דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף יא
המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה י,ב)
(שמואל
ב יח,יח) ואבשלום
לקח, ויצב לו בחייו [את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר: אין לי בן בעבור הזכיר שמי;
ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה 'יד אבשלום' עד היום הזה]; מאי 'לקח'?
אמר ריש לקיש:
שלקח מקח רע לעצמו (והכי קאמר קרא: ואבשלום לקח לו את המצבה הזאת בחייו ויצב לו
את מצבת אשר בעמק המלך)
'את מצבת אשר בעמק המלך וגו' - אמר רב חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של מלכו של עולם
(של הקב"ה שהוא מלך עולם: שגזר על דוד כן במעשה בת שבע),
(סוטה יא,א)
דכתיב [שמואל
ב יב,יא: כה
אמר ה'] הנני מקים עליך רעה
מביתך [ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך; ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת] (הציב אבשלום אותה עצה וקיימה מצבת
דבריו של הקב"ה, כדכתיב לעולם ה' דברך נצב (תהלים קיט,פט) ויקרא למצבת על שמו: גרם לאותה רעה שתקרא על
שמו, ויקרא
לה 'יד אבשלום' - כך היא נקראת).
כיוצא בדבר אתה
אומר: [בראשית לז,יד: ויאמר לו: לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן
והשבני דבר] וישלחהו
מעמק חברון [ויבא שכמה] (ביוסף משתעי קרא, כששלחו יעקב אצל
אחיו, והוא תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים) - אמר רב חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור
בחברון (אברהם), דכתיב
[בראשית טו,יג: ויאמר לאברם:] ידוע תדע כי גר יהיה זרעך [בארץ לא להם ועבדום וענו
אתם ארבע מאות שנה].
[שמואל ב יח,יח: ואבשלום לקח, ויצב לו
בחייו את מצבת אשר בעמק המלך] כי אמר: אין לי בן [בעבור הזכיר שמי; ויקרא
למצבת על שמו ויקרא לה 'יד אבשלום' עד היום הזה] - ולא הוו ליה בני? והכתיב (שמואל
ב יד,כז) ויולדו
לאבשלום שלשה בנים ובת אחת [ושמה תמר; היא היתה אשה יפת מראה]?
אמר רב יצחק בר
אבדימי: שלא היה לו בן הגון למלכות.
רב חסדא אמר:
גמירי: 'כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו', ואיהו קלייה לדיואב,
דכתיב (שמואל ב יד,ל) ויאמר אל עבדיו "ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם
שעורים לכו והציתוה באש" - ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש.
וכן לענין
הטובה: מרים [המתינה
למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר (במדבר יב,טו) [ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת
ימים] והעם לא נסע עד האסף מרים]:
מי דמי? התם
חדא שעתא, הכא שבעה יומי!?
אמר אביי: אימא
ולענין הטובה אינו כן (דיותר ממה שהוא מודד מודדים לו).
אמר ליה רבא:
הא 'וכן לענין הטובה' קתני!?
אלא אמר רבא:
הכי קתני: וכן לענין הטובה, דבאותה מדה (דוגמא מעין אותו ענין), ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות (ומיהו יותר ממה שעשה משתלם
דמדה טובה מרובה בתשלומין ממדת פורענות):
(שמות ב,ד) ותתצב אחותו מרחוק [לדעה מה יעשה לו] אמר רבי יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר:
'ותתצב' - דכתיב (שמואל א
ג,י) ויבא ה'
ויתיצב [ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל: דבר, כי שמע עבדך];
'אחותו' - דכתיב (משלי ז,ד) אמור לחכמה אחותי את [ומדע לבינה תקרא] (שהיא אצל הקב"ה, ומפיו, שנאמר
'כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב));
'מרחוק' - דכתיב (ירמיהו
לא,ב) מרחוק
ה' נראה לי [ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד];
'לדעת' - דכתיב [שמואל א ב,ג: אל תרבו תדברו גבהה גבהה,
יצא עתק מפיכם:]
כי אל דעות ה' [ולא נתכנו עללות];
'מה' - דכתיב [דברים י,יב: ועתה, ישראל] מה ה' אלהיך שואל מעמך [כי אם ליראה את ה' אלקיך
ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך];
'יעשה' - דכתיב (עמוס ג,ז) כי לא יעשה [ה'] אלהים דבר [כי אם גלה סודו אל עבדיו
הנביאים];
'לו' - דכתיב [שופטים ו,כד: ויבן שם גדעון מזבח לה'] ויקרא לו ה' שלום [עד היום הזה עודנו בעפרת
אבי העזרי].
