דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף מז
המשך פרק תשיעי 'עגלה ערופה'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה מו,ב)
[מלכים ב ב,כד: ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה'] ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים;
(סוטה מז,א)
רב ושמואל: חד
אמר 'נס', וחד אמר 'נס בתוך נס'.
מאן דאמר 'נס'
- יער הוה, דובים לא הוו; מאן דאמר 'נס בתוךך נס' - לא יער הוה ולא דובים הוו.
וליהוי דובים
ולא ליהוי יער (מאי עבד ליה יער, דקרית ליה נס)?
דבעיתי (הדובים
להתגרות בהם, כשאין מקום קרוב להם לנוס ולהתחבאות, וכשהן קרובים ליער יוצאין
בהבטחה).
אמר רבי חנינא:
בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב - הובקעו מישראל ארבעים ושנים
ילדים.
איני! והאמר רב
יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא
לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב - זכה ויצתה ממנו רות (שיצאו
ממנה דוד), שיצא ממנו שלמה, שכתוב
ביה [מלכים א ג,ד: וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא
הבמה הגדולה] אלף עלות יעלה
שלמה [על המזבח ההוא] (שהרבו להקריב קרבנות; אלמא זה היה שכרו).
ואמר רבי יוסי
בן חוני: רות - בתו של עגלון בנו של בלק היתה; תאותו מיהא - לקללה הוי (למעט
את ישראל ואותה כוונה כאן נתקיימה).
(מלכים ב ב,יט) ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה [והמים
רעים והארץ משכלת] - וכי מאחר דמים
רעים וארץ משכלת - אלא מה טובתה (דמקום, הואיל והמים רעים והארץ
משכלת)?
אמר רבי חנין:
חן מקום על יושביו (ואפילו הוא רע נראה להם טוב).
אמר רבי יוחנן:
שלשה חינות הן: חן מקום על יושביו, חן אשה (תמיד) על בעלה (ואפילו היא מכוערת נושאת
חן בעיניו), חן מקח על מקחו.
תנו רבנן: 'שלשה
חלאין חלה אלישע: אחד שגירה דובים בתינוקות (בעון
שגירה דובים בתינוקות), ואחד
שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו, שנאמר (מלכים ב
יג,יד) ואלישע חלה את חליו
אשר ימות בו [וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר: אבי
אבי רכב ישראל ופרשיו] ('חלה'
– חד, 'את חליו' – תרי, וחד – 'אשר
ימות בו').
תנו רבנן: 'לעולם
תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה
שדחפו לאחד מתלמידיו [להנוצרי] בשתי ידיו.
אלישע - מאי היא?
דכתיב (מלכים
ב ה,כג) ויאמר נעמן הואל קח
ככרים [ויפרץ בו ויצר ככרים כסף בשני חרטים ושתי חלפות בגדים ויתן
אל שני נעריו וישאו לפניו] וכתיב (מלכים
ב ה,כו) ויאמר אליו לא לבי הלך
כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן
ובקר ועבדים ושפחות;
מי שקיל כולי
האי (בהאי קרא כתיב שמנה דברים: כסף, ובגדים, וצאן, ובקר, ועבדים,
ושפחות, וזיתים, וכרמים)? כסף
ובגדים הוא דשקיל (דכתיב (פסוק כג) ויצר
ככרים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים)!?
אמר רבי יצחק:
באותה שעה היה אלישע עוסק ב'שמנה שרצים' (בפרק שמנה שרצים (שבת
קז,א)); אמר לו:
רשע! הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים (שכר
תורתך בעולם הזה), וצרעת נעמן תדבק
בך ובזרעך לעולם.
(מלכים ב ז,ג) וארבעה אנשים היו מצורעים [פתח השער; ויאמרו איש אל רעהו
מה אנחנו ישבים פה עד מתנו]; אמר
רבי יוחנן: זה גחזי ושלשת בניו.
