דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

סוטה דף יג

המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(סוטה יב,ב)

(שמות טו,כ) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן [את התף בידה; ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת]; 'אחות אהרן' - ולא אחות משה?

אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן (עד שלא נולד משה, והיינו 'הנביאה אחות אהרן'),

 

(סוטה יג,א)

ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה - נתמלא כל הבית כולה אור; עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: "בתי - נתקיימה נבואתיך"!.

וכיון שהטילוהו ליאור - עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: "בתי - היכן נבואתיך"? והיינו דכתיב (שמות ב,ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו - לידע מה יהא בסוף נבואתה.

 

יוסף זכה [לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו]:

מאי שנא מעיקרא, דכתיב (בראשית נ,ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה [זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים], והדר (בראשית נ,ח – הפסוק הבא) וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו [רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן], ומאי שנא לבסוף, דכתיב (בראשית נ,יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו, והדר [המשך הפסוק] וכל העולים אתו לקבור את אביו [אחרי קברו את אביו] (מאי שנא מעיקרא דאקדמינהו למצרִים מקמי אחי יוסף, ומאי שנא לבסוף דכתיב (בראשית נ,יד)'הוא ואחיו' והדר 'וכל העולים אתו')?

אמר רבי יוחנן: בתחילה, עד שלא ראו בכבודן של ישראל - לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף, שראו בכבודן - נהגו בהן כבוד, דכתיב (בראשית נ,י) ויבאו עד גורן האטד [אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד; ויעש לאביו אבל שבעת ימים].

- וכי גורן יש לו לאטד (וכי דרך לאסוף אטדין ולעשות מהן גורן)?

אמר רבי אבהו: מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד (גדר של קוצים): שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה.

 

תנא: 'כולם למלחמה באו; כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב - נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב'.

 

תנא: 'שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב. (י"ב נשיאים דישמעאל, וכ"ג אלופים נמנו בעשו; ואם תאמר: כ"ה הן? - תימן וקנז נמנו ב' פעמים; ואם תאמר: קרח נמנה ב' פעמים? - שני קרח הן, אחד מבני אליפז ואחד מבני אהליבמה, ומכל מקום ל"ה הן, וכתרו של יוסף - הרי ל"ו.)

 

(שם) ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד; תנא: 'אפילו סוסים ואפילו חמורים, <מאילו מאילו>';

כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב (שלא יקברוהו שם); אמר להן: [בראשית מט,כז: ויבא יעקב אל יצחק אביו] ממרא קרית הארבע היא חברון [אשר גר שם אברהם ויצחק] (קרית ארבע שמה, שאינה מחזקת אלא ארבע זוגות), ואמר רבי יצחק: קרית ארבע - ארבע זוגות היו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה (הא דאמר רבי יצחק - לאו מלתא דעשו היא, אלא גמרא קאמר ליה, למימר טעמא דעיכובא; דודאי כן הוה כדברי עשו שאינה מחזקת אלא שמונה קברים); איהו (יעקב) קברה ללאה בדידיה (בחלק המגיעו כדכתיב ושמה קברתי את לאה), והאי דפייש - דידי הוא!

אמרו ליה: זבינתהּ (כשמכרת הבכורה)!

אמר להו: נהי דזביני בכירותא (ולא אטול פי שנים אלא כמוהו) - פשיטותא מי זביני (חלקי בחלק פשוט לא מכרתי!)?

אמרו ליה: אִין (פשיטותיך נמי! זבנת חלקך במערה זו לגמרי, שכך אמר אבינו בשעת מיתה:) דכתיב [בראשית נ,ה: אבי השביעני לאמר: הנה אנכי מת;] בקברי אשר כריתי לי [בארץ כנען - שמה תקברני; ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה], ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: 'אין 'כירה' אלא לשון מכירה (כמו ואכרה לי בחמשה עשר כסף (הושע ג,ב)), שכן בכרכי הים קורין למכירה 'כירה''.

אמר להו: הבו לי איגרתא (הראו שטר מכירה)!

אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא, ומאן ניזיל? ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא, דכתיב (בראשית מט,כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר', אמר רבי אבהו: אל תקרי 'אמרי שפר' אלא 'אמרי ספר'.

חושים בריה דדן תמן הוה, ויקירן ליה אודניה (כבדו אזניו משמוע), אמר להו: מאי האי (למה אינכם קוברין אותו)?

ואמרו ליה: קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים.

