דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף טז
המשך פרק שני 'היה מביא'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה טו,ב)
תניא אידך (פליגא אהך קמייתא, ותנאי
היא, כדקתני בה פלוגתא דתנאי; והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם): 'ומן העפר אשר יהיה (במשכן, מדלא כתיב 'מקרקע
המשכן יקח' - אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל:) מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס (מבפנים להיכל, ונותן אל
המים, ואין צריך להניחו בקרקע ההיכל);
'בקרקע המשכן' (למאי אתא? כיון דילפינן מ'אשר יהיה' דאין צריך ליטלו מעל גבי
קרקעית) - איסי בן
יהודה אומר: להביא קרקע
(סוטה טז,א)
שילה נוב
וגבעון ובית עולמים (איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים); (הכי גרסינן לה בסיפרי, ולא גרס 'לרבות שילה ונוב
וגבעון ובית עולמים': דשילה - משכן הוא, ולא צריך לרבויא, דהוא עיקר הכתוב; ונוב
וגבעון - אין משקין בה סוטות, דהא במה הואי, ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת
לבדו, ולא קרבה בהן מנחת סוטה, ולא שום חובת יחיד שאין לה זמן קבוע, כדאמר בשחיטת
קדשים (קיז,א) ובמגילה (ט,ב); אבל בית עולמים הוצרך לרבות, שלא תאמר
'משכן' נאמר, ולא 'מקדש'; בית המקדש שבירושלים קרי ליה 'בית עולמים' לפי שאין אחר
קדושתו היתר במקום אחר, ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר;)
איסי בן
מנחם אומר: אינו צריך (לרבות בית העולמים): ומה בטומאה קלה (ליכנס בטומאת הגוף למקדש,
שאינה במיתת בית דין אלא כרת) - לא חלק הכתוב (בין מקדש למשכן: שנאמרו
בפרשת פרה אדומה שני פסוקים: כי את מקדש ה' טמא (במדבר
יט,כ) את משכן ה' טמא (במדבר
יט,יג)), בטומאת
אשת איש - חמורה - לא כל שכן (שהושוו מקדש ומשכן לבודקה ולבערה
מתוכן)!
אם כן מה
תלמוד לומר 'בקרקע
המשכן'? - שלא יביא מתוך
קופתו (לתוך כלי, ויכניס להיכל; אלא מקרקעיתו יטול, ואם אין שם - יביא ויניח שם,
ואחר כך יטלנו, ונתקיים 'אשר יהיה' ונתקיים 'בקרקע' כדדרשינן לעיל; ובספרי לא תני
הכי להך ברייתא; ואומר אני: מדרש שני הוא בפנים אחרים)'.
איבעיא להו:
אין שם עפר מהו שיתן אפר?
(פלוגתא דבית שמאי ובית הלל בשחיטת חולין (פח,ב) גבי כיסוי הדם:) אליבא דבית שמאי לא תיבעי לך, דאמרי 'לא מצינו
אפר שקרוי עפר' (בית
שמאי אומרים 'עפר שריפה' נקרא, 'עפר' סתמא לא אקרי); כי תיבעי לך אליבא דבית הלל, דאמרי 'מצינו אפר
שקרוי עפר' (דאמרי
'אפר קרוי עפר', דכתיב (במדבר יט,יז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת) – מאי? אף על גב דאיקרי עפר - הכא 'בקרקע המשכן' כתיב (וקרא יתירא הוא, דהא אתרבי מ'אשר
יהיה' דאין צריך לחופרו משם, הילכך למעוטי אפר אתא, ולמידרש: דבעינן דומיא דקרקע
המשכן)? או דילמא
האי 'בקרקע המשכן' - לכדאיסי בן יהודה ולכדאיסי בן מנחם הוא דאתי?
תא שמע, דאמר
רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: 'בשלשה מקומות הלכה עוקבת (מקפחת את עקבו, מעמדו ועוקרת) מקרא (בשלשה מקומות הלכה למשה
מסיני באה ועוקרת את הפסוק):
1. התורה אמרה [ויקרא יז,יג: ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד
ציד חיה או עוף אשר יאכל, ושפך את דמו וכסהו] בעפר (לענין כסוי הדם, ולא הכשיר דבר אחר), והלכה בכל דבר (המגדל צמחים, כגון (הגיר)
והזרניך והסיד וחרסית ולבינה שכתשה);
2. התורה אמרה (בנזיר [במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו תער
לא יעבר על ראשו; עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו) בתער, והלכה בכל דבר (דתנן (נזיר
פ"ן מ"ג; דף לט,א): 'נזיר שגילח - בין בזוג בין בתער, או שספסף כל שהוא –
חייב'.)
