דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף לח
המשך פרק שביעי 'אלו נאמרין'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה לו,ב)
(פסוק כב) וַיְדַבֵּר ה'
אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(פסוק כג) דַּבֵּר אֶל
אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
ס
(פסוק כד) יְבָרֶכְךָ ה'
וְיִשְׁמְרֶךָ: ס
(פסוק כה) יָאֵר ה'
פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: ס
(פסוק כו) יִשָּׂא ה'
פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: ס
(פסוק כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם: פ
משנה:
ברכת כהנים -
כיצד?
במדינה אומר
אותה שלש ברכות (שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק ועונין הציבור אמן), ובמקדש ברכה אחת (לפי שאין
עונין אמן במקדש ואין צריך כאן שום הפסק והכי מפרש בגמרא);
במקדש אומר את
השם
(סוטה לח,א)
[המשך
המשנה]
ככתבו (ביו"ד
ה"י), ובמדינה בכינויו (באל"ף
דל"ת);
במדינה כהנים
נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן (מפני שצריך נשיאות כפים כדאמרינן
בברייתא בגמרא), ובמקדש על גבי
ראשיהן (למעלה מראשיהם, מפני שמברכין את העם בשם המפורש, ושכינה
למעלה מקשרי אצבעותיהם) - חוץ מכהן
גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ (מפני שהשם כתוב עליו).
רבי יהודה
אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר (ויקרא
ט,כב) וישא אהרן את ידיו אל
העם ויברכם [וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים].
גמרא:
תנו רבנן [עיין
ספרי במדבר פסקא לט לכל הדרשות כאן, בשנויים]: '[במדבר ו,כג: דבר אל
אהרן ואל בניו לאמר] כה
תברכו [את בני ישראל אמור להם] - בלשון הקודש;
אתה אומר
בלשון הקודש - או אינו אלא בכל לשון?
נאמר כאן
'כה תברכו' ונאמר להלן (דברים כז,יב) אלה יעמדו לברך את העם [על
הר גרזים בעברכם את הירדן: שמעון
ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן] - מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.
רבי יהודה
אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר 'כה' - עד שיאמרו
בלשון הזה'.
תניא אידך: 'כה תברכו – בעמידה;
אתה אומר
בעמידה או אינו אלא אפילו בישיבה?
נאמר כאן 'כה תברכו' ונאמר להלן 'אלה יעמדו לברך' - מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה.
רבי נתן
אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר [דברים י,ח: בעת
ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה'] לשרתו ולברך בשמו [עד
היום הזה] - מה משרת בעמידה אף
מברך בעמידה'.
ומשרת גופיה -
מנלן?
דכתיב [דברים
יח,ה כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך] לעמוד לשרת [בשם ה' הוא ובניו כל
הימים].
תניא אידך: 'כה תברכו - בנשיאות כפים (שיגביהו
את ידיהם);
אתה אומר
בנשיאות כפים או אינו אלא שלא בנשיאות כפים?
נאמר כאן 'כה תברכו' ונאמר להלן (ויקרא ט,כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם [וירד
מעשת החטאת והעלה והשלמים] - מה
להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים'.
קשיא ליה לרבי
יונתן (אהך גזירה שוה: אי בגז"ש ילפת לה - איכא למיפרך:
מה למלואים שכן קרבן ציבור, כדכתיב (ויקרא ט,כב):
וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים - וכולן של ציבור, כדכתיב [ויקרא
ט,ג]: קחו שעיר עזים וגו',
וראש חדש הוה, כדכתיב 'ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו'
(שמות מ,ב), והוא היה יום שמיני למלואים,
כדתניא בסדר עולם [וכן בספרא שמיני פרשתא א]: אותו
היום נטל עשר עטרות);
אי (בגזירה
שוה ילפת לה - איכא למיפרך:) מה
להלן (למלואים) כהן
גדול [באהרן] וראש חודש ועבודת צבור (כן
קרבן ציבור, כדכתיב (ויקרא ט): וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים; וכולן של ציבור,
כדכתיב: קחו שעיר עזים וגו', וראש חדש הוה, כדכתיב 'ביום החדש הראשון באחד לחדש
תקים וגו' (שמות מ), והוא היה יום שמיני למלואים, כדתניא בסדר עולם: אותו היום נטל
עשר עטרות) - אף כאן [בברכת
כהנים] כהן גדול
וראש חודש ועבודת ציבור!
