דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף מא
סיום פרק שביעי 'אלו נאמרין'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה מ,ב)
וכהן גדול עומד
ומקבל:
'עומד'
- מכלל דיושב הוא [עד עכשיו]? והאמר מר 'אין ישיבה בעזרה (דאין
כבוד שמים בכך, ואפילו מלאכי השרת אין להם שם ישיבה, דכתיב (ישעיה
ו,ב) 'עומדים ממעל
לו', '[קרבת] על חד מן קאמיא'
(דניאל ז,טז)) אלא למלכי בית דוד בלבד (שחלק להם המקום כבוד להראות
שמלכותו שלימה)', שנאמר (שמואל
ב ז,יח) ויבא המלך דוד וישב
לפני ה' ויאמר מי אנכי [ה' אלקים ומי ביתי כי הביאתני עד הלֹם]
כדאמר רב חסדא (לקמן): בעזרת נשים - הכא נמי בעזרת נשים (בעזרת
נשים היו קורין בו, והיא היתה חול, כשאר הר הבית, שלא נתקדש אלא מן החומה ולפנים,
ואפילו חלל שער נקנור העולה מעזרת נשים לעזרת ישראל לא נתקדש).
מיתיבי: 'והיכן
קורין בו? בעזרה! רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית, שנאמר:
(סוטה מא,א)
ויקרא בו לפני
הרחוב אשר לפני שער המים [מן האור עד מחצית היום נגד
האנשים והנשים והמבינים ואזני כל העם אל ספר התורה] (בספר
עזרא (נחמיה ח,ג) כתיב; קתני מיהא לרבנן: בעזרה היו
קוראים)!?
אמר רב חסדא:
בעזרת נשים.
וקורא אחרי מות
ואך בעשור:
ורמינהי [מגילה
פ"ד מ"ד]: 'מדלגין
בנביא ואין מדלגין בתורה'?
אמר אביי: לא
קשיא: כאן בכדי שיפסוק התורגמן, כאן (מתניתין) בכדי שלא יפסוק התורגמן (שפרשת 'שור
או כשב' קרובה לפרשת 'אחרי מות', ולא
גמר התורגמן לתרגם עד שזה רואה 'אך בעשור', ומתחיל
כשמפסיק זה).
והא עלה קתני [שפ
במשנה] 'מדלגין בנביא ואין
מדלגין בתורה; ועד כמה מדלגין (בנביא)? עד כדי שלא יפסוק התורגמן' - מכלל דבתורה כלל כלל לא!?
אלא אמר אביי:
לא קשיא: כאן (מדלגין בתורה) בענין אחד (כגון מתניתין, דתרוייהו בעניינא דיום הכיפורים נינהו,
הילכך מדלגין בכדי שלא יפסוק) - כאן
(וברייתא, דקתני דאפילו בכדי שלא יפסוק תורגמן אין מדלגין) בשני עניינין (שזה
בענין יום הכפורים, וזה בצו את אהרן; או בפרשה אחרת; שאין הלב שהוא נמשך אחר ענין
אחד ממהר לצאת ממנו לשמוע ולהבין דברי ענין אחר; הלכך: תורה - שהמצות תלויות בה,
ומשמיעין אותה לצבור, ופסוק אחד שלא יבין בו הוא שוכחו ועובר עליו ואינו מקיימו,
ובאה חורבה על כך - לכן אין מדלגין מענין לענין ואפילו אין התורגמן מפסיק, אבל
בנביא שפיר דמי).
והתניא (בניחותא) 'מדלגין בתורה בענין אחד, ובנביא בשני
עניינין (וכל שכן בענין אחד), וכאן וכאן - בכדי שלא יפסוק התורגמן; ואין מדלגין מנביא
לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין (מנבואה לחברתה דכוליה חד
ספרא הוא), ובלבד שלא ידלג מסוף
הספר לתחילתו (למפרע)'.
וגולל את התורה
ומניחה בחיקו [ואומר:
'יתר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן']:
וכל כך למה (למה
לו לומר להם)?
שלא להוציא לעז
על ספר תורה (שלא יאמרו: פרשה שהוא קורא על פה אינה כתובה בו, וספר
משובש הוא).
ובעשור שבחומש
הפקודים קורא על פה:
וליכרכיה לספר
וליקרי?
אמר רב הונא בר
יהודה אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור.
וליתי ספר תורה
אחרינא וליקרי?
רב הונא בר
יהודה אמר: משום פגמו של (ספר תורה) ראשון (שלא יאמרו מצא בו פסול);
רבי שמעון בן
לקיש אמר: לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה.