(מלכים ב ח,ז) וילך ויבא אלישע דמשק [ובן הדד מלך ארם חלה; ויגד לו
לאמר: בא איש האלהים עד הנה]; למה
הלך?
אמר רבי יוחנן:
שהלך להחזירו לגחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך! אמר לו: כך מקובלני ממך: כל
מי שחטא והחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
מאי עבד?
איכא דאמרי:
אבן שואבת (שמגבהת את המתכת מן הארץ ומעמידתו באויר) תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ ([ועל
ידי אותו אבן העמיד העגלים של ירבעם באויר]);
ואיכא דאמרי:
שם חקק לה אפומה, והיתה אומרת 'אנכי' ו'לא יהיה לך';
ואיכא דאמרי:
רבנן דחה מקמיה (דוחה היה את התלמידים מפני אלישע כשהיה משמש לפניו) דכתיב (לאחר שפירש ממנו) (מלכים ב ו,א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום
אשר אנחנו יושבים שם לפניך (בית המדרש של רבנן) צר ממנו (שנתוספו
התלמידים שהיה גחזי דוחה) - מכלל
דעד האידנא לא הוה דחיק.
'יהושע בן פרחיה' - מאי היא?
כדהוה קא קטיל
ינאי מלכא לרבנן (כדאמרינן בקידושין 'בהאומר לשלוחו' (סו,א)), שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה [שהיתה
אשת המלך]; רבי יהושע בן
פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים; כי הוה שלמא - שלח ליה שמעון בן שטח: 'מִנִי
ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי: בעלי שרוי בתוכך (נשיא
היה, כדאמרינן בחגיגה (טז,ב)) ואני יושבת שוממה'. אמר: שמע מינה הוה ליה שלמא.
כי אתא - אקלע
לההוא אושפיזא, קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא (כיבדתו); יתיב וקא משתבח 'כמה נאה [גירסת
רש"י: יפה] אכסניא זו (במעשיה)'.
אמר ליה
<אחד מתלמידיו>: רבי! עיניה טרוטות (עגולות)!?
אמר ליה: רשע -
בכך אתה עוסק (מסתכל באשת איש)! אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה.
כל יומא אתא
לקמיה ולא קבליה; יומא חד הוה קרי קרית שמע; אתא לקמיה. הוה בדעתיה לקבוליה, אחוי
ליה בידיה (שיקבלנו).
סבר מדחא דחי
ליה, אזל זקף לבינתא, פלחא.
אמר ליה: חזור
בך!
אמר ליה: כך
מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
דאמר מר:
[יש"ו] כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.
תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: יצר תינוק ואשה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת' (יצר של תשמיש - תקרבנו בימין שלא יקוץ בפריה ורביה, וכן תינוק - פן יברח ויאבד את עצמו, ואשה אף היא דעתה קלה, ואם ירדפוה תצא לתרבות רעה).
משנה:
נמצא ההורג עד
שלא נערפה העגלה - תצא ותרעה בעדר (כשאר חולין; והאי תנא לית ליה הא
דאמרינן בכמה דוכתי 'עגלה ערופה נאסרה מחיים, וירידתה לנחל איתן אוסרתה'; ובמסכת
כריתות מוקמינן לה למילתא בפלוגתא דתנאי בפרק בתרא (כה,א));
משנערפה העגלה
- תקבר במקומה, שעל ספק באתה מתחילתה - כיפררה ספיקה והלכה לה (היא
עשתה את שלה, ואם לא נמצא ההורג - נתכפר הספק; ולכשנמצא - נעשה ודאי, ויהרג; ומיהו
היא - באיסור הנאה דידה קיימא, ד'כפרה' כתיב בה, כקדשים).
נערפה העגלה
ואחר כך נמצא ההורג - הרי זה יהרג.
עד אחד אומר
"ראיתי את ההורג" ועד אחד אומר "לא ראית";
אשה אומרת
"ראיתי" ואשה אומרת "לא ראית" - היו עורפין.
