::: אולם כניסה
::: מנות קטנות
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
::: אולם כניסה
::: מנות קטנות
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
אוקיי. נכנסתי לחדר של הבוס שלי, אמרתי לו שאני לא יכולה יותר, שאני לא אשאר במקום הזה שעושה לי כל כך רע עוד דקה.
שאני עוזבת ועכשיו. שלא מעניין אותי אם יש לו מחליפה או לא.
שיש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר להיות שם, ושאני מתבזבזת שם, והלכתי בלי להסתכל אחורה.
אז מה שבאמת קרה:
הוא הזמין אותי לחדרו, אמר שהוא לא רוצה שאני אעבוד שם יותר, שממחר כבר יש לו מישהי חדשה ושאני משוחררת.
הקלות הבלתי נסבלת.
אז אני מובטלת שוב. יש לי חודש להשיג עבודה חדשה לפני שהבנק שלי יגלה שאין לי מקור הכנסה. (פקיד יקר, אם אתה קורא שורות אלא, עשה את הדבר ההומני היחיד והתעלם. תודה).
זה היה צפוי. הרי אני בעצמי רציתי ללכת ובמקום לעזוב, פשוט לא יכולתי (כי מי בתקופה זו של חיינו פשוט קם ועוזב כי לא טוב לו? טרוף) אז במקום עשיתי הכל כדי להביא אותו לפטר אותי.
לעזאזל, אני הייתי מפטרת את עצמי כבר מזמן.
מי יכול להגיד נטיה להרס עצמי, ילדים וילדות?
אני לא יכולה להגיד שאני ממש מבואסת מזה שאני לא צריכה להיות שם מחר בבוקר.
אבל אני לא יכולה להגיד שכולי שמחה וצוהלת. כי עכשיו אני שוב צריכה למצוא עבודה, והפעם משהו שהוא לא מזכירות כי האדמינסטרציה כבר יוצאת לי מהאף.
עכשיו צריך לגלות יוזמה, לצאת אל השטח, להתחיל להשיג משהו, להתחיל להתאמץ.
*אנחה*
אבל פגשתי את ירון בערב. והוא הביא לי פרח גדול ויפה. שאני לא יודעת איך קוראים לו, אבל עכשיו כל החדר שלי מריח כמוהו. למרות הסיגריות...
וקיבלתי דיסק אוסף מגליה. שזה הדבר הכי כיפי שיכול להיות. תמיד רציתי צורב רק בשביל להכין אוספים לאנשים.
ומחר - מחר זה יום חדש. מלא אפשרויות שרק מחכות להתרחש.
כן.
הימורים על עד איזה שעה אני אשן מחר? מישהו?