דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

סוטה דף לה

המשך פרק שביעי 'אלו נאמרין'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(סוטה לד,ב)

(במדבר יג,כה) וישובו מתור הארץ [מקץ ארבעים יום],

 

(סוטה לה,א)

(במדבר יג,כו) וילכו ויבאו* [אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה; וישיבו אתם דבר, ואת כל העדה, ויראום את פרי הארץ] - אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מקיש הליכה (שהלכו לתור) לביאה: מה ביאה בעצה רעה - אף הליכה בעצה רעה (שמתחילה להוציא דבה נתכוונו)'.

*(לא גרסינן 'וכתיב', [אלא] 'וילכו' יתירא הוא, כיון דכתיב [לעיל] 'וישובו' - לא הוה ליה למימר אלא 'ויבאו אל משה וגו'.))

 

(במדבר יג,כז) ויספרו לו ויאמרו באנו [אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה], וכתיב (במדבר יג,כח) אפס כי עז העם [הישב בארץ, והערים בצרות גדלת מאד, וגם ילדי הענק ראינו שם]; אמר רבי יוחנן <סימן אמת לבדו לויה> משום רבי מאיר: 'כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו - אין מתקיים בסופו' (שמחזיקין אותן השומעין כבדאין, לפיכך אומר דבר אמת תחילה, כדי שיאמינו; ואף מרגלים לכך פתחו בשבח הארץ תחילה).

 

(במדבר יג,ל) ויהס כלב את העם (שיתקן בדברים) אל משה (שהתחיל לדבר במשה, והיו סבורים שבגנותו רוצה לספר) [ויאמר: עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה][1]; אמר רבה: שהסיתן בדברים (כדמפרש ואזיל): פתח יהושע; דקא משתעי [כאשר החל לדבר], אמרי ליה "דין ראש קטיעה ימלל" (ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו "ראש הקטוע ידבר": מי שראשו קטוע: שאין לו בנים ליטול חלק בארץ - הוא ידבר בפנינו)?!' (דחזייה כלב ליהושע) אמר: אי משתעינא אמרי בי מילתא וחסמין לי (משתקין אותי)! אמר להן: "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם!?" סברי בגנותיה קא משתעי, אישתיקו; אמר להו "הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והאכילנו את המן! אם יאמר 'עשו סולמות ועלו לרקיע' - לא נשמע לו? (במדבר יג,ל) עלה נעלה (אף לשמים אם יצוה עלינו) וירשנו אותה [כי יכול נוכל לה].

 

(במדבר יג,לא) והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל [לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו]; אמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה: 'כי חזק הוא ממנו' אל תקרי* ממנו [מאתנו] אלא ממנו (מן הקב"ה): כביכול אפילו בעל הבית (אדון העולם) אינו יכול להוציא כליו משם (אם הפקידם שם).

*('אל תקרי' לא גרס, שאין הפרש קרייה בין 'ממנו' הנאמר על יחיד שנדברים עליו – ל'ממנו' של רבים שאומרים על עצמן.)

 

(במדבר יג,לב: ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר: הארץ אשר עברנו בה לתור אתה] ארץ אוכלת יושביה היא [וכל העם אשר ראינו בתוכה, אנשי מדות]; דרש רבא: אמר הקב"ה: אני חשבתיה לטובה, והם חשבו לרעה (שהראיתיה להם כאוכלת יושביה שמתים בה תדיר): אני חשבתיה לטובה: דכל היכא דמטו מת חשיבא דידהו כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו.

 

ואיכא דאמרי: איוב נח נפשיה (שלא תגין זכותו עליהם והיינו דקאמר כלב 'סר צלם מעליהם' [במדבר יד,ט]) ואטרידו כולי עלמא בהספידא; הם חשבו לרעה: ארץ אוכלת יושביה היא.

(במדבר יג,לג: ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים] ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו [בעיניהם]; אמר רב משרשיא: מרגלים - שקרי הוו: בשלמא 'ונהי בעינינו כחגבים' – לחיי, אלא 'וכן היינו בעיניהם' - מנא הוו ידעי?

