פרק רביעי: מה ההבדל בין לטאה ובין דינוזאור?

החורף נמשך, ודבר לא קרה. הגשמים שטפו את החול שכיסה את הביצה, ורוני היה צריך לכסותה שוב בחול חדש. לחתולי כבר נמאס כל הענין, והוא הפסיק ללכת כל יום עם רוני כדי לבדוק מה חדש. כשנגמר החורף והגיע האביב נעלם חתולי בכלל. הוא הפסיק אפילו להגיע לפתח הבית כדי לקבל את ארוחת הבוקר וארוחת הערב שלו. רוני קצת דאג, אבל נרגע כאשר ראה את חתולי מטיל בחצר עם חתולה ג'ינג'ית, כמוהו. מסתבר שהוא מצא לו חברה חדשה,

והעדיף לשחק איתה, במקום לבדוק כל יום עם רוני את הביצה המשונה, שאולי יצא ממנה יום אחד דינוזאור, ואולי לא יצא ממנה בכלל שום דבר.

הימים נעשו יותר ארוכים ויותר חמים. החול שכיסה את הביצה התיבש לגמרי והיה יותר חמים ונעים. רוני עדין קיווה שיום אחד תבקע הביצה, ויצא ממנה דינוזאור קטן וחמוד. הוא כבר לא היה הולך לבדוק את הביצה כל יום, רק פעם אחת או פעמיים בשבוע. כשהגיע הקיץ, ואיתו החופש הגדול, התחיל רוני ללכת לקיטנה, והיה עסוק שם מבוקר עד ערב. בשבתות היה הולך לים, והכי חשוב, הוא התחיל להתכונן )ולהתרגש( לקראת יום הולדתו. עוד מעט יהיה רוני בן שש!

ויום אחד כאשר ניגש רוני לבדוק את הביצה הטמונה בחול חיכתה לו הפתעה אמיתית.

?מי בקע מהביצה הוא לא מסתתר, לא מפחד, !וזולל בננות עם הקליפה היצור הזה בכלל אינו דומה ללטאה. זהו דינו הדינוזאור הקטן.

כאשר התקרב למקום כבר הבחין בכך שמשהו השתנה. החול לא היה ישר וחלק. הוא ראה לפניו ערימת חול כאילו שמישהו חפר במקום. וכשהתקרב עוד ראה שליד ערימת החול מפוזרים שברים של קליפת ביצה. הוא נבהל מאד והתרגש. מיד חלפו בראשו מחשבות נוראות. אולי ילדים חפרו במקום, מצאו את הביצה ושברו אותה? אולי חתול או כלב גילו את הביצה, שברו אותה ואולי גם זללו אותה? הוא עמד בשקט והביט מסביב. ופתאום חשב, בעצם למה כשרואים משהו בלתי צפוי, מיד דואגים שקרה משהו לא טוב? אולי הדינוזאור פשוט בקע סוף-סוף מהביצה, ועכשיו הוא מטייל לו כאן בחצר, בין השיחים, מחפש את אמא שלו! בוודאי הוא רעב, ומחפש אוכל. רוני התחיל לחפש בזהירות בין הצמחים והשיחים הקרובים למקום. לאט-לאט הזיז את הענפים לצדדים, הרים עלים יבשים, הציץ מתחת לכל מיני קרשים ונירות שהיו מושלכים ליד קירות הבית. ופתאום התגלה לעיניו......

-מה זה! קרא רוני בקול רם. איזו מין חיה משונה!

