יום שלישי 2.10.01 23:30

הכל רגעים

היום עשיתי קצת סדר בדיסקים שלי. להחזיר את הסוררים אל העטיפות שלהם, לסדר את הערימות בצורות גיאומטריות כך שהם לא יהיו בסכנת התמוטטות.
מה שכיף בזה, הוא שאני נזכרת באלה שלא שמעתי מליון שנה, או לא שמעתי יותר מפעמיים מאז שקניתי אותם.
אז עכשיו הכנסתי אחד מאלה למערכת. דיסק של ה"קיור". דיסק חביב למדי.
ונזכרתי למה קניתי אותו. אין כמו דיסק טוב שהולך עם סיפור טוב.
קניתי אותו בגלל שיר אחד. "lovesong".
קניתי אותו בגלל ערב אחד, די מזמן. שבו הבנות החביבות עלי ואני הלכנו לאיזו מסיבה שמישהו אירגן. באיזה מקלט שהוסב לפאב/מועדון בפקולטה לחקלאות ברחובות (החיים הפרועים שאני חיה!).
היתה מוזיקה שהוגדרה כאלטרנטיבית. והיה שם בחור שמצא חן בעיני. אל תפתחו ציפיות, שלא תתאכזבו כמוני כשתגלו שכלום לא קרה.
אבל בעיצומו של הערב הבחור ניגש אל הדי ג'יי המקומי, וביקש ממנו לשים את השיר הזה.
שיר שלא ממש הלם את הערב, מה גם שאי אפשר ממש לרקוד לצליליו (חוץ מסלואו סוער, אבל אף אחד כבר לא רוקד סלואו) ככה שהוא לא ממש התלהב מלהשמיע אותו, אבל הוא שם אותו בכל זאת, והאנשים נעלמו תוך שניות לשתות את ה"מכבי" שלהם, ולנצל את האתנחתה הגלגל"צית כדי ללכת לשירותים.
אני התיישבתי על הרצפה באיזו פינה. ובחורינו נשאר לבד על "רחבת הריקודים", רוקד לעצמו ושר את המילים תוך כדי. הייתי (בשמחה) באה לרקוד איתו, אבל פחדתי להפריע. יש מצבים בהם לא צריך לעמוד בין גבר לשיר שהוא אוהב. ברור ששמעתי את השיר הזה מאות פעמים (גלגל"צ), אבל משהו בריכוז שלו בשיר, בחוסר ההתאמה שלו לערב, בדרך שהוא שר כאילו הוא חי כל מילה, גרמו לי להתאהב בו. בשיר. על הבחור כבר ויתרתי בשלב זה.
אז נכנסתי לחנות הדיסקים הקרובה, ורכשתי לי את הרגע. זה מה שכיף ברגעים שקשורים בשירים. תמיד אפשר לשמוע אותו ולהיזכר.
(ohhhh.... that's so sweet!)

נו, גם לי מותר רגע של קיטש, לא?

לילה טוב.

::: הפרק הקודם
::: ארכיון