::: אולם כניסה
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: ארכיון
::: היסטוריה
יום שלישי 30.7.02 22:30
המאוורר מערבל את אחוזי הלחות בחדר. עוד מוקדם מדי לייחל שהקיץ הזה יגמר כבר ויגיע החורף?
ובכל זאת, האופטימיות הנצחית שלי מתעקשת למצוא דברים חיוביים בזוועה הלחה הזאת שקוראים לה קיץ תל אביבי (המכירים אותי היטב צוחקים עכשיו. מה לי ולאופטימיות נצחית):
1. 2 מקלחות ביום הוא דבר שלא מומלץ לכנרת, אבל מטעמי היגיינה מומלץ ביותר. לא צריך לחכות למים חמים. להיפך, אין כמו לזנק למקלחת צוננת בשביל לשטוף את ג'יפת היום.
2. קפה ברד. המקומות המסוגננים יותר יקראו לזה "גרניטה קפוצ'ינו" ועוד שמות פלצניים שכאלה, אבל בתעכל'ס מדובר בקרח עם קפאין. זאת ההמצאה הטובה ביותר עד שימצאו דרך לשלב ניקוטין באלכוהול.
3. קרח. בכל דבר, בכל מצב, בכל צורה.
4. בחורות חצי ערומות ברחובות. אני לא מהן, והן לא עושות לי שום דבר אבל אני בטוחה שהן מסבות הרבה עונג להרבה אנשים. במיוחד אלה עם החולצות (אם ניתן לקרוא להן כך) שהן מפית עם שרוכים. יופי של דבר, לגברים ולמי שחתיכה מספיק ללכת עם כאלה.
5. בירה צוננת בליל קיץ חם. אם אני נשמעת כמו אל בנדי זה בגלל שרמת התאים שלי במוח צנחה פלאים.
6. אני לא יכולה להדגיש את זה מספיק פעמים. מזגן. לכו לסופרים, לכו לקניונים, לכו לכל מקום כל עוד הוא ממוזג. אין מזגן? תחרימו את המקום. (זה אומר שגם הדירה שלי מוחרמת. חפשו אותי בדיזנגוף סנטר).
7. סנדלים. שחררו את כפות רגליכם! ריכשו לק מזעזע! אף אחד לא מסתכל ממילא וזה ממש כיף להסתכל למטה ולגלות שהציפורניים שלכם סגולות. (ואני מתכוונת, סגול מטאלי מזעזע. בלי גווני פסטל בבקשה. תתפרעו.)
8. לישון בלי פיג'מה. ממש כיף. והשכנים יאהבו אתכם, אני מבטיחה.
9. גברים בברמודה. זה לא הדבר הכי משעשע שראיתם?
10. התירוץ המושלם. המירו את "זה בגלל המצב" שכבר הפך להיות נדוש ומייגע, ל - "בגלל החום". לזה עדיין מאמינים.
ועכשיו ברצינות. (שוב, גל צחוק עובר בקהל)
יש בערך מליון דברים שאני רוצה לעשות. מליון וחצי יכולות שאני חושבת שיש לי ואני בטוחה שאני יכולה להפיק מהן משהו מועיל שאני יכולה להנות ממנו.
מאה אלף דברים שאני רואה אותי עושה אותם טוב. דברים שהייתי רוצה לבדוק וללמוד ולהתנסות בהם.
(לא, זה לא העתק מהיומן שלי בגיל 16, זה מעכשיו).
נראה שככל שאני עושה פחות (ותסכימו איתי, שבשנה האחרונה כל מה שאני מנסה לעשות זה כמה שפחות), אני חושבת על יותר. חושבת על כל התחומים שמעניינים אותי.
מנסה להחליט, כמו שבקי ניסחה את זה, מה סתם החירטוט החדש ומה באמת שווה לנסות להשיג.
לא מצליחה להגיע למסקנות. הכל נשמע לי כמו חירטוט. ואם הכל חירטוט - משמע הכל שווה.
(על משקל מי שאוהב הכל לא אוהב שום דבר)
אז בזמן שטריליון וריאציות של החיים שלי עוברות לי בראש כמו גרסה מורחבת של "דלתות מסתובבות" (אריק, תסלח לי, נכון?)
אני עושה פחות ופחות.
זה בגלל החום. אי אפשר לעשות שום דבר מועיל. כשיגיע החורף. אני מבטיחה. אני אעשה משהו. אולי.
::: אולם כניסה
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: ארכיון
::: היסטוריה