ומי חיישינן
לפגמא? והאמר רבי יצחק נפחא: 'ראש חדש טבת שחל להיות בשבת - מביא שלש תורות וקורא:
אחת מעניינו של יום (פרשה של אותה שבת לפי סדר פרשיות התורה), ואחת של ראש חדש, ואחת בשל חנוכה'?
תלתא גברי
בתלתא סיפרי - ליכא פגמא; חד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא.
ומברך עליה
שמנה ברכות [על התורה ועל העבודה ועל ההודיה ועל מחילת העון ועל
המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה]:
תנו רבנן: '[מברכין]
על התורה כדרך שמברכין בבית הכנסת, ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת עון כתיקנן,
על המקדש בפני עצמו, ועל הכהנים בפני עצמן, על ישראל בפני עצמן, ועל ירושלים בפני
עצמה'.
והשאר
תפלה:
תנו רבנן: 'השאר
(זו היא שיש ברכה אחת ובו) תפלה תחנה רנה ובקשה: שעמך ישראל צריכין ליוושע; וחותם
ב'שומע תפלה'; מכאן ואילך (לאחר שגמר כהן גדול לקרוא פרשה
בברכותיה) כל אחד ואחד מביא ספר
תורה מתוך ביתו (לעזרה) וקורא בו (דקסבר אין עירוב והוצאה ליום הכפורים; אי נמי ירושלים
דלתותיה נעולות בלילה ומערבין את כולה);
וכל כך למה?
כדי להראות חזותו
(של ספר תורה ונויו) לרבים (דאמר מר (נזיר דף
ב,ב): 'זה אלי ואנוהו' [שמות
טו,ב] - התנאה לפניו במצות: בספר תורה נאה, בציצית נאה).
משנה:
פרשת המלך
כיצד?
מוצאי יום טוב
הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית (בגמרא פריך 'בשמיני' סלקא דעתא?
הא אמרת 'במוצאי יום טוב הראשון'? ומשנינן: 'אימא בשמינית': במוצאי שביעית, בסוכות
שבתחילת שנה שמינית) עושין לו בימה (אלמבר"א) של עץ בעזרה, והוא יושב עליה, שנאמר [דברים
לא,י: ויצו משה אותם לאמר] מקץ שבע שנים במועד [שנת
השמטה בחג הסכות (פסוק יא) בבוא כל ישראל לראות את פני ה'
אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם] (בסוף שבע שנים; ואותה קרייה - על
יד מלך היא, כדתניא בספרי בפרשת המלך; את משנה התורה הזאת
- אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה).
חזן הכנסת נוטל
ספר תורה, ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן
גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב (וקורא
בישיבה).
אגריפס המלך (מלך
ישראל היה, מזרעו של הורדוס, והוא שנחרב בית המקדש בימיו) עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים; וכשהגיע אל [דברים
יז,טו: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים
עליך מלך] לא תוכל לתת עליך
איש נכרי [אשר לא אחיך הוא] - זלגו עיניו דמעות (שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות); אמרו לו: "אל תתירא אגריפס! אחינו אתה
אחינו אתה"! (שאמו מישראל.)
וקורא מתחילת
אלה הדברים (דברים א) עד
שמע (שב'ואתחנן', [דברים ו,ד])
שמע ישראל ה'
אלקינו ה' אחד]), ו'שמע', 'והיה אם שמוע' (דברים
יא,יג-) (על
ידי דילוג), (ומשם מדלג ל)'עשר
תעשר (דברים יד,כב-)',
(ומשם מדלג וקורא) 'כי תכלה לעשר' (דברים כו,יב-) (וברכות וקללות), (ומשם חוזר למפרע) ו(קורא )פרשת המלך ('אשימה
עלי מלך' [דברים יז,יד]), וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה ('שמע'
- קבלת מלכות שמים; 'והיה אם שמוע' - קבלת עול מצות, כדאמר
בפרק שני דברכות (יג,א); וכן ברכות וקללות - קבלת בריתות
של תורה; ומשמיע לרבים 'עשר תעשר', 'כי תכלה
לעשר' - מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים, והפרשת תרומות ומעשרות;
ואף על פי שפרשת המלך מפסקת בין 'עשר' ל'כי
תכלה' - קורא את אלה יחד, שלא להפסיק במעשרות ואחר כך קורא פרשת
המלך; ואי משום דיש כאן דילוג בתורה בכדי (שלא) יפסיק התורגמן - אין למלך תורגמן
ואין מתרגמין אחריו).