לפניו, על הדשא, נראה משהו שקשה היה לקרוא לו בשם. הבריה המשונה היתה בגודל של כף יד. היא היתה דומה ללטאה, אבל הצבע שלה היה מאד מיוחד, מין צבע משונה, תערובת של חום, אדום וורוד. היה לה זנב, וראש קטן על צוואר קצת ארוך, והיא הביטה אל רוני בשתי עינים קטנות, ונראה שהיא בכלל לא מפחדת. היא לא ניסתה כלל להסתתר או לברוח. ורוני הבין מיד שזו לא סתם לטאה. לטאות בורחות מאנשים וגם מילדים. היצור הזה לא ברח, ואפילו לא ניסה להסתתר. הוא פשוט לא הבין איפה הוא נמצא. הוא אפילו לא ידע שאולי הוא צריך לפחד, או לברוח או לנסות להסתתר. הוא הביט אל רוני בסקרנות, כמי שרואה משהו חדש ומוזר, ורוני היה מיד בטוח - זה הדינוזאור אשר בקע מהביצה! הוא התכופף, נגע בעדינות בגבו של היצור הקטן, והושיט לפיו עלה ירוק שקטף מאחד הצמחים. היצור רחרח, לקלק והזיז את ראשו הצידה. נראה שהעלה הזה לא מצא חן בעיניו.

-חכה רגע, קרא רוני. אני רץ להביא לך משהו שאתה מאוד תאהב. אני מיד חוזר!

הוא רץ אל הספסל שבגינה שעליו ישבו כל המטפלות.

- רינה, פנה רוני אל המטפלת שלו, אני נורא רעב! אולי יש לך בננה? ומיד הוסיף:

-בבקשה, שכחתי להגיד, בבקשה!

-מה פתאום בננה? שאלה רינה. אתה בדרך כלל לא כל-כך אוהב בננות. היא חיפשה בתיק שלה, שם אפשר היה למצוא כל דבר שאולי יהי נחוץ להם בגינה, והוציאה בננה.

-בבקשה רוני. מאוד בריא לאכול בננות, ואני שמחה שהתחלת לאהוב אותן. היא התחילה לקלף את הבננה, אבל רוני עצר אותה.

-לא, לא צריך לקלף, רינה. אני כבר גדול, אני אקלף לבד. ובליבו חשב, עכשיו אצטרך להשיג כל יום לא רק בננות עם הקליפה, אלא גם עלים של בננות, לקינוח! ועוד משהו חשב רוני. אם היצור החמוד שבקע מהביצה יאהב את הבננה, זה יהיה בהחלט סימן לכך שזהו דינוזאור, ולא סתם לטאה.

והיצור החמוד אכל. לא סתם אכל, ממש זלל! ולקינוח, חיסל גם את קליפת הבננה. רוני היה שמח אם היה יכול להביא לו עלי בננה לקינוח, אבל הוא פשוט לא ידע היכן למצוא עלים של עץ בננה. לכן היה הדינוזאור הקטן צריך להסתפק בקליפות הבננה לקינוח. אחר-כך התכרבל לו היצור הקטן בתוך החול ונרדם.

רוני כמעט ולא ישן באותו לילה. הוא שכב במיטתו וחשב. מה לעשות עכשיו? מצד אחד, יכול היה למצוא את חתולי, ושניהם יכלו לקחת את התינוק בחללית ולהחזירו אל אמא שלו, לכוכב הבננות. אך מצד שני.... רוני היה מאד שמח להראות את התינוק הזה לכל אלה שלא האמינו לו, לכל אלה שחשבו וגם אמרו שכל סיפור הנסיעה לחלל היה רק חלום ודמיון. למשל, ציפי הגננת, אמא )וגם אבא(, החברים והחברות בגן, ניר, והתאומות צילי וגילי. ההחלטה היתה מאד קשה.

מצד אחד, חשוב היה לרוני להוכיח לכולם שבאמת יש לו דינוזאור קטן אמיתי. אך מצד שני.....

הוא חשש שהדינוזאור יסבול מכל הסקרנים אשר יבואו להציק לו ולבדוק אותו.

מי יודע? אולי הגננת ציפי תזמין את צלמי הטלביזיה, ואלה יגיעו עם מצלמות ומכשירים גדולים ומפחידים?

ואולי יבואו כתבים מכל העיתונים, ישאלו שאלות, יצלמו, ולא יתנו מנוחה לדינוזאור ולרוני?

