
::: אולם כניסה
::: מנות קטנות
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600

שלום אנשים.
אל תשאלו כמה רע לי.
סתם, אתם פשוט כל כך רגילים לשמוע את הקיטורים שלי, אז לא רציתי להבהיל אתכם עם משהו שונה לחלוטין.
קודם כל: בשורה משמחת.
שכחו ממודעות מעצבנות, עדכנו את הסימניות שלכם ותמצאו משהו חדש להציק לי עליו:
יש לי דומיין משלי.
www.rinabaroukh.com
מרוצים עכשיו?
יופי. גם אני.
דבר שני.
העירו לי היום שאני תמיד כותבת דברים ולא כותבת איך הם נגמרו.
אז כמו שבעיתונים חוזרים לכתבות ישנות ובודקים מה קרה מאז ומה השתנה, אז גם אני.
1. רינה וחיפושי עבודת המלצרות
זוכרים, את הבחור ההוא שנתן לי את הטלפון של האחראי של הבית קפה?
אז ככה, רינה התקשרה, הגיעה לראיון, הובטחה לה תשובה תוך מספר ימים.
מספר ימים ועוד קצת עברו וכלום לא קרה.
כך נגוז לו חלום המלצרות עד ששוב יהיה לי כוח להזיז את התחת שלי לסבב מסעדות וחיוכים נוסף.
2. רינה פוגשת את אמה בעזריאלי.
היום ההוא התחיל גרוע, והדבר האחרון שהתחשק לי זה לשבת עם אמא שלי ולגלות סבלנות.
אבל תאמינו או לא, עבר לא רע. לא הפכנו לחברות הכי טובות, אבל השעה עברה בצורה נעימה ולא נוראה כמו שחשבתי שהיא תהיה.
היה סביר. דיברנו, על סתם דברים. זה עשה אותה נורא מאושרת, אותי לרגועה על שהצלחתי לעשות את זה והיה שווה.
כן, יש מצב שנעשה את זה שוב.
3. רינה פוגשת בחור נחמד
לא כתבתי עליו מי יודע מה, רק שדיברנו קצת אחרי הסרט בסינמטק.
אז דיברנו גם בטלפון כמה פעמים. ואז סיפרתי לו שיש לי אתר והוא ביקש את הכתובת.
מאז נעלמו עקבותיו. יש קשר? תעשו את החשבון בעצמכם.
4. רינה לא עושה שום דבר
אין שינוי.
מסמך אנושי מצמרר, אה?
***
בגלל אנשים כאלה אני שמחה שיש אינטרנט. קוראים לה הת'ר והיא מצחיקה בטרוף.
אני עדיין מצחקקת בגלל הקטע שהיא כתבה על הדרך הנכונה לשנוא את העבודה שלך
להתראות חברים, עד לפעם הבאה.