דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף טו
המשך פרק שני 'היה מביא'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה יד,ב)
'ומעלהו
(סוטה טו,א)
ומקטירו
בכלי שרת' -
בכלי שרת מקטיר
ליה? (הכי גרסינן: ומקטירו סלקא דעתך? ולא גרס 'אטו בכלי שרת מקטר ליה'; והכי קא
קשיא ליה 'מקטירו סלקא דעתך' - והרי עדיין לא מלחה!? וסיפא קתני 'ומולחו ונותנו על
גבי האשים', אלמא השתא הוא דמקטר ליה)
אלא אימא:
מעלהו בכלי שרת להקטירו (כלומר: מעלהו בכלי שרת להקטירו לאחר שימלחנו).
'ומולחו
ונותנו על גבי האישים' –
דכתיב (ויקרא
ב,יג) וכל
קרבן מנחָתְךָ בַּמֶּלַח תמלח [ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל
מנחתך; על כל קרבנך תקריב מלח].
'קרב הקומץ
- שִיָרֶיהָ נאכלין' -
מנלן?
דכתיב [ויקרא
ב,ב: והביאה
אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה, על כל לבנתה] והקטיר הכהן את אזכרתה [המזבחה אשה ריח ניחח לה'], וכתיב (ויקרא ב,ג) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו [קדש קדשים מאשי ה'].
'קרב הקומץ'
(דקתני דמתיר שירים באכילה - מאימת חשיב 'קריבה' להתיר שירים?) -
למר (לרבי יוחנן) כדאית ליה (משתיצת האור ברובו) ולמר (ולרבי חנינא) כדאית ליה (משתשלוט בו ואפילו מעט), דאיתמר:
הקומץ - מאימתי
מתיר שיריים באכילה?
רבי חנינא אמר:
משתשלוט בו האור,
רבי יוחנן אמר:
משתיצת האור ברובו.
'ורשאין
הכהנים ליתן לתוכו יין ושמן ודבש' -
מאי טעמא?
אמר קרא (גבי מתנות כהונה כתיב): [במדבר יח,ח: וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני
ישראל לך נתתים] למשחה [ולבניך לחק עולם] – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין.
'ואין
אסורין אלא מלחמץ' –
דכתיב (ויקרא
ו,י) לא
תֵאָפֶה חמץ חלקם [נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם];
אמר רבי שמעון
בן לקיש: אפילו חלקם (שִירַיִם) לא תאפה חמץ (דדרשינן ליה האי 'חלקם' דקרא - נמי לפניו, א'לא תאפה').
כל המנחות [טעונות
שמן ולבונה, וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה; כל המנחות באות מן החטין, וזו באה מן השעורין]:
וכל המנחות
טעונות שמן ולבונה? והאיכא מנחת חוטא (הבא על חטא דמטמא מקדש, ושבועת
העדות, ושבועת ביטוי) דרחמנא
אמר [ויקרא ה,יא: ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני
בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת] לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה [כי חטאת הוא]?
הכי קאמר (כלומר: לא קתני מילתא באנפי
נפשיה, אלא כרוך ותני הכי): כל המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות מן החיטין (כלומר ושאינם טעונות באות
מיהת חטין) ובאות סלת (כלומר: חדא מהני מעליותא אית
בהו); (כיצד?) מנחת חוטא - אף על פי שאינה טעונה שמן ולבונה -
באה מן החטין ובאה סלת; מנחת העומר - אף על פי שהיא באה מן השעורין - טעונה שמן
ולבונה ובאה גרש; וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה, ובאה מן השעורין, ובאה קמח.
תניא: 'אמר
רבי שמעון: בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, שלא יהא חוטא נשכר (להקל במנחתו יותר משאר מנחות), ומפני מה אינה טעונה? - שלא יהא קרבנו מהודר;
ובדין הוא שתהא חטאת חלב (כל חטאת סתם קרי 'חטאת חלב', דבתר
חלב כתיב: 'כל
חלב וכל דם לא תאכלו', (ויקרא ג,יז) וכתיב בתריה פרשת חטאת) טעונה נסכים (סולת למנחה ועשרון לכבש יין
ושמן רביעית ההין - כמו שמקריבין לעולה ושלמים), שלא יהא חוטא נשכר; ומפני מה אינה טעונה (דכתיב בפרשת נסכים (במדבר
טו,ג) 'לפלא נדר או בנדבה': הבא בנדר ונדבה טעון
נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים)? - שלא יהא קרבנו מהודר; אבל חטאתו של מצורע ואשמו טעונין
נסכים, לפי שאין באין על חטא (איתרבו בהדיא לנסכים במסכת מנחות
בפרק 'שתי מדות' (צא,א))'.
איני!? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: על שבעה
דברים נגעים באין וכו' (ומפרש להו בערכין בפרק 'יש בערכין' (דף טז,א))!?
