::: אולם כניסה
::: קצרים
::: SMS
::: סרטים
::: מי אני
::: כיתבו לי
::: קישורים
::: ארכיון
מצב רוח נוכחי:
what ever
היום אני אוהבת:
את אגי משעול
אני ממש ממש רוצה:
שיפסיקו לשים אותי במשמרת ערב במוצאי שבת ובמשמרת בוקר ביום ראשון. אין מספיק שעות שינה באמצע.
האתר מומלץ לצפייה ברזולוציה של 800X600
אתם מכירים את מצבי הרוח הסנטימנטליים, או שזאת רק אני?
היה לי כזה ביום שישי. אני יושבת ובוהה, ופתאום יש שיר נורא עצוב בגלג"צ ואני מתחילה לבכות כאילו אין מחר.
זה גם לא חייב להיות שיר עצוב. זה יכול להיות שיר שמח, אבל פתאום הוא נראה עצוב.
מישהו שהסתכל עלי מוזר ברחוב יכול להביא אותי להתמוטטות עצבים.
פתאום אני רוצה להתקשר לכל העולם והחברים שלו ולהגיד שאני נורא אוהבת אותם.
העץ מולי נראה נורא נוגה.
הקפה מלנכולי.
הסנדויץ' זועק לתשומת לב.
אם מישהו יגיד לי שלום, סתם שלום, לא שלום עם כוונות מיוחדות, אני אפרוץ ביבבת אושר והודיה.
פרוזאק דחוף, אה?
שיחה עם רינה כשהיא במצב רוח סנטימנטלי:
אמא שלי רינה: האלו?
רינה: אמא? זאת את? (דמעות בעיניים)
אמא שלי רינה: כן. מה שלומך?
רינה: בסדר (יבבה חנוקה). מה שלומך את? הכל בסדר? תספרי לי הכל.
אמא של רינה: את מרגישה טוב? (תוהה על איזה סם הבת שלה נמצאת)
רינה: כן, אני בסדר גמור. אדי בבית? (הוא כלב. איפה הוא יכול להיות? פגישת עסקים?)
אמא שלי רינה: כן...
רינה: אווווו איזה חמוד. מה שלומו? הוא בסדר? אני נורא מתגעגעת אליו. מה הוא עושה? (מוחה דמעה)
אמא של רינה: את חולה?
רינה: לא, לא. אני סתם, מתגעגעת.
אמא שלי רינה: אה... אוקיי.
רינה: טוב, אני חייבת לסיים, תמסרי לאדי ד"ש ותלטפי אותו בשמי (לא עומדת בהתרגשות, ולכן חייבת לסיים את השיחה לפני שתפרוץ בבכי לתוך הפלאפון).
החדשות הטובות: זה עובר אחרי יום בערך.