סיכום
פגישה רביעית פברואר 2005
כמה ימים, אחרי שנפגשו כל מני אנשים בשארם א-שייך, נפגשנו אנו, שוב, בפעם
הרביעית, ושוב – בבית הפתוח ברמלה. שוב מזג האוויר לא היה איתנו, נאלצנו לבלות את
כל סוף השבוע בתוך הבית, לחמם את עצמינו ואת עצמותינו במשחק תיאטרון, בארוחה חמה
ובללבות חמים.
יום
שישי
נוכחים: אופיר, אפק, חביאר, מיכאל, מייסאן, מרוואן, הלה, אורטל
אלון נשאר שבת (בצבא), אמיר לא הגיע.
14:00 שיחת פתיחה
שיחה ארוכה, שנסובה במיוחד סביב מחוייבות לקבוצה, בסדנה ובקומונה העתידית.
. הקומונה הופכת להיות ראלית יותר ויותר. מי שיחיה בקומונה שלנו, ייעשה זאת במסגרת
שנת שירות (המתגייסים לצבא) או במסגרת שירות לאומי (אלה, שלא מתגייסים לצבא. לא
כולם עדיין החליטו סופית לעשות את הצעד, ואלה שבטוחים מנסים לשכנע אותם.
משוב של חביאר ומייסאן על השיחה: ארוך וכבד, מיכאל: ח"ח, אפק: השיחה
חשובה, אבל אולי לא בהתחלה
15:30 תרגילי תנועה בנושא משקל ומגע
התחלנו במעגל נפילה, תרגיל שהוא למעשה המשך של תרגיל האמון במפגש הראשון
(הובלת עוורים), וגם מוביל לתרגילי תנועה במגע, שהם תרגילי חימום ששייכים למעשה
לקונטקט אימפרובייזיישן.
הלה שיבחה, חביאר רוצה עוד מעגלי נפילה, מיכאל: ח"ח, אפק ומייסאן:
קשה, אורטל (בעלת רקע בתנועה ומחול): להעמיק יותר!
16.30 מסכות
החברים הביאו את המסכות (שהכנו במפגש הקודם) מהבית. הבאנו
איתנו עוד שלוש מסכות נוספות, כך שהיה מבחר של מסכות, כדי לשחק איתם. במשך כמה
שעות תרגלנו משחק עם מסכות, חוויה שהתקבלה בהתלהבות כללית. (תמונות 01-48)
ארוחת
ערב
שוב נהנו מהקוסקוס של יום שישי של מיכל, שבישלה למרות השפעת הקשה, שלא מרפה
ממנה. ואחרי ארוחת הערב המשכנו במשחק תיאטרון: הטלת נתונים אחד על השני. כל אחד
מגדיר באלתור מי הפרטנר שלו.
(תמונות 49-50)
עיקר הערב הוקדש לסיפורים שהכינו החברים:
"מקבת" (מיכאל
וחביאר) – המחזה של שייקספיר בצורת סיפור. שני השחקנים שיחקו את כל הדמויות.
"הביצה שהתחפשה" (אופיר) סיפור הילדים הידוע, שהוביל לשיחה על
חיפוש זהות ועל השאלה, האם אני יכול להפוך להיות מה שאני רוצה.
הסיפור האחרון היה של אורטל, על נסיכה שמצילה את הנסיך שלה, אבל זה לא
רוצה להתחתן עם נסיכה מלוכלכת וחסרת תכשיטים.
(תמונות 51-58)
video
clip
שבת
ציר זהות והזדהות
כל אחד מציב את עצמו לאורך ציר בנוגע לשאלות, שמגדירות אותו (אישית
וחברתית-פוליטית, החל מצבע השיער, הנטיות המיניות ועד לשאלת תמיכה בחוק השבות
הישראלי וכו')
10.30 פלייבק
בפלייבק כל אחד מספר סיפור אישי, חוויה אישית, והקבוצה משחקת את הסיפור,
בהתאם לליהוק של המספר. המספר צופה בסיפור מהצד וחווה שוב את החוויה, הפעם כצופה
מהצד.
כיוון שמדובר בסיפורים אישיים, לא נפרט פה, מעל רשת האינטרנט, את הסיפורים
האישיים, רק נאמר, שהייתה התרגשות, היו דמעות, והייתה התקרבות בין חברי הקבוצה.
לפני ארוחת צהריים עשינו הפסקה מהסיפורים, עם משחק סוהרים ואסירים, משחק,
שיש לו גם יישום על הבמה, אנרגטי, קצבי ומהיר, כדי להגיע רעבים לארוחת צהריים...
ארוחת
צהריים
15.30 סימולציה:
סימולציה של ספינה טובעת, וצריך להחליט את מי זורקים לים. בסוף נשארו על
הספינה הרופא, האשה ההרה (שכבר לא היתה הרה), והשחקנית.
במשאל חשאי אחרי התרגיל קיבלו: איש עסקים 13 נקודות
(הכי פחות חשוב), איש דת 17 נק', מנהיג 22 נק', החייל 30 נק', השחקנית 32 נק', האשה ההרה 37 נק', והרופא, עם 45 נק' היה לכולם כמעט
הדמות החשובה ביותר לאנושות.
בדיון שוחחנו על "החייל" (על פציפיזם, על ההבדל בין צבא בלי
ה-הידיעה להצבא [של מדינת ישראל]) ועל
"השחקנית" (מקום התרבות וטעם החיים בסדר העדיפויות), גם קצת על
"איש הדת" (מיכאל נתן לו הרבה נקודות). הקונסנזוס הרחב ביותר והברור
ביותר (חד-משמעית) היה לגבי חוסר החשיבות של איש העסקים.
סיכום:
אפק: היה חסר מוזיקה,
מרוואן: "הסדנה מבגרת אותי, נותנת לי טעם לחיים, אני לומד להקשיב
ולהאמין שאפשר לשנות את העולם."
המפגש הבא שלנו יהיה האחרון במסגרת הסדנא, אחרי זה ניפגש כדי להכין את
ההופעה שלנו בפסטיבל אקטיביזם, וכדי לתכנן את חיי הקומונה.
בקרוב יהיו עוד סרטונים באתר – אז, בואו שוב ובקרו !!!