאור עינים (הרב עזריה מן האדומים), מצרף לכסף, מאמר ב' פרק ה', ווילנא, תרכ"ד
(80 ) בעל המאור, שם
(81 ) הכוזרי, שם
(82 ) אגרת השבת לר' אברהם אבן עזרא, השער השני, עמ' ס"ג, ליוורנו, תק"ץ
(83 ) ספר העבור לר' אברהם אבן עזרא, עמ' י:, יוצא לאור ע"י חברת "מקיצי נרדמים", ליק, 1874
(84 ) כת"י בודלינה, קטלוג נויבאור 2047/1, פוליו 33ב - 34א
(85 ) מאור עינים, שם, ד"ה וכבר ידעתי (עמ' 51)
(86 ) נאוה קדש (הרב שמעון ב"ר נתן נטע וואלטש), רמב"ם, הלכות קדוש החדש, פרק ו', סע"ק ו' ברלין, תקמ"ו
(87 ) ראה: קו התאריך הישראלי, שם, עמ' 14 - 16
(88 ) לוח לארץ ישראל, שם, (למשל) שנת תש"י, חודש תשרי, הערה ב
(89 ) לוח לארץ ישראל, שם, שנת תשנ"ג, השעות בזמני המולדות, (קרוב לסוף הלוח)
(90 ) חזון איש, שם, סע' ט"ז, ד"ה הביא
(91 ) מאור עינים, שם, ד"ה וכבר ידעתי (עמ' 52)
(92 ) עלה יונה, שם, עמ' ל"ה
(93 ) בני ציון, שם, סע' ט'. אח"כ (סע' י') הוא כותב: "אמנם יש לעיין בהא דאין משגיחין במערב העולם על אופק ירושלם ענין סוף זמן קידוש לבנה".
(94 ) מנחות, פרק י' משנה ה'
(95 ) פירוש המשניות להרמב"ם, מנחות, פרק י' משנה ה' ; תוםפת יום טוב, מנחות, פרק י' משנה ה'
(96 ) רמב"ם, הלכות קדוש החדש, פרק ו' הלכה ב'
(97 ) ראה למשל: אור מאיר (הרב מאיר פוזנא), הטבלאות, לונדון, תשל"ג
(98 ) רמב"ם, שם, פרק ו' הלכה ח'
(99 ) נאוה קדש (הרב שמעון ב"ר נתן נטע וואלטש), רמב"ם, הלכות קדוש החדש, פרק ו' סע"ק ב', ברלין, תקמ"ו
(100) עלה יונה, שם, עמ' ל"ו, ע"ב
(101) הרב יחיאל אברהם זילבר, "שגגת מנהגים", אוצרות ירושלים, חלק ע"ב, עמ' תתשנ"א, ירושלים, תשל"א
(102) מהרי"ל, שם, סי' י"ט
(103) לבוש, או"ח, סי' תכ"ו, סע' ד'
(104) מהרי"ל, שם, סי' י"ט
(105) רמב"ם, הלכות קדוש החדש, פרק ז' הלכה ז
(106) השגת הראב"ד, רמב"ם, הלכות קדוש החדש, פרק ז' הלכה ז'
(107) בית יוסף, טור, או"ח, סי' תכ"ו, ד"ה ומ"ש רבינו
(108) מהרי"ל, שם, סי' קנ"ה
(109) מהרי"ל, שם, סי' י"ט
(110) תשובה של הרב צבי הירש אורינשטיין, ישועות יעקב, או"ח, אחרי סי' תכ"ו, לעמברג, תרכ"ג
(111) נימוקי אורח חיים (הרב חיים אלעזר שפירא), סי' תכ"ו סע' ג', סלאוואקי, תר"ץ
(112) Charles Elkin and Martin Schechter, "The Molad will be --- when", Intercom, vol. 20, no. 1, 1983, p. 21, Association of Orthodox Jewish Scientists, New York
(113) סדר רב עמרם גאון, חלק ראשון, סדר ראש חדש, עמ' ל"ג, ווארשא, תרכ"ה. אולם תפילה זו מופיעה בסידורו
בתפילות ר"ח. יש מי שאומר (הערה לסדר רב עמרם גאון, שם) שתפילה זו "נעתק לכאן בטעות ושייך לשבת שלפני ר"ח", ויש מי שאומר (הרב רחמים שר-שלום, שערים ללוח העברי, עמ' 124, ברכת החדש, תל-אביב, תשד"מ) "שבראשונה אמרו את ברכת החדש ביום ר"ח ורק מאוחר יותר העבירו את ברכת החדש לשבת שלפני ר"ח".
(114) שערי אפרים (הרב אפרים זלמן מרגליות), שער יוד, סע' ל"ז, (עמ' כ"ג), דובנא, תק"פ
(115) פרופ' אפרים הלוי פרנקל, "לוח", האנציקלופדיה העברית, כרך כ"א, עמ' 343, חברה להוצאת אנציקלופדיה בע"מ, ירושלים, תשכ"ט
(116) קרנות צדיק (הרב אליהו סולימן מאני), פרק ג', סע' צ"ג, (עמ' סב:), ירושלים, תרנ"ג
(117) Elkin and Schechter, שם, עמ' 22
(118) קרנות צדיק, שם
(119) הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים השלם, חלק ראשון, סי' כ', הערה א', (עמ' מ"ח), ירושלים, תשכ"ד ; הרב שמעון וירצבורגר, "זמן המולד בלוחות המתפרסמים בארץ", המעין, כרך כ"ד גליון ג', ניסן תשד"מ, עמ' 26 - 28, ירושלים

המשך

לתוכן

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

to view "The Collected Writings of Rabbi Dr. Chaim Simons" please click here

1

Hosted by www.Geocities.ws