והדבר הכי מפחיד, אשר מפניו חשש רוני היה שיבואו חוקרים ומומחים מהאוניברסיטה ומגן-החיות. הוא נזכר שראה פעם סרט בטלביזיה בו ראו מין יצור חמוד שהגיע מהחלל, והילדים מצאו אותו וטיפלו בו יפה. אבל כשנודע הדבר להורים, לשכנים ולגננות, מיד התחילה מהומה גדולה. רצו לקחת את היצור החמוד לכל מיני בדיקות, שהוא מאד פחד מהן. חוץ מזה הוא כל-כך התגעגע הביתה עד שממש בכה! ואז הילדים הגניבו אותו מהבית, ושלחו אותו בחזרה לחלל,

אל הכוכב שממנו בא, אל משפחתו וחבריו.

רוני לא ידע מה לעשות.

פרק חמישי: ההחלטה של רוני

רוני החליט להתיעץ עם סבא שלו. ובינתיים, המשיך להביא ליצור החמוד בננות, עם הקליפה כמובן. הוא החליט לתת לו שם: דינו! זה נראה לו שם נחמד וחביב לדינוזאור קטן. דינו היה זולל את הבננות, ונראה שהוא מתרגל אל רוני ושמח לפגוש אותו בכל יום אחר הצהרים.

לאחר כמה ימים, נפגש רוני עם סבא, סיפר לו על כל האירועים האחרונים, ושאל אותו מה דעתו, מה כדאי לעשות, להחזיר את דינו אל אמא שלו מבלי לספר דבר לאיש, או להראות אותו לכל אלה שלא האמינו לסיפור הנסיעה לכוכבים.

סבא התרגש מאד. בערב כשהחזיר את רוני הביתה, לקח איתו פנס קטן. לפני שעלו סבא ורוני הלדירה של רוני, ניגשו אל השיחים שמאחרי הבנין, ורוני הראה לסבא את גומת החול של דינו. סבא הדליק את הפנס. דינו ישן לו שם בשקט, מכורבל בחול. כאשר נדלק האור, התעורר דינו, פקח עינים, והציץ באורחים. רוני הושיט לו בננה, ודינו תפש אותה בידיו והחל לזלול. כשגמר, השתרע שוב על החול, עצם את עיניו ונרדם.

-הוא נראה ממש כמו דינוזאור, אמר סבא.

-אתה בטוח שזו לא לטאה? שאל רוני.

-נכון שיש הרבה דמיון בין לטאות ובין דינוזאורים, אמר סבא. אבל היצור הזה כל כך מיוחד, אף פעם לא ראיתי לטאה שכזו. וחוץ מזה, אף פעם לא שמעתי על לטאות שאוכלות בננות עם הקליפה, וגם לא מפחדות מילדים ומאנשים.

-ומה נעשה עכשיו? שאל רוני.

-ראשית כל נעלה הביתה, השיב סבא.

-ואחר כך?

-אחר כך, יש לי תכנית. מחר תכין את החללית לנסיעה. מחר בלילה אתה וחתולי תחזירו את דינו אל אמא שלו, לכוכב של הקוסם ררוטונגה. אבל קצת לפני-כן, מחר לפנות ערב, תזמין את הגננת ציפי, את ההורים שלך, ואת החברים מהגן לראות את דינו. אחרי שהם יראו אותו הם בוודאי יאמינו לכל סיפור הנסיעה שלך. אבל אם בלילה תחזיר אותו לכוכב שלו, הם פשוט לא יספיקו להביא לכאן את הצלמים מהטלביזיה, ואת האנשים מגן-החיות. וכך יסתיים כל הענין בכי-טוב.

רוני הסכים להצעה של סבא. למחרת בבוקר הודיע להוריו, לגננת ציפי, ולחברים בגן שיש לו משהו חשוב ומיוחד להראות להם. הוא הזמין את כולם להפגש איתו בשעה חמש אחר-הצהרים ליד הכניסה לבית.

פרק ששי: הפגישה עם דינו

כולכם בוודאי סקרנים לדעת כיצד נגמר הסיפור המשונה הזה.

האם המוזמנים הגיעו לפגישה?

מה הם אמרו כאשר הראה להם רוני את דינו?

האם הם האמינו שזהו ממש דינוזאור, או שהם סתם צחקו להם, וחשבו שזוהי מין לטאה מיוחדת במינה?

ומה קרה בסוף? האם דינו חזר אל אמא שלו?

