סוטה דף יט

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סוטה דף יט

סיום פרק שני 'היה מביא'

ותחילת פרק שלישי 'היה נוטל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(סוטה יח,ב)

תנו רבנן: '(במדבר ה,כט) זאת תורת הקנאות [אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה] - (תורה אחת לכל הקנאות: שבכולן יעשה לה כתורה הזאת:) מלמד שהאשה שותה ושונה. רבי יהודה אומר: 'זאת' (מיעוטא הוא: 'זאת' ולא אחרת) - שאין האשה שותה ושונה.

אמר רבי יהודה: מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין (להכניס מים לעולי רגלים בשדות ובדרכים) שהאשה שותה ושונה (אם מת בעלה זה שהשקה, ונישאת לאחר וקינא לה והיא נסתרה), וקיבלנו עדותו בשני אנשים (שישקנה השני) - אבל לא באיש אחד (דרבי יהודה דריש 'זאת' - למעוטי שאינה שותה ושונה על ידי בעל אחד אם חזר וקינא לה, ודריש 'תורת' - לרבות ששותה פעם שניה על ידי בעל שני); וחכמים אומרים: אין האשה שותה ושונה, בין באיש אחד בין בשני אנשים'.

(ומדקאמר רבי יהודה דעל ידי בעל שני חוזרת ושותה - מכלל דלתנא קמא אפילו בעל אחד משקה שני פעמים, והיינו דפרכינן:) ותנא קמא נמי, הכתיב 'זאת' (ומאי קא ממעט מיניה)? ורבנן בתראי נמי הא כתיב 'תורת [הקנאות' - בלשון רבים]?

אמר רבא: באיש אחד ובועל אחד - דכולי עלמא לא פליגי דאין האשה שותה ושונה,

(סוטה יט,א)

דכתיב 'זאת' (ומסתברא דהא מיהת קממעט שלא יקנא לה בעל זה פעם אחרת); בשני אנשים ושני בועלין (לאחר שהשקה זה – מת, ונישאת לאחר, וקינא לה מבועל אחר) - דכולי עלמא לא פליגי דהאשה שותה ושונה, דכתיב ''תורת [הקנאות' - בלשון רבים]'; כי פליגי באיש אחד ושני בועלין, בשני אנשים ובועל אחד: תנא קמא סבר ''תורת [הקנאות' - בלשון רבים]' לרבויי כולהי, 'זאת' - למעוטי איש אחד ובועל אחד, ורבנן בתראי סבברי 'זאת' - למעוטי כולהי, ''תורת [הקנאות' - בלשון רבים]' לרבויי שני אנשים ושני בועלין, ורבי יהודה: 'זאת' למעוטי תרתי, ''תורת [הקנאות' - בלשון רבים]' - לרבות תרתי: 'זאת' למעוטי תרתי: איש אחד ובועל אחד, איש אחד ושני בועלין; ''תורת [הקנאות' - בלשון רבים]' לרבויי תרתי: שני אנשים ובועל אחד, שני אנשים ושני בועלין (דאחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש מה ריבה ומה מיעט - על כרחך לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לפרש לך לפי חכמתם מה ריבה ומה מיעט, ומסתברא דריבויא - אשני אנשים קאי, ואפילו בבועל אחד, ולא אשני בועלים ובעל אחד: כיון דקינא לה כבר ונמצאת נקיה - נראה הדבר שאדם קנטרן הוא, ומתכוין להקניטה, הילכך לא שנא מחשד ראשון ולא שנא מאחר).

הדרן עלך היה מביא

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מסכת סוטה פרק שלישי היה נוטל

משנה:

היה נוטל (הבעל) את מנחתה מתוך כפיפה מצרית, ונותנה לתוך כלי שרת, ונותנה על ידה (להניף) (דהא אמרינן דאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך, והגָשָה נמי תחילת קמיצה היא: שאין זר קרב למזבח; אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה שטעונות שמן - כשר בזר); וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה (ובגמרא יליף דתנופה צריכי יד בעלים ויד כהן, ו'בעלים' דמנחת סוטה - היא האשה).

הניף והגיש (לקרן מערבית דרומית, כדתניא בפרק שלישי בסדר מנחות (יט,ב)) קמץ והקטיר (וכולהו הנך כתיבי במנחת סוטה: תנופה והקרבה קמיצה והקטרה) - והשאר נאכל לכהנים (שכל הנקמצות - שיריהן נאכלין, דכתיב 'תורת' בסתם מנחה (ויקרא ו,ז) 'וזאת תורת המנחה כו' עד [פסוק ט] והנותרת ממנה [יאכלו אהרן ובניו] וגו').