עד אחד אומר
"ראיתי" ושנים אומרים "לא ראית" - היו עורפין.
שנים אומרים
"ראינו" (דהא נודע מי הכהו ואע"פ שאינו עכשיו בפנינו
לדונו) ואחד אומר להן "לא
ראיתם" - לא היו עורפין.
משרבו הרוצחנין
- בטלה עגלה ערופה (שהרי מכירין (הן) בהן מי הרגיל בהן להרוג);
משבא אליעזר בן
דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן.
משרבו המנאפים
- פסקו המים המרים;
ורבי יוחנן בן
זכאי הפסיקן, שנאמר (הושע ד,יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם [עם
הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט] ('לא אפקוד' על ניאוף נשותיכם לבודקן
ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה ועוד כי הם עם הזונות יפרדו הם עצמן נואפין כפרדים
הללו).
משמת יוסי בן
יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים - בטלו האשכולות (מפרש
בגמרא שהכל בהן עד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל: כולן היו אומרים דברים
כנתינתן למשה מסיני, והן הראשונים שנחלקו בסמיכת קרבנות ביום טוב, כדאמרינן בחגיגה
(דף טז,א) והוא היה מחלוקת ראשון שהיה
בישראל בדברי תורה), שנאמר [מיכה
ז,א: אללי לי כי הייתי כאָספֵּי קיץ כעֹלְלֹת בָציר] אין אשכול לאכול בִּכּוּרָה אִוְּתָה נפשי.
יוחנן כהן גדול
העביר הודיית המעשר (שלא יהיו מתוודין 'בערתי
הקדש כו' ובגמרא מפרש טעמא); אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין (בגמרא
מפרש טעמא).
(סוטה מז,ב)
[המשך
המשנה]
עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים (בבית הנפחים בחולו של מועד, לעשות מלאכת דבר האבד שמותרת במועד, ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו בדבר האבד מפני שקולן נשמע למרחוק, ואין הכל יודעין שהיא לדבר האבד; והכי אמרינן לה במועד קטן (יא,א)); ובימיו (כל ימיו) אין צריך (לא הוצרך אדם) לשאול (לחבירו) על הדמאי (אם מעושר אם לאו, שהוא התקין שיהו כל הלוקחין מעם הארץ מעשרין).
גמרא:
תנו רבנן: 'מנין
שאם נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג - שאין פוטרת אותו?
תלמוד לומר [במדבר
לה,לג: ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה, כי הדם הוא יחניף את
הארץ] ולארץ לא יכופר לדם אשר
שפך בה כי אם בדם שפכה.
עד אחד אומר
"ראיתי את ההורג" [ועד אחד אומר "לא ראית"; אשה
אומרת "ראיתי" ואשה אומרת "לא ראית" - היו עורפין]:
טעמא - דמכחיש
ליה, הא לא מכחיש ליה - עד אחד מהימן? מנהני מילי?
דתנו רבנן [ספרי
דברים פסקא רה]: '[דברים
כא,א: כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה נפל בשדה] לא נודע מי הכהו - הא נודע מי הכהו - אפילו אחד בסוף העולם (הכיר
בו [ואף על פי שאיננו לפנינו בבית הדין, רק שמענו עליו או ממנו, עד מפי
עד]) -
לא היו עורפין.
רבי עקיבא
אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו שלא היו עורפין? -
תלמוד לומר [דברים כא,ז: וענו ואמרו: ידינו לא שפכה את הדם
הזה] ועינינו
לא ראו - והלא ראו!
השתא דאמרת עד
אחד מהימן - אידך חד היכי מצי מכחיש ליה? והאמר עולא (סוגיא זו
כולה פירשתיה בפרק 'מי שקינא' (לעיל לא,ב) ואינה
חלוקה כאן כלום): 'כל מקום שהאמינה
תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים'?