ואולי הזמין מישהו בכל-זאת את הצלמים של הטלביזיה כדי לצלם את דינו, וכד להראות אתו בחדשות של הטלביזיה?

ואולי נודע כל הענין לעובדי גן-החיות, או לאנשי הספארי, ואלו באו וחטפו את דינו, כדי להכניס אותו לכלוב גדול כך שכל הילדים יוכלו לראות אותו?

הרבה דברים יכולים היו להתרחש. ולסיפור הזה יכול להיות סוף שמח, או סוף עצוב. אבל אין צורך לדאוג. ומאחר ואתם כבר חסרי סבלנות, וממהרים לחברים ולמשחקים, ואולי השעה כבר מאוחרת, וצריך כבר ללכת לישון, אגמור את הסיפור בקיצור.

מתברר שהתכנית של סבא ורוני היתה ממש מצוינת.

ציפי וילדי הגן, וגם ההורים של רוני הגיעו בזמן לפגישה. רק צילי וגילי אחרו מעט, אבל רוני לא היה מודאג, הוא ידע כבר מזמן ששתים אלה תמיד מאחרות. רוני הוביל את כולם אל מאחרי הבית, והראה להם את דינו, שהיה ערני ושמח, והביט בהשתוממות אל האורחים.

-זה משהו מיוחד במינו! קראה ציפי.

-זאת לא יכולה להיות לטאה, אמרה אמא, היצור הזה נראה ממש כמו דינוזאור קטן!

-ותראו את השברים של הביצה הזאת, אמר ניר. תגיד רוני, הדינוזאור הקטן באמת יצא מהביצה הזו?

-איך מצאת את היצור הזה? שאל אבא.

-ומה הוא אוכל? שאלו ביחד צילי וגילי.

רוני עמד לפני כל החבורה. הוא היה מאד מרוצה. עכשיו כולם יודעים שהוא איננו ממציא סתם סיפורים!

-זוכרים שסיפרתי לכם על הנסיעה שלי לחלל? זוכרים שאתם לא האמנתם? ועכשיו הנה ההוכחה. דינו הקטן הגיע לכאן מכוכב הבננות. אמא שלו הטילה ביצה אחת בקופסת האכל שלנו, ואני טמנתי את הביצה בחול, והנה התבקעה הביצה, ודינו החמוד יצא! והנה עוד הוכחה.

רוני הושיט לדינו בננה, ודינו תפש אותה וחיסל אותה מיד עם הקליפה, כמובן.

-ראיתם? שאל רוני. מי שמע על לטאות שאוכלות בננות עם הקליפה?

-ומה אתה מתכוון לעשות עכשיו עם דינו? שאלה ציפי.

-אני מתכוון להחזיר אותו לאמא שלו ענה רוני. ואני מאד מבקש מכולכם לא לספר לאיש דבר, ולשמור הכל בסוד כמוס! אני וחתולי....

כולם הביטו ברוני בתמהון.

-חתולי? שאלה ציפי. מה שיך חתולי לכאן?

-חתולי? קראו צילי וגילי. תיכף תספר לנו שגם חתולי טס בחללית!

ואמא של רוני אמרה:

-חתולי! עכשיו אני נזכרת, שלפני כמה חודשים סיפר לי רוני כל מיני סיפורים משונים על חתולי שיודע לדבר!

-לא שמעתם טוב, אמר רוני, שהבין שעשה שגיאה. לא אמרתי אני וחתולי, אמרתי אני וחמודי, זאת אומרת שהתכוונתי להגיד: אני ודינו החמודי!

ותוך כדי ההתרגשות והדיבורים, המשיך רוני:

-אני חושש שיבואו לכאן כל מיני אנשים מהספארי ומגן-החיות, ואולי גם מהטלביזיה, כדי לבדוק את דינו, לצלם אותו, ואולי אפילו ירצו להכניס אותו לכלוב בגן-החיות. לכן רציתי להחזיר אותו לאמא שלו עוד הלילה. אבל החללית עוד לא מוכנה. יעברו עוד כמה ימים עד שהכל יהיה מוכן לטיסה. ולכן אני מבקש שבינתים תשמרו הכל בסוד כמוס. מבטיחים?