אמר להו: ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?! שקל קולפא (מקל, כמו 'גולפי טובי בלע מאבימי' [בערכין כב,א]), מחייה ארישיה! נתרן [נשרו] עיניה, ונפלו אכרעא [לרגלו] דיעקב; פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך [וחייך], והיינו דכתיב (תהלים נח,יא) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע; באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה, דכתיב [בראשית כז,מה: עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם;] למה אשכל גם שניכם יום אחד; - ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד הואי, קבורתן מיהא ביום אחד הואי.

 

ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה (כלומר: היאך הניחוהו אחיו ליוסף ליטול לו את השם לבדו של קבורת אביהם? וכי פרקו מעליהן העול, ולא חשו לו? ואם לא נתעסק בו הוא - הם לא היו עסוקין בו)? והכתיב (בראשית נ,יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען [ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא] (אלמא אף הם היו עסוקין במשאו וקבורתו! ומסקנא כתיב 'אחרי קברו את אביו' (בראשית נ,יד) - תלה הכתוב בו, שהוא היה עיקר הדבר)?

אמרו (אחיו ביניהן): הניחו לו (להתעסק בו כנגד כולנו)! כבודו (של אבינו) במלכים (שיוסף מלך הוא) יותר מבהדיוטות.

 

מי לנו גדול מיוסף [שלא נתעסק בו אלא משה]:

תנו רבנן: 'בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו: שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה (של מצרים) והוא נתעסק במצות, שנאמר (משלי י,ח) חכם לב יקח מצות [ואויל שפתים ילבט];

ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור; הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו (תמיד, לפי שאין ארץ מצרים שותה ממי גשמים אלא שכולה עשויה יאורים וחריצים מנילוס עד סוף המדינה כמה פרסאות; ונילוס עולה ומשקה ומתברך, וממלא אותן יאורים, ומשקין מהן השדות, והיינו דכתיב (זכריה יד,יז-יח) 'והיה אם לא יעלה מכל משפחות וגו' לא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבא ולא עליהם' ואין כתיב כאן 'הגשם' אלא 'ולא עליהם' - יהיה אותו נהר שהן שותין ממנו; ויונתן בן עוזיאל תרגם 'ולא עליהם תיסק נילוס')!

הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: "יוסף! יוסף! הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל; אם אתה מראה עצמך – מוטב, אם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך!" מיד צף ארונו של יוסף.

ואל תתמה היאך ברזל צף, שהרי כתיב (מלכים ב ו,ה) ויהי האחד (בתלמידי אלישע כתיב [מלכים ב ו,ה]) [ויהי אחד] מפיל הקורה, ואֶת הברזל נפל אל המים, [ויצעק ויאמר] אהה אדוני והוא שאול (השאילוהו לו)! (פסוק ו) ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל!

והלא דברים קל וחומר: ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה (ולא שלמד מפיו אלא תורתו של משה למדו לאליהו) צף ברזל מפניו, מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה!

רבי נתן אומר: בקברניט של מלכים (בקברות של מלכים, ולשון יוָני הוא) היה קבור; הלך משה ועמד על קברניט של מלכים, אמר: "יוסף! הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל; אם אתה מראה עצמך – מוטב, ואם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך!"; באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף! נטלו משה והביאו אצלו.

וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו - אחד של מת ואחד של שכינה - מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים "מה טיבן של שני ארונות הללו?" אמרו: "אחד של מת ואחד של שכינה." "וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה?" אמרו:

 

(סוטה יג,ב)

"קיים זה כל מה שכתוב בזה".

(אגדה זו מפורשת במכילתא בפרשת 'ויהי בשלח פרעה': כתיב בזה 'אנכי [ה' אלקיך]' [שמות כ,ב] וכתיב בזה [ביעקב] 'התחת אלהים אנכי'; כתיב בזה 'לא יהיה לך' [שמות כ,ג] וכתיב בזה 'האלהים אני ירא' [בראשית מב,יח]; 'לא תשא' – [וביוסף] 'חי פרעה' [בראשית מב,טו-טז]; 'זכור את יום השבת' [שמות כ,ז] –  'וטבוח טבח והכן' [בראשית מג,טז], ואין זה אלא יום השבת, וכן הוא אומר 'והכינו את אשר יביאו' [שמות טז,ה]; וכן כל עשרת הדברות: 'לא תשנא את אחיך בלבבך' [ויקרא יט,יז], 'לא תקום ולא תטור' [ויקרא יט,יח], 'וחי אחיך עמך' [ויקרא כה,לו[YH1]  ]).