ולא היא (ולא היו שקרנים בזאת (ולא היו נראים בהן שקרנים) דאינהו שמעינהו לאמוריים שקורין אותן 'חגבים'): כי הוו (אמוריים) מברי אבילי (מברין את אביליהם כשחוזרין מן הקבר כדאמר לעיל דכל היכא דמטו שכיב חשיבא מנייהו ומברין לאבל סעודה לנחמו) תותי ארזי הוו מברי (תותי ארזי הוו מברי להו), וכי חזינהו [המרגלים את האמוריים] (והם יראים לעמוד לפניהם) - סלקו [עלו המרגלים] יתבי באילני, שמעי דקאמרי: "קחזינן אינשי דדמו לקמצי [חגבים] באילני".

 

(במדבר יד,א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו [העם בלילה ההוא] - אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו היום [ערב] תשעה באב היה; אמר הקב"ה: הן בכו בכיה של חנם - ואני אקבע להם בכיה לדורות.

 

 (במדבר יד,י) ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכתיב (בהמשך הפסוק) וכבוד ה' נראה באהל מועד [אל כל בני ישראל]; אמר רבי חייא בר אבא: מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה ((שדי) 'לרגום אותם', [וקאי] נמי אכבוד ה')

 

(במדבר יד,לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה בַּמגפה [לפני ה'] (מדלא קרינן 'בְּמגפה' משמע במיוחדת וראויה להם, במדה כנגד מדה); אמר רבי שמעון בן לקיש: שמתו מיתה משונה;

אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם ומטיבורם ונכנסות בלשונם;

ורב נחמן בר יצחק אמר: באסכרה מתו (שהיא באה על לשון הרע, כדאמרינן ב'במה מדליקין' (שבת לג,ב)).

 

[תוספתא סוטה פ"ח ה"ו [ליברמן]]  'וכיון שעלה (סיפא דברייתא דלעיל היא, אלא איידי דתנא בה 'ומכאן אתה מחשב לאשכול' - נקט לה לפרשת מרגלים הכא) האחרון שבישראל מן הירדן - חזרו מים למקומן, שנאמר (יהושע ד,יח) ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו (שבו המים למקומם - שהכהנים עמדו במקומם עד שעברו כל העם, וכשעברו – 'נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה', ונמשכו לאחוריהם פסיעה אחת נמצאו כהנים מצד זה כו'; ואף על גב דההוא קרא ד'ויהי כאשר תם כל העם לעבור' (פסוק יא) קדים, דמשמע דהאי 'נתקו' [כפות] רגלי הכהנים - בעבר השני כתיב - לא הוי הכי, אלא אין מוקדם ומאוחר, דאי כסדרן כתיב - הא נפקי להו מן הירדן, דכתיב (באותו פסוק יא)'ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם והעם עלו', וכיון דארון והכהנים עלו ועברו אחריהם עד שבאו לפניהם - הרי יצאו מן הירדן, ומאי תו דקאמר 'ויצו יהושע את הכהנים לאמר: עלו מן הירדן'? אלא אין מוקדם ומאוחר, והאי 'עלו מן הירדן' דקאמר להו - הכי קאמר להו: 'סלקו רגליכם לאחוריכם' ועודם בעבר המזרחית, וכתיב בתריה 'נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם') - נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד, וישראל מצד אחד;

נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר (יהושע ד,יא) ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם (והיינו קרא קמא)'.

 

ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר (דברי הימים א יג,ט) ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון [כי שמטו הבקר]; אמר לו הקב"ה: עוזא! נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן!

(שמואל ב ו,ז) ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל [וימת שם עם ארון האלקים]; רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר: על עסקי שלו (שגגה ששגג לאחוז בו), וחד אמר: שעשה צרכיו בפניו (ושל לשון 'כי ישל זיתך' (דברים כח,מ) 'ובשלייתה'  (דברים כח,כז) - דבר המוטל מלמעלה למטה).

 

'וימת שם עם ארון האלהים' - אמר רבי יוחנן: עוזא בא לעולם הבא, שנאמר 'עם ארון האלהים': מה ארון לעולם קיים (שהרי נִגנַז, כדאמר ביומא (דף נב) שגנָזוֹ יאשיהו) - אף עוזא בא לעולם הבא.

 

(שמואל ב ו,ח) ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא [ויקרא למקום ההוא 'פרץ עזה' עד היום הזה]; אמר רבי אלעזר: שנשתנו פניו כחררה (עוגה שאופין על פני הגחלים).

אלא מעתה כל היכא דכתיב 'ויחר' הכי נמי [כגון ויחר אף ה']?

התם כתיב 'אף', הכא לא כתיב 'אף'.