אמר לך עולא:
תני 'לא היו עורפין' וכן אמר רבי יצחק: תני לא היו עורפין; ורבי
חייא אמר: תני 'היו עורפין'.
ולרבי חייא
קשיא דעולא?
לא קשיא: כאן
בבת אחת כאן בזה אחר זה.
תנן: 'עד
אחד אומר "ראיתי את ההורג" ושנים אומרים "לא ראית" - היו
עורפין: הא חד וחד לא היו עורפין', תיובתא דרבי חייא!?
וליטעמיך אימא
סיפא: 'שנים אומרים "ראינו" ועד אחד אומר "לא ראיתם" - לא
היו עורפין' - הא חד וחד היו עורפין!
אלא מתניתין
כולה בפסולי עדות, וכדרבי נחמיה דאמר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הלך אחר רוב
דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד.
ואיכא דאמרי:
כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא - אפילו מאה נשים כי אחד דמיין, והכא במאי עסקינן?
- כגון דאתאי אשה מעיקרא, ותרצה לדרבי נחמיהה הכי: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום
שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד',
אבל שתי נשים באיש אחד - כי פלגא ופלגא דמי.
ותרתי פסולי
עדות למה לי?
מהו דתימא כי
אזלינן בתר רוב דעות – לחומרא, אבל לקולא לא - קא משמע לן.
משרבו הרוצחין
כו' [בטלה עגלה ערופה]:
תנו רבנן: 'משרבו
הרוצחנין בטלה עגלה ערופה לפי שאינה באה אלא על הספק'.
[מה
פירוש מימרא זו? מה הקשר של הספק ל'משרבו הרוצחנין'?]
משרבו הרוצחנין
בגלוי בטלה עגלה ערופה (ועכשיו יודעים את ההורגים מי הם).
משרבו הנואפין [פסקו
המים המרים; ורבי יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר (הושע
ד,יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי
הם]:
תנו רבנן: '(במדבר
ה,לא) ונקה האיש מעון [והאשה
ההוא תשא את עונה]: בזמן שהאיש
מנוקה מעון (ניאוף באשה האסורה לו, בין מזו שנסתרה בין מאחרת) - המים בודקין את אשתו; אין האיש מנוקה מעון -
אין המים בודקין את אשתו, ואומר (הושע ד,יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה [ועל
כלותיכם כי תנאפנה, כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין יִלָּבֵט].
מאי 'ואומר'?
וכי תימא 'עון
דידיה – אִין, דבניה ודבנתיה (שהם נואפין) – לא (אינו מונע את אשתו מליבדק)' - תא שמע: 'לא אפקוד (לבדוק את הנשים; ומה טעם?) על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי
תנאפנה'; וכי תימא 'עון אשת איש –
אִין, עון דפנויה – לא' - תא שמע: 'כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו [ועם
לא יבין ילבט].
מאי 'ועם לא יבין יִלָּבֵט'?
אמר רבי אלעזר:
אמר להם נביא לישראל: אם אתם מקפידין על עצמכם - מים בודקין נשותיכם, ואם לאו -
אין המים בודקין נשותיכם.
משרבו בעלי
הנאה - נתעותו הדינין (דמתוך שהם בעלי הנאה אין מטריחין עצמן לעיין בדין
ובאיסור והיתר להורות לציבור) ונתקלקלו
המעשים (מתוך כך), (וכיון
שכן) ואין נוח בעולם (אין
להקב"ה נחת רוח בעולמו ואין עולמו נוח לו).
משרבו רואי פנים
בדין - בטל 'לא תגורו' ופסק 'לא תכירו' [דברים
א,יז: לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדל תשמעון; לא
תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא; והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו], ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם.
