דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף יד
סיום פרק ראשון 'המקנא לאשתו'
ותחילת פרק שני 'היה מביא'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה יג,ב)
(דברים
לד,ו) ויקבֹר
אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור [ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה]:
אמר רבי ברכיה:
סימן בתוך סימן (כלומר: סימנים הרבה: 'בארץ מואב', 'בגיא', 'מול בית פעור') -
ואפילו הכי 'ולא ידע איש את
קבורתו'.
וכבר שלחה
מלכות הרשעה אצל
(סוטה יד,א)
גסטרא (מושל, כמה שאמר 'קומוס דוכוס
ושלטון' וחבירו 'ריהטון' 'קורטון' 'גסטרא' (ברכות לב,ב)) של בית פעור: הראנו היכן משה קבור!?
עמדו למעלה -
נדמה להם למטה, למטה - נדמה להם למעלה; נחלקו לשתי כיתות: אותן שעומדים למעלה -
נדמה להן למטה, למטה - נדמה להן למעלה, לקיים מה שנאמר 'ולא ידע איש את קבורתו'.
רבי חמא ברבי
חנינא אמר: אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור: כתיב הכא 'ולא ידע איש את קבורתו', וכתיב התם (דברים לג,א) וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים [את בני ישראל לפני מותו].
ואמר רבי חמא
ברבי חנינא: מפני מה נקבר משה אצל בית פעור? - כדי לכפר על מעשה פעור.
ואמר רבי חמא
ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג,ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו [ואתו תיראו; ואת מצותיו
תשמרו, ובקלו תשמעו, ואתו תעבדו ובו תדבקון]? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים
ד,ד) כי ה'
אלהיך אש אוכלה הוא [אל קנא]!? - אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה:
מה הוא מלביש
ערומים, דכתיב (בראשית ג,כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור
וילבישם - אף אתה הלבש ערומים;
הקב"ה
ביקר חולים, דכתיב (בראשית יח,א) וירא אליו ה' באלוני ממרא [והוא ישב פתח האהל כחם
היום] - אף אתה
בקר חולים;
הקב"ה
ניחם אבלים, דכתיב (בראשית כה,יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק
בנו [וישב יצחק עם באר לחי ראי] (ניחמו על אביו וברכו ברכת אבלים) - אף אתה נחם אבלים;
הקב"ה קבר
מתים, דכתיב (דברים לד,ו) ויקבר אותו בגיא [בארץ מואב מול בית פעור
ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה] - אף אתה קבור מתים.
'כתנות עור' - רב ושמואל, חד אמר: דבר הבא מן העור (של צמר הוא), וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו (של פשתן שאדם לובש סמוך
לעורו).
דרש רבי שמלאי:
תורה תחלתה גמילות חסדים (הלביש ערומים) וסופה גמילות חסדים:
תחילתה גמילות
חסדים, דכתיב: 'ויעש ה' אלהים
לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם',
וסופה גמילות חסדים, דכתיב: 'ויקבר
אותו בגיא'
דרש רבי שמלאי:
מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע
מטובה הוא צריך? - אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ
ישראל; אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי.
אמר לו
הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר? מעלה אני עליך כאילו עשיתָם, שנאמר (ישעיהו
נג,יב) לכן
אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא
חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע (בשביל פושעים הפגיע);
'לכן אחלק לו ברבים' - יכול כאחרונים ולא כראשונים?
תלמוד לומר 'ואת עצומים יחלק שלל' כאברהם יצחק ויעקב, שהן עצומים בתורה ובמצות;
'תחת אשר הערה (הריק) למות נפשו' - שמסר עצמו למיתה, שנאמר [שמות
לב,לב: ועתה:
אם תשא חטאתם]
ואם אין מחני נא [מספרך אשר כתבת];
'ואת פושעים נמנה' - שנמנה עם מתי מדבר;
'והוא חטא רבים נשא' - שכיפר על מעשה העגל;
'ולפושעים יפגיע' - שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין
'פגיעה' אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו ז,טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם
רנה ותפלה ואל תפגע בי [כי אינני שמע אתך].