התם - מנגעיה
הוא דאיכפר ליה (יסורים ובשת של נגע כִפרוּ לו על אותו חטא), כי מייתי קרבן - לאשתרויי בקדשים הוא דקא מייתי
(שיש טומאות שהצריכן הכתוב כפרה לטהרתן: זב וזבה ויולדת ומצורע ונזיר שנטמא).
אלא מעתה: חטאת
נזיר (שמביא במלאת ימי נזרו: חטאת ועולה ושלמים) - תהא טעונה נסכים לפי שאינה באה על חטא?
סבר לה כרבי
אלעזר הקפר, דאמר: נזיר נמי חוטא הוא (שציער עצמו מן היין).
רבן גמליאל
אומר כשם [כשם שמעשיה מעשה בהמה - כך קרבנה מאכל בהמה]:
תניא: 'אמר
להן רבן גמליאל לחכמים: סופרים הניחו לי, ואדרשנה כמין חומר (בוטו"ן בלע"ז,
והוא של זהב, וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי),
(סוטה טו,ב)
דשמעיה לרבי
מאיר (בוטו"ן בלע"ז, והוא של זהב, וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי), דקאמר (בפרק קמא (לעיל ח,א) גבי 'במדה שאדם מודד'): היא האכילתו מעדני עולם - לפיכך קרבנה מאכל
בהמה!
אמרו ליה:
התינח עשירה, עניה (לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה) מאי איכא למימר? אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה (שהפקירה עצמו לתשמיש למי
שאינה בן זוגה) כך
קרבנה מאכל בהמה'.
משנה:
היה (הכהן) מביא פילי (כוס של מים) של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור (דכתיב 'מים קדושים' (במדבר ה,יז) - ואין 'קדושים' אלא
שנתקדשו בכלי; הכי תניא בסיפרי);
רבי
יהודה אומר: רביעית;
כשם
שממעט (רבי יהודה) בכתב (בכתב המגילה לקמן במתני') - כך ממעט (כאן) במים.
נכנס להיכל
ופנה לימינו; ומקום (ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל) היה שם, אמה על אמה, וטבלא של שיש - וטבעת היתה
קבועה בה (לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הרצפה שהיא כולה באבני שיש); כשהוא מגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן (צריך ליתן שיעור) כדי שיראה על המים (שיהא נראה וניכר על פני המים), שנאמר [במדבר
ה,יז: לקח
הכהן מים קדשים בכלי חרש]
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים (מדלא כתיב 'ונתן במים'
אלא 'אל המים' - משמע שלא יהא נבלע בתוכן).
גמרא:
תנא 'פילי
של חרס חדשה - דברי רבי ישמעאל'.
מאי טעמא דרבי
ישמעאל (דבעי חדשה)?
גמר 'כלי'
'כלי' ממצורע: מה להלן חרס חדשה - אף כאן חרס חדשה.
והתם מנלן?
דכתיב [ויקרא
יד,ה: וצוה
הכהן] ושחט
את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים' - מה 'מים חיים'? שלא נעשתה בהן מלאכה (דהא 'חיים' כתיב) - אף כלי שלא נעשתה בו מלאכה.
אי מה להלן
'מים חיים' אף כאן 'מים חיים'?
לרבי ישמעאל (דפרכת הא אליביה) - הכי נמי (דבעינן מים חיים לסוטה, דהא
מן הכיור הוא נוטל, ושמעינן ליה לרבי ישמעאל בעלמא), דאמר רבי יוחנן: מי כיור - רבי ישמעאל אומר מי
מעיין הן (דהיינו 'חיים'), וחכמים
אומרים: משאר מימות הן (אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה - יתן).
איכא למיפרך (בהא גזירה שוה דרבי ישמעאל
דגמר 'כלי' 'כלי' ממצורע): מה
למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת (לפיכך כלי שלו חדש - תאמר בסוטה שאין
בה כל אלו)?
אמר רבה: אמר
קרא 'בכלי חרס' - כלי שאמרתי לך כבר (הכי משמע ליה לרבה: מדלא כתיב 'ולקח
כלי חרש ונתן בו מים', וכתיב 'בכלי חרש' - משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר, ואמר רחמנא הכא: שבאותו
כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם, ומאי ניהו? - דמצורע).
אמר רבא: לא
שנו (רבנן דמתניתין, דבעו חרס, ומכשרי בישן) אלא שלא נתאכמו פניו (הושחרו פניו על ידי האור), אבל נתאכמו פניו – פסולין.
מאי טעמא?
דומיא דמים: מה
מים שלא נשתנו - אף כלי שלא נשתנה (אף על גב דלא גמרי ממצורע, מיהו מינה
ובה גמרי: כלי דסוטה ממי סוטה; ונהי דמי סוטה לרבנן לאו 'חיים' נינהו, דמכשרי בשאר
מימות, מיהת 'לא נשתנו' ו'כלי' - נמי בעינן, דלא נשתנה).