(ואי תימא אין זו עקירה אלא תוספת -
איברא עקירה היא, שמלקין אותו על כך, ואסור להכות את ישראל בחנם, שהרי אמרה תורה (דברים
כה,ג) 'לא יֹסיף' - 'פן יוסיף'.
ואף על גב דבכולהו קראי דרשינן
בשחיטת חולין (פח,ב) ובגיטין (כא,ב) ובנזיר (לט,ב) לרבי ישמעאל לא משמע ליה
קראי ד'וכתב לה' דמרבינן מיניה לרבות כל דבר, דריש ליה 'בכתיבה מתגרשת, ואינה
מתגרשת בכסף', כדדרשינן לה התם; וכן כולן; אלא אהלכה למשה מסיני סמכינן, וקראי
אסמכתא בעלמא הוא; הלכך שאר מדרשים ריבויין דכל התורה כולה - לא חשיב להו רבי
ישמעאל כהלכה עוקבת מקרא אלא הני תלת; ובמסכת קידושין ירושלמי מצאתי משנה זו דרבי
ישמעאל, ואין תער מן השלשה - אלא מרצע! והכי תניא התם: 'התורה אמרה 'ספר' והלכה
בכל דבר התלוש; התורה אמרה 'עפר' והלכה בכל דבר המגדל צמחים; התורה אמרה 'מרצע'
והלכה אמרה אפילו סול וסירה' והוא נראה בעיני מאד דהך דתער - מוספת הוא;)
3. התורה אמרה (לענין גט כריתות) [דברים
כד,א: כי יקח
איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה] ספר [כריתת ונתן בידה ושלחה
מביתו], והלכה
בכל דבר (שכתבו עליו: על עלה של זית, על הנייר ועל הלוח)',
ואם איתא -
ליחשוב נמי האי? (ואם איתא. דאפר נמי כשר ליחשב נמי דבהא הלכה עוקבת מקרא
דהתורה אמרה עפר והלכה אמרה אף אפר וממשמעותיה לא משמע לן דהא לרבי ישמעאל עפר לאו
ממשמעותיה ממש נפקא ליה לענין כיסוי הדם)?
תנא ושייר (לא חשבינהו לכולהו מקומות).
ומאי שייר דהאי
שייר?
שייר מצורע (בתגלחת שניה) דתניא: [ויקרא
יד,ט]
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו - כלל - את ראשו ואת זקנו ואת גבת
עיניו- פרט – ואת כל שערו
יגלח [וכבס
את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר] - חזר וכלל: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה
פרט מפורש - מקום כינוס שער, ונראה - אף כל מקום כינוס שער ונראה (שהוא [המצורע] צריך שני תגלחות, דכתיב: 'וכבס המטהר את בגדיו [ויקרא
יד,ח] 'והיה ביום השביעי יגלח את
כל שערו וגו' [וכבס את בגדיו]. בתגלחת ראשונה לא כתב כלל
ופרט, אלא 'את
כל שערו' סתם,
דמשמע כל גופו: זרועותיו ושוקיו ובית השחי, שיהא כל גופו חלק כדלעת, ובתגלחת שניה
כתוב בכלל ופרט, דמשמע מקום כינוס שיער: שיהא שם קיבוץ שיער הרבה, למעוטי זרועותיו
ושוקיו שאינו 'מכונס ונראה' - למעוטי בית השחי).
מה רבי? - רבי
שיער הרגלים (דאותו מקום, ולישנא מעלייתא נקט); מאי מיעט? - מיעט דבית השחי ודכוליה גופיה;
והלכתא: מגלח כדלעת (אף בתגלחת שניה, קתני דמגלח כל גופו), דתנן (במסכת
נגעים (פי"ד מ"ב)): 'בא לו להקיף (לגלחו כולו, לשון 'לא תקיפו פאת ראשכם' (ויקרא
יט,כז)) את המצורע
- מעביר תער על כל בשרו' (ובתגלחת ראשונה קאי) וקתני סיפא: 'וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה
כתגלחת ראשונה (ולא גרסינן 'יגלחנו שתהא תגלחת וכו', דלאו אקרא קאי - אלא
לשון המשנה: 'ומגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה' תנן בה, אלמא שניה נמי
כדלעת, דהא תנא ליה בתגלחת ראשונה 'מעביר תער על כל בשרו').