(שמות א,ח) ויקם מלך חדש [על מצרים אשר לא ידע את
יוסף]:
רב ושמואל: חד
אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו.
מאן דאמר חדש
ממש - דכתיב 'חדש'; ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו - דלא כתיב 'וימת (מלך מצרים) וימלוך (תחתיו אחר).
'אשר לא ידע את יוסף' - דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל;
(שמות א,ט) ויאמר אל עמו: הנה עם בני ישראל [רב ועצום ממנו] – תנא: 'הוא התחיל בעצה תחילה לפיכך לקה
תחילה';
הוא התחיל בעצה
תחילה - דכתיב ויאמר אל עמו, לפיכך לקה תחילה, כדכתיב (שמות
ז,כט) ובכה
ובעמך ובכל עבדיך [יעלו הצפרדעים].
(שמות א,י) הבה נתחכמה לו [פן ירבה, והיה כי תקראנה
מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו, ונלחם בנו, ועלה מן הארץ] – 'להם' מיבעי ליה?
אמר רבי חמא
ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל (לבקש לנו חכמה כנגדו): במה נדונם (שלא יוכל לדון אותנו בו?
שידענו מדרכיו שמדד מדה כנגד מדה לדור המבול ולאנשי סדום)?:
נדונם באש? כתיב (ישעיהו
סו,טו) כי הנה
ה' באש יבא [וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש], וכתיב (שם, פסוק טז) כי באש ה' נשפט [ובחרבו את כל בשר ורבו
חללי ה'] (וכן ישיב לנו גמול);
בחרב? כתיב 'ובחרבו את כל בשר'!
אלא בואו
ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיהו
נד,ט) כי מי
נח זאת לי [אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך];
והן אינן
יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא;
אי נמי: הוא
אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכו, וכן הוא אומר [שמות
יד,כז: ויט
משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו] ומצרים נסים לקראתו [וינער ה' את מצרים בתוך
הים]; והיינו
דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [שמות
יח,יא: עתה
ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים] כי בדבר אשר זדו עליהם? - בקדירה שבישלו (לשון ויזד יעקב נזיד (בראשית
כה,כט)) - בה נתבשלו.
מאי משמע דהאי
'זדו' לישנא דקדירה הוא?
דכתיב (בראשית
כה,כט) ויזד
יעקב נזיד [ויבא עשו מן השדה והוא עיף].
אמר רבי חייא
בר אבא אמר רבי סימאי: שלשה היו באותה עצה (דנתחכמה לו): בלעם ואיוב ויתרו:
בלעם, שיעץ –
נהרג; איוב, ששתק - נידון ביסורין; יתרו, שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית,
שנאמר (דברי הימים א ב,נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ (תלמידי יעבץ: אדם גדול בתורה
היה, כדכתיב (דה"א ד,י) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל אם ברך
תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים וגו' ויבא אלהים את אשר שאל (תמורה
טז,א)) תִּרְעָתִים
(מפרש בספרי ששמעו תרועה בהר סיני; לשון אחר 'תרעתים' - על שם שהיו יושבים בשערי ירושלים) שִׁמְעָתִים (ששמעו מצות אביהם; דבבני
יונדב בן רכב משתעי קרא, והם היו מבני בניו של יתרו, כדמפרש ואזיל 'המה הקנים') שׂוּכָתִים (על שם שהיו יושבים בסוכות,
כדכתיב (ירמיה לה,י) ונשב באהלים וקרי להו 'משפחת סופרים', דהיינו סנהדרין; וכן 'תרעתים' - זקני שער) המה הַקִנִים הבאים מחמת אבי בית רֵכָב, וכתיב (שופטים
א,טז) ובני
קיני חתן משה [עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך
וישב את העם].