היה מַשְקָהּ ואחר כך מקריב את מנחתה (בגמרא פריך: הא תנא ליה 'והקטיר', ומה יקריב עוד לאחר הקטרה?).

רבי שמעון אומר: מקריב את מנחתה ואחר כך היה מַשְקָהּ, שנאמר [במדבר ה,כו: וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה] ואחר ישקה את האשה את המים. (פלוגתא דרבנן ורבי שמעון, בגמרא ילפינן לה מקראי.)

אם מַשְקָהּ ואחר כך הקריב את מנחתה – כשרה.

גמרא:

אמר ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה (אמורא הוא, ובדורו של רבי אלעזר בן פדת; ועוד היה רבי יאשיה שהיה תנא בר פלוגתא דרבי יונתן בכוליה גמרא; והיינו דקאמר לרבי יאשיה דדריה: דלא תימא לרבי יאשיה הזקן, דלאו אורח ארעא למימרא ליה הכי, שגדול וזקן ממנו היה): לא תיתב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא: מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה?

מנא לן? 'והניף' כתיב בה!?

בבעלים מנלן (שתהא האשה מניפה עם הכהן, דהא קרא בכהן לחודיה כתיב 'ולקח הכהן מיד האשה וגו' (במדבר ה,כו))?

אתיא 'יד' 'יד' מ(תנופת חזה ושוק ואימורין ד)שלמים: כתיב הכא (במדבר ה,כה) ולקח הכהן מיד האשה [את מנחת הקנאת; והניף את המנחה לפני ה' והקריב אתה אל המזבח] וכתיב התם (ויקרא ז,ל) ידיו תביאנה [את אשי ה' את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני ה'] (בבעלים כתיב, וגבי תנופה כתיב) מה כאן (בסוטה, כתיב) כהן (בתנופת מנחתה) - אף להלן כהן, ומה להלן בעלים - אף כאן בעלים; הא כיצד? - מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף.

הניף והגיש קמץ [והקטיר - והשאר נאכל לכהנים]; היה מַשְקָהּ ואחר כך מקריב את מנחתה:

הא אקרבהּ (קודם השקאה, דקתני 'קמץ והקטיר' והדר תניא 'היה משקה')?

הכי קאמר: (הא דתנא רישא 'הניף והגיש קמץ והקטיר' - לאו דוקא קודם השקאה נקט, ולא איירי בהשקאה כלל, אלא איירי בסדר הקרבת מנחת סוטה) סדר מנחות כיצד? - הניף והגיש קמץ והקטיר (שכן הוא תנופה והגשה קמיצה והקטרה) והשאר נאכל לכהנים (והכי קאמר: כשבא להקריבה היה נוטלה מתוך כפיפה כו', והדר איירי מי קודם: או השקאה קודם כל אלה, או אם כל אלה קודמין להשקאה); ובהשקאה גופה פליגי רבי שמעון ורבנן: דרבנן סברי מַשְקָהּ ואחר כך מקריב את מנחתה, ורבי שמעון סבר מקריב את מנחתה ואחר כך מַשְקָהּ, שנאמר [במדבר ה,כו: וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה] ואחר ישקה [את האשה את המים].

ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה:

(סוטה יט,ב)

הברייתא להלן דורשת את הפסוקים:

(במדבר ה,כג) וכתב את האלת האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים:

(במדבר ה,כד) והשקה את האשה את מי המרים המאררים; ובאו בה המים המאררים למרים

(במדבר ה,כה) ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת; והניף את המנחה לפני ה' והקריב אתה אל המזבח

(במדבר ה,כו) וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את האשה את המים

(במדבר ה,כז) והשקה את המים, והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והיתה האשה לאָלָה בקרב עמה

(הכי גרסינן:) תנו רבנן [דומה לספרי במדבר פסקא יז]: 'והשקה' - מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר 'והשקה'?