אמר רב נחמן בר
יצחק: (מצורע לא שיורא הוא) כי קא חשיב 'הלכה עוקבת מקרא' (כגון ספר, תער, עפר - דכתיב
בהדיא, והלכה עוקבת - מוספת על המקרא), הא 'עוקבת' - [מדרבנן] מדרש היא!
רב פפא אמר: כי
קא חשיב – 'הלכה עוקבת ועוקרת'; הא [מצורע] – עוקבת ומוספת היא.
רב אשי אמר: הא
מתניתא (דקתני 'מקום כינוס שיער ונראה') - מני? - רבי ישמעאל היא, דדריש (כל התורה כולה) כללי ופרטי (בכלל ופרט, כדאמרינן בשבועות
בפ"ג (כו,א): 'רבי ישמעאל שימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל
התורה בכללי ופרטי, ורבי עקיבא שימש את נחום איש גם זו שהיה דורש כל התורה בריבויי
ומיעוטי'; וכבר פירשתי כל משמעות כלל ופרט וריבוי ומיעוט וחילוקן במסכת סוכה
בפרק 'החליל' (דף נ,ב)).
(סוטה טז,ב)
'כדלעת' (הא דקתני מגלחו תגלחת שניה
כראשונה) מני? - רבי
עקיבא היא, דדריש ריבויי ומיעוטי, דתניא: [ויקרא
יד,ט: והיה
ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח;
וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר] 'והיה
ביום השביעי יגלח את כל שערו'
– ריבה; 'את ראשו ואת זקנו
ואת גבות עיניו' – מיעט; 'ואת כל שערו יגלח' - חזר וריבה; ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל'.
מאי ריבה? -
ריבה דכוליה גופיה; ומאי מיעט? - מיעט שיער שבתוך החוטם.
מאי הוי עלה (דבעיין דלעיל 'אם אין שם עפר
- מהו שיתן שם אפר')?
תא שמע, דאמר
רב הונא בר אשי אמר רב: 'אין שם עפר - מביא רקבובית ירק ומקדש (נותנו במקום, והמקום מקדשו,
וחוזרו ונוטלו ונותנו למים)'!
ולא היא:
רקבובית ירק - הוא דהואי עפר, אפר לא הואי עפר.
(הכי גרסינן: מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר
וכו'. ולא גרס 'ולא היא').
כדי שיראה על
המים:
תנו רבנן [דומה
לפסרי במדבר פסקא י פ" מ"]: 'שלשה צריכין שיראו: עפר סוטה (דכתיב (במדבר
ה,יז) 'אל המים' - שיראה עליהן; מדלא כתיב
'במים'), ואפר פרה
(דגזירה שוה גמירי מהדדי: עפר סוטה ואפר פרה, כדלקמן), ורוק יבמה ([דברים
כה,ט: ונגשה
יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה
בפניו, וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] );
משום רבי
ישמעאל אמרו: אף דם צפור (של מצורע, ששוחטו 'אל כלי חרס על מים
חיים', וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן)'.
מאי טעמא דרבי
ישמעאל?
דכתיב [ויקרא
יד,ו: את
הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב] וטבל אותם [ואת הצפר החיה] בדם הצפֹר [השחטה על המים החיים], ותניא: ''בדם' - יכול בדם ולא במים? תלמוד לומר 'מים' ('מים' גרס, ולא גרס 'במים', דהא 'על המים החיים' כתיב בקרא);
אי מים - יכול
במים ולא בדם?
תלמוד לומר
'בדם';
הא כיצד?
מביא מים
שדם ציפור ניכר בהן (בצפור דרור שיערו חכמים, שאין במינה גדולה שמדחה את המים, ולא
קטנה שנדחת מפני המים [שהן רביעית])'.
וכמה (הן)?
רביעית (כדמפרש לקמן).