רבי נתן
אומר: אינו צריך (משום דפרכא ליה גזירה שוה - מייתי ליה בהקישא): הרי הוא אומר [דברים
יח,ה: כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך, לעמד לשרת בשם ה'] הוא ובניו כל הימים - מקיש בניו לו: מה הוא בנשיאות כפים אף בניו
בנשיאות כפים (ולא תיקשי תו 'שכן כהן גדול', דאין משיבין על ההיקש), וכתיב 'כל הימים' (ולא תיקשי לך 'תו ראש חדש ועבודת
צבור')' - ואיתקש ברכה לשירות (כלומר:
ואף על גב דבהאי קראי לאו ברכה כתיבא, אלא שירות: 'לעמוד לשרת
בשם ה' הוא ובניו כל הימים' איתקוש ברכה ושירות בקרא אחרינא,
כדאמרינן לעיל 'לשרתו ולברך בשמו').
ותניא אידך: 'כה תברכו את בני ישראל - בשם המפורש (בשם
המיוחד, ככתבו);
אתה אומר
בשם המפורש או אינו אלא בכינוי?
תלמוד לומר (במדבר
ו,כז) ושמו את שמי שמי [על
בני ישראל ואני אברכם] - המיוחד
לי;
יכול אף
בגבולין כן?
נאמר כאן 'ושמו את שמי' ונאמר להלן [דברים יב,ה:
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם] לשום את שמו שם [לשכנו
תדרשו ובאת שמה] - מה להלן בית
הבחירה אף כאן בבית הבחירה;
רבי יאשיה
אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר [שמות כ,כ: מזבח
אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך] בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך [ובירכתיך] - בכל מקום? סלקא דעתא? (וכי
בכל מקום שם המיוחד נזכר? הכתיב (שמות ג,טו) זה
שמי... וזה זכרי: לא כשאני נכתב אני נקרא (פסחים
נ,א), ועוד: וכי בכל מקום שכינה באה ושורה, דכתיב 'אבא
אליך' והוא לא יחד מקום להזכרת השם)? אלא מקרא זה – מסורס הוא (מהופך): 'בכל מקום אשר אבוא אליך (באהל
מועד שבמדבר ובשילה ובבית עולמים) וברכתיך - שם אזכיר את שמי', והיכן אבוא אליך וברכתיך? בבית הבחירה; שם
אזכיר את שמי - בבית הבחירה'.
תניא אידך 'כה תברכו את בני ישראל - אין לי אלא בני ישראל, גרים נשים ועבדים
משוחררים מנין? תלמוד לומר 'אמור להם' – לכולהו'.
תניא אידך: 'כה תברכו - פנים כנגד פנים;
אתה אומר
פנים כנגד פנים - או אינו אלא פנים כנגד עורף (שאין
הציבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים)?
תלמוד לומר
'אמור להם' - כאדם האומר לחבירו'.
תניא אידך: 'כה תברכו - בקול רם;
או אינו אלא
בלחש?
תלמוד לומר
'אמור להם' - כאדם שאומר לחבירו'.
אמר אביי:
נקטינן לשנים (כשיש שם שני כהנים) קורא "כהנים" (לברך;
שליח צבור, כשגמר ברכת הודאה - קורא אותן "כהנים", והן הופכין פניהן,
שהיו הפוכין לצד התיבה להתפלל, דהא אמרינן לקמן 'יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו') ולאחד אינו קורא 'כהן', שנאמר 'אמור להם' (מקרא ד'להם'
נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותן לברך) – לשנים.
ואמר רב חסדא:
נקטינן (אם שליח צבור)
כהן (הוא) קורא
"כהנים" (ומזהיר את חביריו העומדים לפניו להחזיר פניהם ולברך
את ישראל), ואין ישראל קורא
"כהנים" (ואם ישראל הוא - אינו קורא "כהנים"), שנאמר 'אמור להם' - אמירה
(סוטה לח,ב)
משלהם תהא (אזהרה
זו; הכהנים יזהירו).
