דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף לו
המשך פרק שביעי 'אלו נאמרין'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה לה,ב)
כמאן אזלא הא
דתניא '[דברים כא,י: כי תצא למלחמה על איביך
ונתנו ה' אלקיך בידך] ושבית
שביו - לרבות כנענים שבחוצה
לארץ שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן (דקרא - בחוץ לארץ כתיב: 'כי
תצא למלחמה' - מארץ לחוצה לארץ, והכי תניא בספרי [ספרי
דברים פסקא ריא]: 'כי תצא למלחמה'
- במלחמת הרשות הכתוב מדבר, ד'כי תצא'
משמע: כשתעלה על דעתך לצאת, 'ושבית שביו' -
לרבות כנענים שבתוכה; בא הכתוב להתיר כנענים שבחוצה לארץ ולקיים מהם יפת
תואר, שלא יהיו בכלל 'לא תחיה כל נשמה', דהאי 'ושבית'
קרא יתירא הוא)?
(סוטה לו,א)
כמאן? - כרבי
שמעון (דאמר שכתב להם שיחזרו בתשובה ויקבלום; אלמא לא היו העומדין
חוץ לגבולין בכלל 'לא תחיה כל נשמה'; אבל לרבי יהודה - כולן בכלל 'לא תחיה').
בא וראה כמה
נסים נעשו באותו היום: עברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל - יתר מששים
מיל; ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז (מתקלקל
מרעי), שנאמר (שמות
כג,כז) את אימתי אשלח לפניך והמותי
(לשון מהומה ועירבוב הגוף ומה שבתוכו) את כל העם אשר תבא בהם [ונתתי
את כל איביך אליך ערף], ואומר (שמות
טו,טז) תפול עליהם אימתה ופחד [בגדל זרועך ידמו כאבן] עד יעבר עמך ה' [עד
יעבר עם זו קנית] - זו ביאה ראשונה (בימי
יהושע); 'עד יעבר עם זו קנית' - זו ביאה שניה (בימי עזרא); אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להם נס (לעלות
בזרוע, ולא יהיו משתעבדים למלכות) בביאה
שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא (אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית
ראשון, ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות, כדכתיב 'מי בכם
מכל עמו' (עזרא א,ג));
ואחר כך הביאו
את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון,
שנאמר [דברים כז,ח: וכתבת על האבנים, את כל דברי
התורה הזאת] באר היטב;
והעלו עולות
ושלמים (שכך נצטוו באותה פרשה 'אבנים
שלמות תבנה וגו' וזבחת שלמים וגו'
[דברים כז,ו-ז]), ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו
ולנו בגלגל, שנאמר [יהושע ד,ג: וצוו אותם לאמר: שאו לכם
מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים] והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון [אשר
תלינו בו הלילה]; יכול בכל מלון
ומלון? תלמוד לומר 'אשר תלינו
בו הלילה', וכתיב (יהושע
ד,כ) ואת שתים עשרה האבנים
האלה אשר לקחו [מן הירדן הקים יהושע בגלגל].
תנא: צרעה לא
עברה עמהם.
ולא? והא כתיב (שמות
כג,כח) ושלחתי את הצרעה לפניך [וגרשה
את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך]?
אמר רבי שמעון
בן לקיש: על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה,
שנאמר (עמוס ב,ט)
ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד
פריו ממעל (עיניו) ושרשיו מתחת (סירוס).
רב פפא אמר:
שתי צרעות הואי: חדא דמשה וחדא דיהושע; דמשה לא עבר, דיהושע עבר!
ששה שבטים עלו
לראש הר גריזים [וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון
עומדים למטה באמצע; הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וכל ישראל מכאן
ומכאן, שנאמר (יהושע ח,לג) וכל ישראל וזקניו
ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון]:
מאי 'והחציו'? [יהושע ח,לג: וכל ישראל וזקניו ושטרים
ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים נשאי ארון ברית יהוה, כגר כאזרח:
חציו אל מול הר גרזים והחציו אל מול הר עיבל כאשר צוה משה עבד ה' לברך את
העם ישראל בראשנה] (ביהושע
הכי כתיב בהאי קרא דמתניתין: למה לי למיכתב 'והחציו'
דמשמע או חציו המיוחד או חציו הנזכר במקום אחר)?