ורבנן?
ההוא לגופיה,
דהכי קאמר רחמנא: אטביל בדם ובמים (ואפילו אין ניכר).
ורבי ישמעאל?
אם כן לכתוב
רחמנא 'וטבל בהם בדם'; [ויקרא יד,נא: ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת ואת הצפר
החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה] ובמים [החיים והזה אל הבית שבע פעמים] למה לי? - לניכר.
ורבנן?: אי כתב
רחמנא 'וטבל בהם' - הוה אמינא האי לחודיה והאי לחודיה; כתב רחמנא 'בדם... ובמים' לערבן.
ורבי ישמעאל -
לערבן - קרא אחרינא: כתיב (ויקרא יד,נ) ושחט את הצפור האחת [אל כלי חרש על מים חיים] (ששוחט לתוך המים, והרי הן מעורבין
מעיקרא).
ורבנן?
אי מההוא - הוה
אמינא לישחטיה סמוך למנא, ונינקטינהו לוורידין (יאחזם בין אצבעותיו שלא יצא
מהן דם), ולקבליה לדם
במנא אחרינא - קא משמע לן.
בעא מיניה רבי
ירמיה מרבי זירא: גדולה ומדחת את המים (שאין מים ניכר מפני רוב הדם), קטנה ונדחית מפני המים – מהו?
אמר ליה: לאו
אמינא לך 'לא תפיק נפשך לבר מהילכתא (כל דברי חכמים שנקבעו אל תהרהר
אחריהן)': בצפור דרור
שיערו רבנן; אין לך גדולה שמדחת את המים ואין לך קטנה שנדחית מפני המים.
תנו רבנן: 'הקדים
עפר למים (בסוטה) - פסול (כדכתיב 'ונתן אל המים' - אלמא מים ברישא; וכתיב 'ועשה לה הכהן את כל התורה
הזאת' - דבעינן
כסדר הכתוב בפרשה); ורבי
שמעון מכשיר'.
מאי טעמא דרבי
שמעון?
דכתיב (במדבר
יט,יז) ולקחו
לטמא מעפר שריפת החטאת [ונתן עליו מים חיים אל כלי], ותניא [דומה לספרי במדבר פסקא י
פ" מ"]: 'אמר רבי
שמעון: וכי עפר הוא? והלא אפר הוא! שינה הכתוב במשמעו לדון הימנו גזירה שוה: נאמר
כאן 'עפר' ונאמר להלן 'עפר' - מה להלן (בסוטה מצותו לכתחילה) עפר על גבי מים (כדכתיב בה), אף כאן (בפרה) עפר על גבי מים (מצותו כן לכתחילה ולא תימא 'ונתן עליו' – דוקא, דמשמע עפר לכתחילה); ומה כאן (בפרה) הקדים עפר למים כשר (כדמפרש ואזיל) - אף להלן הקדים עפר למים כשר'.
והתם (גבי פרה) מנלן (דאם הקדים עפר למים כשר)?
תרי קראי
כתיבי (באותו
הפסוק: במדבר יט,יז): כתיב 'עליו' - אלמא אפר ברישא, וכתיב 'מים חיים אל כלי' - אלמא מים ברישא (משמע מים לצד הכלי ולא עפר
חוצץ בינתיים)! הא
כיצד? - רצה זה נותן רצה זה נותן.
ורבנן (דאמרי לעיל בסוטה הקדים עפר
למים פסול)?
(אמרי לך בפרה נמי פסול:) 'אל
כלי' – דוקא (דמשמע מים ברישא); (והא דכתיב) '(ונתן) עליו (מים)' – לערבן (לאחר שנתן אפר אל המים, צריך
להפך המים עליו ולערבן).
ואימא 'עליו' דוקא (שיהא עפר תחילה), (והא דכתיב) '(מים חיים) אל כלי' (לאו למימרא שיהו המים לצד הכלי אלא
למימר) שתהא חיותן
בכלי (שלא יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך זה, אלא בכלי זה ישאבם מן המעיין)!?
מה מצינו בכל
מקום מכשיר למעלה (בסוטה - עפר הוא המכשיר את המים לבדוק אותה, וכן דם צפור של
מצורע שמכשיר את המים להזאה) - אף כאן מכשיר (עפר מכשיר את המים) למעלה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]