והילכתא כוותיה
דאביי ולית הילכתא כוותיה דרב חסדא.
<סימן מתאוה לברכה דוכן בעבודה
כוס מכיר נהנה בעגלה>:
אמר רבי יהושע
בן לוי: מנין שהקב"ה מתאוה
לברכת כהנים? - שנאמר (במדבר ו,כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. (תלה
הכתוב הדבר בהן, להיות ברכה זו שימת שמו על עמו, ולא עשאה צורך ישראל אלא צורך
מקום!)
ואמר רבי יהושע
בן לוי: כל כהן שמברך – מתברך,
ושאינו מברך - אין מתברך, שנאמר (בראשית יב,ג) ואברכה מברכיך [ומקללך
אאר, ונברכו בך כל משפחת האדמה] (דאילו
'ואני אברכם' - אישראל קאי, כרבי עקיבא, דאמר
ב'אלו טריפות' (חולין מט,א): למדנו ברכה לישראל מפי
כהנים, מפי הגבורה לא למדנו; כשהוא אומר 'ואני אברכם'
- הוי אומר הכהנים מברכים את ישראל, והקב&quoot;ה מסכים על ידם).
ואמר רבי יהושע
בן לוי: כל כהן שאינו עולה לדוכן
עובר בשלשה עשה: 'כה תברכו', 'אמור להם', 'ושמו את שמי';
רב אמר: חוששין
שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא.
ולא פליגי: הא
דסליק לפרקים (בחגים ובמועדים) הא דלא סליק לפרקים.
ואמר ר' יהושע
בן לוי: כל כהן שאינו עולה בעבודה
(קודם שיסיים שליח צבור 'רצה' צריך לעלות על הדוכן) - שוב אינו עולה שנאמר (ויקרא
ט,כב) וישא אהרן את ידיו אל
העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ('וירד
מעשות' - אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואחר כך 'וירד מעשות', אלמא
השתא הוא דגמר) - מה להלן בעבודה אף
כאן בעבודה.
איני! והא רבי
אמי ורבי אסי סלקי?
רבי אמי ורבי
אסי מעיקרא הוו עקרי כרעייהו (ממקומן בעבודה), ממטא לא הוה מטו התם (אבל רחוק
היה מקומן מן הדוכן, ולא מטו עד דגמרה ברכת העבודה), וכדתני רבי אושעיא: 'לא שנו אלא שלא עקר את רגליו
אבל עקר את רגליו עולה', ותנן נמי (בברכות: רישא הכי איתא:
העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא
ישא את כפיו שלא תיטרף דעתו בשובו לתפלתו ולא ידע להתחיל מיד בשים שלום): 'אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו (שהוא
מלומד בדבר ולא תטרף דעתו) –
רשאי (לישא את כפיו)',
והוינן בה: הא לא עקר (והא לא עלה בעבודה)! אלא דנד (דעקר) פורתא - הכא נמי דעקר פורתא (ושמע מינה סגי בהכי: שעוקר מעט רגליו לילך לצד
הדוכן בעבודה).
ואמר רבי יהושע
בן לוי: אין נותנין כוס
של ברכה לברך (ברכת המזון) אלא לטוב עין (שונאי בצע וגומלי חסד בממונן), שנאמר (משלי כב,ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל - אל תיקרי 'יבורך'
אלא 'יברך'.
ואמר רבי יהושע
בן לוי: מנין שאפילו עופות מכירין
בצרי העין (ואין אוכלים משלהם) ? - שנאמר (משלי א,יז) כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף (לעיל
מיניה משתעי בצרי עין: נארבה לדם וגו' (פסוק יא)
כל הון יקר נמצא וגו' (פסוק יג); 'כי
חנם מזורה הרשת - לשון 'יזורה על נוהו גפרית':
כך דרכם של ציידים: לזרות חטים ושעורים ברשתם כדי שיבואו העופות לאכול, ואלו צרי
העין חנם מאבדין מזונות שזורין ברשתם בעיני כל בעל כנף שאף הן מכירין בהן ואין
נהנין ממזונותיהן).