(ולא גרסינן 'בתרא' ברישא ו'קמא' בסיפא [שאין זה לשון ברייתא], ופירוש משובש הוא, וטעה ב'והלא כבר נאמר' דמשמע שזה נאמר מתחילה;

והכי פירוש: סדר המקראות כך הוא: וכתב... ומחה [פסוק כג] והשקה [פסוק כד] והניף... המנחה... והקריב [פסוק כה]- דהיינו הגשה – וקמץ... והקטיר... ואחר ישקה את האשה את המים [פסוק כו] , והדר תו כתיב השקאה שלישית [פסוק כז]: והשקה את המים והיתה אם נטמאה וגו', וקאמר רבי עקיבא: 'והשקה את האשה' דכתיב קודם הקטרת המנחה - מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר אחר הקטרת המנחה 'והשקה את המים' [פסוק כז], וההוא - דוקא הוא, ואין הראשון דוקא! דמדכתיב 'ואחר ישקה את האשה' [פסוק כו] – שמע מינה השקאה אחר הקטרה היא;

ומה ת"ל 'והשקה את האשה' [פסוק כד] אחר המחיקה? ללמדך:)

שאם נמחקה מגילה ואומרת "איני שותה" (ולא הודית לומר "טמאה אני") - מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה (כלומר: פותחין פיה שלא בטובתה ושופכין את המים לתוך גרונה) - (ואפילו נמחקה מגילה קודם הקטרה, דשלא כדין עשו הכהנים, דכיון דאינה שותה עד לאחר הקטרה לא היה להם למחוק, דכל מה שיש שהות לאחר את המחיקה מאחרין, שמא תודה - אפילו הכי: הואיל ונמחקה ואפילו שלא כדין - אין שומעין לה לאמר "איני שותה";, אלא או תשתה או תודה, ולכך נאמר 'והשקה' אחר המחיקה; ולא שתשתה מיד לאחר הקטרה, אלא הא קמשמע לן: שהמחיקה גורמת לה לשתות) דברי רבי עקיבא;

רבי שמעון אומר (לא פליג אדרבי עקיבא, אלא מר דריש האי קרא ומר דריש האי קרא, והכי אמר לקמן בשמעתין: דתרוייהו סבירא להו מקריב מנחתה ואחר כך משקה): 'ואחר ישקה' (במדבר ה,כו) מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר 'והשקה' (פסוק שלישי (פסוק כז): 'והשקה את המים' לאחר הקטרה מה תלמוד לומר 'ואחר ישקה' (פסוק כו))? אלא: לאחר כל מעשים כולן האמורין למעלה (ומה אמור למעלה? - השבעה וקבלה וכתיבה ומחיקה והקטרת המנחה); מגיד שלשה דברים מעכבין בה: עד שלא קרב הקומץ, ועד שלא נמחקה מגילה, ועד שלא תקבל עליה שבועה (ההקטרה והשבעה ומחיקה; ולקמיה פריך: פשיטא!? קודם המחיקה מה תשתה?)'.

'עד שלא קרב הקומץ' - רבי שמעון לטעמיה, דאמר 'מקריב את מנחתה ואחר כך משקה';

'עד שלא נמחקה מגילה'? - אלא מאי משקה לה?

אמר רב אשי: לא! נצרכה לשרישומו ניכר (שאם היה רישומו ניכר - צריך לחזור ולמחוק עד שלא יהא רישומו ניכר[YH1] ).

'עד שלא תקבל עליה שבועה' - מישתא הוא דלא שתיא, הא מיכתב כתבי לה (כהן למגילה קודם קבלת שבועה; בתמיה)? והאמר רבא: 'מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה - לא עשה ולא כלום' (דכי כתיב 'וכתב את האלות' - אחר קבלת שבועה כתיב)?

כדי נסבה (שלא לצורך, דהא אפילו מיכתב לא כתבינן).

במאי קמיפלגי (אמתניתין קאי, וברייתא נקט ברישא, לאשמועינן מהיכא יליף רבי שמעון טעמיה; וקבעי: רבנן השתא היכי דרשי להו לקראי? ורבי שמעון היכי דריש להו לכולהו)?

תלתא קראי כתיבי: 'והשקה' קמא (במדבר ה,כד), ואחר ישקה (פסוק כו), 'והשקה' בתרא (במדבר ה,כז): רבנן סברי 'והשקה' קמא לגופו (דקודם הקטרה דוקא הוא): שמשקה ואחר כך מקריב את מנחתה (ואף על גב דכתיב 'ואחר ישקה', דמשמע דוקא - על כרחך מקרא האמור ראשון אינו נדרש אלא ללגופו, ומקראות יתירות האמורים אחריו ניתנו לדרוש; הילכך קמא דוקא, לומר שמשקהּ ואחר כך מקריב את מנחתה); 'ואחר ישקה' - מיבעי ליה לשרישומו ניכר (ועל כרחך 'ואחר ישקה' - אף על פי שנכתב אחר הקטרה - אקודם הקטרה קקאי, 'ואחר' דקאמר - אמחיקה קאי, הכתובה למעלה, וקאמרי רבנן: דאם לא נמחקה יפה - לא ישקנה); 'והשקה' בתרא (נמי אקודם הקטרה קאי, ולדרשה אתא על כרחך): שאם נמחקה מגילה ואומרת "איני שותה" - מערערין אותה ומשקה אותה בעל כרחה;

