©©כל הזכויות שמורות לסיון ולהכי גאים שיש-ישראל (רותי טל)
כל ההתחלות קשות
חלק 2
בריאן התעורר וכרגיל הלך למקלחת. הוא הסתכל שנייה לאחור. שיט. איפה ג'סטין?
כשבריאן יצא מהמקלחת לבוש במגבת בלבד, הוא הבחין בג'סטין יושב בסלון על הספה. מצייר. כמו שהוא עשה בשלושה ימים האחרונים.בעצם ארבעה, אם כוללים את הפעם הראשונה ביום ראשון. כל הזמן... לבריאן נשבר מזה.
"אולי כדאי שאתה תיקח את הויאגרה..." הוא אמר לג'סטין.
ג'סטין הרים את הראש לאט למעלה.
הוא היה עייף. כבר שלושה ימים הוא מצייר באינטנסיביות לקראת התערוכה. והוא כל כך מתרגש. זו הפתעה שהוא מכין לבריאן... הוא החליט לא לגלות לו כלום. פשוט להפתיע אותו בתערוכה שלמה... בימים האחרונים הרעיון שלו התערער ... היה לו קשה להתרכז. כשכל לילה בריאן חוזר בחמישה לשלוש מסריח מסקס. ולא מדבר. לא שג'סטין אומר משהו. איך יוצאים מזה?
והפעם, אולי הם סוף סוף ידברו.
"בריאן..."
"וואו. אתה אפילו זוכר איך קוראים לי?" בריאן ענה בעצבנות.
"כן... ומה אתה רוצה? זה לא אני שחוזר כל לילה מאוחר בלי לעצור להגיד שלום"!
"לא אומר שלום? או שאולי אתה לא שומע את זה כי אתה שקוע בלצייר נונסטופ?"
"אני מצטער , בריאן קיני "המהולל". אל תשקר לי. חשבתי שאתה שונה"
"מה? שיט. נמאס לי ממך והציורים המטופשים שלך. "
לג'סטין זה היה מספיק. הוא חשב שבריאן ידע כמה הציורים חשובים לו.
הוא אסף את התיק , כמה בגדים ודברים לתערוכה.
הוא סגר את הדלת וצעק מהצד השני- ‘Asshole!’ הוא נשען כנגד הדלת, כשעיניים שלו אדומות וצורבות.
"דרמה קווין" בריאן חשב. הוא קבר את ראשו בידיו. הוא יחזור עוד שעתיים בטוח.
אלא שג'סטין לא חזר. הוא עבר לגור עם מל ולינדז. הוא הרגיש כאילו הוא איזה הומלס שאף אחד לא רוצה. עובר מבית לבית.
הוא הרגיש את הכוחות הפיזיים והנפשיים שלו עוזבים... כל היום הוא התרוצץ בבי"ס, בדיינר של דב ועזר ללינדזי עם גאס.
אה, והתערוכה. הוא התחיל להתחרט שהוא לקח את זה על עצמו בכלל. עד שהוא הגיע כל כך רחוק עם בריאן.
אוף! הוא צעק בתסכול והכה בקיר בחוזקה. מזל שהלסבז יצאו מהבית עם גאס. לפחות התערוכה מחר והכל נגמר.
בעצם... יש לי חופש. הוא חשב. אז למה שלא...?
אני לא אתאבל פה עכשיו. יש לי זכות ללכת לבאבילון.
היה לו מן דז'ה וו קצר, להסכם עם בריאן, כשהוא עזב והלך לבאבילון...
ג'סטין נכנס לרחבת הריקודים. אחרי שהוא ראה שאף אחד מוכר לא היה שם, הוא הרשה לעצמו להיאבד במוזיקה.
הוא רקד ורקד כשפתאום הרגיש מישהו מאחוריו. הוא היה חתיך. לא כמו בריאן, אבל חתיך. היה לו שיער שחור ועיניים בצבע חום בהיר, וגם קצת פסים אדומים בשיער.
"הי מה קורה"? החתיך שאל.
"אמממ... בסדר . אני ג'סטין."
"ג'ייק".
וההמשך ידוע..
בריאן נהג בהיסטריה לבאבילון. מל ולינדז לא ידעו לאן ג'סטין הלך, ואף אחד לא ראה אותו מאז שעבד בדיינר. במשך היום בריאן לא יכל להתעלם מהעובדה שג'סטין לא חוזר הביתה, ולכן ניסה לבדוק מה הוא עשה ולאן הוא הלך.