 

ואי לא עסיק ביה משה ישראל - לא הוו מיעסקי ביה (כלומר: היאך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו - וכי לא חשו לשבועה? ואם לא נתעסק בו משה - לא היו הם מתעסקין)? והכתיב (יהושע כד,לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם [בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה; ויהיו לבני יוסף לנחלה] (אלמא לאחר שנפטר משה בערבות מואב - נתעסקו בהן ישראל, והעבירום את הירדן)? ותו - אי לא איעסקו ביה ישראל (לאחר שנפטר משה) - בניו לא הוו מיעסקי ביה (והיאך הניחו בניו את שאר העם להתעסק בו)? והכתיב (בשכם): 'ויהיו לבני יוסף לנחלה' (אלמא בנחלתם קברוהו, דחביב היה עליהן)?

אמרו (בניו בעצמם): הניחו לו - כבודו במרובים (שיתעסקו בו כל ישראל) יותר מבמועטין.

ותו: (וישראל) אמרו (בעצמם בעוד משה קיים): הניחו לו (שיתעסק בו משה לבדו) - כבודו בגדולים יותר מבקטנים.

 

'קברו בשכם' - מאי שנא בשכם?

אמר רבי חמא ברבי חנינא: משכם גנבוהו (כדכתיב 'וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה' [בראשית לז,יד], ושם היו רועין, ודותן אינה מקום; והאי דכתיב  [בראשית לז,יז] ויאמר האיש נסעו מזה וגו' - כך אמר לו: אתה אומר 'את אחי אנכי מבקש' [בראשית לז,טז] - סעו מן האחוה הזאת, ואין מחזיקין עצמן כאחין לך; 'כי שמעתי אומרים נלכה'  [בראשית לז,יז] - ונבקש דתות ודינין היאך להמיתו אם יבא אצלנו) ולשכם נחזיר אבידתו.

 

קשו קראי אהדדי: כתיב (שמות יג,יט) ויקח משה (ולא שאר העם) את עצמות יוסף עמו... , וכתיב (יהושע כד,לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל'...!?

אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו, ובא אחר וגמרו - מעלה עליו הכתוב על שגמרו - כאילו עשאו.

רבי אלעזר אומר: אף מורידין אותו מגדולתו (מן השמים למתחיל ואינו גומר, אלא אם כן נאנס – כמשה, שמת בעבר הירדן), דכתיב (בראשית לח,א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה [מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה] (שהוא התחיל בהצלת יוסף כשאמר 'מה בצע' [בראשית לז,כו] ולא גמר]).

רבי שמואל בר נחמני אמר: אף קובר אשתו ובניו, דכתיב [בראשית לח,יב: וירבו הימים] ותמת בת שוע אשת יהודה [וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה], וכתיב [בראשית מו,יב: ובני יהודה, ער ואונן ושלה ופרץ וזרח] וימת ער ואונן [בארץ כנען, ויהיו בני פרץ חצרן וחמול].

אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף 'עצמות' בחייו (שנאמר 'והעליתם את עצמותי מזה' - ועודנו חי)? - מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה (בראשית מד,לא - ועוד) 'עבדך אבינו' ולא אמר להו ולא מידי.

ואמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו? - מפני שהנהיג עצמו ברבנות.

 

(בראשית לט,א) ויוסף הורד מצרימה [ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, איש מצרי, מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה];

אמר רבי אלעזר: אל תיקרי 'הורד' אלא 'הוריד': שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן (כשפתר את החלום, והם לא ידעו לפותרו).

 

'ויקנהו פוטיפר סריס פרעה' - אמר רב: שקנאו לעצמו (למשכב זכור מתוך יופיו) <בא גבריאל וסירסו (לא גרס)> בא גבריאל ופירעו (היינו סירוס יתירא): מעיקרא כתיב 'פוטיפר' ולבסוף 'פוטיפרע' [בראשית מא,מה: ויקרא פרעה שם יוסף 'צפנת פענח' ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה; ויצא יוסף על ארץ מצרים].

 

מי לנו גדול ממשה [שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר (דברים לד,ו) ויקבור אותו בגיא]:

[דברים ג,כו: ויתעבר ה' למענכם ולא שמע אלי] ויאמר ה' אלי: רב לך [אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה]; אמר רבי לוי: ב'רב' בישר, ב'רב' בישרוהו:

ברב בישר (את בני מחלקותו): [במדבר טז,ז: ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני ה' מחר, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש] רב לכם [בני לוי] –  (והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה:) ב'רב' בישרוהו: 'רב לך'.

דבר אחר: 'רב לך': רב יש לך, ומנו? - יהושע (הגיע מלכותו של יהושע, ואין לך מלכות נוגעת בחבירתה).