 

דרש רבא: מפני מה נענש דוד (שמת עוזא על ידו)? - מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר (תהלים קיט,נד) זמירות היו לי חוקיך בבית מגורָי (כשהייתי בורח מפני אויבי, ואגור מפניהם - הייתי משתעשע בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני) אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן (משלי כג,ה) התעיף עיניך בו ואיננו [כי עשה יעשה לו כנפים כנשר ועיף השמים] ('התעיף' לשון [כפול] וכפלת [את היריעה] מתרגמינן 'ותיעוף' (שמות כו,ט): שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל בהן מיד ואיננו) - אתה קורא אותן 'זמירות'?! הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב (במדבר ז,ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש [עלהם בכתף ישאו] (לא נתן עגלות משה לבני קהת לפי שיש עליהם לשאת בכתף, כי לא היו ממונים אלא על דבר קדושת הארון והשולחן [והמנורה ומזבח הזהב]) - ואיהו אתייה בעגלתא!

 

(שמואל א ו,יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון [ה', ויך בעם שבעים איש, חמשים אלף איש; ויתאבלו העם כי הכה ה' בעם מכה גדולה] (לא בהך הכאה דדוד כתיב, אלא כשהביאוהו הפרות מפלשתים; ואיידי דאיירי בארון נקט לה); - משום דראו (ונסתכלו בו) – ויך (בתמיה)!?

רבי אבהו ורבי אלעזר: חד אמר: קוצרין ומשתחוים היו (לא בטלו ממלאכתן לכבדו, והאי 'ראו' - לשון בזיון, כמו 'אל תראוני שאני שחרחורת' (שיר א,ו)), וחד אמר: מילי נמי אמור:

 

(סוטה לה,ב)

"מאן אמריך דאימריית (מי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן השבייה), ומאן אתא עלך דאיפייסת (ועתה מי מפייסך כשנתפייסת לבא מאליך)"?

 

[שמואל א ו,יט: ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'] ויך בעם שבעים איש וחמשים אלף איש [ויתאבלו העם כי הכה ה' בעם מכה גדולה]; רבי אבהו ורבי אלעזר: חד אמר שבעים איש היו, וכל אחד ואחד שקול כחמשים אלף, וחד אמר חמשים אלף היו, וכל אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין.

 

(שמואל ב ו,יג) ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא וכתיב [דברי הימים א טו,כו: ויהי בעזר האלקים את הלוים נשאי ארון ברית ה' ויזבחו] שבעה פרים ושבעה אילים; אמר רב פפא בר שמואל: על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא, על כל שש ושש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים.

אמר ליה רב חסדא: אם כן מילאת את כל ארץ ישראל במות (מזבחות; דעל כל פסיעה מזבח)! אלא אמר רב חסדא: על כל שש ושש פסיעות שור ומריא, על כל ששה סדרים של שש פסיעות - שבעה פרים ושבעה אילים.

 

כתיב 'כידון' (בדברי הימים [דברי הימים א יג,ט] כתיב:  ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון כי שמטו הבקר], וכתיב (ובשמואל) 'נכון' [שמואל ב ו,ו: ויבאו עד גרן נכון, וישלח עזה אל ארון האלקים ויאחז בו כי שמטו הבקר]!?

אמר רבי יוחנן: בתחלה  'כידון' (כשבא הארון שם - נעשה להם ככידון ההורג: שהרג עוזא), ולבסוף (לאחר שנשתהה שם ששה חדשים בבית עובד אדום) 'נכון' (נעשה נכון: שהכין את ביתו, דכתיב (שמואל ב ו,יא) ויברך ה' את עובד אדום: אשתו של עובד אדום ושמנה כלותיה ילדו ששה ששה בכרס אחד, והיינו דכתיב 'פעלתי השמיני כי ברכו אלהי' (דה"א כו,ה) וכתיב אחר כך (פסוק ח) ששים ושנים לעובד אדום;

ושמעתי בשם ר' מנחם בר' חלבו: גורן נכון הוא גורן ארונה היבוסי, ואם כן הוא - הכי גרסינן: בתחילה נכון ולבסוף כידון על שם המזבח שתחילתו בנוי וסופו חרב, ו'כידון' - לשון שבר וחורבן הוא, כמו 'יראו עיניו כידו' (איוב כא,ב)).