ואמר רבי יהושע
בן לוי: כל הנהנה מצרי
העין - עובר בלאו, שנאמר (משלי כג,ו) אל תלחם את לחם רע עין [ואל תתאו
למטעמתיו] (פסוק ז)
כי כמו שָעַר בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך [ולבו
בל עמך] ('שער' זה
- על כרחנו לשון פעל, הוא ונקודתו מוכחת עליוו: שחציו קמץ וחציו פתח וטעמו למטה'
כאילו זה האוכל מירר והשעיר בנפשו של צר עין' וכך הוא לשון 'כתאנים
השוערים' (ירמיה כט,יז); ומנחם בן סרוק פירשו לשון שיעור תמיד הוא משער:
כמה יאכל זה ועד מתי).
רב נחמן בר
יצחק אמר: עובר בשני לאוין: 'אל
תלחם' ו'אל תתאו'.
ואמר רבי יהושע
בן לוי: אין עגלה ערופה
באה אלא בשביל צרי העין, שנאמר (דברים כא,ז) וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה [ועינינו
לא ראו] - וכי על לבנו עלתה שזקני
בית דין שופכי דמים הם? אלא לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו:
לא בא לידינו
ופטרנוהו בלא מזונות (כלומר: למזונות הוצרך ולא היה לו, וראה אחד נושא
מזונות ובא לחוטפם ממנו לאונס רעבון, ועמד זה עליו והרגו); לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה (חבורה
שילך עמהם).
אמר אדא אמר
רבי שמלאי: בית הכנסת שכולה כהנים - כולן עולין לדוכן.
למי מברכין?
אמר רבי זירא:
לאחיהם שבשדות (דאניסי במלאכתן ואין יכולין לבא).
איני! והתני
אבא בריה דרב מנימין בר חייא: 'עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה'?
לא קשיא: הא
דאניסי, הא דלא אניסי (העומדין בבית הכנסת אחורי הכהנים - לא אניסי, אלא
שאין הברכה חשובה עליהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד
פנים, כדת, הלכך אינם בכלל ברכה, כדאמרינן: 'כה
תברכו' - פנים כנגד פנים).
והתני רב שימי
מבירתא (לשון בירה) דשיחורי
(מקום): 'בית
הכנסת שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן'.
לא קשיא: הא
דאישתייר בי עשרה (מקצתן עולין לדוכן והעשרה עונין אמן), הא דלא אישתייר בי עשרה (לא חשיב
לברכה לחודייהו, הילכך כולן עולין, ומברכין לאחיהם שבשדות).
גופא: תנא אבא
בריה דרב מנימין בר חייא: 'עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה'.
פשיטא!
[אבל שלא מאחורי הכהנים:] אריכי באפי גוצי לא מפסקי ([כהנים
גדולי גוף, ארוכים, אינם מפסיקים] בין כהנים [בין
הכהן הקטן שעומד אחרי הגדול לבין הקהל], מהיות בכלל ברכה, דאם כן
אין לדבר סוף), תיבה [של
שליח הצבור] לא מפסקא; מחיצה מאי?
תא שמע דאמר
רבי יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
איבעיא להו:
צדדין מהו?
אמר אבא מר בר רב אשי: תא שמע, דתנן [פרה פ"יב מ"ב]: 'נתכוון להזות לפניו
(סוטה לט,א)
והזה לאחריו
(ואף שם היו כלים הצריכין הזאה), לאחריו והזה לפניו - הזאתו פסולה (דבעינן
כוונה לטהרה, כדכתיב (במדבר יט,יט) 'והזה
הטהור על הטמא': שיהא מתכוין לו); לפניו והזה על צדדין שבפניו (צדדין
שיש ממנו ולהלן, ולא צדדין שישנו ממנו ולאחור) - הזאתו כשרה' (והכי
נמי: העומדין בצדדין של כהן הימנו ולהלן בכלל ברכה הן, דכלפניו דמי, אבל של אחר
הימנו - אף על פי שאינן אחריהן ממש - כלאחריו דמי).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]