-כמובן, מבטיחים, ענו כולם. חייבים להחזיר את דינו לאמא שלו. היא בוודאי מאד דואגת, ורוצה לדעת מה קרה לביצה שלה. וגם דינו בוודאי מאד רוצה לפגוש אותה! איזו שמחה תהיה כאשר הם יהיו ביחד!

לאחר שכולם התפזרו חזר רוני הביתה, עיף ונרגש. הוא החליט ללכת מוקדם לישון כדי שלמחרת יהיה לו מרץ לערוך את כל ההכנות לטיסה.

למחרת, כשלקחה אותו רינה המטפלת מהגן, ראה את חתולי ממתין לו בחצר.

-חכי לי רק רגע, קרא רוני לרינה, אני מיד חוזר.

הוא רץ אחרי חתולי אל מאחרי הבית, אל מקום המחבוא של דינו. דינו לא נראה שם, ועל הארץ היתה מונחת מעטפה גדולה.

רוני פתח אותה. הדבר הראשון שראה היו שתי תמונות.

זוהי התמונה הראשונה שנמצאה במעטפה- דינו חוזר אל אמא המחכה ומצפה לו על הכוכב של הקוסם ררוטונגה. החללית מתקרבת, דינו מציץ מן החלון,עוד כמה דקות והם יפגשו. שימו לב לכוכב הטבעות הנראה בשמים!

 

וזוהתמונה השניה חיבוקים ונשיקות! אמא דינוזאורית ודינו הקטן נפגשים! באופק נראים עצי הבננות. ובשמים - כוכב שביט

באחת נראתה חללית מתקרבת אל כוכב הבננות. מחלון החללית נראה מציץ דינו! ועל הכוכב נראתה אמא דינוזאורית מצפה ומחכה. ובתמונה השניה נראו דינו ואמא מתנשקים!

-איך זה יכול להיות? שאל רוני. איך חזר דינו אל הכוכב שלו?

ואז ראה שבתוך המעטפה ישנו עוד משהו. דף ניר שעליו כתובות כמה מילים. אך מה לעשות, רוני לא יודע עדין לקרוא! הוא חטף את הדף ואת התמונות, ורץ מהר בחזרה אל רינה המטפלת שחיכתה לו ליד שער הגן.

-רינה, רינה, תקריאי לי מה שכתוב כאן, בבקשה!

רוני הושיט לה את דף הניר, ורינה הרכיבה משקפיים וקראה:

שלום לרוני ולחתולי! דינו חזר בשלום ובשמחה לאמא שלו! הם מאד אוהבים זה את זו ומאד שמחים להיות ביחד. החלטתי להחזיר אותם בחללית שלי, כדי שאתם לא תצטרכו לבצע עוד נסיעה ארוכה ומסוכנת בעצמכם. תודה לכם על כך ששמרתם היטב על הביצה ועל הטיפול הטוב שנתתם לדינו. ההחלטה שלכם לשמור את הביצה אצלכם, בתוך החול החם, עד שתתבקע, ולא לטלטל אותה בחללית, היתה החלטה מאד נכונה! וגם ההחלטה להחזיר לכאן את דינו, ולשמור את כל הסיפור בסוד, היתה החלטה מצוינת. שלום לכם ולהתראות הקוסם ררוטונגה

-מה זה? שאלה רינה, דף מתוך ספר? נחמד מאוד! ועכשיו בוא נעלה הביתה. ארוחת הצהרים מחכה!

-לחברים , להורים ולגננת ציפי סיפר רוני שהקוסם ררוטונגה החזיר בעצמו את דינו לאמא בחללית הגדולה שלו. וכמובן, שוב כולם לא האמינו לסיפור הזה. אבל הפעם לא היתה לרוני שום בעיה. הוא פשוט הראה להם את התמונות ואת המכתב שקיבל!

הביטו גם אתם בתמונות האלה. נכון שזאת הוכחה מצוינת?

ולכן אומרים: "תמונה אחת שווה אלף מילים"!

וזהו סוף הסיפור! המשך יבוא!