ברכות שכהן
גדול מברך אותן (ביום הכיפורים אחר מקרא פרשה, כדאמרן (יומא
סח,א ולעיל) 'מברך עליה שמונה ברכות') - המלך מברך אותן (אחר
קריאתו), אלא שנותן של רגלים ('מקדש
ישראל והזמנים' מברך) תחת מחילת
העון (תחת ברכות של מחילת העון שביום הכפורים).
גמרא:
'בשמיני'
[ביום השמיני של החג: שמיני עצרת] - סלקא דעתך?
אימא 'בשמינית [בשנה
השמינית]'.
וכל הני (כל
הסימנין הללו: 1)מקץ שנת השמיטה, 2)ובחג הסוכות, 3) ובמועד) - למה לי?
צריכי: דאי כתב
רחמנא 'מקץ' - הוה אמינא נימנו מהשתא (משנת
ארבעים והלאה, שבערבות מואב נאמרה פרשה זו); ואף על גב דלא מתרמי בשמיטה (שלא מנו שמיטין עד לאחר שבע
שכיבשו ושבע שחילקו, כדאמרינן [ערכין יב,ב]) – [לכן] כתב רחמנא '[ה]שמטה'; ואי כתב רחמנא 'שמיטה' - הוה אמינא בסוף שמיטה (קודם ראש
השנה של שמינית, דהא 'מקץ שבע' - בסוף שנה משמע) - כתב רחמנא 'במועד';
ואי כתב 'במועד' הוה אמינא מריש שתא (שכולן
נקראו 'מועד' כדכתיב (ויקרא כג) 'אלה
מועדי ה' - וקחשיב נמי
ראש השנה) - כתב רחמנא 'בחג הסוכות'; ואי כתב רחמנא 'בחג הסוכות' - הוה אמינא אפילו יום טוב אחרון - כתב רחמנא 'בבוא כל ישראל'
(סוטה מא,ב)
מאתחלתא דמועד (ומיהו
ביום טוב – לא, שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא יום טוב; ומאתמול נמי לא
עבדינן לה, דדחקא לה עזרה; והאי טעמא מפרש בגמרא ירושלמי במסכת מגילה (פ"א),
דקתני: 'הקהל מאחרין כשחל להיות בשבת' וקאמר מפני הבימה; 'ונעבדה מאתמול? -
דחקא לה עזרה'; אנקוברי"ר בלע"ז).
וחזן הכנסת
נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת:
שמעת מינה
'חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב'?!
אמר אביי: כולה
משום כבודו דמלך.
והמלך עומד
ומקבל וקורא יושב; אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד:
'עומד' - מכלל
דיושב!? והאמר מר 'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד' (אבל
לא למלכי בית חשמונאי), שנאמר (שמואל
ב ז,יח) ויבא המלך דוד וישב
לפני ה' ויאמר [מי אנכי ד' ה' ומי ביתי כי הבאתני עד הלם]!?
דאמר רב חסדא:
'בעזרת נשים' - הכא נמי בעזרת נשים.
ושבחוהו
חכמים:
'שבחוהו' -
מכלל דשפיר עבד!? האמר רב אשי: אפילו למאן דאמר (בקידושין
בפרק קמא (לב,ב)) 'נשיא שמחל על
כבודו כבודו מחול', מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר: (דברים
יז,טו) שום תשים עליך
מלך [אשר יבחר ה' אלקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל
לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא]
- שתהא אימתו עליך!?
מצוה שאני.
וכשהגיע ל'לא תוכל לתת':
תנא משמיה דרבי
נתן:'באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס.
אמר רבי
שמעון בן חלפתא: מיום שגבר אגרופה של חנופה [כחה של חנופה: דאף על גב דאמו
מישראל - אין ראוי למלכות, דעבד היה וזילא מילתא] נתעוותו הדינין (שהחניפו
הדיינין את בעלי הדין) ונתקלקלו
המעשים (שהגדולים ראו עוברי עבירה ולא מיחו בידם מפני חנופה) ואין אדם יכול לומר לחבירו 'מעשי גדולים ממעשיך'
(שמתוך שלא מיחו בעוברי עבירה - למדו הדורות את מעשיהם ונמצא
כולן עוברין)'.
דרש רבי יהודה
בר מערבא, ואיתימא רבי שמעון בן פזי: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר (ישעיהו
לב,ה) לא יקרא עוד לנבל נדיב
ולכילי (לשון 'כלתה נפשי' (תהלים
פד,ג; קיט,פא) שמתאוה לשתות יין תדיר) לא יאמר שוע - מכלל דבעולם הזה שרי.
רבי שמעון בן
לקיש אמר: מהכא (בראשית לג,י: ויאמר יעקב: אל נא! אם
נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי, כי על כן ראיתי פניך] כראות פני אלהים ותרצני.