ורבי שמעון סבר: 'ואחר ישקה' (משמע דדוקא הוא, ודוקא כתיבה לאחר הקטרה) – לגופו: שמקריב את מנחתה ואחר כך משקה (לומר שכולן מעכבין בה: הקטרת המנחה, ורושם הניכר, וכולהו מהכא נפקי דקודמין להשקאה); 'והשקה' קמא - שאם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה - כשרה (לאכשורי דאי עביד איפכא); 'והשקה' בתרא - שאם נמחקה מגילה (ודוקא אחר הקטרה: דבדין אימחיק) ואמרה "איני שותה" - מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. (והיינו דאיכא בין רבי עקיבא לרבי שמעון: דרבי עקיבא לית ליה אם השקה ואחר כך הקריב מנחתה כשרה, הילכך 'והשקה' קמא - דריש לבעל כרחה, ואף על גב דשלא כדין אימחיק קודם הקטרה; 'ואחר ישקה' - לרישומו ניכר; 'והשקה' בתרא – לגופיה: לומר שמקריב מנחתה ואחר כך משקה.)

ורבנן?

בדיעבד לא פתח קרא! (אין דרך הכתוב לומר בתחילת דבריו שלא כדרך מצותן, אלא בתחילה סדר משפט דבריו ולבסוף מרבה מקראות לדרוש!)

וסבר רבי עקיבא 'משקין אותה בעל כרחה'? והתניא: 'רבי יהודה אומר: כלבוס (שני שינים יש לו ונותן לתוך פיה זקוף) של ברזל מטילין לתוך פיה, שאם נמחקה מגילה ואמרה "איני שותה" - מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. אמר רבי עקיבא: כלום אנו צריכין אלא לבודקה (אם טהורה אם טמאה) - והלא בדוקה ועומדת (דכיון דאמרה "איני שותה" - מודה שהיא טמאה)!? אלא: עד שלא קרב הקומץ יכולה לחזור בה (ולומר "איני שותה", ואין אונסין אותה, דהא מודה דטמאה היא); משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה'.

(ולקמיה פריך) וליטעמיך, תיקשי לך היא גופה: 'משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה' (אמאי אינה יכולה לחזור?) והלא בדוקה ועומדת (היא)?

לא קשיא: הא - דקהדרא בה מחמת רתיתא, והא (הא דקתני 'בדוקה ועומדת') דקהדרא בה מחמת בריותא (שאינה רותתת, וקאמרה "איני שותה" - ודאי טמאה היא, ולכך אינה רותתת, דסמכא מעיקרא ואמרה: כי מטינא למשתי - לא שתינא, ולא שנא קרב קומץ ולא שנא לא קרב - לא שתיא, כדמפרש ואזיל: כל מחמת בריותא כלל כלל לא שתיא), והכי קאמר: כל מחמת בריותא - כלל כלל לא שתיא (ואפילו קירב הקומץ); (והא דמפליג בין קרב ללא קרב - דקא הדרא בה) מחמת רתיתא (שאנו רואין אותה רותתת; דאיכא למימר דאינה מאמנת שלא יבדקוה המים ואפילו היא טהורה, ורוצה היתה לסמוך על טהרתה ולשתות, ולפיכך היא רותתת, וכשמגעת לשתות חוזרת בה; הילכך) עד שלא קרב הקומץ, דאכתי לא אמחוק מגילה - אי נמי אמחוק מגילה דשלא כדין עביד כהנים דמחקי - מצי הדרא בה; משקרב הקומץ דבדין עביד כהנים דמחקי - לא מצי הדרא בה (וברייתא קמייתא דלעיל, דקתני 'מערערין אותה' - במחמת ריתותא קאמר).

(סוטה כ,א)

קשיא דרבי עקיבא אדרבי עקיבא: התם אמר מחיקה מעכבא (את האונס: דכל זמן שלא נמחקה, אם אמרה "איני שותה" - יכולה לחזור בה, ולא אנסינן לה להשקותה, אבל אם נמחקה המגילה - מערערין אותה על כרחה, ואפילו לא קירב הקומץ, דהא 'והשקה' קמא דקודם הקטרה - להכי דרשינן!), והכא אמר קומץ מעכב (את האונס: דכל כמה דלא קרב קומץ - אי אמרה "איני שותה" - לא אנסינן לה להשקותה)!?

תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]