האורות הבהבו במועדון הרועש. בריאן, התעלם מחבריו וסקר את רחבת הריקודים. אין ג'סטין. הבר. אין ג'סטין. החברים. אין ג'סטין.
שיט! הוא חשב בתסכול והלך לעבר הבר. הוא פנה לעבר הברמן.
"איפה-"
הוא נקטע ע"י מייקי.
"הי בריאן."
"fuck off”
"מה?"
"לא עכשיו מייקי" הוא אמר לו בעצבים.
מייקל בהה בו לרגע. הוא משך בכתפיו והלך להצטרף לבן ברחבת הריקודים.
הברמן כבר ידע מה בריאן רצה. הוא הביט בבריאן בחשש והצביע לעבר החדר האחורי של באבילון(The Backroom).
בריאן הסתכל כלא מאמין. לא, זה לא יכול להיות. הוא ידע שג'סטין שבר כמה חוקים בעצמו, אבל זה כבר מוגזם. לבד? לחדר האחורי?
בריאן הלך במהירות לכיוון החדר.
"די... די...די תפסיק" הלחישה של ג'סטין התגברה עד שג'ייק שמע .
"מה קרה?"
"שיניתי את דעתי."
"למה, דווקא היה בסדר" הוא אמר והחל לנשק את ג'סטין על הפה.
בריאן נכנס בדיוק באותו הרגע. וג'סטין הרגיש אותו. הוא יכל להרגיש את בריאן אפילו בלי להסתכל עליו. הוא דחף את ג'ייק מעליו והביט בבריאן, מנענע את ראשו. "זה לא מה שאתה חושב", הוא אמר והלך לכיוון בריאן.
"לא זה בסדר." בריאן אמר בקרירות והלך משם.
ג'סטין נסה להשתחרר מאחיזתו של ג'ייק ולרוץ אחרי בריאן.
"לא אתה נשאר פה איתי " ג'ייק אמר ונשק את הצוואר של ג'סטין.
"אמרתי לא!" ג'סטין צעק ודחף את ג'ייק.
ג'ייק הצמיד אותו לקיר.
"חשבתי שהוא אמר לא". בריאן אמר.
בריאן! ג'סטין חשב בהקלה. לפחות הוא ידע שלא נישקתי מרצון...
ג'ייק הרפה את אחיזתו בג'סטין. הוא הביט בבריאן בכעס והתרחק לכיוון הבר.
בריאן הביט בג'סטין לרגע ואז לקח את ידו והוביל אותו אל הג'יפ.
ג'סטין נשם בהקלה ונרדם במושב.
בריאן הביט בו לרגע ושקל את האפשרויות תוך כדי נסיעה. הוא החליט שעדיף לשמור קצת מרחק מג'סטין, המצב ביניהם לא כל כך טוב כרגע. בלשון המעטה. אם הם הולכים לפתור את זה מתישהו, אז לא עכשיו. שניהם צריכים שינה טובה.
הוא עצר מול הבית של לינדז ומל.
"ג'סטין?" הוא לחש והחל להעיר אותו בעדינות, מנער את כתפו.
"מה...אה?" ג'סטין מלמל ושפשף את עיניו. הוא הביט בבריאן, ואז בבית שמולו.
בריאן שתק, והסתכל למטה.
ג'סטין נאנח בעצב. ויצא מן המכונית.
"ג'סטין!" הוא שמע קל מאחוריו.
"Later" בריאן אמר.
ג'סטין חייך והשיב לו באותה המילה.
הוא טרק את הדלת לבית של הלסבז בשניה בה בריאן טרק את דלת הג'יפ ונסע ללופט מהורהר.
למחרת
וזהו. זה היה השבוע הגרוע ביותר שג'סטין זוכר שהיה לו... יכול להיות שהדברים יסתדרו היום???
ג'סטין בדיוק סיים לסכם את הימים האחרונים במוחו.
ג'סטין לא ידע מה לעשות. היום הייתה התערוכה. אחרי ששה ימים מורטי עצבים.
לינדזי העירה אותו מוקדם בבוקר.
"ג'סטין! תתעורר עוד שעתיים שעות התערוכה נפתחת!"
ומאותו הרגע הזמן התחיל לרוץ. קודם כל הם עזרו לעובדים לקחת את כל הציורים ותלו אותם בתערוכה, מה שלקח כשעה.