(הא דריש לקיש, דאמר: להחניפו לעשו נתכוון, לומר לו ראיתי
פניך כראות פני וגו')
ופליגא דרבי לוי (דאמר לא להחניפו נתכוין אלא לאיים עליו ולהודיעו שהוא
רגיל לראות מלאכים), דאמר רבי לוי:
משל של יעקב ועשו למה הדבר דומה? - לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו;
אמר לו: "טעם תבשיל זה שאני טועם - כתבשיל שטעמתי בבית המלך"; אמר:
"ידע ליה מלכא" - מיסתפי ולא קטיל ליה.
אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה - מביא אף לעולם שנאמר: (איוב
לו,יג) וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ
אָף
וחנפי לב ישימו אף' ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר (שם,
סוף הפסוק) לֹא
יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם (כשיבואו
עליהם יסורין לא יועילם שועה).
סימן: אף [למעלה
– בפסוק מאיוב] עוּבָר, גיהנם, בידו, נידה, גולה.
ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו'
שנאמר (משלי כד,כד) אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים
יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים ואין 'קוב'
אלא קללה' שנאמר ]במדבר כג,ח: מה אקב] לא קבה אל [ומה
אזעם לא זעם ה'], ואין לאום אלא עוברין
שנאמר [בראשית כה,כג: ויאמר
ה' לה: שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו] ולאום מלאום יאמץ [ורב
יעבד צעיר].
ואמר רבי
אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה - נופל בגיהנם, שנאמר: (ישעיהו ה,כ) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע [שמים
חשך לאור ואור לחשך, שמים מר למתוק ומתוק למר] מה כתיב אחריו? - (ישעיהו
ה,כד) לכן כאכל קש לשון אש וחשש
להבה ירפה [שרשם כמק יהיה, ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות,
ואת אמרת קדוש ישראל נאצו].
ואמר רבי
אלעזר: כל המחניף לחבירו - סוף נופל בידו; ואם אינו נופל בידו - נופל ביד בניו, ואם אינו נופל ביד
בניו - נופל ביד בן בנו, שנאמר: (ירמיהו כח,ו) ויאמר ירמיה [הנביא] [לחנניה] (שאמר נבואת שקר על גלות יכניה
וכלי הקודש שגלו עמו: 'בעוד שנתים ימים אני משיבם אל המקום הזה') אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך [אשר
נבאת להשיב כלי בית ה'וכל הגולה מבבל אל המקום הזה] (חנופה היא זו: שהיה לו לומר בהדיא
שקר אתה ניבא), וכתיב
(סוטה מב,א)
(ירמיהו לז,יג) ויהי הוא בשער בנימן (לאחר כמה ימים היה ירמיה יוצא
מירושלים ללכת ארץ בנימין לחלוק נחלה שנפלה לו) ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפש
את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נופל (ירמיהו לז,יד) ויאמר ירמיהו: שקר, אינני נופל אל
על הכשדים [ולא שמע אליו], וכתיב (המשך הפסוק) ויתפש ירמיהו יראיה בירמיהו ויביאהו אל השרים.
ואמר רבי
אלעזר: כל עדה שיש בה חנופה - מאוסה כנדה, שנאמר (איוב טו,לד) כי עדת חנף גלמוד [ואש
אכלה אהלי שחד], שכן בכרכי הים
קורין לנדה 'גלמודה': מאי 'גלמודה'? גמולה מבעלה (' גמולה'
– בדולה, כמו 'ויגמל' (בראשית
כא,ח)).
ואמר ר' אלעזר:
כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה:
כתיב הכא (איוב טו,לד)
כי עדת חנף גלמוד [ואש אכלה אהלי שחד], וכתיב התם (ישעיהו מט,כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה
וגלמודה גולה וסורה [ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם].
אמר רבי ירמיה
בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת
מספרי לשון הרע.
כת ליצים -
דכתיב (הושע ז,ה: יום מלכנו החלו שרים חמת מיין] משך (הקב"ה) ידו (מהיות) את לוצצים;
כת חניפים
דכתיב (איוב יג,טז: גם הוא
לי לישועה] כי לא לפניו חנף
יבא;
כת שקרים -
דכתיב (תהלים קא,ז: לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון לנגד עיני;
כת מספרי לן הרע - דכתיב (תהלים
ה,ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא
יגורך רע; [כלומר] צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע (לא
יגור עמך רע - וגבי מספרי לשון הרע כתיב, דכתיב בההוא פרשתא ' כִּי
אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה [קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר
פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן] (תהלים
ה,ה)).
הדרן עלך 'אלו נאמרין'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]