[שמות א,י: הבה נתחכמה לו פן ירבה; והיה כי
תקראנה מלחמה - ונוסף גם הוא על שנאינו] ונלחם בנו ועלה מן הארץ' – 'ועלִינוּ' מיבעי ליה (יגרשונו מן הארץ; מאי 'ועלה'? - הלואי שיצאו שונאיהם מארצם,
הואיל ויראים מפניהם)!?
אמר רבי אבא בר
כהנא: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו.
]שמות א,יא] וישימו עליו שרי מסים [למען ענתו בסבלתם; ויבן
ערי מסכנות לפרעה: את פתם ואת רעמסס] – 'עליהם' מיבעי ליה?!
תנא דבי רבי
אלעזר ברבי שמעון: 'מלמד שהביאו מלבן (כמין דפוס, שבו עושין
הלבנים: שממלאין אותו טיט ומחליקין אותו והיא הלבנה), ותלו לו לפרעה בצוארו (דעליה קאי קרא, ומיניה סליק:
ויאמר אל עמו וגו' הבה נתחכמה לו וגו' וישימו עליו שרי מסים), וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם "איסטניס
אני (מפונק, ואינו יכול לעשות מלאכה)", אמרו לו: כלום איסטניס אתה יותר מפרעה?'
'שרי מסים' דבר
שמשים (רידוי של שומה: שמרגילין ומשימין לעבודה; אותו מלבן שתלו לו היה לישראל
רידוי של השמה) <לבנים>
'למען ענותו בסבלותם' - 'ענותם' מיבעי ליה!?
למען ענותו
לפרעה בסבלותם דישראל (בשביל סבלותם דישראל שיטו שכם לסבול).
'ויבן ערי מסכנות לפרעה': רב ושמואל, חד אמר: שמסכנות את בעליהן (שעל ידי אותן הערים ואותה
עבודה נסתכנו מצרים ליטבע בים), וחד אמר: שממסכנות את בעליהן, דאמר מר: כל העוסק בבנין
מתמסכן. (שממסכנות = מדלדלות, כדכתיב 'וינצלו את מצרים' [שמות יב,לו]; ובשביל עבודה זו אירע להן; ולהאי
לישנא לא גרסינן 'דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן'; ומאן דגריס לה - מתרגמינן להך
דרב ושמואל נמי אכל בניינים של כל אדם מסכנות: פעמים שנופל מהבנין ומת; 'ממסכנות'
שמביא את האדם לידי עניות, דאמר מר 'כל העוסק בבנין מתמסכן'.)
'את פיתום ואת רעמסס': רב ושמואל: חד אמר 'פיתום' שמה, ולמה נקרא שמה
'רעמסס'? שראשון ראשון מתרוסס (כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל
וחוזרין ובונין והוא נופל); וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי
תהום בולעו (נבלע בארץ)
(שמות א,יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ [ויקצו מפני בני ישראל] – 'כן רבו וכן פרצו' מיבעי ליה!?
אמר ריש לקיש:
רוח הקדש מבשרתן (לישראל, ואומר למצרים: אין מועיל לכם): "כן ירבה (תמיד) וכן יפרוץ".
'ויקוצו מפני בני ישראל' - מלמד שהיו דומין בעיניהם כקוצים (כאילו עיניהם וגופן מלאים
קוצים בראותם את ישראל פרים ורבים).