משרבו לוחשי
לחישות בדין (עורכי הדיינין, ומתלחשים עם הדיינין, לפתוח להם פתח
בזכותו של זה ובחובתו של זה) - רבה
חרון אף בישראל (שעל הטיית המשפט חרון אף בא, שנאמר (שמות כב) 'אם ענה
תענה אותו' וגו' 'וחרה אפי') ונסתלקה
השכינה, משום שנאמר [תהלים פב,א: מזמור לאסף: אלקים נצב
בעדת אל] בקרב אלהים ישפוט (נצב
בעדת אל בזמן שבקרב אלהים ישפוט).
משרבו [יחזקאל
לג,לא: ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך
ואותם לא יעשו, כי עגבים בפיהם המה עשים] אחרי בצעם לבם הולך ('אחר בצעם': להנאתם) – רבו [ישעיהו ה,כ:
הוי] האומרים לרע טוב ולטוב רע
[שמים חשך לאור ואור לחשך, שמים מר למתוק ומתוק למר].
משרבו האומרים
לרע טוב (שמשבחין את הרשעים) ולטוב רע - רבו 'הוי' 'הוי' בעולם (דכתיב 'הוי' 'הוי' בההיא
פרשתא טובא).
משרבו מושכי
הרוק (מאריכין הרוק ומדת גאוה הוא) - רבו היהירים ונתמעטו התלמידים (כדקיימא
לן (קידושין מט,ב): סימן לגסות הרוח - עניות של תורה) והתורה חוזרת על לומדיה (מחזרת
אולי תמצא לומדיה).
משרבו היהירים
- התחילו בנות ישראל להנשא ליהירים, שאין דוורינו רואה אלא לפנים.
איני! והאמר
מר: האי מאן דמיהר - אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל, שנאמר [חבקוק
ב,ה: ואף כי היין בוֹגד] גבר יהיר ולא יִנְוֶה [אשר הרחיב כשאול נפשו והוא
כַמָּוֶת ולא יִשְׂבָּע ויאסף אליו כל הגוים וַיִקְבֹץ אליו כל העמים]; 'לא ינוה' - אפילו בנוה
שלו!?
מעיקרא קפצה
עליה, לסוף מיתזיל עלייהו (נמאס בעיניהם).
משרבו מטילי
מלאי (הדיינים מטילין מלאי פרקמטיא שלהם) על בעלי בתים (היודעים בטיב סחורה,
שישתכרו הדיינין על ידו) - רבה
השוחד והטיית משפט ופסקה טובה.
משרבו 'מקבלני
טובתך' ו'מחזקני טובותיך' - רבו [שופטים יז,ו:
בימים ההם אין מלך בישראל] איש
הישר בעיניו יעשה (שהרואה שהדיינין מסבירים לו פנים מפני טובה שעשה לו,
ואינו מתיירא מהם) - שפלים הוגבהו (שאין
אימת הגדולים על הקטנים) והגבוהים
הושפלו (ואין ניכר בין גבוה לשפל) ומלכותא (מלכותם של ישראל) אזלא ונולא (הולכת
ומתנוולת).
משרבו צרי עין (מלהנות
אחרים בממונם) וטורפי טרף (גזלנים) - רבו מאמצי הלב (מן
העניים לרחם), וקופצי ידים מלהלוות,
ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו,ט) השמר לך פן [יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר: קרבה שנת השבע שנת
השמטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו; וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא].
משרבו נטויות
גרון ומשקרות עינים [ישעיהו ג,טז: ויאמר ה': יען כי גבהו
בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה] - רבו מים המרים (רבו
המקנאים לנשותיהם, והיה למים המרים להרבות) אלא שפסקו (מלהשקותם, כדאמרינן: שאין המים בודקין משרבו המנאפים).
משרבו מקבלי
מתנות - נתמעטו הימים ונתקצרו השנים, דכתיב [משלי טו,כז:
עכר ביתו בוצע בצע] ושונא
מתנות יחיה.
משרבו זחוחי
הלב (שאין מטין את אזנם לשמוע יפה מפי רבם, וסומכים על בינתם
לדקדק שמועתם) - רבו מחלוקת בישראל.