 

[תוספתא סוטה פ"ח ה"ו [ליברמן]] 'נמצאת (סיפא דברייתא דלעיל הוא, אלא משום דתנא בה 'ועל דבר זה נענש עוזא' - אפסקיה בכל הני) אתה אומר: שלשה מיני אבנים היו:

אחד שהקים משה בארץ מואב (שהעמיד משה בעבר הירדן בערבות מואב; ותנא דברייתא - כי קאי בארץ כנען - קרי 'עבר המזרח' – 'עבר הירדן'; וכי קאי בערבות מואב או בשאר המסעות - קרי ארץ כנען 'עבר הירדן', והוא עבר המערבי)

שנאמר (דברים א,ה) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר [את התורה הזאת לאמר], ולהלן הוא אומר (דברים כז,ג) וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת [בעברך, למען אשר תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך, ארץ זבת חלב ודבש, כאשר דבר ה' אלקי אבתיך לך; ובהמשך: דברים כז,ח: וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב], ואתיא 'באר' 'באר';

ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן,

שנאמר (יהושע ד,ט) ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן [תחת מצב רגלי הכהנים נשאי ארון הברית ויהיו שם עד היום הזה],

ואחד שהקים בגלגל (לאחר שבנו מהן המזבח בהר עיבל - קיפלום והביאום לגלגל וקבעום שם),

שנאמר (יהושע ד,כ) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו [מן הירדן הקים יהושע בגלגל].

 

תנו רבנן: 'כיצד כתבו ישראל את התורה (על המזבח בהר עיבל)?

[תוספתא סוטה פ"ח ה"ו [ליברמן]] רבי יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר (דברים כז,ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת [באר היטב], ואחר כך סדו אותן בסיד.

אמר לו רבי שמעון: לדבריך היאך למדו אומות <של אותו הזמן> (העתיקות) תורה (הלא לא נצטוו לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה כל הרוצה, שלא יהא פתחון פה לאותם האומות לומר 'לא היה לנו מהיכן ללומדה')?

אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושיגרו נוטירין (סופרים שלהם והם קורין אותן 'נוטירין') שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה (והעתיקוה, כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה), ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו.

[תוספתא סוטה פ"ח ה"ז [ליברמן]] רבי שמעון אומר: על גבי סיד כתבוה; וכתבו להן למטה (בסוף הדף) (דברים כ,יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל [תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם לה' אלקיכם] - הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן (לעיל מיניה (פסוק יז) כתיב 'כי החרם תחרימם', ודבר זה כתבו למטה, להודיע לשבעה אומות היושבים חוץ מגבולי ישראל שלא נצטוו להחרימם, אלא אותן שבתוך גבולם נצטוו להחרים, כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים; אבל אתם היושבים חוצה לה - אם אתם חוזרין בתשובה - נקבל אתכם, ושבתוכה אין מקבלין, שמחמת יראה עושין; והכי גרסינן לה בהדיא בתוספתא (פ"ח): 'אם אתם חוזרין בכם אנו מקבלים אתכם').

אמר רבא בר שילא: מאי טעמא דרבי שמעון (דאמר על גבי סיד כתבוה)? - דכתיב (ישעיהו לג,יב) והיו עמים משרפות סיד [קוצים כסוחים באש יצתו] - על עסקי סיד (שהתורה נכתבה עליו, והיתה מגולה לפניהם ולא למדוה);

ורבי יהודה?

כי סיד: מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה - אף אומות העולם אין להם תקנה אלא שריפה (גיהנם; שכל זמן שאין מתגיירין והם קרויין 'עמים' - אין חלקם אלא משרפות הסיד).

 

כמאן אזלא הא דתניא '[דברים כא,י: כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלקיך בידך] ושבית שביו - לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן (דקרא - בחוץ לארץ כתיב: 'כי תצא למלחמה' - מארץ לחוצה לארץ, והכי תניא בספרי  [ספרי דברים פסקא ריא]: 'כי תצא למלחמה' - במלחמת הרשות הכתוב מדבר, ד'כי תצא' משמע: כשתעלה על דעתך לצאת, 'ושבית שביו' - לרבות כנענים שבתוכה; בא הכתוב להתיר כנענים שבחוצה לארץ ולקיים מהם יפת תואר, שלא יהיו בכלל 'לא תחיה כל נשמה', דהאי 'ושבית' קרא יתירא הוא)?

 

(סוטה לו,א)

כמאן? - כרבי שמעון (דאמר שכתב להם שיחזרו בתשובה ויקבלום; אלמא לא היו העומדין חוץ לגבולין בכלל 'לא תחיה כל נשמה'; אבל לרבי יהודה - כולן בכלל 'לא תחיה').

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]