דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף כז
סיום פרק רביעי 'ארוסה'
ותחילת פרק חמישי 'כשם שהמים'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה כו,ב)
אמר שמואל: ישא
אדם
(סוטה כז,א)
דומה (דומה: נטענת ונדברת בפי כל
על ניאופיה; 'דומה' - לשון קלסה ודיבור, כדאמרינן בנדה (סו,א): 'דומת עירך עלתה ביך',
וההוא - לאו חשד הוא אלא דיבור יתר שהיו נדברים בה על חביבותה של בעלה; ואף קלסה -
לשון דיבור יתר הוא, לפיכך הוא נהפך ללשון שבח וללשון גנאי, כדאמר (שמקלסין אותו)) ואל ישא בת דומה, שזו באה מטיפה כשרה וזו באה
מטיפה פסולה (שמא מעובד כוכבים או ממזר).
ורבי יוחנן
אמר: ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה - שזו (הבת) עומדת בחזקת כשרות (ומותרת לבעלה; ולטיפה פסולה
לא חיישינן, דרוב בעילות אחר הבעל [כדלהלן], ומבעלה נתעברה) וזו אינה עומדת בחזקת כשרות (שמזנה תחתיו ונאסרת עליו
והוא אינו רואה ואינו מגרשה, ובא עליה באיסור).
מיתיבי: 'נושא
אדם דומה'?!
אמר רבא:
ותסברא 'נושא' – לכתחלה? (הא ודאי מקלקלה ליה!)
אלא (על כרחך משבשתא היא ובעית
לתרוצה ולמתני): 'אם
נשא' (אם נשא אדם דומה - מותר; וכיון דבעית לתרוצה - אלמא תנא לאו דוקא, ולא
מותבינן מינה, דאיכא למימר 'בהא נמי טעה'): תני נמי 'בת דומה' (ואנן נמי כי אמרינן 'ישא אדם
זו ולא ישא זו' - לאו לכתחילה אם ימצא אחרת, אבל מי שאינו מוצא אלא שתים אלו - ישא
זו ואל ישא זו).
והלכתא: ישא
אדם בת דומה ואל ישא דומה, דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: אשה מזנה -
בניה כשרין: רוב בעילות אחר הבעל (הלכך: בת דומה, כיון דכשרה היא - טוב
לו שישאנה שתהא תחתיו בחזקת היתר, ואל ישא דומה, שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה
לו).
בעי רב עמרם:
היתה פרוצה ביותר (דאיכא למיחש דרוב בעילותיה משל אחרים) מהו (שיהו בניה כשרים)?
אליבא דמאן
דאמר 'אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה' (לפני ווסת נדותה יום אחד) - לא תיבעי לך, דלא ידע בה ולא מנטר לה (דלא ידע הבעל את ווסת נדתה
- דלנטרה אותו היום מלזנות שלא תתעבר בזנות); כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר 'אין אשה מתעברת אלא סמוך
לטבילתה (לאחר שטבלה ביום טבילתה או ליום מחר)' (פלוגתא במסכת נדה (לא,ב)), מאי? כיון דידע בה נטורי מנטר לה? או דלמא כיון
דפרוצה ביותר (לא מצי מינטר לה שנשמטת מאצלו פתאום) – לא?
תיקו.
ואלו שבית דין [מקנין
להם: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין; לא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה]:
תנו רבנן: ''איש', מה תלמוד לומר 'איש איש' [במדבר ה,יב) דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם: איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל]? - לרבות אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום ושהלך
בעלה למדינת הים ושהיה חבוש בבית האסורין, שבית דין מקנין להן לפוסלן מכתובתן;
יכול אף
להשקותן?
תלמוד לומר (במדבר ה,טו) והביא האיש את אשתו [אל הכהן והביא את קרבנה עליה
עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת
זכרון מזכרת עון]
רבי יוסי
אומר: אף להשקותה, ולכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה'.
במאי קא
מיפלגי?
רבנן סברי
בעינן 'וקינא והביא' (המקנא לה ישקנה; ואי קשיא בקינוי נמי הא כתיב 'את אשתו' [במדבר ה,יד:
ועבר עליו
רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא
נטמאה], דמשמע דבעלה מקנא לה ולא אחר - הא מתרבי מ'איש איש'), ורבי יוסי סבר: לא בעינן וקינא והביא.
תנו רבנן: '[במדבר
ה,כט: זאת תורת הקנאת] אשר תשטה אשה תחת אישה [ונטמאה] (קרא יתירא הוא, לדרשה, בסוף הפרשה) - להקיש איש לאשה ואשה לאיש'; - (כדמפרש ואזיל:) למאי הלכתא?
אמר רב ששת:
כשם שאם הוא סומא לא היה משקה, דכתיב [במדבר
ה,יג: ושכב
איש אתה שכבת זרע] ונעלם מעיני
אישה [ועד אין בה והוא לא נתפשה]
- כך היא, אם היתה סומא - לא היתה שותה.