אמר רב כהנא:
כדרך שחלוקין (השבטים) כאן (בהר גריזים והר עיבל, כדכתיב (דברים
כז,יב) אלה יעמדו לברך את העם וגו' (דברים
כז,יג) ואלה יעמדו על הקללה) - כך חלוקין באבני אפוד (שאמור
בהן [שמות כח,י] 'ששה
משמותם וגו': הנך ששה דהר גריזים כתובים על האחת, וששה דהר עיבל
כתובין על השנית, והיינו דכתיב והחציו: אותו חציו החקוק באחת מן
האבנים).
מיתיבי: 'שתי
אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר
שבטים כתוב עליהם: ששה על אבן זו, וששה על אבן זו, שנאמר (שמות
כח,י) ששה משמותם על האבן האחת
ואת שמות הששה הנותריםעל האבן השנית כתולדותם] - השנית כתולדותם (כסדר
לידתן: ששה האחרונים כסדרן: גד ואשר יששכר וזבולן יוסף ובנימין - זהו סדר לידתן) ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם (וששה
ראשונים נכתבו בה יהודה ראובן שמעון ולוי דן ונפתלי כסדר לידתן חוץ מיהודה); וחמשים אותיות היו עשרים וחמש על אבן זו ועשרים
וחמש על אבן זו. (לקמן פריך: ששה אחרונים עשרים וארבע הוא דהוו!?)
רבי חנינא בן גמליאל אומר:
(סוטה לו,ב)
לא כדרך
שחלוקין בחומש הפקודים (כלומר: לא כדרך שסדורים בחומש הפקודים - הוא ספר
'וידבר' - שנסדרו בראשו: אלה שמות האנשים אשר יעמדו
[אתכם...] (במדבר א,ה)) חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני (בתחילת
ו'אלה שמות'); כיצד? בני לאה כסידרן (ראובן
שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון באחד מהן), בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני שפחות באמצע (בנימין
דן ונפתלי גד ואשר ויוסף);
ואלא מאי אני
מקיים 'כתולדותם' (הואיל ולא כדרך לידתן נסדרו)?
כשמותן שקרא
להן אביהן, ולא כשמות שקרא להן משה: 'ראובן' ולא 'ראובני', 'שמעון' ולא 'שמעוני',
'דן' ולא 'הדני', 'גד' ולא 'הגדי';
תיובתא דרב
כהנא! (דלכולי עלמא אין זה סדר הר גריזים והר עיבל, דאילו סדר הר
גריזים: שמעון ולוי ויהודה יששכר ויוסף ובנימין, ודהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון
דן ונפתלי)
תיובתא.
ואלא מאי 'והחציו'?
תנא: 'חציו
של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל (והיינו
דקאמר 'והחציו אל מול הר עיבל': החציו
= ממועט שבחציו) מפני שלוי למטה (זקני
כהונה ולויה היו עם הארון בין שני ההרים כדלקמן).
אדרבה! מפני
שלוי למטה (כל שכן) בצרי
להו (חציו של הר גריזים, שהרי שבט לוי מהן היה)!
הכי קאמר: אף
על פי שלוי למטה - בני יוסף עמהם (ומרובין היו), שנאמר (יהושע יז,יד) וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה
לי נחלה גורל אחד וחבל אחד (סופו דקרא:) ואני עם רב [עד אשר עד כה ברכני ה'], (יהושע יז,טו) ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך
היערה [ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים] - אמר להן: לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט
בכם עין הרע.
אמרו ליה:
זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט,כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין [בנות
צעדה עלי שור], ואמר רבי אבהו: אל
תהי קורא 'עֲלֵי עין' אלא עולי עין (עולין על העין, ואין העין עולה
עליהם).
רבי יוסי ברבי
חנינא אמר: מהכא: [בראשית מח,טז: המלאך הגאל אתי מכל רע
יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק] וידגו לרוב בקרב הארץ (כן ברכן
יעקב למנשה ואפרים) - מה דגים שבים
מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן - אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן.