הדרן עלך 'המקנא'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
סוטה פרק שני 'היה מביא'
(במדבר ה,טו) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ
עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן
עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
(במדבר ה,טז) וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה’:
(במדבר ה,יז) וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר
אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:
(במדבר ה,יח) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה’ וּפָרַע אֶת רֹאשׁ
הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא
וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים:
(במדבר ה,יט) וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב
אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי
הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה:
(במדבר ה,כ) וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ
בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ:
(במדבר ה,כא) וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר
הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה’ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ
בְּתֵת ה’ אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה:
(במדבר ה,כב) וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן
וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן:
(במדבר ה,כג) וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי
הַמָּרִים:
(במדבר ה,כד) וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ
הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים:
(במדבר ה,כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף
אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה’ וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:
(במדבר ה,כו) וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר
הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם:
(במדבר ה,כז) וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל
בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ
וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:
(במדבר ה,כח) וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה
זָרַע:
(במדבר ה,כט) זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ
וְנִטְמָאָה:
(במדבר ה,ל) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה’ וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל
הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
(במדבר ה,לא) וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ: פ
משנה:
היה (הבעל) מביא את מנחתה (כדכתיב והביא את קרבנה עליה (במדבר
ה,טו)) בתוך כפיפה
מצרית (סל של נצרי דקל: זרדים שגדילין סביב הדקל), ונותנה על ידיה כדי ליגעה (בגמרא מפרש טעמא).
כל המנחות -
תחילתן וסופן בכלי שרת (השתא משמע כשמביאה [את
המנחה] מביתו - מביאה בכלי שרת לעזרה), וזו תחלתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת (קודם קמיצה);
כל המנחות
טעונות שמן ולבונה (כדכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה (ויקרא
ב,א) ולקמיה
פריך: והאיכא מנחת חוטא!?), וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה (דכתיב בה לא יצוק עליה שמן [ולא יתן
עליה לבֹנה] (במדבר ה,טו));
כל המנחות באות
מן החטין (דכתיב סֹלת
חטים תעשה אותם (שמות כט,ב)), וזו באה מן השעורין.
מנחת העומר -
אף על פי שבאה מן השעורין (במסכת מנחות (סח,ב) ילפינן לה מקראי) היא היתה באה גרשׂ (דכתיב 'גרשׂ כרמל תקריב את מנחת
בכוריך' (ויקרא
ב,יד) ובמסכת
מנחות (סו,ב) אמרינן: במנחת העומר הכתוב מדבר; 'גרש' בשעורים: מובחר שבו, מנופה
בי"ג נפה, כעין 'סולת' חטים), וזו באה קמח (הכל מעורב כמו שנטחן).
רבן גמליאל
אומר: כשם שמעשיה מעשה בהמה - כך קרבנה מאכל בהמה.
גמרא:
תניא: 'אבא
חנין אומר משום רבי אליעזר: <וכל כך למה? -> כדי ליגעה (למה אנו טורחין ליגעה? -) כדי שתחזור בה;
אם ככה חסה תורה
על עוברי רצונו (שאם זינתה עברה על רצונו של מקום, ורוצה שתודה שלא תיבדק) - קל וחומר על עושי רצונו'. וממאי משום דחסה הוא? דילמא כי היכי דלא תימחק
מגילה?
קסבר (האי תנא דאמר משום דחסה הוא) -
(סוטה יד,ב)
משקה (המים) ואחר כך מקריב את מנחתה (ופלוגתא היא בפרק 'היה נוטל'
(לקמן יט,ב); ומיהו כל זמן שלא קרבה מנחתה - אינה נבדקת, דכתיב 'מזכרת עון' (במדבר
ה,טו), ואף על
פי ששתתה - מניחין אותה בידה כדי ליגעה ותודה; והשתא ודאי משום חסיון הוא), דאי משום מגילה - הא אימחיקא לה.
כל המנחות [תחילתן
וסופן בכלי שרת, וזו תחלתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת]:
ורמינהו: 'סדר
מנחות כיצד?
אדם מביא
מנחה מתוך ביתו (לעזרה) בקלתות (כעין סלים) של כסף ושל זהב [ולא בכלי שרת, כמו
שלמדנו למעלה], ונותנה (בעזרה) לתוך כלי שרת (קא סלקא דעתא שצריך לתתה על
מנת כן שיהא דעתו שיקדשנה הכלי), ומקדשה בכלי שרת, ונותן עליה שמנה ולבונתה, ומוליכה אצל
כהן, וכהן מוליכה אצל מזבח, ומגישה (מגיע את הכלי) בקרן דרומית מערבית (ולקמן יליף לה מקראי) כנגד חודה של קרן – ודיו (לקמן מפרש מאי היא ומאי תיסק
אדעתין דנִבעי טפי),
ומסלק את הלבונה לצד אחד (בתוך הכלי עצמה; ולקמן מפרש טעמא
דכולה מתניתא),
וקומץ ממקום שנתרבה שמנה (ממקום שהיא נבללת יפה בשמן), ונותנו לתוך כלי שרת (שני' ולקמן מפרש טעמא), ומקדשו בכלי שרת ,ומלקט את לבונתה ונותנה על
גביו, <ומעלה אותו לגבי מזבח> ומעלהו, ומקטירו בכלי שרת, ומולחו, ונותנו על
גבי האישים (על האש);
קרב הקומץ -
שיריה נאכלין, ורשאין הכהנים ליתן לתוכה (ליתן לתוך השירַיִם) יין ושמן ודבש, ואין אסורין אלא מלחמץ'.