בעי רבא:
נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש (של יוצר, שמצרפים בו את הקדרות של
חרס חדשות) ונתלבנו
מהו?: מי אמרינן כיון דאידחו אידחו? או דילמא כיון דהדור הדור?
תא שמע: 'רבי
אלעזר אומר: עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהפשיל בהן קופתו לאחוריו – פסולין' (מדלא קתני 'שנעשה בהן מלאכה'
– שמע מינה: אמלאכה לא קפיד, אשינויא קפיד, ואלו נתעקמו במשאוי), והא התם הדרי ומפשטי (וקתני 'פסולין' - אלמא כיון
דאידחו אידחו)!
התם - דאיקלוף
איקלופי (שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן, דשינויא דלא הדר הוא).
נכנס להיכל
ופנה לימינו:
מאי טעמא?
דאמר מר (בסדר יומא (נח,ב) ובשחיטת קדשים (סב,ב)): כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין (ויליף לה מ'פונים' 'פונים'
דשנים עשר בָקָר דְיַם שעשה שלמה).
מקום היה שם
אמה [על אמה, וטבלא של שיש - וטבעת היתה קבועה בה]:
תנו רבנן: '[במדבר
ה,יז: ולקח
הכהן מים קדשים בכלי חרש]
ומן העפר אשר יהיה [בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים]' (אי לא היה כתיב בקרקע, הוה
אמינא בָעִינָן מקרקע המשכן ממש; אבל השתא, דכתיב בקרקע - משמע דאינו
מקפיד, אלא שיכניס העפר להיכל) יכול יתקן (יזמין עפר) מבחוץ ויכניס (בהיכל ודיו בכניסתו)? - תלמוד לומר 'בקרקע המשכן' (בקרקעיתו);
אי 'בקרקע המשכן' (קא דרשינן, ולא כתיב 'אשר יהיה'), יכול (לא מצא שם עפר תיחוח נוח
לינטל) יחפור (שם) בקרדומות?
תלמוד לומר
'אשר יהיה' (ומדלא כתיב 'ומקרקע המשכן יקח' שמע
מינה: לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת); הא כיצד? יש שם (עפר תיחוח) – הבא (משם); אין שם - תן שם (על הקרקעית וחוזר ונוטלו
ונותנו לתוך המים)'.
תניא אידך (פליגא אהך קמייתא, ותנאי
היא, כדקתני בה פלוגתא דתנאי; והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם): 'ומן העפר אשר יהיה (במשכן, מדלא כתיב 'מקרקע
המשכן יקח' - אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל:) מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס (מבפנים להיכל, ונותן אל
המים, ואין צריך להניחו בקרקע ההיכל);
'בקרקע המשכן' (למאי אתא? כיון דילפינן מ'אשר יהיה' דאין צריך ליטלו מעל גבי
קרקעית) - איסי בן
יהודה אומר: להביא קרקע
(סוטה טז,א)
שילה נוב
וגבעון ובית עולמים (איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים); (הכי גרסינן לה בסיפרי, ולא גרס 'לרבות שילה ונוב
וגבעון ובית עולמים': דשילה - משכן הוא, ולא צריך לרבויא, דהוא עיקר הכתוב; ונוב
וגבעון - אין משקין בה סוטות, דהא במה הואי, ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת
לבדו, ולא קרבה בהן מנחת סוטה, ולא שום חובת יחיד שאין לה זמן קבוע, כדאמר בשחיטת
קדשים (קיז,א) ובמגילה (ט,ב); אבל בית עולמים הוצרך לרבות, שלא תאמר
'משכן' נאמר, ולא 'מקדש'; בית המקדש שבירושלים קרי ליה 'בית עולמים' לפי שאין אחר
קדושתו היתר במקום אחר, ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר;)
איסי בן
מנחם אומר: אינו צריך (לרבות בית העולמים): ומה בטומאה קלה (ליכנס בטומאת הגוף למקדש,
שאינה במיתת בית דין אלא כרת) - לא חלק הכתוב (בין מקדש למשכן: שנאמרו
בפרשת פרה אדומה שני פסוקים: כי את מקדש ה' טמא (במדבר
יט,כ) את משכן ה' טמא (במדבר
יט,יג)), בטומאת
אשת איש - חמורה - לא כל שכן (שהושוו מקדש ומשכן לבודקה ולבערה
מתוכן)!
אם כן מה
תלמוד לומר 'בקרקע
המשכן'? - שלא יביא מתוך
קופתו (לתוך כלי, ויכניס להיכל; אלא מקרקעיתו יטול, ואם אין שם - יביא ויניח שם,
ואחר כך יטלנו, ונתקיים 'אשר יהיה' ונתקיים 'בקרקע' כדדרשינן לעיל; ובספרי לא תני
הכי להך ברייתא; ואומר אני: מדרש שני הוא בפנים אחרים)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]