(שמות א,יג) ויעבידו מצרים את בני ישראל
(סוטה יא,ב)
בפרך' - רבי אלעזר אמר: בפה רך (משכום בדברים ובשכר עד
שהרגילום לעבודה); רבי
שמואל בר נחמני אמר: בפריכה (בשברון גוף ומתנים וחזקה).
(שמות א,יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים [ובכל עבדה בשדה את כל
עבדתם אשר עבדו בהם בפרך]; אמר רבא: בתחילה 'בחומר ובלבנים', ולבסוף 'ובכל עבודה בשדה';
'את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך' - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שהיו
מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים (וזו היא קשה שלא היו רגילים
בכך);
ולמאן דאמר נמי
התם ('בפרך' קמא) 'בפה רך', הכא ודאי בפריכה (האי 'בפרך' בתרא - ודאי פריכה היא, דהכתיב 'וימררו').
דרש רב עוירא:
בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים: בשעה שהולכות לשאוב מים
הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות
ושופתות [כשמושיבין
הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתה] שתי
קדירות: אחת של חמין (לרחוץ רגלי בעליהן בשדה) ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה
ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים (בין מצרי השדות: מקומות
צנועין מצר גבול השדה, גבוה מכאן וחבירו מכאן, וחריץ באמצע), שנאמר (תהלים
סח,יד) אם
תשכבון בין שפתים [כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ]: בשכר 'תשכבון בין שפתים' זכו
ישראל לביזת מצרים, שנאמר 'כנפי
יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ' (יונה = ישראל, שנאמר יונתי תמתי (שיר ה,ב;ו,טו)); וכיון שמתעברות - באות לבתיהם; וכיון שמגיע זמן
מולדיהן - הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר [שיר
השירים ח,ה: מי
זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה] תחת התפוח עוררתיך (לצאת ממעי אמך)
[שמה חבלתך (לשון חבלי יולדה (הושע
יג,יג)) אמך שמה חבלה ילדתך], והקב"ה שולח משמי מרום [מי] שמנקיר (מנקה) ומשפיר אותן (כמו שעושין לתינוקות ליישב
את איבריהם ולתקנן, שניתקין מצער הלידה), כחיה זו שמשפרת את הולד, שנאמר (יחזקאל
טז,ד) ומולדותיך
ביום הולדת אותך לא כרת שרך (לא היה לך מיילדת לחתוך טיבור הולד) ובמים לא רחצת למשעי (להחליק בשר, כמו חלקת צואריו (בראשית
כז,טז) =
שעיעות) [והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת], ומלקט להן שני עגולין (כעין ככר עגול): אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר [דברים
לב,יג: ירכבהו
על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי] ויניקהו דבש מסלע ושמן [מחלמיש צור]; וכיון שמכירין בהן מצרים - באין להורגן, ונעשה
להם נס, ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גבן, שנאמר (תהלים
קכט,ג) על גבי
חרשו חורשים [האריכו למענותם]; לאחר שהולכין - היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה, שנאמר (יחזקאל
טז,ז) רבבה
כצמח השדה נתתיך (גדילים מן הארץ כצמח השדה)
[ותרבי
ותגדלי ותבאי בעדי עדיים: שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה]; וכיון שמתגדלין - באין עדרים עדרים לבתיהן
שנאמר 'ותרבי ותגדלי ותבואי (לבית אביך) בעדי עדים'; אל תקרי 'בעדי עדים' אלא בעדרי
עדרים; וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה (שראו שכינתו כבר), שנאמר [שמות טו,ב:
עזי וזמרת יה
ויהי לי לישועה]
זה אלי (שראיתי כבר) ואנוהו
[אלהי אבי וארממנהו].