הני חמשים
אותיות - חמשים נכי חדא הויין (אאבן השניה קאי)!?
אמר רבי יצחק:
יוסף הוסיפו לו אות אחת, שנאמר (תהלים פא,ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים [שפת
לא ידעתי אשמע].
מתקיף לה רב
נחמן בר יצחק: 'כתולדותם' בעינן (כשמות אשר קרא להם אביהם)! אלא: כל התורה כולה 'בנימן' כתיב, והכא 'בנימין'
שלם, כדכתיב [בראשית לה,יח: ויהי בצאת נפשה כי מתה
ותקרא שמו בן אוני] ואביו קרא
לו בנימין'.
אמר רב חנא בר
ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר (שנתייחד
עם הערוה והעמיד על עצמו וכבש את יצרו) - הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה; יהודה - שקידש שם שמים בפרהסיא (על
הים, כדלקמן) - נקרא כולו על שמו של הקב"ה (שם
בן ארבעה אותיות כלול בשמו של יהודה).
יוסף מאי היא?
דכתיב (בראשית
לט,יא) ויהי כהיום הזה ויבא
הביתה לעשות מלאכתו [ואין איש מאנשי הבית שם בבית] - אמר רבי יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה (והאי
'מלאכתו' - תשמיש) נתכוונו;
'ויבא הביתה לעשות מלאכתו': רב ושמואל: חד אמר לעשות מלאכתו ממש (מלאכה), וחד אמר לעשות צרכיו (תשמיש) נכנס.
'ואין איש מאנשי הבית וגו' - אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש?
תנא דבי רבי
ישמעאל: 'אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה
להן חולה היא; אמרה: אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה!
(בראשית לט,יב) ותתפשהו בבגדו לאמר [שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס
ויצא החוצה]; באותה שעה באתה דיוקנו
של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה
ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות, דכתיב [משלי
כט,ג: איש אהב חכמה ישמח אביו] ורועה זונות יאבד הון (שם טוב, שהוא יקר מכל הון); מיד (בראשית מט,כד) ותשב באיתן קשתו [ויפזו
זרעי ידיו; מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל] (קשתו - שכבת זרעו, על שם שיורה
כחץ) ; אמר רבי יוחנן משום רבי
מאיר: 'ששבה קשתו לאיתנו';
'ויפוזו (לשון
'ויפוצו', שהזיי"ן והצד"י מתחלפין כמו 'זעקת' – 'צעקת') זרועי ידיו' - נעץ ידיו בקרקע (שנעץ
אצבעותיו בקרקע ונסמך עליהן כדי שיתייסר ויטרד בצערו ויעבור תוקף יצרו) ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו;
'מידי אביר יעקב' - מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? - אלא אביר יעקב (מידי
אבירותיו של יעקב, משם זכה להיות רועה, ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל);
'משם רועה אבן ישראל' - משם זכה ונעשה רועה, שנאמר (כלפי
שכינה נאמר) (תהלים
פ,ב) רועה ישראל האזינה, נוהג
כצאן יוסף [ישב הכרובים
הופיעה] (קרי
'כצאן יוסף' - המנהיגים כצאנו של יוסף, אלמא
מיקרו ישראל צאנו של יוסף, והוא הרועה).
תניא: 'היה
ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר (בראשית
לז,ב) אלה תולדות יעקב יוסף
[בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן, והוא נער את בני
בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם] (תולדות שיצאו מיעקב - כנגדן ראוי
לצאת מיוסף), אלא שיצא שכבת זרעו
מבין ציפורני ידיו; ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו (אותן
עשרה שפיחתו מיוסף בעשר אצבעותיו), וכולן נקראו על שמו, שנאמר (בראשית מו,כא) ובני בנימין בלע ובכר ואשבל [גרא
ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד]:
'בלע' - שנבלע בין האומות, ו'בכר' - בכור לאמו היה, ו'אשבל' - ששבאו אל, 'גרא' -
שגר באכסניות (באכסניא. בארץ נכריה), ו'נעמן' - שנעים ביותר, 'אחי' ו'ראש': אחי הוא וראשי
הוא, 'מופים' (מפורש במדרש רבי תנחומא: שהיה פיו כפי יעקב אבינו
בהלכות שקיבל משם ועבר), ו'חופים':
הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו; ו'ארד' - שירד לבין אומות העולם; איכא
דאמרי ו'ארד' - שפניו דומין לוורד.