קתני מיהא 'בקלתות
של כסף ובקלתות של זהב'!?
אמר רב פפא:
אימא 'בכלים הראויין לכלי שרת' (אם היה מקדישן).
מכלל - דכפיפה
מצרית לא חזיא! כמאן? דלא כרבי יוסי ברבי יהודה, דתניא: 'כלי שרת שעשאן של עץ -
רבי פוסל ([במנחות] ובמסכת סוכה יליף טעמא בפרק 'החליל' (נ,ב)) ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר'.
אפילו תימא רבי
יוסי ברבי יהודה: אימר דאמר רבי יוסי ברבי יהודה בחשובין (בכלי עץ חשובין), בפחותין מי אמר? לית ליה לרבי יוסי ברבי' יהודה
[מלאכי א,ח: וכי תגישון עור לזבח אין רע, וכי תגישו פסח וחלה אין
רע]
הקריבהו נא לפחתך [הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות]?
'ונותנה
לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת' -
שמעת מינה כלי
שרת אין מקדשין אלא מדעת (שהנותנו בהן: צריך שיתננו לשם כך)!
(ואם תאמר "הרי מנחה קדושה עומדת, שהקדישה בפה"!? - קדושת פה
אינה אלא קדושת דמים, ואינה קדושת הגוף, ואינה נפסלת בטבול יום ובלינה, ואם נטמאת
– נפדית; קדשה בכלי - קידשה קדושת הגוף, ונפסלת בטבול יום ובלינה, ואין לה פדיון)
אימא 'נותנה
בכלי שרת לקדשה בכלי שרת' (התורה הצריכתו ליתנו בכלי שרת כדי
שיקדשנה הכלי, ואפילו אינו מתכוין לכך).
'ונותן עליה
(הזר)
שמנה ולבונתה' (ואין צריך כהן לכך) -
שנאמר [ויקרא
ב,א: ונפש, כי תקריב קרבן מנחה לה' - סלת יהיה קרבנו] ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה (והדר והביאה אל בני אהרן וגו').
'ומוליכה
אצל כהן' -
דכתיב (ויקרא
ב,ב) והביאה
אל בני אהרן [הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה; והקטיר
הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח לה'].
'וכהן
מוליכה אצל מזבח' -
דכתיב [ויקרא
ב,ח: והבאת
את המנחה אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן] והגישה אצל המזבח.
'מגישה בקרן
דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו' -
מנלן?
דכתיב (ויקרא
ו,ז) וזאת
תורת המנחה (כל המנחות במשמע): הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח; ותניא [ספרא צו פרשתא ב ה"ד]: 'לפני ה' - יכול
במערב (יגיענה לדופן מערבי של מזבח, דהיינו 'לפני ה')?
(שההיכל במערב, והמזבח בחצר, שלשים
ושתים אמה רחבו, ממוצע באמצע העזרה; וכן ההיכל – ממוצע, באמצע העזרה,
זה מול זה שלשים ושתים אמה: היכל וכתליו חללו עשרים, וכתליו: שש אמה עובי כותל
צפוני וששה לכותל דרומי; נמצא מערבו של מזבח לפני ה',
דאין מפסיק כלום בינו לבין ההיכל, דאילו אולם שלפני ההיכל פתוח הוא, ורחבו עשרים
אמה ככל חללו של היכל;)
תלמוד לומר:
'אל פני המזבח';
אי 'אל פני
המזבח' - יכול בדרום?
תלמוד לומר
'לפני ה'!
הא כיצד?
מגישה בקרן
דרומית מערבית, כנגד חודה של קרן - ודיו (כל מה שיכול לקרבו כלפי מערב,
ובלבד שיהא שם קצת דרום, משום 'אל פני המזבח'; דאי לאו כנגד חודה - ליכא לפני ה' כלל, שהרי זויות ההיכל כולם כנגד
זויות המזבח);
[הלכה ה] רבי אלעזר אומר: יכול יגישנה במערבה של קרן (דורשו למקרא בענין אחר, וכך
דורשו: מתוך שנאמר 'לפני ה' אל פני המזבח' - יכול יגישנה לאחד מהן: רצה למערב רצה
לדרומה? והכי גרסינן לה בתורת כהנים) או לדרומה של קרן (כך תשיבני)? אמרת: כל מקום שאתה מוצא שני מקראות: אחד מקיים
עצמו ומקיים דברי חבירו, ואחד מקיים עצמו ומבטל דברי חבירו - מניחין את שמקיים
עצמו ומבטל חבירו, ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו (דכיון דאפשר לקיים את שניהם
- תו לא תוקמה 'רצה זה עושה - רצה זה עושהה', אלא תפוס המקיים את שניהם); כשאתה אומר 'לפני ה' = במערב - ביטלתה 'אל פני המזבח' = בדרום, וכשאתה אומר 'אל פני המזבח' = בדרום קיימתה 'לפני ה' = במערב; הא כיצד? - מגישה לדרומה של קרן (הכי גרסינן לה בתורת כהנים:
'לדרומה של קרן' - ולא בעי כנגד חודה).
