::: אולם כניסה
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
מצב רוח נוכחי:
למה אני צריכה להגדיר מצב רוח כל הזמן? אה. זה היה רעיון שלי.
היום אני אוהבת:
משמרות ערב
אני ממש ממש רוצה:
שיפסיקו עם השירים המדכאים בגלגל"צ בשעות האלה. בא לי לבכות.
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
בדידות של אמצע הלילה.
מה שטוב במשמרות ערב, זה שלמחרת אתה לא צריך לקום מוקדם ואתה לא מרגיש אשם שאתה נשאר ער עד מאוחר.
ואתה יכול לבזבז את זמנך לריק לעוד כמה שעות בלי לחשב כמה שעות נשארו לך לישון.
מה זה האתה הזה כל הזמן? אני, בסדר? אני.
השעות האלה תמיד מביאות איתן איזושהי מלנכוליות. או שזה השירים בגלגל"צ.
הידיעה שרוב האנשים ישנים עכשיו ואני ערה. שקצת שקט יותר מבדרך כלל. קצת בודד יותר.
שאין לי ממש מה לעשות עכשיו, אבל לישון , עוד לא בא לי.
יש ימים שלא נוח לי בתוך העור שלי. והיום היה יום כזה.
היו לי כמה שעות להרוג עד המשמרת שלי. אז ישבתי בבית הקפה החביב עלי. (מעגל הטיפים, הם משאירים לי, אני משאירה למלצרית אחרת)
ופתאום הרגשתי תחת זכוכית מגדלת. איזה זכוכית מגדלת? מיקרוסקופ.
לא של מישהו אחר, שלי
למה את יושבת כפופה, תתיישרי.
וראית שיש לך כתם על המכנסיים.
יופי, שפכת את הסוכר על השולחן. מטומטמת.
ותראי איך נפל לך הבראוני מהמזלג.
את לועסת מוזר, את לא חושבת?
וזאת הסיגריה הרביעית שלך.
ומה חושב מי שמסתכל עלייך.
מי מסתכל עלייך בכלל.
יו, מה זה הצמיג הזה כשאת יושבת, איזה פאדיחות.
ותסדרי את החולצה, מי שיושב מאחוריך רואה לך את התחתונים.
למה לבשתי את זה בכלל, אני נראית מגוחכת.
ולמה את מחזיקה את הספר ככה.
השיער שלך קופץ.
למה לא התאפרת היום?
ואיך את מרשה לעצמך לשבת בבית קפה? אין לך כסף.
ועוד ועוד ועוד.
כמה מעייף.