אמר רבי חייא
בר אבא אמר רבי יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף [בראשית
מא,מד: ויאמר
פרעה אל יוסף: אני פרעה]
ובלעדיך לא ירים איש את ידו [ואת רגלו בכל ארץ מצרים] - אמרו איצטגניני (אצטגנינות:
חכמים וחוֹזִים בכוכבים ויודעים בחכמת המזלות) פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו?
אמר להן: גנוני
מלכות אני רואה בו (גווני מלכות בחכמה, גבורה ויופי).
אמרו לו: אם
כן, יהא יודע בשבעים לשון? בא גבריאל ולימדו שבעים לשון; לא הוה קגמר - הוסיף לו
אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (תהלים פא,ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (סיפיה
דקרא: 'שפת לא ידעתי אשמע');
ולמחר - כל
לישנא דאישתעי פרעה - בהדיה אהדר ליה; אישתעי איהו בלשון הקדש - לא הוה קא ידע [פרעה] מאי הוה אמר, אמר ליה: אגמרי! אגמריה - ולא גמר.
אמר ליה:
אישתבע לי דלא מגלית! אישתבע לו. כי אמר ליה (בראשית
נ,ה) אבי השביעני לאמור [הנה
אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען - שמה תקברני; ועתה אעלה נא ואקברה את אבי
ואשובה] - אמר ליה: זיל איתשיל
אשבועתך (השאל לחכמים שיתירוה לך)! אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך?!
ואף על גב דלא
ניחא ליה – [בראשית נ,ו]
ויאמר פרעה: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.
'יהודה'
- מאי היא?
דתניא: 'היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה: זה אומר "אני יורד תחלה לים" וזה אומר "אני יורד תחלה לים" - קפץ
(סוטה לז,א)
שבטו של
בנימין וירד לים תחילה, שנאמר (תהלים סח,כח) שם בנימין צעיר רודם [שרי
יהודה רגמתם, שרי זבלון שרי נפתלי] אל תקרי 'רודם' אלא 'רד ים', והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר 'שרי יהודה רגמתם', לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה
(שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו), שנאמר [דברים לג,יב:
לבנימן אמר: ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום] ובין כתפיו שכן;
אמר לו רבי
יהודה: לא כך היה מעשה, אלא: זה אומר "אין אני יורד תחילה לים" וזה אומר
"אין אני יורד תחילה לים" קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר (הושע
יב,א) סבבוני בכחש אפרים (שיראו
לסמוך עליו וכחשו באמונתם) ובמרמה
בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל [ועם קדושים נאמן] ('רד עם
אל' - שבטח בהקב"ה), ועליו מפרש בקבלה (תהלים
סט,ב) הושיעני אלהים כי באו
מים עד נפש (פסוק ג) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד [באתי
במעמקי מים ושבלת שטפתני] (תהלים
סט,טז) אל תשטפני שבולת מים
ואל תבלעני מצולה [ואל תאטר עלי באר פיה];
באותה שעה
היה משה מאריך בתפלה; אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה
לפני!?
אמר לפניו:
רבונו של עולם - ומה בידי לעשות?
אמר לו [שמות
יד,טו: ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי?] דבר אל בני ישראל ויסעו (שמות
יד,טז) ואתה הרם את מטך
ונטה את ידך [על הים ובקעהו; ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה] - לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר [תהלים
קיד,א: בצאת ישראל
ממצרים בית יעקב מעם לעז] (פסוק ב) היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו - מה טעם 'היתה יהודה לקדשו' ו'ישראל ממשלותיו' (דיהודה
שנתקדש למשול בהן)? - משום דהים ראה וינוס [הירדן
יסב לאחור] (פסוק ג).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]