באום סיפר כי הכול התחיל כשסיפר סיפור לארבעת בניו. הוא רצה מאוד שתהיה לו גם בת וברא בדמיונו את דורותי הקטנה והאמיצה ואת מסעה בארץ עוץ האגדית. בהקדמה לספרו כתב באום: "הגיעה השעה לספר פלאות מסוג אחר... ללא הפייה והגמדים הנדושים, ללא אירועי זוועות..." וזאת אכן עשה. בעקבות הצלחתו האדירה של הספר תבעו הקוראים וגם המוציא לאור שיכתוב ספרים נוספים על ארץ עוץ. באום נאלץ, בחוסר רצון גובר והולך, לחבר עוד ועוד ספרים בסדרה. במקביל, כתב ספרים אחרים לילדים ופרסם יותר מ-50 ספרים לכל הגילים תחת 7 שמות ספרותיים שונים. "הקוסם מארץ עוץ" נחשב למשובח מכולם. ספר עוץ האחרון שבאום עצמו כתב נקרא "גלינדה מארץ עוץ". הספר הופיע שנה לאחר מותו, בשנת 1919. גם לאחר מותו המשיכו להופיע ספרי עוץ. אלה נכתבו על ידי מחברים שונים, שהוסמכו לכך רשמית והסדרה מונה למעשה 40 ספרים.
העניין וההשראה שעורר ספר קלאסי זה לא דעכו עם השנים. במדינת צפון קרוליינה הוקמה "ארץ עוץ" להנאת המטיילים, נוסדו מועדוני "עוץ" רבים והספר זכה לעיבודים רבים מאוד. כמו כן פועל איגוד בין-לאומי של שוחרי הסדרה המבוגרים שנקרא "הקוסם מארץ עוץ." איגוד זה יוזם כנסים ומוציא ביטאון בשם "חצוצרת באום", שבו מתפרסמים מחקרים שוטפים על הסופר ויצירתו.