רב אשי אמר (מר מפרש היקישא דאיש לאשה,
ומר מפרש היקישא דאשה לאיש, ולא פליגי): כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה, דכתיב
(סוטה כז,ב)
(במדבר ה,יח) והעמיד (ולא חגרת) הכהן את האשה לפני ה' [ופרע את ראש האשה] ונתן על כפיה (ולא גידמת קטועת ידים) [את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא;
וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים] - כך הוא, אם היה חיגר או גידם - לא היה משקה.
מר בר רב אשי
אמר: כשם שאילמת לא היתה שותה, דכתיב [במדבר ה,כב) ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך] ואמרה האשה "אמן אמן" - כך הוא, אם היה אילם - לא היה משקה.
הדרן עלך ארוסה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
סוטה פרק חמישי כשם שהמים
במדבר ה,
פסוק יא וידבר ה’ אל משה לאמר
פסוק יב דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם: איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל
פסוק יג ושכב איש אתה שכבת זרע
ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה והוא לא נתפשה
פסוק יד ועבר עליו רוח קנאה וקנא
את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה
פסוק טו והביא האיש את אשתו אל
הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים; לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו
לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון
פסוק טז והקריב אתה הכהן; והעמדה
לפני ה’
פסוק יז ולקח הכהן מים קדשים בכלי
חרש; ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים.
פסוק יח והעמיד הכהן את האשה לפני
ה’ ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו
מי המרים המאררים.
פסוק יט והשביע אתה הכהן ואמר אל
האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך - הנקי ממי המרים המאררים האלה.
פסוק כ ואת כי שטית תחת אישך, וכי
נטמאת; ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך.
פסוק כא והשביע הכהן את האשה בשבעת
האלה ואמר הכהן לאשה יתן ה’ אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך, בתת ה’ את ירכך נפלת ואת
בטנך צבה.
פסוק כב ובאו המים המאררים האלה
במעיך לצבות בטן ולנפל ירך; ואמרה האשה אמן אמן.
פסוק כג
וכתב את האלת האלה הכהן בספר; ומחה
אל מי המרים.
פסוק כד והשקה
את האשה את מי המרים המאררים; ובאו בה המים המאררים למרים.
פסוק כה ולקח
הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת; והניף את המנחה לפני ה’ והקריב אתה אל המזבח.
פסוק כו וקמץ
הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את האשה את המים.
פסוק כז והשקה
את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה, ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה
ונפלה ירכה; והיתה האשה לאלה בקרב עמה.
פסוק כח ואם
לא נטמאה האשה וטהרה הוא - ונקתה ונזרעה זרע.
פסוק כט זאת
תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה.
פסוק ל או
איש אשר תעבר עליו רוח קנאה--וקנא את אשתו; והעמיד את האשה לפני ה’ ועשה לה הכהן
את כל התורה הזאת.
פסוק לא ונקה
האיש מעון; והאשה ההוא תשא את עונה.
משנה:
כשם שהמים
בודקין אותה - כך המים בודקין אותו (בגמרא מפרש לה), שנאמר [במדבר
ה,כב]
ובאו [המים
המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן] [במדבר ה,כד: והשקה את האשה את מי המרים
המאררים]
ובאו [בה
המים המאררים למרים; או [במדבר ה,כז] והשקה את המים והיתה אם נטמאה
ותמעל מעל באישה, ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והיתה
האשה לאלה בקרב עמה] (בגמרא מפרש אי וי"ו
יתירא דריש או ובאו ובאו יתירי דכתיבי בעניינא).
כשם שאסורה
לבעל - כך אסורה לבועל שנאמר נטמאה ונטמאה (וי"ו יתירא דריש אשר תשטה אשה תחת אישה
ונטמאה (במדבר ה,כט)) - דברי רבי עקיבא.
אמר רבי יהושע:
כך היה דורש זכריה בן הקצב (וי"ו יתירא).
רבי אומר: שני
פעמים האמורים בפרשה נטמאה ונטמאה - אחד לבעל ואחד לבועל (שתי פעמים; 'ונסתרה והיא נטמאה' [פסוק יג]- לא ממניינא הוא, דאוקימנא
לטומאה ודאית בעד אחד בפרק קמא (ב,ב), אלא 'וקנא את אשתו והיא נטמאה [פסוק
יד], והיתה אם נטמאה' [פסוק כז]; ועוד כתיב 'אשר תשטה אשה תחת אישה
ונטמאה' [פסוק
כט]; ובגמרא
דריש לה רבי עקיבא לתרומה; ורבי נמי מודי; והאי דנקט הכא תרי מינייהו ותו לא -
משום דשמעינן לרבי עקיבא דדריש 'בעל ובועל' מריבויא דוי"ו יתירא, וקאמר ליה
רבי: בעל ובועל – מ'נטמאה' 'ונטמאה' נפקי, ולא דרשי וו"י).