(שמות א,טו) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות [אשר שם האחת שפרה ושם
השנית פועה]; רב
ושמואל: חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה:
מאן דאמר 'אשה
ובתה' - יוכבד ומרים, ומאן דאמר 'כלה וחמותה' - יוכבד ואלישבע (בת עמינדב, אשתו של אהרן).
תניא כמאן דאמר
אשה ובתה, דתניא: ''שפרה' זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? - שמשפרת את הולד. דבר אחר: 'שפרה': שפרו ורבו ישראל
בימיה; 'פועה' זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? - שהיתה פועה <ומוציאה את הולד> (משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות
בדברים ערבים לשעשעו); דבר
אחר 'פועה' - שהיתה פועה (צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיהו
מב,יד)) ברוח הקודש
ואומרת "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל".
(שמות א,טז) ויאמר בילדכן את העבריות [וראיתן על האבנים: אם בן
הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה]; מאי 'אבנים'?
אמר רב חנן:
סימן גדול מסר להן: אמר להן "בשעה שכורעת לילד - יריכותיה מצטננות
כאבנים". (סימן גדול שלא תטלנו האם, ותחביאנו, ותאמר "נפל
היה"; זה לכם הסימן של לידה, ואז תטלוהו ותהרגוהו.)
ואית דאמר
כדכתיב (ירמיהו יח,ג) וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים - מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן, וסדן (עץ עב שעליו יושב ומגלגל
הבצים לעשותן בדפוס הכלי, לפי גדלו וקטנו) באמצע - אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע. (ד"א: להכי קרי ליה
למשבר של אשה 'אבנים' - כדכתיב גבי יוצר כלי חרס 'אבנים', ואשה נמי ליוצר דמיא).
(הכי גרסינן: 'וראיתן על האבנים' אמר רבי יוחנן: סימן גדול מסר להן בשעה
שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים; דבר אחר על האבנים - כדכתיב וארד בית היוצר וגו' מה יוצר זה ירך מכאן כו')
'אם בן הוא והמתן אותו'
אמר רבי חנינא:
סימן גדול מסר להן ('וראיתן על האבנים אם בן הוא' - שם אתן יכולות לראות מיד אם בן הוא בלא שום הגבהה): בן - פניו למטה, (כדרך תשמישו) בת פניה למעלה (כדרך תשמישתה; והכי מפרש
במסכת נדה (לא,א)).
(שמות א,יז) ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר
אליהן [מלך מצרים ותחיין את הילדים]: 'להן' מיבעי ליה ('אליהן' משמע על עיסקי ביאה, לשון ויבא אליה (בראשית
כט,כג))!?
אמר רבי יוסי
ברבי חנינא: מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו.
'ותחיין את הילדים' (הוה ליה למיכתב 'ולא המיתו הילדים') תנא: 'לא דיין שלא המיתו אותן, אלא שהיו
מספיקות להם מים ומזון' ('ותחיין' משמע שהיו מסייעין
להחיותן, שהיו טומנות אותן בבתיהן ומגדלות אותם).
(שמות א,יט) ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים [המצרית העברית, כי חיות
הנה: בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו]; מאי 'חיות'?: אילימא חיות (מילדות) ממש - אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה?
אלא אמרו לו: אומה זו כחיה נמשלה (וחית השדה אינה צריכה למילדת): יהודה - גור אריה; דן - יהי דן נחש; נפתלי - אילה שלוחה; יששכר - חמור גרם; יוסף - בכור שור; בנימין - זאב יטרף (בראשית מט); דכתיב ביה כתיב ביה (מי שכתוב בו שנקרא בשם בהמה
וחיה הרי כתיב בו) ודלא
כתיב ביה (ושאין כתיב בו) - (הרי) כתיב <ביה> (בכל כנסייתן יחד): (יחזקאל
יט,ב) מה אמך
לביא בין אריות רבצה [בתוך כפרים רבתה גוריה] (אמך, כנסת ישראל, כולה נקראת 'לביאה').