והיכן קיימתה (הלא חוץ לכנגד זויות ההיכל
הוא)?
אמר רב אשי:
קסבר האי תנא (רבי אלעזר): כוליה מזבח בצפון קאי. (בצפון
- בחלק צפוני
של עזרה, ולית ליה דמזבח מכוון כנגד ההיכל וכתליו נמצא דרומו של מזבח כנגד אמצע
פתח ההיכל, הלכך יגישנה 'אל פני המזבח' – בדרום, ובלבד שיהא סמוך למערב; נמצא מקיים את שניהם, והוא
הדין נמי אם היה מזבח משוך מעט מכנגד זויות דרומית ההיכל ולצפון, שיהא דרומו של
מזבח כנגד ההיכל - הוה מצי לקיים את שניהם, ד'כנגד ההיכל' קרינן ביה 'לפני ה'', ובלבד שיגיש סמוך לקרן -
דהיינו אצל מערב; והא דנקט למשמע מינה כוליה מזבח בצפון קאי - משום דשלש מחלוקות
הן בדבר זה: רבי יהודה אית ליה 'מזבח מכוון כנגד היכל וכתליו' – בפרק קמא דיומא (טז,א), ורבי אליעזר בן יעקב אית
ליה 'כוליה מזבח בדרום קאי', דאמר צפוני שהוא צד פנוי מכלום; ורבי יוסי הגלילי אית
ליה כוליה מזבח בצפון קאי - בזבחים בפרק 'קדשי קדשים' (נט,א); הלכך לרבי אלעזר דהכא -
דשמעינן ליה על כרחנו דקאמר 'זוית דרומית של מזבח לפנים מכנגד זוית של היכל הוא',
ופליג אדרבי יהודה ואדרבי אליעזר בן יעקב - מוקמינן ליה כרבי יוסי הגלילי, דסבירא
ליה דכוליה מזבח בצפון, ולא מוקמינן ליה במחלוקת רביעית.)
מאי 'ודיו'
(מאי תיסק אדעתיה דנבעי טפי)?
אמר רב אשי:
איצטריך: סלקא דעתא אמינא תיבעי הגשת מנחה גופה (ולא הכלי שהיא בה, אלא יכוף
הכלי שיהא נוגע סולת למזבח) - קמשמע לן.
ואימא הכי נמי?
אמר קרא '[ויקרא
ב,ח: והבאת
את המנחה אשר יעשה מאלה לה'] והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח'; מה הקרבה אצל כהן בכלי - אף הגשה אצל מזבח
בכלי.
'ומסלק את
לבונתה לצד אחד' -
כי היכי דלא
תקמוץ בהדי מנחה, כדתנן [מנחות פ"א מ"ב]: 'קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט לבונה –
פסול' (משום דהוה קומץ חסר):
'וקומץ
ממקום שנתרבה שמנה' -
מנלן?
דכתיב [ויקרא
ב,טז: והקטיר
הכהן את אזכרתה] מגרשָׂהּ ומשמנה [על כל לבנתה אשה לה'].
'ונותנו
לתוך כלי שרת ומקדשו בכלי שרת' -
למה לי? הא קדשה
חדא זימנא?
מידי דהוה אדם:
דם, אף על גב דקדישתיה סכין בצואר בהמה (סכין הוי כלי שרת, דתניא (יומא
יב,ב) 'כל
הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשתן; מכאן ואילך עבודתן מחנכתן') - הדר מקדיש ליה בכלי שרת (שמקבלו בכלי שרת, כדכתיב 'וישם באגנות' (שמות
כד,ו)) - הכא נמי לא
שנא.
'ומלקט את
לבונתה ונותנה על גביו' -
דכתיב [ויקרא
ו,ח: והרים
ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה] ואת כל הלבונה אשר על המנחה [והקטיר המזבח, ריח ניחח
אזכרתה לה'] (גבי הקטרה כתיב: דמקטר קומץ
ולבונה כי הדדי).
'ומעלהו
(סוטה טו,א)
ומקטירו
בכלי שרת' -
בכלי שרת מקטיר
ליה? (הכי גרסינן: ומקטירו סלקא דעתך? ולא גרס 'אטו בכלי שרת מקטר ליה'; והכי קא
קשיא ליה 'מקטירו סלקא דעתך' - והרי עדיין לא מלחה!? וסיפא קתני 'ומולחו ונותנו על
גבי האשים', אלמא השתא הוא דמקטר ליה)
אלא אימא:
מעלהו בכלי שרת להקטירו (כלומר: מעלהו בכלי שרת להקטירו לאחר שימלחנו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]