בו ביום (במסכת ברכות (כח,א) אמרינן: דכל היכא דתני 'בו
ביום' - הוא יום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיאות, שנתרבו תלמידים, שנתנו
רשות ליכנס לכל; שהיה רבן גמליאל אומר: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אל יכנס
לבית המדרש; ורבתה תורה בו ביום, ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה; והא
דקתני לה הכא - נראה בעיני דהך דרשה ד'נטמאה ונטמאה' דלעיל - נמי בו ביום הואי) דרש רבי עקיבא: (ויקרא
יא,לג) ו[כל ]כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו
יטמא [ואתו תשברו] (כלי חרש הוא ראשון שנטמא מן
השרץ, והאוכל שבתוכו – שני, שנטמא בכלי); אינו אומר 'טמא' ('כל אשר בתוכו טמא') אלא 'יטמא' (למדרש נמי 'יְטַמֵּא') - לטמא אחרים: למד על ככר שני (להכי נקט 'ככר': לפי שהוא
מצוי בתנור, שהוא כלי חרש) שמטמא את השלישי (בתרומה, ואפילו בחולין, דקרא סתמא
כתיב).
אמר רבי יהושע:
מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר "עתיד דור אחר (מן העתידין לבא) לטהר ככר שלישי (שיטהר את השלישי אף בתרומה), שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא (ואנן הוא דמטמאינן ליה בתרומה
מקל וחומר, כדמפרש בגמרא; ודור אחר פריך ליה לקל וחומר - כדלקמן בגמרא)", והלא רבי עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן
התורה שהוא טמא (אף בחולין), שנאמר 'כל
אשר בתוכו יטמא'.
בו ביום דרש רבי עקיבא: (במדבר
לה,ה) ומדותם
מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה [ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים
באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים]' ומקרא אחר אמר (במדבר לה,ד)
[ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים] מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב; אי אפשר לומר 'אלף אמה' שכבר נאמר 'אלפים אמה' ואי אפשר לומר 'אלפים אמה' שכבר נאמר 'אלף אמה'!? הא כיצד? אלף אמה מגרש (רחבה פנויה מזריעה ומבתים
ומאילנות לנוי העיר: להיות לה לאויר), ואלפים אמה (לא הוזכרו לתתן ללוים, ולא נאמרו אלא) תחום השבת (ליציאת תחום שבת).
רבי אליעזר בנו
של רבי יוסי הגלילי אומר: אלף אמה מגרש ואלפים אמה (סביב נתנו ללוים: מהם הניחו
אלף סביב העיר למגרש, והשאר) שדות וכרמים.
בו ביום דרש
רבי עקיבא: (שמות טו,א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו
לאמר' - שאין תלמוד לומר 'לאמר' (שאינו דומה לשאר 'לאמר' שבתורה, שהשכינה מדבר הדבור למשה, לחזור הוא ולאמרו לישראל,
אבל כאן אין לומר כן)! ומה
תלמוד לומר 'לאמר'? - מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על
כל דבר ודבר, כקוראין את הלל (בגמרא מפרש) - לכך נאמר 'לאמר';
רבי נחמיה
אומר: כקורין את שמע (בגמרא מפרש) ולא כקורין את הלל.
בו ביום דרש
רבי יהושע בן הורקנוס: לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה (שאוהב את המקום), שנאמר: (איוב יג,טו) הן יקטלני לו[1]
אייחל [אך דרכי אל פניו אוכיח] ; ועדיין הדבר שקול (משקלו שוה מכריע לכאן ולכאן): לו אני מצפה או איני מצפה (והכי קאמר: הן יקטלני - הלא
הוא הורגני - לא אייחל לו עוד; דיש 'לא' שהוא נדרש כמו 'לו' בלמ"ד וי"ו
כדמפרש בגמרא) - תלמוד
לומר: [איוב כז,ה חלילה לי אם אצדיק אתכם] עד אגוע לא אסיר תומתי ממני: מלמד שמאהבה עשה.
אמר רבי יהושע:
מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום
אלא מיראה (מדאגת הפורענות שלא תבא עליו), שנאמר (איוב א,א) איש [היה בארץ עוץ איוב שמו;
והיה האיש ההוא]
תם וישר [ו]ירא
אלהים (ולא אוהב אלהים) וסר מרע; - והלא יהושע [בן הורקנוס] תלמיד תלמידך (תלמידו של רבי עקיבא היה) למד שמאהבה עשה.
גמרא:
'אותו'?
[במשנה:
כשם שהמים בודקין
אותה כך המים בודקין אותו, שנאמר ובאו ובאו] למאן? אילימא לבעל - בעל מאי עביד? וכי תימא
(סוטה כח,א)
דאי אית ביה
עון (שבא עליה לאחר שנסתרה) בדקי ליה מיא - כי אית ביה עון בדידיה מי בדקי לה מיא לדידה?
והא תניא (במדבר ה,לא) ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה - בזמן שהאיש מנוקה מעון (שלא בא עליה משנאסרה עליו) - ('האשה ההיא תשא עונה') המים בודקין את אשתו (שיבדקוה המים), אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את
אשתו; ואלא לבועל - ליתני (כך בודקין את הבועל בהדיא) כדקתני סיפא (בהדיא:) 'כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל' (ולא תנא 'כך אסורה לו')!?
לעולם לבועל;
ורישא - איידי דתנא 'אותה' תני 'אותו', סיפא, איידי דתנא 'בעל'
תנא 'בועל'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]