(שמות א,כא) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם
בתים: רב ושמואל: חד אמר בתי כהונה
ולויה, וחד אמר בתי מלכות.
מאן דאמר בתי
כהונה ולויה - אהרן ומשה (שיצאו מיוכבד), ומאן דאמר בתי מלכות - דוד נמי ממרים קאתי,
דכתיב (דברי הימים א ב,יט) ותמת עזובה (אשת כלב, והיא מרים; ולקמן
מפרש למה נקראת שמה 'עזובה';
והאי 'ותמת' - שנצטרעה) ויקח לו כלב את אפרת (לאחר שנתרפאת - חזר ולקחה
לו, אלמא 'אפרת' קרי 'מרים') ותלד לו את חור, וכתיב (שמואל א
יז,יב) ודוד בן
איש אפרתי [כלומר:
מצאצאי מרים]
[הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים; והאיש בימי שאול זקן בא באנשים].
וכלב בן
חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון (פסוק הוא בדברי הימים (דברי
הימים א ב,יח)); 'בן חצרון'? [במדבר
יג,ו: למטה
יהודה כלב בן יפנה] - בן
יפנה הוא!?
בן שפנה מעצת
מרגלים (תירוצא הוא דקא מתרץ: לעולם בן חצרון הוא, ולמה נקרא 'בן יפונה'? על שם
מעשיו).
ואכתי בן קנז
הוא, דכתיב (שופטים א,יג) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב [הקטן ממנו ויתן לו את עכסה
בתו לאשה]!?
אמר רבא: חורגו
דקנז הוה (בן אשתו של קנז היה כלב, ונמצא עתניאל אחיו מאמו).
(סוטה יב,א)
דיקא נמי, (קרא אחרינא, כי משתעי בכלב -
לא קריה 'בן
קנז' כדכתיב
בעתניאל, אלא 'הקניזי':) דכתיב [במדבר
לב,יב; [יהושע יד,ו: בלתי כלב בן יפנה] הקניזי [ויהושע בן נון כי מלאו אחרי ה'] (מאנשי ביתו ומגידוליו של קנז) – שמע מינה.
'עזובה' [דברי הימים
א ב,יח: וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב
וארדון] - זו מרים, ולמה נקרא שמה
'עזובה'? - שהכל עזבוה מתחילתה;
'הוליד' (שמתחילה חולנית היתה, כדקרי לה הכא
'יריעות' ולקמן קרי לה נמי 'חלאה' ו'עזובה': שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה)? - והלא מינסב הוה נסיב לה (כדכתיב 'ותמת עזובה ויקח לו וגו' (דברי
הימים א ב,יט) - אלמא איתתיה הואי)?
אמר רבי יוחנן:
כל הנושא אשה לשם שמים (כגון זו שהיתה חולה, ונשאה לשם שמים, שבדק באחיה: אהרן ומשה,
וראה אותם צדיקים, ורוב בנים דומין לאחי האם - בבבא בתרא ב'יש נוחלין' (קי,א)) - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה;
'יריעות' - שהיו פניה דומין ליריעות (בלי תואר אדמומית דמחמת
חוליה היתה ירקרקת)
'ואלה בניה' - אל תקרי 'בניה' אלא 'בוניה' (אלו שמות בעלה שבנאה ועשאה
מְבוּנָה כשאר נשים, בנישואין ובנים: ישר ושובב וארדון):
'ישר' - שישר את עצמו (מלטעות את טעות המרגלים);
'שובב' - ששיבב את יצרו (מעצתן, לשון 'הבת השובבה' (ירמיה לא,כא; מט,ד): יוצאנית ומורדת; והכי נמי קרי ליה
'מרד' בקרא אחרינא, על שם שמרד בעצת מרגלים)
'וארדון' - שרדה את יצרו (שהיה מסיתו לטעות עמהן).
ואיכא דאמרי:
על שהיו פניה דומין לורד.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]