דבר אחר: 'רב לך' (די לך אל תרבה בבקשה) - שלא יאמרו "הרב כמה קשה (שאינו שומע לתלמיד), ותלמיד כמה סרבן" ('מפציר', ולשון חכמים הוא: כך היו מסרבין בו לישא את בת אחותו - בנדרים (סג,ב) 'היו מסרבין בו שיאכל עמו' [בשבועות כג,ב]);

וכל כך למה?

תנא דבי ר' ישמעאל: 'לפום גמלא שיחנא'. (לפי כח הגמל מרבין במשאו; אף כאן: לפי צדקתו מדקדק אחריו).

 

(דברים לא,ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום [לא אוכל עוד לצאת ולבוא; וה' אמר אלי 'לא תעבר את הירדן הזה'] - שאין תלמוד לומר 'היום'!? היום מלאו ימי ושנותי (ביום זה נולדתי), ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, דכתיב [שמות כג,כו: לא תהיה משכלה ועקרה בארצך] את מספר ימיך אמלא.

 

'לא אוכל עוד לצאת ולבא' - מאי 'לצאת ולבא'?: אילימא לצאת ולבא ממש - והכתיב (דברים לד,ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו [לא כהתה עינו ו]לא נס ליחֹה (לא ברח לחלוחית כחו), וכתיב (דברים לד,א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו [ראש הפסגה אשר על פני ירחו; ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן]; ותניא: 'שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת'.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: 'לצאת ולבוא' - בדברי תורה; מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה.

 

[דברים לא,יד: ויאמר ה' אל משה: הן קרבו ימיך למות; קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו] וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד.

תנא: 'אותה שבת של דיו זוגי היתה (שני זוגות: שני חבירים היו: בהתחלת היום למשה, וסופו ליהושע); ניטלה רשות מזה וניתנה לזה;

<ותניא> אמר רבי יהודה: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו'.

 

היכן משה מת?

בחלקו של ראובן, דכתיב (דברים לד,א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו [ראש הפסגה אשר על פני ירחו; ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן], ונבו בחלקו של ראובן קיימא, דכתיב (במדבר לב,לז) ובני ראובן בנו [את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים] (במדבר לב,לח) ואת נבו [ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה; ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו] <נבו ששם מתו ג' נביאים משה ואהרן ומרים>.

והיכן משה קבור?

בחלקו של גד, דכתיב (דברים לג,כא) וירא ראשית לו [כי שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל].

ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי? - ארבעה מילין; אותן ארבעה מילין מי הוליכו?

מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה (בכנף לבוש הודו), ומלאכי השרת אומרים (שם) 'צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל'; והקדוש ברוך הוא אומר (תהלים צד,טז) מי יקום לי עם מרעים (להוכיחם לשמי) מי יתיצב לי עם פועלי און;

ושמואל אמר (קהלת ח,א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר [חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא] (שהיה יודע לעשות פשרה ביני ובין בני).

ורבי יוחנן אמר: (איוב כח,יב) החכמה מאין תמצא [ואי זה מקום בינה].

ורב נחמן אמר: (דברים לד,ה) וימת שם משה [עבד ה', בארץ מואב על פי ה'].

סמליון (שם חכם) אמר: 'וימת שם משה' - ספרא רבה דישראל.

תניא: 'רבי אליעזר הגדול אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר: 'וימת משה ספרא רבה דישראל'.

ויש אומרים לא מת משה: כתיב הכא 'וימת שם' וכתיב התם (שמות לד,כח) ויהי שם עם ה' [ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה; ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים] - מה להלן עומד ומשמש - אף כאן עומד ומשמש.

 

(דברים לד,ו) ויקבֹר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור [ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה]:

אמר רבי ברכיה: סימן בתוך סימן (כלומר: סימנים הרבה: 'בארץ מואב', 'בגיא', 'מול בית פעור') - ואפילו הכי 'ולא ידע איש את קבורתו'.

וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל

 

(סוטה יד,א)

גסטרא (מושל, כמה שאמר 'קומוס דוכוס ושלטון' וחבירו 'ריהטון' 'קורטון' 'גסטרא' (ברכות לב,ב)) של בית פעור: הראנו היכן משה קבור!?

עמדו למעלה - נדמה להם למטה, למטה - נדמה להם למעלה; נחלקו לשתי כיתות: אותן שעומדים למעלה - נדמה להן למטה, למטה - נדמה להן למעלה, לקיים מה שנאמר 'ולא ידע איש את קבורתו'.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]