::: אולם כניסה
::: מנות קטנות
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
::: אולם כניסה
::: מנות קטנות
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
ים של חורף ופלצנות של יום שישי (או להיפך)
פתאום בא לי ים. מסלול ההליכה תוכנן עוד לפני שיצאתי מהבית. בדרך זנחתי אותו והלכתי בדרכים לא מוכרות, בכוון הכללי. ,
את השקיעה פספסתי, אם כי השמש לא ממש שקעה, רק נעלמה מאחורי גוש עננים שכיסה את כל האופק.
הים עבר מכחול-אפור לכחול-כהה לשחור והתמזג עם השמים.
זוגות, אנשים רצים, טיפוסים תמוהים ואני.
קצת מפחדת להיות כאן לבד, קצת חושבת שכדאי כבר ללכת, קצת רוצה להישאר כאן שעות.
מבט הצידה נתקל בשלט "אין מציל". מחזירה את המבט לים. חושבת על הים של דוד גרוסמן, ב"עיין ערך: אהבה". איך ששם הוא בכלל אישה ואיך שההוא מהספר מנהל איתה שיחות והיא עונה לו.
הגלים משחקים איתי תופסת. או שאני משחקת איתם. מתקרבת אליהם, הם קופצים עלי, אני בורחת בריצה וחוזרת שוב. כמו ילדה.
הם הולכים ונוגסים עוד ועוד ביבשה, כל גל מתקרב אלי יותר מהשני. זה בגלל הגאות. מנסה להיזכר איך ולמה גאות מתרחשת בכלל. לא מצליחה. פעם ידעתי.
***
ובדרך הביתה, חלפתי על גן ילדים וזיהיתי נדנדה. הבטתי לצדדים, לוודא שאף אחד לא רואה, והתיישבתי על האמצעית. איזה כיף זה להתנדנד.
ואז הגיע אבא אחד עם ילד קטן, ותפס את הנדנדה שלימיני (הילד, לא האבא). ותוך כמה דקות - עוד אבא עם ילדה שהשתלטה על הנדנדה שלשמאלי. ואני כמו מפגרת, מתנדנדת בין שניהם. שני הילדים מסתכלים בי במבטים חושדים, לא מבינים מה בדיוק אני עושה שם, אה... סליחה? את לא אמורה להיות במקום אחר? עושה משהו שאנשים גדולים עושים? והאבות מתעלמים מקיומי כי הם לא כל כך יודעים מה לעשות איתי. לשאול איפה אמא שלי?
האבא של הילדה התחיל לשיר "נד-נד, נד-נד, רד עלה עלה ורד" ואני קולטת שאני שרה איתם, בשקט. אמרתי מפגרת?
ואז חברי למגרש המשחקים נטשו עם מלוויהם. הילדה עוד הסתכלה עלי מאחורי הכתף של אבא שלה בתימהון. נפנפתי אליה. היא נפנפה בחזרה.