אח"כ הם התקשרו לוודא מי מגיע. לינדזי שלחה להמון אנשים הזמנות, חוץ מכל המשפחה(דב, מייקל, בן, אמט, טד, ויק וגאס...)שלהם היא הודיעה אישית. ג'סטין סיפר לה שזו הפתעה לבריאן והיא חייכה. היא אמרה לו שיזמין את בריאן אישית והיא תגיד לכולם שאסור לו לדעת מזה עד שהיא תספר לו...
ג'סטין הביט בציורים במבט עצוב. בחדר היו רישומים וציורי דיוקן של כולם. רוב ציורי הדיוקן היו כמובן... של בריאן. בכל מיני מבטים. ג'סטין היה מחייך אם הוא לא ידע למה גרמו הציורים האלו.
הוא לא ידע איך לקרוא לתערוכה, ועל ההזמנות לא היה כתוב שום שם. לבסוף, כשלינדזי אמרה לו שהוא חייב נושא כלשהו, הוא חייך וענה "הכל."
"מה זאת אומרת?"
"הנושא הוא הכל. כל מה שציירתי כאן הוא הכל".
לינדזי לא רצתה לשאול עוד שאלות שעלולות להעציב את ג'סטין ביום התערוכה ...
קבוצה של אנשים נכנסה לחדר עם פתיחת דלתות האולם.
ג'סטין נאנח וניגש לברך אותם.
בריאן הביט בשעון.
השעה הייתה 11, בבוקר יום שבת , והשעון לא הפסיק לצלצל.
"הלו" הוא ענה בקול מנומנם משהו.
"בריאן" הוא שמע את קולה הלחוץ של לינדזי.
"מה?"
"תזיז את התחת שלך לאולם התצוגה במרכז האומנות בצומת טרמונט. עכשיו."
"מישהי קמה על רגל שמאל..." הוא אמר , עדיין נשמע ישנוני.
"תקשיב לי. אני יודעת מה קרה אתך ועם ג'סטין. הוא סיפר לי. זה הכל אי הבנה אחת גדולה..." היא אמרה וסיפרה לו במהירות את הדרמה הקטנה והמטופשת שהתנהלה...
"חרה. התנהגנו כמו שני סטרייטים."
היא לא צחקה.
היא המשיכה לדבר, וסיפרה לו על התערוכה .
הוא נתן לה נשיקה דרך הטלפון ורץ להתלבש.
"הי." הוא עמד מאחורי ג'סטין, צופה באחד הציורים. הוא התקרב עוד והשעין את סנטרו על הכתף של ג'סטין מאחור.
"אני מצטער, לא הייתי צריך לעשות את זה הייתי צריך לדבר אתך, ואני מצטער על מה שאמרתי בקשר אליך". ג'סטין לחש.
"להצטער זה בולשיט." ג'סטין הסתכל עליו.
בריאן חייך.
"אני גם מצטער... "הוא אמר ונשק את ג'סטין מאחורי האוזן.
הם הסתכלו אחד על השני לרגע, לא זקוקים למילים בכדי לתקשר...
ג'סטין ראה ניצוץ בעיניים של בריאן.
הם הסתכלו על האנשים. ושוב אחד על השני.
הם שילבו ידיים ויצאו מהאולם.
כעבור 10 דקות הם שוב שילבו ידיים. בדרך למיטה.
הסוף
הערות: שני החלקים לא נכתבו בפעם אחת ולכן הסיפור התפתח וכתבתי אותו בערך על הפרקים של ההסכם של בריאן וג'סטין ועד לאחרי פרק 9. אני מקווה שנהנתם לקרוא את זה. ניסיתי לעשות את זה לא דביק מדי ולא אדיש מדי...
J בפנפיקים בארצות הברית, לדוגמא, הם כותבים מה שבראש שלהם(הכל! אפילו סיפורים הפוכים- לדוגמא שג'סטין היה בן 30 ובריאן בן 17 כשהם נפגשו ) ואני הושפעתי מהרבה מאד מהם כי קראתי מלא . אבל אני לא יודעת מה ההעדפות שלכם...לעומת מה שאני כותבת באנגלית. אז אם רומנטיקה זה בראש שלכם, או כל דבר אחר, אם יש לכם משהו להעיר , או אם אתם רוצים כתובות לפנפיקים על הסדרה תכתבו לי ואני אשמח לענות. האי מייל: [email protected]