משרבו תלמידי
שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן - רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות.
משרבו מקבלי
צדקה מן העובדי כוכבים - היו ישראל למעלה והם למטה ישראל לפנים (כינוי
הוא) והם לאחור.
משמת יוסי בן
יועזר [איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים - בטלו האשכולות]:
מאי 'אשכולות'?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: איש שהכל בו (תורה באמתה ואין דופי ושכחה ומחלוקת).
יוחנן כהן גדול
העביר הודיית המעשר:
דברים פרק כו, יב-יד: כי
תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה
ואכלו בשעריך ושבעו: ואמרת לפני ה'
אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני
לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי: לא
אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי
ככל אשר צויתני:
מאי טעמא?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לפי שאין נותנין אותו כתיקונו; דרחמנא אמר דיהבי ללוים (דקנסינהו עזרא, כדאמרינן ביבמות (פו,ב)),
(סוטה מח,א)
ואנן קא יהבינן
לכהנים (וכיון דאינן נותנין כתקנן - אין יכולין לומר 'וגם
נתתיו ללוי... ככל מצותך' [דברים כו,יג]).
ולודי אשאר
מעשרות?
אמר ריש לקיש:
כל בית שאין מתודה על מעשר ראשון - שוב אין מתודה על שאר מעשרות.
מאי טעמא?
אמר אביי:
הואיל ופתח בו הכתוב תחילה ('ונתת
ללוי' - זה מעשר ראשון; 'לגר' - זה
מעשר עני; 'בשעריך' - זה מעשר שני, דכתיב 'לא
תוכל לאכול בשעריך' (דברים יב,יז)) - מכלל דאפרושי הוו מפרשי.
והא תניא: 'אף
הוא (יוחנן כהן גדול) ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי, לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין
אלא תרומה גדולה בלבד ומעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין, אמר
להם: בני! בואו ואומר לכם: כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה - כך תרומת מעשר וטבל
יש בהן עון מיתה (ב'אלו הן הנשרפין (סנהדרין
פג,א) ילפינן לה) (וכשאתם
לוקחין מעם הארץ והם לא הפרישו אלא תרומה - עודנו טבל למעשרות, ואתם נענשים מיתה)!
עמד והתקין
להם: הלוקח פירות מעם הארץ - מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני (מפריש
כל המעשרות ממנה להוציא מידי טבל); (ואחר כך מפריש מתוך) מעשר ראשון - מפריש ממנה תרומת מעשר (מה
שעל הלוי להפריש), ונותנה לכהן (משום
דאית ביה עון מיתה - אחמור עלייהו שלא לעכבו אצלו ולמכור לכהן כשם שהוא מעכב אצלו
מעשר ראשון ומעשר עני); ומעשר
שני עולה ואוכלו בירושלים.
מעשר ראשון
ומעשר עני - המוציא מחבירו עליו הראיה (ואומר 'המוציא מחבירו עליו
הראיה' – גזירה דלמא כי משהי ליה גביה אכיל ליה, אבל מעשר ראשון ומעשר עני -
מותרים לזרים ואין בהן אלא גזל כהן, הלכך המוציא מחבירו עליו הראיה)'; (אלמא אפרושי נמי לא הוו מפרשי,
ואת אמרת 'לפי שאין נותנין אותו כתקנן' - הא אפרושי מפרשי ליה?)
תרתי תקן: ביטל
וידוי דחבירים, וגזר על דמאי של עמי הארץ (לעולם העברת הודאות מעשר -
משום שאינם נותנין אותו ללוים הוא, והא דתניא 'לפי ששלח כו' - לאו אביטל את הוידוי
קאי, אלא אגזר על הדמאי קאי, ותרתי תקנות תקן: ביטל וידוי של חברים אף על פי
שמפרישין אותו, לפי שאין נותנין אותו כתקונו, וגזר על הדמאי על לוקח מעם הארץ לפי
ששלח כו').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]